אור ברסלב
דברי חנוך חדושים על או"ח › סימן מד

דברי חנוך· רבי חנוך הענדיל פרידלנד

חדושים על או"ח · סימן מד

סימן מג

מה שהשבתי על דברי הרב הנ"ל

מה שמביא כת"ה ראי' דמיתה מיקרי נולד ושינוי משינוים דמצינו בב"מ לענין קנין לאו מילתא היא דאלו לענין קנין אפי' שינוי השם עגל ונעשה פר ה"נ דהוי שינוי ופשיטא שאין זה שינוי לענין שבת שיקרא נולד:

ומה שכותב דהמעיין בתוס' עצמו יראה דט"ס נפל במג"א. לענ"ד אע"פ שהתוס' לא הזכירו תיבות כמו נבילה שנתנבלה בשבת מ"מ המג"א הוסיף תיבות אלו ליתר ביאור וע"כ כן הוא דחלבים נמי חזו לאכילה אי לאו איסורא דרביע עלייהו ומ"ש איסור חלה דמבטל שם אוכל מנייהו מאיסור נבילה לשיטת כת"ה דלא מבטל שם אוכל וקו"ח הדברים מה חלב שלא עמד מעולם להיות ניתר לאדם מ"מ כיון דהי' מקודם בטל להאוכל עכשיו שנפרד ונעשה איסור מיקרי נולד להמג"א ל"ש מתה דמעיקרא הוה עצמה אוכל ועכשיו נעשה איסור מיקרי נולד:

ולסברת כת"ה דנבילה לא הוי אלא מוקצה וה"ה חלבים לא הוו אלא מוקצה איכא לתרוצי דברי הג"א דמתיר חלבים בטלטול והמג"א סי' תצ"ט סק"ט דחינהו מההיא דגרעינן דאסורין ומההיא דהתוס' דאוסרים בני מעיים שנסרחו ביו"ט למשדינהו לשונרא. דאיכ' למימר שאני גרעינין ובני מעיים שנסרחו דהוי נולד כמו שהזכירו תוס' (שבת כ"ט) בהדי' כמה פעמים אבל הכא בחלבים דלא הוי אלא מוקצה מהני מה דדעתו עלייהו וחזו להדלקה להתירם בטלטול. ואיכא למימר דהג"א ס"ל דהוי מוקצה והמג"א דמותיב לטעמי' דס"ל דהוי נולד:

ומה שכתב כת"ה עוד מחולין דף י"ד ע"ב אין ראי' דכמו דמסיק התם דבהמה שנשחטה לא הוי נולד משום דהוי אוכל' דאפרת ה"נ בבהמה שמתה דחזי' נמי לאכילת אדם אלא איסור' רביע עלה לא הוי נמי נולד. לא ידעתי א"כ מוקצה נמי לא תיהוי דהא פשיט' דאוכל אדם בשעה שראוי לאדם מותר לתת אותו לפני בהמה ואפי' לר' יהודא דאית לי' מוקצה מ"מ מסיקין בכלים. ואם כדברי כת"ה דאע"ג דאיסור' רביע עלה מיקרי נמי אוכלא דאפרת היינו שם אוכל דמעיקרא עלה אמאי הוי מוקצה ואמאי קאמר גמ' שם ע"א מעיקר' מוכן לאדם והשתא מוכן לכלבים והוי מוקצה וע"כ צריך אתה לבאר דמה שהיתה עומדת עד עתה לאדם כיון שנתנבלה אבדה שמה דמעיקרא ושם אוכל חדש עלה שראוי' לכלבים וכיון דמעיקר' לאו לכלבים קיימא מוקצה היא א"כ ה"נ בשעה שהיתה ראוי' לאדם היתה כמו כלי שעומדת לתשמיש ועכשיו שמתה וראוי' לכלבים הרי היא כשבר כלי שראוי' להסקה וכמו בכלי מיקרי נולד ה"נ בבהמה:

ומה שטוען כת"ה דאיך אפשר דבהמה שנתנבלה בשבת הלכה ברורה דמותר ואילו נולד איכ' פוסקים דאסרי והאריך בזה לענ"ד הדבר כן הוא דמסוכנת שמתה אפי' לר"י דאסר לא הוי אלא מוקצה שאין שם נולד עליו שהרי עלולה היא להיות מתה מאלי' כמו לשחיטה (ואיכ' למימר דבכלים אפי' רעועים מ"מ מעצמם הלא לא יהי' נשברים עד שיבוא המשברן מבחוץ לפיכך הוי נולד אפי' ברעועים מה שאי"כ בבהמה שהיא מתה מאלי') אלא דאיכ' למיסרה מטעם מוקצה שאין דעת אדם שתעמוד לכלבים כל מידי דחזי לאדם. מה שאי"כ בבהמה בריאה שאינה עלולה להיות מתה הוי נולד למבדר"י אליבא דרבא. ואפשר לומר דבשחטה ונמצאת טריפה נמי לא הוי אלא מוקצה דעלולה להיות נטרפה בשחיטה ובדיקה ואתי שפיר דברי המג"א בסי' תצ"ז ס"ק י"ט שמביא כת"ה. ודלא כמי שקורא נמצאת טריפה נולד:

ומה שהקשה כת"ה דאמאי לא כתב המג"א בסי' שכ"ד דלמאן דאוסר נולד גם בהמה שמתה אסור אנא מסבר להמחלוקות דמר בר אמימר דאמר דר"ש אוסר בבריאה שמתה ודמבדר"י דס"ל דמתיר ואף בבע"ח בריאים שמתו דבהא פליגי דמאן דאסר ס"ל דלא אמרינן דבהמה בריאה עלולה למיתה מאלי' כמו לשחיטה וא"כ המיתה הוי' נולד ובנולד לא מצרכינן דחי' בידים מעיקרא אפי' לר"ש ומ"ה אסורה לר"ש ואף דר"ש מתיר אף בנולד דאמר מסיקין בשברי כלים ע"כ צריך אתה לומר דנולד דבע"ח שמתו גרע דכ"ש אי אמרינן דבהמה שמתה לא הוי אלא מוקצה קשיא הא ר"ש מתיר מוקצה וע"כ לדידי' בע"ח שמתו גרע משאר מוקצה כ"ש אי בע"ח שמתו הוי נולד ניחא דגרע נולד זה מנולד אחר ופשוט. אבל מאן דאמר מתיר הי' ר"ש גם בבע"ח שמתו ס"ל דבהמה בריאה מיקרי עלולה למיתה דהכל למיתה עומדין וא"כ אם מתה לא הוי אלא מוקצה שאין דעתו שתעמוד לכלבים ור"ש לא אסר רק דחי' בידים וכיון דבהמה שמתה לא הוי דחי' בידים מותר לר"ש. ולפ"ז להשו"ע דפסק בסי' שכ"ד כמבדר"י דמתיר בע"ח בריאים שמתו ס"ל דלא הוי אלא מוקצה א"כ אפי' למאן דאוסר נולד בשבת מותר ולא הי' להמג"א לכתוב דלמאן דאסר נולד אסור דליתא:

ומה שכתב כת"ה לדחות דברי הקה"י דסי' תצ"ח דמשום הך טעמא דהוי מוכן ל"ה נולד וכותב ל"נ דהא מוכן להסקה ודאי הוי מוכן גם לשאר תשמישי אדם כמשנ"ת מדברי המלחמות גם בש"ס אמרו סתמא דדעתי' דאינש אכל מידי דחזי לי' ואפ"ה בחקק קב בבקעת הוי נולד משום דנשתנה מהסקה לכלי א"כ ה"ה מטריפה לכשר עכ"ל לענ"ד אין הראי' דומה לנדון דמה דאמרו דעתי' דאינש אכל מידי דחזי לי' היינו שמה שעומד לבהמה הוא מצפה שמא ימצא אופן שיהנה בעצמו לפיכך ולד טריפה מותר אבל עצים להסקה צריכים לאדם לעצמו לחמם ולבשל ולאפות הרבה יותר מקב בבקעת למדוד ואמרו בגיטין נ"ו אכל בא דחטי בעי שתין אכלבי דציבי וכ"ש נגד קבא דבמדה אחת מודד זמן מרובה אמרינן סתם עצים שעומדים להסקה דלאו דעתי' דאינש למיעבד מהם כלי מדה והוי נולד:

ומה שהשיג כת"ה על הקה"י דכתב דנולד לא הוי אלא היכא דנשתנה מעומד לעומד וכותב דז"א דהא המג"א כתב בסי' שכ"ה סק"ג דפת שאפה נכרי בשבת הוי נולד אע"ג דתחילה לא היה עומד רק לפת אלא ע"כ כיון דלא חזי' לאכילה ונשתנה הוי נולד אבל היכא דחזיא מצד עצמו רק דאיסורא רבע עלה לא הוי נולד. אלו דברי כת"ה. ואני תמה עליהם ראשונה ההיא דפת במחלוקת שנוי'. ושנית דברי המג"א אלו צריכים לטעם וז"ל המג"א סי' שכ"ה סק"ט יש אוסרים דה"ל נולד אע"ג דחטים חזו לכוס מ"מ אין ראוים לאכול באותו ענין שנעשו לבסוף לאחר שנעשה בו איסורא דאוריית' שנעשה לחם ע"כ וצריך ביאור מה זה אינם ראוים לאכול באותו ענין שנעשו לבסוף והלא כל התבשילין שאמרו חולין (ט"ו ע"ב) ראוי לכוס פשיטא שיש טעם אחר בחיין ממבושלין ובשר חי באומצא פשיט' שאין לו טעם כבשר צלי ומבושל ובמה כח החידוש בפת גדול מהחידוש בשאר תבשילין ופשיטא דאפי' בישל נכרי בתבלין נמי מותר שלא הוציאו בגמ' אלא דלעת דכפתילה של אבר דמיא כמש"כ התוס' שמה ד"ה כגון. ואני מבאר דברי המג"א דהטעם משום דחטים כמות שהם עומדים לתבשיל לעשות מהם קדירה ולעשות מהם פת מחוסרים טחינה והרקדה ולישה וגלגול ואפי' וכיון שמחוסרים הרבה מלאכות לא מיקרי עומד לכך (רמז וזכר לזה שאמרו לענין פסיקה על שעד שבשוק בב"מ (ע"ד ע"א) מחוסר שתים פוסק שלש אינו פוסק פי' הואיל ומחוסר שלשה תיקונים עד שיעשה הדבר ההוא הוי כמי שאינו. וא"כ אם עשה הנכרי פת מיקרי נשתנה מעומד לעומד כדברי הקה"י:

מה שכתב כת"ה בסוגי' (חולין דף י"ד ע"ב) לתרץ מה דקאמר ר' יוסף ר"י דכלים היא מעין מלאכתן אין מעין מלאכה אחרת לא. ה"נ כיון דלא איתכן מאתמול אסורה והקשה הרשב"א דכבר תי' זאת בגמ' לעיל בהמה בחיי' לאכילה עומדת ומתרץ כת"ה דס"ד דרב יוסף כסברת השעה"מ בפתילת הבגד שקפלה מעיו"ט לצורך הדלקה כיון דמעיקר' אי בעי חזי לטלאי והשתא לח חזי אלא להדלקה ר"ל נולד ואסור ובהמה נמי מעיקרא היתה עומדת נמי לגדל ולחרישה והשתא לא חזיא רק לאכילה גרידא הו"ל נולד ואסור זה תורף דברי כבודו. ולדעתי הדמיון אינו עולה יפה דמה דכתב השעה"מ היינו משום דכל פתילות הבגדים שבעולם אינם עומדים להסקה כלל כמו שאמר הגמ' (שבת כ"ח ע"ב) בהדי' וכיון דאדליק בי' פורתא ה"ל שבר כלי וזה בא להעמידה להסקה במעשה שעשה בה שקפלה ע"ז איכ' למימר שאין מחשבתו הניכרת מתוך מעשה זה שאינה כלום שיובל לחזור למותחה ולעשותה טלאי כמעיקרא ואין בכח להוציאה מתורת כל פתילות הבגדים שאינם עומדים להסקה אבל בהמה נהי דחזי לגידול וולדות ולחרישה ואפי' תימא שהיא עומדת לכל השלשה דברים דהיינו לגדל וולדות ולחרישה ולאכילה גם יחד מ"מ כיון שעמדה מתחילה לאכילה ג"כ ועתה היא ראוי לאכילה אין לך מי שיאמר שזה נולד והפירוש בגמ' ברור שמתחילה חילק מנבילה שנשתנית מאדם לבהמה דהוי תרי מיני מה שאי"כ בשחיטה דמעיקרא קיימא לאכילת אדם ועכשיו ג"כ קיימא לאכילת אדם וסבר ר' יוסף נהי דעומדת לאכילה מ"מ אינה עומדת לאכילת שבת שהרי מחוסרת שחיטה. וע"כ שאתה מתירה אע"פ שאינה עומדת למאכל אדם היום מ"מ כיון שהיא עומדת למאכל אדם בחול ועכשיו נתהוה שראוי' לאוכלה היום מותרת כיון דמעיקרא לאדם והשתא נמי לאדם. וא"כ לר"י דאוסר בשברי עריבה לכסות פי חבית אע"ג דעריבה תשמיש אדם וכסוי פי חבית נמי תשמיש אדם ואסר מטעה דלא אתכן מאתמול להך מלאכה אלמא מאדם לארם נמי אמרינן מוקצה ה"נ כיון דבחיי' אינה עומדת לאכילת שבת אמרינן דהוי מוקצה לשבת ולענ"ד זהו כוונת הרשב"א שם בתירוצו בשם מורו:

מה שכ' כת"ה עוד לתרץ מה שהוכחתי דלמ"ד מורה ר"ש בבע"ח שמתו שאסורין וכי יחלוק על רבי שאמר אין מוקצה לר"ש אלא גו"צ בלבד משום דאיכא תרתי דחינהו בידים ולא חזו ובבע"ח הא לא דחינהו בידים אלא ע"כ דבע"ח שמתו הוי נולד ואין צריך דחינהו בידים. וכתב כת"ה דלשיטת הערוך הובא בתוס' שבת (מ"ה ע"ב) דהאיבעי' בפצעילי תמרה במתקלקלות מעט ופשיט דוקא גרוגרות וצמוקים דמתקלקלות לגמרי מיהו איכא למימר אפי' בלא דחינהו בידים נמי מוקצה לר"ש. לענ"ד אף לשיטת הערוך ג"כ מוכרח דוקא דחינהו בידים דאמרינן שם ע"א ארי"אש אין מוקצה לר"ש אלא גו"צב והתניא הי' אוכל בתאנים כו' וכן באפרסקין וחבושין וכו' מני אלימא ר"י ומה היכא דלא דחי' בידים אית לי' מוקצה היכא דדחי' בידים לא כ"ש. ואי אמרת דלר"ש איכא מוקצה באינם ראויים כלל גם בלא דחי' בידים א"כ יקשה על רבי אמאי קאמר לר"ש דוקא גו"צ דוגמת קושית הגמ' מאי אריא היכא דדחיי' בידים אית לי' מוקצה אפי' היכא דלא דחי' נמי אית לי'. ואפי' תימא שתופס רבי דוגמת השאלה ששאלו בפצעילי תמרא דהוי פרי בתשובתו ג"כ גו"צ דהוה פרי. מ"מ ר"י א"ש דקאמר סתם מימרא אין מוקצה לר"ש אלא גוצ"מ לדידי' בודאי משמע דדוקא דחי' בידים ולא חזו כגוצ"מ הא לא דחי' בידים לא כדקאמר גמ' עלה דהא ברייתא דאותבי' מינה. ורבא ברי' דר"י משמי' דרבא לא יפלוג נמי אההיא דשמואל היכא דלא קמפרש הגמ' בהדי'. ומוכח מ"ש אנכי וקדמני הגאון מאורן של ישראל בספרו קה"י כמו שמביא כת"ה דבע"ח בריאים שמתו בשבת הוי נולד. ואין לכת"ה ראי' להתיר:

עוד מש"כ כת"ה לתרץ הי"א דסי' רס"ג סי"א שאם טעה ביום המעונן והדליק נרות שאותו נר שהודלק לשם שבת אסור ליגע בו אף דהוא בטעות ולא חל מצות שבת. מההיא דהרמב"ם דאסור להסתפק משפופרת המנטפת. לנר משום דהוקצ' למצוה חמור משאר מוקצה ואסור אף אם לא נעשה עדיין המצוה. לא נתחוורו לי דברי' דאע"ג דמוקצה מחמת מצוה איכא אף בחול דוגמא עצי ונוי סוכה דאסור כל שבעה אף בחהמ"מ וכן הפריש שבעה אתרוגים לז' ימים. מ"מ פשוט דדוקא בעת זמן המצוה ולילה נמי לענין זה לא הוי מחוסר זמן. אבל קודם הזמן גם כת"ה יודה דלא שייך הוקצה למצוותו דפשיטא דאם יעשה סוכה וכן אם יפריש אתרוג קודם החג דיכול להנות מהם עד החג. והכא נמי אם אסר הרמב"ם ז"ל שמן שבשפופרת אפי' קודם שנפל לנר דוקא בקדש היום בשעת זמן הדלקה אבל בסי' רס"ז כיון שהקבלה הי' בטעות ועדיין ערב שבת קודם שהגיע זמן מצותו פשיטא דלא נאסר וצריך לתירוצי המג"א.

תוכן העניינים

דברי חנוך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה