אור ברסלב
דברי חנוך חדושים על או"ח › סימן מא

דברי חנוך· רבי חנוך הענדיל פרידלנד

חדושים על או"ח · סימן מא

סימן מ

מה שהשבתי על דבריו

על מה שכתב כת"ה במ"א סימן שכ"ג ומשיג על השעה"מ שכותב שאין ביטול חלת חו"ל דומה למיקלי קלי איסורא וכתב כת"ה ע"ז בודאי דומה דמה דהתירו לבטל במקלי איסורא היינו משום דלא חמיר איסורא כו' כמו בכלי שנטמא בולד הטומאה א"כ ה"ה דחלת חו"ל דרשאי לבטל לכתחילה מכלל דלא חמיר איסורא ולא הוי תיקון עכ"ל. בעניותי לא נתבררו לי דברי' וזה דסברת מיקלי איסורא דהוי איסור קל לא מהני אלא שהתירו לבטל אע"ג דאיסור דרבנן בעלמא להרא"ש אין מבטלין או דלבטיל דשיל"מ. אבל לענין היתר בשבת ויו"ט משום קיל איסורא ליכא להתיר דמ"מ מתקן הוא דעד השתא אסור והשתא מותר והטעם שכתב התה"ד דעצים שנשרו מותר לבטל דמקלי קלי' איסורא אין הכוונה שהוא קל אלא שבשעה שהוא מבטל את העצים אין מתקן כולם שאין צורך בהעצים ואי משום דמהני הביטול לאח"כ כשמבטל אז מיקלי קלי איסורא וממילא בא והוא אינו מבטלו. ואילו לפרש כדברי כת"ה שההיתר שאינו מתקן מפני קלות האיסור לא נראה בעיני שלענ"ד אין איסור קל מתרומה שכבר נתבטלה במאה שבכל האיסורים כל דבר שנתבטל בכשיעור מותר לגמרי ורק הכא החמירו משום גזל השבט להרים אותה ואעפ"כ אסרו בפרק נוטל מפני מתקן וכת"ה אומר משו"ה מותר לבטל חלת חו"ל ביו"ט הואיל דלא חמיר איסורא מפני שהתירו לבטל לכתחילה והלא אין לך מותר לבטל לכתחילה כזה כהרמת הסאה שנתבטלה כבר במאה שזה בוודאי מותר לכתחילה להרימה ולהתיר השאר ואעפ"כ אסרוה בפרק נוטל ולאמר דמש"ה אסור להרים הסאה מפני שהאיסור נמשך מתרומה שכשהיא בעין חמיר איסורא. אין הדעת מקבלתו כיון שעתה קל האיסור. ועוד דבגמ' ר' יהודה מתיר הרמה מפני שיכול ליתן עיניו בצד זה ואוכל בצד זה ואינו אוסר מפני שנמשך איסורא מתרומה שבתחילה לא הי' מועיל נתינת עיניו בצד זה. ומה שהביא כת"ה מטבילת כלי שנטמא בולד הטומאה הנה לדברי המתירים בסי' זה סעיף ז' טבילת כל כלי חדש דהוי דרבנן ע"כ שאין התקונים שוים. תיקון כלי ע"י טבילה התירו ותיקון אוכל להתירו ע"י ביטול אסרו אפי' בדרבנן כההיא דסאה תרומה שנפלה למאה חולין ולהאוסרים טבילת כלי חדש פירש המג"א בזה ס"ג מ"א דהתירו טומאה דרבנן שראוי בעודו טמא להשתמש בו בדברים טמאים אין הטבילה תיקון ואין שייך לנדון דידן:

ומה שרצה כת"ה לחדש עוד דהתיר האיסור ע"י ביטול הוא כמי שאינו ולא נקרא מתקן אבל ההיתר אין בו כח לבטל המעורב לכתחלה בהאיסור שבמה שמוסיף היתר חוזר הוא להיות היתר זה נקרא מתקן מלבד שהסברא בעצמה לא נראה לי שהאיסור שאמרו כמי שאינו לא כמי שאינו בעולם כלל שמ"מ ההיתר מתרבה ע"י ביטולו אלא שהוא כהיתר הצריך תיקון אבל גם הסוגיא דפ' נוטל קמ"ב מנגדתו במה דקאמר הגמ' דמעלין את התרומה בק"א דתרומה בעינא מחתא ומאי משני דבעינא מחתא מ"מ המאה הנשארים מעיקרא הי' אסורים באכילה ועכשיו הותרו וע"כ מה שההיתר חוזר להיות היתר זה לא מקרי מתקן כלל אלא דאיסור ההעלאה הוא מפני שסאה האיסור נתפזר בכל הק"א ועד שלא התירו חכמים כל גרעין וגרעין מהתרומה במקום שהוא באיסורו קאי אף אם נתבטל מדאורייתא מ"מ מדרבנן באיסורו קאי וע"י שהוא מרים הסאה הוא מסלק האיסור מהגרעין במקום שהוא וזהו תיקונו אבל למ"ד דתרומה בעינא מחתא א"כ הסאה תרומה שהוא מפריש עתה היא היא התרומה גם בעודה כתוך התערובות והשאר הוא היתר אלא שמעוכב ההיתר מלאכול עד שתעלה היא ובמה שבהרמתה הותר ההיתר לאכול אין זה מתקן שאינו מתיר אלא המותר וזה היפך סברת כת"ה מכל וכל:

ומה שכתב כת"ה עוד דביו"ט שרי לבטל לצורך אוכל נפש ועצים הוא מכשירי אוכל נפש מש"ה אסור אי לאו דמיקלי איסורא. קשה הלא פסקינן כר"י דמכשירי נפש שאי אפשר לעשותן מעיו"ט מותר לעשותם ביו"ט ועצים שנשרו מהדקל ביו"ט פשיטא שהביטול לא היה אפשר לעשותו מעיו"ט ואי משום דאין מורין כר"י להתיר תשמישין מ"מ כיון דמהלכה מותר פשיטא שאין לקרות הביטול מתקן ולאסרו:

ולענ"ד הדבר פשוט שהיתר התוס' והרא"ש בביטול חלת חו"ל ברוב הוא משום דשמה מיירי בעיסה שנאפת ביו"ט וסתמא גם הגלגול ביו"ט ומפני שאין סופה חמור מתחילתה פשיטא דכשם שבתחלה ודאי בהרמתה מתיר שירי העיסה שהי' איסור ומותר ה"נ לבסוף ג"כ אינו אלא מתיר החלה ע"י ההיתר ומותר אבל לבטל איסור ע"י תוספות היתר וכן הרמת סאה תרומה מק' חולין שאינו זכאי בהם בתחילה דאין מגביהין תו"מ אסורים לבסוף משום תיקון:

תוכן העניינים

דברי חנוך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה