דברי חנוך· רבי חנוך הענדיל פרידלנד
חדושים על או"ח · סימן לט
מה שהשבתי על דברי הרב הנ"ל
מה שכ' כת"ה בסי' שכ"א בדברי המג"א בסק"ז דבשר חי אסור לטלטלו א"כ ה"ה אסור ליתן מים עלי'. הנה מה שחידש כת"ה דלר"י דאין כלי ניטל אלא לצורך דבר הניטל הוא דוקא כלי דאין ניטל בחנם אבל אוכלין ותינוק דמותר לטלטלם בלא צורך כלל מותר לטלטלם לצורך דבר שאינו ניטל דברים נכוחים המה משיקים שפתים אמנם במה שבא להציל המג"א בסי' ש"י סק"ג דאוסר נגיעת מוקצה וצורך דבר המוקצה מהשגת הגר"א מההיא דסכין ומדיחין את המת וכתב דהמג"א בעצמו תירץ זאת במה שכתב סי' שכ"א סקי"ג דמת התירו משום כבודו והוי כצורך היום. משיבותי' דמר בעניות דעתי נראה לי דבמדיחין איכא שני שבותים לאסור. האחד מה שנוגע והוא כמטלטל לדברי האוסרי נגיעה לצורך דבר המוקצה מההיא דביצה אין מטלטלים אותה אבל כופה עלי' את הכלי וסיים בירושלמי ובלבד שלא יגע בה ושבות שני במדיחין במה שהוא מתקן את הדבר והוי כעין תיקון או כעין כיבוס שמנקה את הדבר בהדחה ההיא והנה בהנוגע לשבות התיקון והכיבוס שיש בהדחה יפה כתב המג"א שהתירו במת משום כבודו מה שהתירו באוכל לצורך היום מפני שתיקונו מצוה והיא גמ"ח של אמת אבל שבות דטלטול אם איתא דאיכא בנגיעה איסור טלטול בפירוש אסרו טלטול במת במתני' ובלבד שלא יזיז בו אבר ואסרו אפי' טלטול מן הצד בשבת מ"ג ע"ב ויפה כתב הגר"א שלא התירו טלטול במת יותר מבשארי דברים זולת שהתירו ככר ותינוק ובעיקר דברי המג"א בסי' שכ"א סק"יג דמקשי ההיא דמותר להשקות את התלוש כדי שלא יכמושו מההיא דסי' תקנ"ד דאסור להחליף המים של לולב ביו"ט ושבת והוציא מזה החילוק דכיון דירקות ראוים לאכילה מותר ומה שהתירו בההיא דסכין ומדיחין הוא משום צורך היום והנה מה שאסרו להוסיף מים ביו"ט בחג בסי' תרנ"ד סתמא קאמר ואפי' קודם שנטל הלולב וגם אחר שנטל פעמים עתיד אדם אחר ליטול הלולב אח"כ וצ"ל לדידי' דצורך מצוה לא מיקרי צורך היום רק צורך היום קצת ולענ"ד היה מקום לחלק בפשיטות דההיא דסי' תרנ"ד הטעם שאני דכיון שחילוף המים מכשירתן למצוה ואע"פ דחזי למצוה בלא"ה מ"מ התיקון למצוה היא אוסרתן מה שאי"כ בשאר השקאה והוי דוגמא שאמרו בסוכה דף ל"ג בענבי ההדס ואין ממעטין ביו"ט ולראב"ש ממעטין באיכא הושענא אחריתי אלמא אע"ג דמותר למעט בהדס שאינו להושענא מ"מ בצריך להושענא הוי תיקון ואסור וכן ההיא דפסחים פ"ז שמביא המג"א בזה שאסרו הדחת קרבים משום שבות נמי כיון דצליית פסחים ראש וכרעים ועל קרבן א"כ הדחתן נמי מכשירתן למצוה והוי דומיא דשריית לולב במים וק"ל:
גם מה דמרמי כת"ה דברי המג"א אהדדי ההיא דקאמר הכא סי' שכ"א סקי"ג דהדחה הוי צורך היום ובסי' של"ז סק"ו כתב בשם המ"מ דדברים הללו אין בהם צורך כ"כ. לענ"ד איכא למימר דמה שכתב שם אאין נופחין הקרקע שכתב הרמב"ם קאי ופי' לפי שהניפוח הוא לנקות הקרקע מהעפרורית הנשאים בהבל פיו וזה אין בו צורך כ"כ אבל פשיטא בבית שאינו מכובד כשם שיש צורך בכיבוד יש צורך בהדחה וא"כ במדיחין איכא צורך היום כמו שכתב המג"א כאן ומה שאמר וטעמא דדברים אלו אין בהם צורך היום כ"כ לשון רבים כוונתו אין נופחין וכיוצא בו. והנה בהד"מ סי' שי"א ס"ב אות ב' שמביא כבודו משיג על הגמ"ר שכתב פ' כירה ונ"ל מדנקט גבי מת בכל דוכתא ככר או תינוק ש"מ דכלי לא דלגבי כלי מיהא קי"ל כר"י דאין כלי ניטל אלא לדבר הניטל עכ"ל וכתב ע"ז ודבריו אינם מובנים בטעם דהא קי"ל בסי' ש"י דכלי ניטל אף לדבר שאינו ניטל ומה שצידד הד"מ לזכותו משום נגיעה יפה השיג ע"ז כת"ה מאי נ"מ בנוגע באוכל או בכלי ורחוק מאד שיביאו הגמ"ר הלכה שכל הפוסקים שווים בהלהיפך. אבל לענ"ד הגמ"ר שפיר קאמרי והוא שהרמב"ם והמאור הביאו להלכה ההיא דר"ה שבת דף מ"ג ע"כ עושין מחיצה בשביל חי ואין עושין מחיצה בשביל מת אע"ג דתלוהו בגמ' בדר"י דאין כלי ניטל אלא לצורך דבר הניטל ותי' הב"י דההיא ר' ששת הוא דסבר דטעם דר"ה דאין עושין מחיצה למת משום דאין כלי ניטל לצורך דבר שאינו ניטל מיהו אנן מפרשינן טעמא משום דאין עושין אוהל ארעי בשביל מת וכן פסק בשו"ע סי' שי"א ס"ו וביאר המג"א הטעם משום אוהל ארעי כדברי הב"י והנה החילוק הזה דחוק דאם איתא דיש כאן טעם איסור חדש משום עשיית אוהל ארעי הי' לי' להגמ' לפרש כיון דר"ש ע"כ לא סבר לה דליהוי הכא טעם אוהל ארעי אבל הגמ"ר נראה דתירץ זאת באופן אחר דמה שאמרו כלי ניטל לצורך דבר שאינו ניטל מ"מ לצורך בעי אבל אין לטלטלו בחנם שלא לצורך כלל שכן פסק בהדי' בסי' ש"א ס"ד וסבירא לן לצורך מת הוי כלא לצורך כלל מיהו ככר או תינוק שמותר לטלטל שלא לצורך כלל מותר לטלטל גם בשביל המת. וכמו שהסביר כת"ה ולעולם מה שאסרו עשיית מחיצה למת הוא משום דאין הכלי ניטל הוא אלא דר' ששת סבר כשם שאינו ניטל למת ה"נ אין ניטל לכל דבר המוקצה ואנן מפלגינן דלצורך דבר המוקצה עכ"פ לצורך חי הוא מה שאי"כ במת הוי כשלא לצורך כלל. והיא סברת הרמב"ן במלחמות פרק מי שהחשיך שמביא בשם הראב"ד וז"ל דמפרש בה דה"ק התם כבר תרגמא ר"ה לשמעתך בבבל שלא אמרו אין כלי ניטל אלא למעט צורך מת הא במקום הצלה כולם ניטלין עכ"ל הרי שירד לחלק כמש"כ אלא שהשכיל לפרש עוד שמה שאמרו בגמ' כבר תרגמא ר"ה לשמעתך לא לסייע לר' יצחק בא אלא לאפוקי מדר"י כבר תרגמא ר"ה דלא כוותך שאין כלי ניטל רק לצורך המת אבל לצורך החי ניטל לעולם ונהי שהגמ"ר אינו מפרש כהראב"ד שהרי הוא מסייע טעמו מההיא דר' יצחק מ"מ בהחילוק ממת לחי שוותה סברתו לסברת הראב"ד ז"ל: