דברי חנוך· רבי חנוך הענדיל פרידלנד
חדושים על או"ח · סימן לה
(לסי' שי"ח)
בסי' שי"ח בס"ב כותב הרמ"א בשם א"ח שאם קוצץ פרכילי ענבים לחולה אסור לבריא משום מוקצה שגדל בשבת וכתב המג"א שזה סותר למש"כ בסי' ש"ך ס"ב כיון שלא הוכר האיסור בטל אף בדבר שיל"מ וכן כתב הגר"א שם. ולענ"ד באמת קשה דהדין דהתם הוא פסק גמ' מפורש בשבת (ע"ש בביאור הגר"א) ובארחות חיים ג"כ מוכח מגמ' ביצה ל"ז שאמרו לאיסור מוקצה לא חששו לאיסור תחומין חששו. וע"כ הפי' התם לאיסור מוקצה ל"ח דווקא הכא שלא רצו לאסור אוכל נפש וכדאמרינן דאסרו טלטול משום הוצאה ובדין הי' לאסור כלים שמלאכתן להיתר כלאיסור שלענין הוצאה שניהם שווין. אלא שאין גוזרין על הציבור גזירה שאין יכולין לעמוד בה. והתירו כלי שמלאכתו להיתר ה"נ לא רצו לאסור שחיטת יו"ט. ומדייק דה"נ א"א לאסור בהמת שותפות משום תחומין דה"נ שאם ימעט הבית משה יוכל ליקח הוא ושכינו. דאלו נפרש לאיסור מוקצה לא חששו מפני שהוא בטל מעט מעט דא"כ מאי ראי' לתחומין התם בתחומין האיסור ניכר מקודם ואפי' בשאלה מלח משכנתה נמי אסור. וא"כ קשה אהדדי הגמ'. ונראה לחלק דהתם בסי' ש"ך ביין היוצא מענבים שחוקים התם אין היין שכבר יצא גורם שיזוב היין החדש מהענבים הרי היין הישן כדבר בפני עצמו והחדש כל טפה וטפה טרם שהי' כבר בטלה. אבל הכא כל בשר השור גורם שתגדל הבהמה ואין לומר שהגידול תבטל בהעיקר שהרי העיקר הוא הגורם שיבוא הגידול לעולם. ואל תשיבני מהא דתנן במסכת כלאים פ"ז מ"ח המעביר עציץ נקוב בכרם אם הוסיף מאתים אסור לא הוסיף מותר אלמא אע"פ שהעציץ הוא הגורם אמרינן דבטלי הגידולין. התם בדבר הבטל במאתים וכיון שיצא מהכרם ונפסק הגידול ואין בתוספות אחד ממאתים פשיטא דבטלו אבל הכא לאחר מכאן פשיטא שדבר שיש לו מתירין לא בטל אלא שבאת לבטלו מפני שבשעת גדולו קמא קמא בטיל הא לא אמרינן שהרי כל ההיתר הוא הוא המגדל האיסור: