אור ברסלב
דברי חנוך חדושים על או"ח › סימן לד

דברי חנוך· רבי חנוך הענדיל פרידלנד

חדושים על או"ח · סימן לד

סימן לג

מה שהשיב ע"ז הרב ר' הענדיל

במ"ש כת"ר בסימן שי"ד ע"ד הת"ה שם בשו"ע ס"א בהג"ה. תחילה אכתוב בעז"ה ליישב מה דהקשה המג"א והגר"א מהא דשבת קי"ג עמודים התחובין בארץ אסור להוציאן מ"ט אילימא דקעביד גומות גומות ממילא הא הוין דתנן הטומן לפת כו' והתם בוודאי פסיק רישיה היא דעביד גומות ואפ"ה שרי עיי"ש. ולענ"ד דמ"ש הש"ס דהעביד גומא בוודאי היינו מקום העמוד דמתחילה היה סתום ועכשיו נפתח. וכ"כ רש"י ועביד גומא מקום העמוד עיי"ש וכ"נ מדלא קאמר הש"ס אילימא משום דקמוסיף או קא מרחיב גומא. וקאמר הש"ס דזה שרי משום דממילא קא הוין אף טרח הוצאתו דזה לא מקרי סתימה. או דנפרש פירוש אחר במ"ש הש"ס ממילא קא הוין. אבל לא מיירי הש"ס במה דנתרחב הגומא ע"י הוצאת העמוד ממה שהיתה תחילה דזה לא הוי פסיק רישיה. ואף דהת"ה כתב גבי חביות דכיון דתקוע קצת בחוזק אי אפשר שלא יוסיף בנקב. אפ"ה הכא אף בלא דצה ושלפה לא הוי פ"ר כמ"ש המג"א. והטעם דאף בלא דצה ושלפה אפ"ה הגומא רחבה קצת יותר מסכינא וסליק וסתא. או משום דכותלי הגומא רכים [דאינם קשים כמו חביות דהוה עץ] ולהכי כשמוציא הדבר מהעפר אף שמתרחבת קצת אפ"ה חוזרת ומתקצרת או דנופלת לגמרי ובזה לא שייכה גומא כמ"ש התוס' בשבת ל"ט דמש"ה בעפר תיחוח ל"ש גומא. אך עכ"פ בלא תיחוח אינו נופל אבל לא הוי פסיק רישיה בזה. ובזה מיושב מה דהקשה הגר"א דההיא דפוגלא ממטה למעלה ע"כ מרחיב הגומא. וכן הקשה המג"א מדברי התוס' דאפילו אין עליו מגולין שרי לתחוב בו עיי"ש. דשם מיירי דתיכף בהוציאו נופל שם וליכא גומא. ומה שכתב הת"ה דהויא איסור דאורייתא. יפה כתב כת"ר דהכא צריך הגומא להכניס הסכין פעם אחרת וכ"ה בת"ה (מובא בט"ז) ומהא מייתי ראיה משלפה ודצה דלא גזרינן דלמא ירחיב הגומות במתכוון כדי שיוכל להכניס הסכין בקל וכ"כ גבי חביות הואיל וידעינן דניחא ליה בהרחבת הנקב. והפי' שחדש כת"ר בדברי הת"ה במה דמייתי מפי' ר"י יש לו מקום בדברי התוס' מדכתבו ומסיר עפר. והא ביני אורבי ליכא עפר. אך מ"ש דבההיא דהטומן ל"צ לגומא לפעם אחרת. א"א להלום. דא"כ אמאי מסיק הש"ס בתיובתא. אלא ע"כ גם שם צריך לגומא לטמון פעם אחרת. אך מה דקשה לי הן למ"ש הת"ה דהטעם משום דהוי דבר שאינו מתכוין. וכן לפמ"ש הגר"א דעיקר כמ"ש המג"א בסי' שי"ח ס"ק ל"ו בשם המ"מ לענין מיחם שפינה מים דמותר ויתן לתוכו מים צונן מרובים ואף דהוה פסיק רישיה לענין צירוף משום שאינו רוצה לעשות כלי עיי"ש. דכ"ז לדידן אבל רב ס"ל דשא"מ אסור וכן אמר שם בדף מ"א ע"ב אבל שיעור לצרף אסור אלמא דלר"י לס"ל סברת המ"מ להתיר לגמרי [ולדעת הלח"מ הובא במחה"ש שם סי' של"ח דהמ"מ לא אמר כ"א בגחלת של מתכות דאינה כלי אבל במיחם דהוא כלי אסור אף באינו מתכוין ע"ש ניחא לטעם הגר"א] א"כ הכא הרי ר"ה אמר האי סליקותא דנה כו' ור"ה תלמידי' דרב כמ"ש בשבת קכ"ח ע"א להקשות מרב אר"ה. ולמה מסיק הש"ס בתיובתא גם אר"ה וכ"כ התוס' ור"ה ושמואל הוי ידעי להך מתניתין לימא ר"ה מתניתין כר"ש דבלא"ה סתם מתניתין כר"ש [שבת פ"ו ע"ב] ואנא דאמרי כר"מ. אם לא דנימא דלר"י אף בדצה ושלפה אסור. ובזה מתישבת הסוגיא בדף פ"א ע"ב דמשמע דר"ה כר"ש ס"ל ובחי' הרשב"א כתב וטעמא דשמואל ור"ה משום עשיית גומא. ולאו וכתב משום הרחבת הגומא. משמע דזה גופא במה שעושה גומא דמתחילה היה סתום. ועכשיו פתוח. וכמ"ש הט"ז בפי' דברי המרדכי וא"ש הכל. (ע"כ מהרב הנ"ל)

תוכן העניינים

דברי חנוך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה