אור ברסלב
דברי חנוך חדושים על או"ח › סימן ל

דברי חנוך· רבי חנוך הענדיל פרידלנד

חדושים על או"ח · סימן ל

סימן כט

(לסי' ש"ט)

בסי' ש"ט מ"א ס"ק ו' מביא דברי תה"ד דאם מניחים דרך אקראי חפצים אלו על אלו מפני שאין לו ריוח לפנות לכל חפץ מקום בשולי התיבה מקרי בסיס לדה"א. והמ"א משיג עליו ואומר דלא מיקרי בסיס כה"ג. וראיותיו מכנונא אגב קטמא ותרומה טמאה על גבי טהורה (שבת קמ"ב) ומדברי המאור והרמב"ן באבן על גבי חביות במניח ע"ד בסיס ומהטמנה דבר המוקצה דמנער הכסוי ומדברי הרשב"א בכיס מעות בשק חפצים דמותר לטלטל. ולפענ"ד דברי הגאון מהרי"א ז"ל נכונים בטעמם וראי' ממה שאמר ר"א אר"י במניח אבן ע"פ החביות נעשה בסיס דע"כ מיירי במניח שיהי' לכסוי דומיא דר"י אר"א אר"י דפליג ואמר דנעשה כסוי להחביות וטעמי' דבחישב לחוד סגי כדאמרינן בסוגיא אלמא דאיירי דחישב מפורש לכסוי ואהא קאמר רבה אר"א אר"י דנעשה בסיס מפני דס"ל דמחשבה לחוד לא סגי דצריך דווקא מעשה וא"כ נהי דמחשבה לחוד לא מהני מ"מ דל מחשבת כסוי מהכא שהי' כמניח מפני שאין לו מקום פנוי דפשיטא דמחשבת כסוי לא גרעה ונהי שאין האבן נעשה היתר מ"מ ליהוי כשוכח ויהא מותר לנער. אע"כ כיון שהניח מדעת יהי' מאיזה טעם שיהי' ולא חזר האיסור להיות היתר נעשה בסיס. ובדברי המאור אין הפי' כמש"כ המג"א דדווקא במניח לשם בסיס. אלא שהוא דוחה ראית הרי"ף מר"ה אמר רב דלמא ר"ה מיירי במניח ע"ד בסיס ולא במניח לכסוי דאיירי בי' ר"א אר"י ופשיט כוונתו לאפוקי היכי דהניח לכסוי דס"ל דמהני מחשבה לחוד אבל מניח באקראי באמת ס"ל דהיינו כמניח לבסיס שהכל שוה מה היתה סבה שעשה את ההיתר לבסיס אם מפני שאין לו מקום. וכנונא אגב קטמא התם הוי ממש כשוכח שהוא לוקח האפר ואינו צריך אלא להאפר והשברי עצים המה נכנסים בע"כ שלא בטובתו וטוב יותר הי' לי' שנשארו בכירה או בתנור שהרי לאפר הוא צריך. ועוד דלא איירי במלא עצים שטוחים על פני כל הכנונא א"כ אותו אפר שאין שברי עצים עליהם היתר הם ואפי' שברי עצים על כל הכנונא לק"מ שבע"כ נכנסים העצים וכמש"כ. וכה"ג ג"כ דברי הרשב"א בכיס מעות בשק חפצים שאין הכיס מונח על כל החפצים וממלא את כל השק וקרוב דמיירי שמונח מן הצד. ומהטמנה בדבר המוקצה דמנער הכסוי ולא אמרינן דנעשה בסיס הא קשי' גם לדברי המג"א שהרי זה ממש כמניח אבן לכסוי לדברי הרמב"ן במלחמות דאסרינן. ומאי שנא מניח אבן לכסוי חבית דאמרינן דכיון דלא מהני מחשבתו להפכו להיתר נעשה בסיס ומניח לשונות של ארגמן על גבי קדירה להטמנה אע"פ שלא נהפך להיתר אע"פ כן לא נעשה הקדירה בסיס תרווייהו מניח במתכוון נינהו. והנ"ל בזה דבהטמנה לא הוי מחשבה לחוד כמו באבן על חביות אלא מעשה נמי איכא שהרי הוא פורס הצמר על הקדירה שלא יהא מקום פנוי שינשב הרוח והוי כמו למדום דבאבן מהני להפך האבן להיתר כדאמרינן בגמ' ושו"ע סי' ש"ח סכ"א. אלא דבצמר לא מהני שזה מעשה קל החוזר לכרייתו דאחר שבת יתננה לאוצר וכדאמרינן וכי מפני שאין לו קופה של מוכין עומד ומפקיר קופה של צמר. א"כ נהי דהמעשה לא מהני להפך האיסור להיתר מ"מ מהני לבלי לאסור את המותר שהרי לשבת זו אנו רואין שהוא מפקיר את הצמר. ודוחק ואם יש אתו תי' מרווח מזה ישמיעני. ומה שמביא המג"א מסי' ש"ח ראיה לדבריו וכוונתו מתי' התוס' שכל שאין מקפיד היכא יפול לא מיקרי בסיס. לפי סברא זו יש לתרץ ג"כ כנונא אגב קטמא והרשב"א בכיס מעות בשק חפצים. אבל אין זה עני לדברי תרומת הדשן דהוא ברר מילולו דמיירי בכוונה על אותו מקום אלא לא מפני שיתישב עלי' בטוב אלא באקראי שאין לו מקום אחר פנוי. ובתרומה טמאה ע"ג טהורה פשוט דמיירי בשוכח דהכלכלה בעצמה לא מהני להיתר כיון שהכלכלה עומדת לכך שיניחו בתוכה כטהורה כטמאה אפי' מונח שלא מדעתו הוי כמדעת ונעשה בסיס. וכ"מ מתוס' שבת קמ"ב ע"א ד"ה ונשדינהו:

תוכן העניינים

דברי חנוך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה