דברי חנוך· רבי חנוך הענדיל פרידלנד
חדושים על או"ח · סימן כז
אשר השיב הרב הנ"ל על מ"ש דסי' רצ"א
מ"ש על הא דסי' רצ"א במה שהצריך כביצה. מהא דאמרינן לעולם יסדר שולחנו בליל שבת אע"פ שאינו צריך אלא לכזית. וא"ל כמ"ש המג"א בסי' רע"ד דרוצה לקיים הג' סעודות למחר. ועכ"פ כזית צריך לאכול משום קידוש במקום סעודה. דא"כ הו"ל למחשב להא דר"א בהדי אמוראי דסברי דאין קידוש אלא במקום סעודה:
לפע"ד המג"א למד כן בפירוש. ועכ"פ י"ל קושית כת"ר. דאפשר לומר דבלאו קידוש במקום סעודה מצוה לכתחילה לאכול בליל שבת [אף ברוצה לקיים ג' סעודות למחר] ולזה סגי בכזית דהוה שיעור אכילה אף דלא הוי סעודה וכ"נ מדברי המג"א שם:
ובעיקר הדבר כבר האריכו האחרונים בזה. ומה שנ"ל בזה. דהמג"א תפס משום דלא הוי סעודת קבע. ולזה כתב דכביצה ל"ד אלא יותר מכביצה. וקשה דאמאי לא דק המחבר לחומרא להצריכו יותר מכביצה ול"נ דטעמם דחזינן גבי יוה"כ דפחות מככותבת מקרי עינוי ואכילת שבת נפקא מוקראת לשבת עונג. ולכל הפחות בעי לאפוקי מידי עינוי וככותבת פחות מכביצה. ולא דק לחומרא. או אף דככותבת לא מקרי עינוי. אבל עכ"פ עונג לא הוי אלא כדי שיעור שביעה. דהוי כביצה ודק שפיר. אבל זה עכ"פ מוכח מלשון השו"ע. שכ' יכול לקיים אותה בכביצה. ואם אי אפשר לו כלל לאכול אינו חייב לצער את עצמו עכ"ל. ולא כתב ואם א"א לו לאכול. אינו חייב. והוה מפרשינן דקאי אכביצה שהוזכר תחילה. אלא וודאי דאם יכול לאכול כזית אינו פטור. ומחויב לאכול דהוה שיעור אכילה. לקיים מ"ש אכלוהו היום. דילפינן מזה ג' סעודות שבת. וסגי בשיעור אכילה. וזה אפשר כוונת הגמ'. לעולם יסדר שולחנו בליל שבת ואע"פ שא"צ אלא לכזית. אע"ג דאינו יכול לקיים כביצה. לקיים מצות עונג. אפ"ה מחויב בכזית לקיים מצות אכילה. ולפ"ד י"ל דסגי בכזית פת מחמת דילפינן ממן כמ"ש הט"ז בסק"ה ולהשלים הכביצה אף בשארי דברים לקיים מצות עונג. ולכל הפחות בבשר ודגים דוודאי הוי עונג. וכדאמרינן (בשבת קי"ח ע"ב) במה מענגו כו' עיי"ש ולזה י"ל אם קידש על יין ושתה רוב רביעית דהוי מלא לוגמיו דנפיק מכלל עינוי תו סגי בכזית פת. וא"כ נוכל לפרש כן דברי הגמ' לעולם יסדר שולחנו בליל שבת אע"פ שא"צ אלא לכזית. דבכה"ג מיירי. אבל בסעודה שלישית אין מקדשין על היין ובעי כביצה. ומ"ש על אתמחי קמיע לשון המחבר שאותם איגרת מומחה ולא כ' אותו הלחש מומחה מראה דלא מהני בכתבו אחר. ואף אם הוא עצמו יכתוב:
ע"כ מהרב הנ"ל.