דברי חנוך· רבי חנוך הענדיל פרידלנד
חדושים על או"ח · סימן כג
ס"ס רפ"ח סקי"ד במג"א תמה על מה שנהגו לברך את החולה בשבת בביה"כ וכותב ע"ז ששמע מש"צ הגון שהי' אומר בתוך המי שבירך שבת היא מלזעוק ורפואה כו'. ולכאורה הדברים כחוכא ואיטלולא וכי מה תועלת מה שמזכיר שבת היא מלזעוק וקרוב שזה כעורבא דמייתי נורא לקניה ומזכיר עון שהוא עובר ואפי' אם נפרש מלזעק פי' שלא יצעק החולה ויצטער מ"מ אין שום תועלת להתיר התפלה בעד החולה בשביל שמזכיר ג"כ מאמר שבת היא מלזעוק ורפואה כו' [הג"ה מהרב הנ"ל ומצאתי שכבר תמה זאת בא"ר הובא גם במחה"ש] והנראה דמקור לזה ממה שאמרו בתענית [דף ד' ע"ב] ושאלה ביו"ט מי איכ' ומתרץ שואל מתורגמן ומקשה וכי מתורגמן שואל דבר שאינו צריך לציבור ופשטא דגמ' משמע שאע"פ שאסרו ליחיד לשאול צרכי' מ"מ התירו למתורגמן המשמיע לרבים ואולי מפני שאין אפשר להכניף הרבים בחול וכמו שכתבו בשו"ע ומיהו דווקא בצריך לציבור וה"נ בחולה אע"פ שיחיד אסור להתפלל על החולה מ"מ תורגמן הוא החזן רשאי ונהגו ע"פ ההלכה [הג"ה מהרב הנ"ל ועיין במג"א סקי"ג כתב להיפוך דביחיד שרי טפי ול"נ דאפשר הטעם במתורגמן משום דאינו בשעת תפילה. וה"נ במי שבירך משום דהוי בשעת קה"ת ועיין ס"ס רפ"ד לענין יקום פורקן ומי שבירך, וה"נ אם מתנדב דבר מה ש"ד]: