דברי חנוך· רבי חנוך הענדיל פרידלנד
חדושים על או"ח · סימן יד
בש"ע א"ח בסי' (רע"ו ס"ג) בהגה"ה ומותר לומר לנכרי לילך עמו ויטול נר דלוק כבר הואיל וכו' עמ"א (ס"ק י"א) דמקהי בה קהייתא בשם הש"ך דלהלן סי' (רע"ט ס"ז) מצריך הרמ"א תנאי והמ"א בעצמו תי' שמה סי' (רע"ט סק"ח) דהכא מיירי לצורך גופו והתם מיירי שמטלטל הנר שלא יגנוב וכיון דלצורך דבר האסור אין מותר טילטול מן הצד. והנה לענ"ד אין תירוץ המג"א עולה יפה דהטעם דטלטול מן הצד לצורך דבר המותר שרי הוא מפני דהוא מתעסק בדבר המותר ודבר האיסור מתעבד ממילא והלכך מטלטל מטה שהמת עלי' לצורך מקומה. הוא מטלטל המטה לפנות המקום והמת מטלטל מאלי' ואבוהון דכולהו פוגלא דר"נ שהתירו אפי' ממטה למעלה, מה שאינו כן אם מטלטל המטה בשביל המת שלא יהא מוטל בחמה הרי עיקר הטלטול בשביל המת. ולפ"ז כיון דהכא בסי' (רע"ז) מתיר לומר לנכרי מפורש ליטול הנר מטעם כיון דבישראל מותר מן הצד, מותר אמירה לנכרי אפילו טילטול ממש. אם כן יהא מותר לומר לנכרי גם שלא יגנוב כיון דאפשר גבי ישראל במן הצד יה' מותר בנכרי טילטול ממש ואפי' שלא יגנוב. ובפרט שהראי' של הרמ"א מבורגנין א"כ הלא התם במקום שאין בורגנין מותר שאלו הי' בורגנין היה מותר. ה"נ כיון שהי' אפשר מן הצד. ועוד שאין המג"א מוצא טלטול מה"צ דמותר רק בצורך מקומו סי' (שי"א ס"ה) אבל בצורך גופו דהיינו שצריך לדבר המוקצה לאיזה דבר אסור אפילו בטילטול מה"צ כיון שכוונתו לדבר המוקצה (אסור אפי' בטלטול מה"צ) אלא כגון שצריך למקום המטה והמת מטולטל ממילא. וא"כ הכא באמירה לנכרי הלא צריך לגופו של נר והוי ממש כמטלטל שלא יגנוב ותו לא מידי. ובמקור הדבר מביא המ"א הגה"מ וז"ל ר"ת התיר לאמר לנכרי תביא נר הדולק דהא טלטול הנר אינו אסור אלא משום דהוי מוקצה ושרי בטלטול מה"צ וכיון דאי בעי ישראל מטלטל בהיתר אי שקיל לה נכרי באיסור לית לן בה אבל אסור שידליקנה נכרי וכו' וגם בדבר זה יש צד היתר דהא אי בעי ישראל מצי לאתוי בלא נר וכו' ושמעתי שרבו רא"מ צוה לשפחה לילך כו' כדי שתקח הנר להאיר לעצמה וגם הם משתמשין לאורו עכ"ל. והנה ההגה"ה א' צ"ע דהיכי מתיר שידליק הנכרי בישראל אומר לו להביא נר הרי זה ממש נכרי שהדליק נר בשביל ישראל דלית דין ולית דיין דאסור לכל (ס"א מסי' זה) וגם מאי האי דמפייס ישראל מצי לאתוי' בלא נר לאתוי' מאן דכר שמי'. ובעיקר הדבר מילתא דתמי' דכתב וכיון דאי בעי ישראל מייתי לי' בהיתרא אי שקיל לי' נכרי באיסור לית לן בה מנא לו הא אי מבורגנין התם כמו שפי' הט"ז כיון שיכול לומר שילך לצד הבורגנין לא חלקו כין אמירה לאמירה. אך כפי הנראה לי דאיסור אמירה דוקא באומר כל דבר האיסור דבלא"ה הרהור מותר וכיון דאומר למקום פלוני אני הולך למחר ולא ביאר שאין שם בורגנין אם כן בדבורו בלחוד אין מבורר האיסור אלא בצירוף ידיעתנו שאין כאן בורגנין אין כאן ודבר דבר דקרא שאין דבורו שלם מה שאין שייך לומר באמירה לנכרי להביא לו הנר ועוד שההיתר טלטול מה"צ הוא מה שהוא אינו מטלטל האיסור אלא ההיתר והאיסור מטולטל מאלי' וא"כ אין שייך לומר לפי שיכול ישראל לטלטלו מה"צ שכיון שיחפוץ ישראל לטלטל האיסור שוב אפי' מן הצד אסור. אבל הנראה ברור שחסר כמה תיבות בההג"מ וכצ"ל ר"ת התיר לומר לנכרי תביא דבר אע"פ שנוטל נר הדולק כבר וזה מתיר ר"ת משום דישראל יכול לטלטל הנר טלטול מה"צ. ואם כן למשל אלו היה נכרי אוחז נר הי' מותר לישראל למשוך הנכרי לחדר אעפ"י שהנר מטולטל מאליו דהוי ממש טלטול מה"צ לפיכך לא יהא דבורו גרע ממעשיו כיון שמותר במעשה למשוך הנכרי כ"ש שמותר לומר לו לילך ולהביא דבר אע"פ שהנכרי נוטל נר ממש בידו מ"מ הישראל לא צוהו לקחת הנר. וע"ז אמר שאם מדליק הנכרי נר אסור דבכה"ג ליכא גוונא דהיתר במעשה וחוזר ואומר דגם על זה יש מקום צד היתר דאי בעי ישראל (ויותר טוב לגרוס נכרי) מצי לאתויי בלא נר ואם כן הנר שהדליק הנכרי להביא אותו דבר אדעתא דנפשי' הדליק. ולפ"ז דברי ר"ת כדברי רא"מ שמביא אח"כ שצוה לשפחה לילך עם הבחורים אע"פ שהיא תטול הנר. ודברי הרמ"א ג"כ דלא כהמ"א שאם הרמ"א מתיר לצוות לנכרי להביא נר למה מזכיר הרמ"א לילך עמו להביא נר דלוק הי' לו לומר להביא נר דלוק ולילך עמו כיון שעיקר ההיתר להביא הנר דלוק. וההליכה עמו אין לה מקום הכא כלל ולא היה לו להזכיר כלל רק ליטול נר דלוק כבר או להביא נר דלוק כבר. וממה שאמר הרמ"א לילך עמו ויטול נר דלוק כבר. כוונתו שהוא אינו מצוה את הנכרי רק שילך עמו ויהיה לו התועלת מזה שיטול הנכרי הנר דלוק כבר והיינו ממש דברי הרא"מ בהגה"מ אבל לצוות לנכרי להביא נר לעולם אסור. ונראה שגם הש"ך למד כן בדברי הרמ"א וקושייתו בהיפוך דלהלן מתיר אפי' לצוות לטלטל דהוי כאלו התנה וא"כ יהיה מותר אפי' לצוות לנכרי ללכת עם הנר והכא מתיר דווקא שיצוה ישראל ההליכה לב"ו. ונראה לי לתרץ קושייתו דהתם אינו מותר רק בנר העומד תמיד לטלטל אמרינן דבשבת כאלו התנה אבל נר שאינו עומד תמיד לטלטל אין שייך כאלו התנה שגם בחול אינו רגיל לטלטלו ורק עתה שאין לו נר אחר או שנזדמנו לו אורחים צריך לטלטל פשיטא דלא הוי כהתנה. וע"ז מתיר הכא לאמר לנכרי לילך ואעפ"י שיטול נר האסור: