אור ברסלב
דברי חנוך חדושים על או"ח › סימן י

דברי חנוך· רבי חנוך הענדיל פרידלנד

חדושים על או"ח · סימן י

סימן ט

לסימן רע"ד

עוד זאת בענין בציעת הככרות כתב הרמ"א ע"פ הקבלה לבצוע בליל שבת על התחתון ובלילי יו"ט ויומי' וימי השבת על העליון והמג"א בשם הב"ח אמר כי אין מניחין ההלכה ולעולם יבצעו העליון. ואני אומר כי דבר זה תלוי באשלי רברבי הנה מה שאמר ר"פ ביומא דף ל"ג ע"ב עבורי דרעא אטוטפתא אסור יש בזה שני פירושים פי' רה"ג להניח בתוך הכיס השל ראש בפנים ושל יד בחוץ ור' אליהו מפרש לענין משמוש למשמיש בשל יד תחילה ושניהם הובאו להלכה. ונראה לפי פירוש ר' אליהו אם לוקח ידו לשל ראש. אע"פ שמדי עברו איננו נוגע כלל בהשל יד אלא בהרימו הוא עובר במקום השל יד מקרי מעבירין על המצות הכא נמי באם יעבור עד העליון מקרי על הפת התחתונה אין מעבירין וצריך לחתוך התחתונה אע"פ שעתה כבר עבר מ"מ כדאמרינן ביומא בההיא פגע ברישא ומחויב לחזור. אמנם לפירוש רה"ג במה שמסיר השל ראש מפני השל יד הוא מקרי מעביר אבל במה שעובר דרך עלי' בלי נגוע בו לא מקרי מעביר וא"כ גם כאן כשיעבור העליונה לחתוך התחתונה יהי' מעביר. וחשו הראשונים לעשות ליל שבת כשיטת ר' אליהו מפני שהדבר ספק בידם. ומפני שהדבר תלוי במחלוקת לא גלו הטעם ותלוהו בדברי הקבלה:

מה שהשיב הרב הנ"ל

במ"ש בבציעת הפת בסי' רע"ד לישב קושית מג"א האיך רשאי לעבור מעליונה ולחתוך התחתונה. ע"פ שי' ר' אלי' בעבורי דרעא אטופתתא. וא"כ ה"נ במה דמעביר ידו מהתחתונה הויא בכלל אין מעבירין ואף דכבר עבר אפ"ה מחויב לחזור. כדאמרינן ביומא (דף נ"ח ע"ב) הדר אתי לההוא קרן דמחייב ברישא א"ד. ולפענ"ד אין משם ראיה. אלא דדחינן רק לפנות לימין משום זה. אבל לא דנעבור עתה על המצוה השניה בידים. לחזור להראשונה דכבר עבר ממנה. דזה אין הדעת נותנת. ואח"כ מצאתי ג"כ בספר אד"ר. בעפרא דארעא. שכ' כן לדינא. ועיין במג"א ס"ס קע"ד כ' ועל המוגמר שאחר בהמ"ז הגדול מברך אע"פ שנתן רשות לאחר לברך ב"ה כבר עברה רשותו וחזרה להגדול כ"כ הראב"ד והמאור כ' דאותו שברך ב"ה מברך עליו ויש ללמוד מזה לדברים כיוצא באלו עכ"ל המ"א.

ולכאורה לזה דומה ויש לחלק. וכאשר התבוננתי בזה ראיתי כי טוב להאריך מעט בזה. הנה התוס' הקשו בכמ"ק למה לי קרא דשירי הדם של פנימים נשפכין על יסוד מערבי תיפוק ליה דאין מעבירין על המצות ובמגילה (דף ו' ע"ב) תי' דהוה אמינא אין מעבירין לכתחילה הא דיעבד שרי מש"ה איצטריך קרא ע"כ. ופירש הט"א היינו אם עבר מקרן מערבי הוה אמינא דא"צ לחזור דליכא למימר דכבר נתן מה נ"מ הא שירים לא מעכבי עיי"ש. אלמא דבכל אין מעבירין. אם עבר א"צ להעביר על השניה וליטול את הראשונה. ואין לדייק איפכא מדברי התוס' בתי' האחרים שם. וכן ביומא ובזבחים ובמנחות. ולא תי' דאיצטריך קרא לדיעבד מכלל דאף דיעבד צריך לחזור. די"ל דס"ל להתוס' כיון דקרא כתיב אל יסוד. והתורה כוונה לקרן אחד. ולא לכל הקרנות. וכיון דמהא דאין מעבירין ידעינן דהתורה כוונה ליסוד מערב תו אף אם עבר ממנה צריך לחזור. וזה שכתבו התוס' בזבחים (דף נ"א ע"א) וכן במנחות דל"ש אין מעבירי' אלא כו' וכן בהך דשמעתין מצות העומר להביא מן הקרוב. אבל לקבוע מקום אשפיכות שירים לא קבעו מהאי טעמא אי לאו דגלי קרא בהדיא עכ"ל. הרי בהדיא דאי הוה מפרשינן משום זה הפסוק על יסוד מערבי. הוה זה קביעת מקום על אותו הקרן. דפסול בקרן אחר. והא דאמרינן במגילה שם בשלמא ר' אליעזר בר"י מסתבר טעמא דאין מעבירין על המצות. אפ"ל דדווקא לכתחילה קפיד בראשון. או אפשר משום קרא דבכל שנה ושנה. מה כל שנה אדר הסמוך לשבט כו' ועיי"ש בט"א ש"כ דאף בדיעבד מעכב. אולם הט"א השיג על דבריהם במגילה מגמרא דיומא הנ"ל. (דף נ"ח ע"ב) ולרבי עקיבא נקיף דרך ימין לימא בדרמי בר יחזקאל קא מיפליגי כו' לא דכולי עלמא אית להו דרמי בר יחזקאל והכא בהא קא מיפליגי מר סבר ילפינן פנים מחוץ ומר סבר לא ילפינן פנים מחוץ. ורבי עקיבא נהי דלא יליף פנים מחוץ אי בעי הכי נעביד אי בעי הכי נעביד. אמר לך רבי עקיבא מודינא בההוא קרן דפגע ברישא בההוא עביד ברישא. דאמר ריש לקיש אין מעבירין על המצות ואמאי לא עביד משום דכתיב ויצא אל המזבח עד דנפיק מכוליה מזבח וכיון דיהיב בההוא קרן הדר אתי לההוא קרן דאיחייב למיתב ברישא ע"כ לשון הגמ'. ומה התם דהא דלא יהב בקרן דרומית מערבית דפגע ברישא הוא מגזה"כ ויצא כו' ובע"כ הוכרח לעבור מקרן דרומית מערבית מגזה"כ. אפ"ה אמרינן דהדר אתי לההוא קרן דפגע ברישא ולא פקע הא מעלה דא"מ מקרן א' דפגע ברישא. כ"ש הכא גבי שפיכות שירים ליסוד דמדינא אתחייב למיתב לההוא קרן וכשעבר מעליו לאו ברשות עבר אלא שלא כדין דאכתי לא פקע מעלה דא"מ מרוח מערבי דאתחייב למיהב ברישא עכ"ל הט"א. ובק"א השיג עליו כמש"כ. וכ' והיותר תמוה דשם בסוגיא מבואר דלר"ע אין בזה משום כל פינות אי משום דלא יליף פנים מחוץ אי משום דסבר הקפה ביד עכ"ל. ובאמת אדרבה משם סתירה להט"א. דהש"ס לא קאמר אלא על קושיא ור"ע נהי דלא יליף פנים מחוץ [לענין פינות לימין] אי בעי הכי נעביד ואי בעי הכי נעביד. וע"ז קאמר משום דנתחייב ברישא בקרן דרומית מערבית. וכן אח"כ טרח בכל האקומתות לישב הא דר"ע וס"ל כל פינות. ולא קאמר הש"ס דאף דס"ל כל פינות לימין אפ"ה דחינן זה משום לתא דאין מעבירין. אלא מוכח דכיון דכבר עבר ממנה לית בה משום א"מ לדחות דבר מה אלא רק מעלה בעלמא משום דנתחייב בה ברישא להקדים בשוות. וא"כ ה"נ האיך נדחה בידים השניה. דאית בה אין מעבירין. דהויא סברא מדאוריית' ועדיפא מפינות לימין דנפקא מד"ק מים של שלמה. משום הך סברא דנתחייב בראשונה תחילה. ועתה נבאר בעז"ה. הנה יש שני אופנים (א) היכא דהי' מוכרח לעבור מהראשונה לשניה. כההיא דיומא (דף נ"ח) במתנות הדם דיוה"כ וכההיא דבציעת הפת שכ' כת"ר (ב) היכא דע"י סיבה עבר מהראשונה לשניה אי בהיתר אי בשגגה ובזה גופא יש חלוק אי כבר הגיע זמן מצות הראשונה ועבר ממנה. ואי לא הגיע עוד הזמן רק דהכין הראשונה ואח"כ עבר ממנה. והנה מצוה בעלמא להקדימה. פירוש היכא דליכא בהשניה מעלה אחרת כנגדה איכא בכל גווני היכא דל"ש אין מעבירין מהשניה. ויש ע"ז ראיות (א) מההיא דיומא (נ"ח). (ב) מההיא דברכות (נ"א ע"ב) דקאמרי ב"ש וכבר קידש היום ועדיין יין לא בא. ואף ב"ה מחשבו זאת למעלה. דקאמרינן שם וכ"ת התם תרתי הכא חדא. ואף דהוכרח להמתין עם ברכת היום עד שיגיע לו יין [דהא קידש כבר בתפילה כמ"ש הצל"ח שם] אפ"ה הוה מעלה אלא דנידחה מפני תדיר לב"ה. וכן מפני מקודש (דהא אף אופן השני דחמור נידחה מפני מקודש כדבעינן למימר קמן) וכן נדחה מפני מעלות אחרות כמו בנר במוצ"ש דנתחייב תחילה. וכן זמן ביו"ט דנתחייב תיכף דהא אינה טעונה כוס. אפ"ה מאחרינן להו בתר יין מחמת דהוא עשה ברשות להניח על כוס וכן זמן דסוכה דנתחייב לברך תיכף בשעת עשיתה כדאמרינן בסוכה (דף מ"ו ע"א). ואפ"ה אמרינן שם דר"כ מסדר אכסא דקידושה ואמרינן סוכה ואח"כ זמן לדעת הרא"ש והפוסקים כמבואר באו"ח סי' תרמ"ג. משום דחובת היום עדיפא. כדאמרינן בסוכה (נ"ו ע"א) והטעם אף דנתחייב תחילה בזמן. אפ"ה כיון דברשות איחרה נדחית מפני מעלות אחרות. וכן אמרינן בברכות (דף מ"ז) גדול מברך ואפי' אתא לבסוף. אע"ג דמתחילה נראה הברכה אעיקר שבסעודה. אפ"ה השתא דאיכא גדול הוא עדיף. ולפ"ז אם עוסק בהשניה. נראה וודאי דאסור לדחותה משום אין מעבירין דסברא דא"מ דחי להך מעלה דנתחייב בראשונה תחילה ודלא כהט"א וראיה דהא לב"ה תדיר דוחה הך מעלה דכבר קידש היום כו'. וכן מקודש דוחה מעלה דבא ראשון כחכמים בזבחים (צ"א) דשלמים של אמש וחטאת של היום. דחטאת קודמת. ואילו אין מעבירין ממש בעת דעסוק בה ס"ל להתוס' בכ"ד דעדיפא מתדיר. מדהקשו למה לי קרא על יסוד מערבי תיפוק ליה מא"מ על המצות ואף דיסוד דרומי הויא תדיר (ועיין בק"נ סוף מגילה) וא"כ כ"ש דעדיפא מא"מ דכבר עבר. והאיך נדחה זה מפני זה. ועוד כי היכי דאמרינן בסוכה (נ"ו ע"א) דסוכה קודמת לזמן אף דזמן נתחייב תחילה (כמ"ש לדעת המג"א בסי' תרמ"ג) משום דהשתא דאיכא נמי ברכת סוכה. חובת היום עדיף. ואם כן ה"נ השתא חובת שניה עדיף ואסור לעבור ממנה [וכן אמרינן בזבחים צ"א דהיכא דקדם ושחט לשאינו תדיר דזורק לדמו. ואפ"ה היכא דשחט אח"כ התדיר ושניהן לפנינו התדיר קודם ויש לדחות ויבואר לקמן] ותדע לך דהא אפי' ב"ש דאלימא להו הך סברא דכבר קידש לדחות אף התדיר. אפ"ה אמרינן שם אליבא דר"י דקיי"ל כוותיה לא נחלקו על המזון שהוא בתחילה. וכתב הרשב"ם בפסחים (דף ק"ג) משום כיון דגמר סעודתו בההוא אחייב ברישא וא"מ על המצות ע"כ. ואף דבנר נתחייב ברישא דהא נהנה תחילה ונתחייב תחילה ומשום זה ס"ל למתניתין אליבא דב"ש דמאור תחילה כמ"ש התר"י שם. אפ"ה ס"ל לר"י אליביהו כיון דכבר עבר ולא ברך על הנר תיכף מחמת דרצה לסדר על הכוס. תו נתחייב בבהמ"ז דעסוק ביה השתא. ומחויב להקדימה משום א"מ. אלא א"כ יאמר מרן הט"א. דטעם דמזון ברישא משום דהוי מדאוריית'. אבל הרב עצמו בשג"א סי' ב' וסימן כ"ב סובר דאין שום קדימה לדאוריית' על דרבנן עיי"ש. ויש לי בזה מקום עיון במה דמשמע דטעם דב"ש כמ"ש רש"י דכבר קידש היום והואיל וקודם לכניסה קודם לברכה. ואילו בסוכה (דף נ"ו ע"א) איתא רב אמר סוכה ואח"כ זמן חיובא דיומא עדיף ורבב"ח ס"ל זמן ואח"כ סוכה משום דתדיר קודם וקאמר לימא רב דאמר כב"ש דס"ל חובת היום עדיפא מתדיר. ועיי"ש ברש"י ד"ה אלא שהיין גורם אי לאו דהאי טעמא נמי איכא. משום תדיר [לחודא] לא הוו מקדמי ליה דחובת היום עדיפא עיי"ש. אלמא דטעמייהו דב"ש משום חובת היום ולא משום דכבר קדם. ואדרבא מוכח מסוגיא הנ"ל דזה לא הוי שום מעליותא מדלא קאמר שם רבב"ח אנא דאמרי אף כב"ש דעד כאן לא אמרי ב"ש אלא משום דאיכא נמי הך סברא דכבר קידש היום ונתחייב תחילה. אבל הכא אדרבה בזמן נתחייב תחילה משעת עשיית הסוכה לדעת המג"א דלא מיירי בסוכה עשויה מכבר. אלא ע"כ דאין זה מעלה כלל במקום מעלות אחרות. ואינה מסייעת כלל אף לצירוף [ועיין בט"ז או"ח סי' תר"פא פ"א בסוגיא זו דלא כפירש"י. ולא הביא כלל דברי רש"י. וגם ע"כ יש בברכת היום מעלה דחובת היום ובזה נסתר דבריו שם] ואפשר משום דלר"י דקיי"ל כו' כוותיה דס"ל מזון ואח"כ מאור לס"ל הך סברא דנתחייב תחילה. ולהכי חידש הש"ס טעמא דחובת היום. ועוד דאפשר דאף דכבר קידש היום אפ"ה לא נתחייב תחילה בלא יין דהא כבר קידש בתפילה כמ"ש בשם הצל"ח. וא"כ ליכא עליו חובת קידוש עד שיגיע לו יין ויותר נראה דהגמרא בסוכה מפרשי דברי ב"ש דכבר קידש משום חובת היום. וכן נראה דרש"י שינה כאן פירושו וכתב וכבר קידש היום מאיליו משחשיכה כו'. ובברכות כ' וכבר קידש היום ע"י קבלתו כו' וצ"ע. וגם בזבחים (דף צ"א) משמע בהדיא דבברכת היום נתחייב תחילה. ואפ"ל דב"ש וב"ה בכל גווני מיירי בין דהתפלל קודם ובין לא התפלל קודם ולא חלקו בברכות כמ"ש בפסחים (ז' ע"ב) בתוס' שם ועדיין צ"ע. הרי נתברר באופן הא' היכא דהוכרח לעבור ממצוה ראשונה לשניה ודאי מצוה בשניה. וא"כ אף באופן הב' דעבר שלא ברשות נמי דהא הט"א לא יליף שלא ברשות אלא מההיא דיומא דעבר ברשות מקו"ח. וכיון דבטל דבריו ברשות תו ליכא קו"ח וליכא סייעתא. אך נבאר בעז"ה גם באופן הב' הא ודאי דבזה מצוה בראשון כיון דעבר שלא ברשות מק"ו ממ"ש לעיל. ועוד איתא בתוספתא ומביאו רש"י בזבחים (דף צ"א) והרמב"ם בפ"ט מה' תמידין ומוספין זה הכלל כל הבא ראשון קרב ראשון וכל הבא אחרון קרב אחרון. והכ"מ כתב שם בה"י דמהני אף להקדים אשה לאיש ושעורין לחיטין וכל המבואר שם בה"ט. אבל מקודש עדיף כדפסקינן שם כחכמים דחטאת של היום קודמת לשלמים של אמש. ולדעת התוס' שכתבנו דא"מ עדיף מתדיר וא"כ כ"ש ממקודש. צ"ל דאינו עוסק עתה בשלמים של אמש דליכא אין מעבירין וכן בהא דכל הקודם מחבירו קודם. נוכל לומר דמיירי נמי באינו עוסק בהשני עתה אלא דשניהן עומדין בשוה דליכא א"מ. ובזה ניחא דבזה כ"ע מודי ואילו ביומא (דף ס"ב וס"ד) במת אחד משני שעירי יוה"כ או דנשפך דצריך להביא שנים אחרים. נחלקו בזה אי מצוה בראשון או בשני משום דמיירי דעסוק בשני עתה. ומחמת כי לכאורה מוכח סוגיא הנ"ל כהט"א מוכרח אנכי להעתיק לשון הגמרא בשלמא מאן דאמר אחרון משלח הואיל וגמר בו כפרה אלא מאן דס"ל ראשון משלח מאי קסבר. סבר לה כר"י דאמר מצוה בראשון (והיינו אף דעסוק עתה בשניהן) הי ר"י אלימא ר"י דקופות דתנן שלוש קופות כו' והי' כתוב עליהן אב"ג ואר"י למה כו' לידע איזה מהן נתרמה ראשון להביא הימנה ראשון שמצוה בראשון [ומדמי הגמ' דחייה לקדימה]. דלמא בעידנא דאתחזאי קמייתא לא אתחזאי בתרייתא. אלא ר"י דפסח דתנן המפריש פסחו ואבד והפריש אחר תחתיו ואח"כ נמצא הראשון והרי שניהן עומדין איזה מהן שירצה יקריב ר"י אומר מצוה בראשון ואם הי' שני מובחר ממנו יביאנו ע"כל הגמ' (וסוגיא זו אשתמיטתיה להב"א הובא בפ"ת סי' רס"ה סק"ט) ולא תקשי מזה להכ"מ שכתבתי לעיל דכל הקודם דוחה אף המובחר משום דהכא איכא נמי מעליותא דעוסק עתה בהשניה. וסוגיא זו איתא גם בדף ס"ד לענין שעיר הפנימי עיי"ש. ולכאורה הוא כדברי הט"א דהא אף דהשתא עסוק בשני וגם ברשות דהא נאבד או נשפך הדם אפ"ה מעבירין משני וחוזרין לראשון משום דלכתחילה נתחייב בו ועיי"ש בתו"י דף ס"ב שכ' דטעמא דגמר כפרה בו ל"ש בשעיר המשתלח אלא בשעיר שעמו ובפר שגוף הכפרה בו עכ"ל. אבל אכתי הרי לקחו להגריל עליו ואכתי שייך אין מעבירין וכן בההיא דשלש קופות אף דאוחז באחרונה בקופה השלישית אפ"ה מניחה ונוטל מהראשונה משום דמצוה בראשון. אולם כד מעיינת י"ל דהמג"א כתב בסכ"ה סק"ד אם בא הטלית גדול בידו ואין דעתו ללובשו ל"ש אין מעבירין כיון דאין דעתו ללובשו עתה עכ"ל. וא"כ ה"נ כיון דמצוה בראשון מה שלוקח אח"כ השעיר בידו אינו מתכוון לעשות המצוה בו כי אם להגריל עליו כדי שיעלה לו שעיר של השם. וכן בההיא דקופות אינו נוטל להקופה השלישית בידו אלא כדי לתרום להכי ליכא אין מעבירין על קופה השלישית ומותר להניחה ולחזור לראשונה. אבל בשעיר הפנימי כיון דלוקח מדמו להזות המתנות שלא הזה מהראשון תו מחויב לגמור בו המצוה ולשורפו:

תוכן העניינים

דברי חנוך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה