דברי חנוך· רבי חנוך הענדיל פרידלנד
חדושים על או"ח · סימן ט
בסי' רע"א סט"ו בביאורי הגר"א ס"ק ל"ח וא"צ לחזור דפה"ג אינו מעכב הקידוש כנ"ל ס"ד עכ"ל. וכן כתב המג"א סי' רצ"ו סק"י וכפי שמגיה היד אפרים וז"ל ואם נתכוונו. ואם נתכוין לצאת בברכת הבדלה אע"פ שלא נתכוון בברכת היין יצא (ל"פ) ע"כ. והנה תרווייהו ס"ל שיוצא בקידוש בלא ברכת היין וכן בהבדלה. ולענ"ד הוא נגד גמרא מפורשת דאיבעי להו (ר"ה כ"ט) ברכת יין של קידוש מהו להוציא ופשטינן מדרב פפי דכי אתו אריסא מדברא הדר מקדש להו. פי' וא"כ מוכח שאפי' ברכת היין של קידוש יכול לאמר להוציא אחרים. הרי לך בהדיא שקידוש בלא בפה"ג ליתא דא"כ הי' יכול לקדש להו בלא בפה"ג. וגם מנ"ל באמת דר"פ בירך בפה"ג דרב אשי לא קמסהיד אלא דכי אתו אריסא מדברא מקדש להו ותו לא. אלא ע"כ מוכח דקידוש בלא בפה"ג אינו כלום וס"ד דגמ' דכיון דצריך פה"ג א"כ בשביל הפה"ג לא יקדש ג"כ אלא א"כ צריך לדידי' ופשיט מר"פ בהיפוך דבשביל הקידוש יכול לברך ג"כ הבפה"ג. וכן במצה שם בגמ' ג"כ אסור לאכול המצה מדרבנן עד שמברך המוציא א"כ ברכת המוציא מעכבת לצאת ידי המצוה ה"נ בכה"ג בפה"ג מעכבת לצאת ידי קידוש. ומה שהביא הגר"א ראי' מס"ד התם ברכת היין שברכו בתחילת שתייתה היא מצטרפת להקידוש ויוצאים אבל באדם שלא שמע ברכת בפה"ג לא יצא ידי קידוש וכן בהבדלה: