דברי חנוך· רבי חנוך הענדיל פרידלנד
חדושים על או"ח · סימן ח
לסי' רס"ג בשו"ע של הגר"ז סי' רס"ג סי' ט"ו. אבל אם היא סמוכה על שולחן בעה"ב אינה יכולה לברך שם כשמדלקת כו' לפי שהיא בכלל ב"ב ונפטרה בנרו. ואף אם בעה"ב מצוה לה להדליק ועושה אותה שליח לפוטרו מחיובו כו'. מ"מ כיון שהוא או אשתו ברכו במקום אחד ונפטר בברכה זו לכל החדרים כו' א"כ גם שלוחו אינו יכול לברך שם. ויש חולקין וכן נתפשט המנהג. ועיי"ש בק"א שלא העלה דבר ברור דגבי שופר ובדיקת חמץ לא קיי"ל כן. אולם לדעתי מה דפשיטא ליה. דחיובא רמיא רק על בעה"ב והביא ראיה לזה דאפי' בנר חנוכה אמרו איש וביתו. המהדרין כו'. ובנר שבת לא אשכחן הידור זה בגמרא וכן מבואר הדליקו את הנר עיי"שה. ואנכי שמעתי ולא אבין. אמת דכיון שהדליק בעה"ב נר אחד נפטרו כולם. וא"צ נר לכל אחד. אבל אם בעה"ב לא הדליק. חיובא רמיא על כל המשתמשים בבית. להדליק נר שלא יכשלו באפילה דבזה כולהו שייכים בה ולא מטעם שליחות בעה"ב. דאי מטעם שליחות הי' הבעל בעצמו מדליק דהא מצוה בו יותר מבשלוחו. אלא מסתמא חיובא אכולהו רמיא בשוה ונתנו לנשים משום דהיא כבתה או משום טעם הרמב"ם שהיא עוסקת בצרכי הבית. ובק"א אות ב' כתב דגם הדלקת האשה היא בשליחות הבעל עיי"ש. והוא תימה לפע"ד. דהא כ' המג"א בס"ק ו' דאף אם הבעל רוצה להדליק בעצמו היא קודמת. והאיך מצינו שליחות בע"כ (עיין גיטין דף כ"א) וכיון דכן אם אחד מבני הבית מדליק בחדר חשוך. [או אף בחדר שיש בו נר להאומרים משום דמתוסף אורה ושמחה] חובת עצמן קא עבדי [ולא מחמת שליחות בעה"ב] ושפיר מברכי ונתקיים המנהג בטוב.
(ע"כ מהרב הנ"ל):