דברי חנוך· רבי חנוך הענדיל פרידלנד
חדושים על או"ח · סימן ה
מה שראיתי להשיב על דברי הרב הנ"ל
מה שהקשה כת"ה אדברי דמ"ש דפליגי קא אמשניות. כתב יעיין בדברי הגר"א שכ' בהדי' אפלוגתא דאמוראי עכ"ל. בעניותי איני רואה שום משמעות רק מה שהביא קודם לזה ההיא דתנחומא ופשוט שהביא התנחומא להכרעה אפלוגתא דאמוראי ואח"כ מפרש המתניתא דמביא בסייעתא לדבריהם דתלי' במחלוקת ר"א ור"י ובפרט דחי' הגר"א המה רובם מלוקטים וסדרום התלמידים ואין מוקדם ומאוחר:
גם מה שכתב להשיב על דברי דלמ"ד לא ניתנו אלא לאכילה ע"כ או כולו לד' או כולו לכם דאלו לחצאין א"כ בחציו שלכם יסריח הפה בדברים בטלים והקשה כת"ה על הלשון שכתבתי כשלא יהי' לו לאכול יסריח בדב"בט חדא דיתבטל כוונת התורה כיון דיכול לעשות כולו לד' ושנית דכשאין לו מה לאכול מחויב בת"ת ממ"ע דלימוד תורה. ושלישית דחצי' לאו דוקא. ובאמת דכולהו לא קשיין. דבאמת אפי' יש לו מה לאכול איכא חשש דיסריח כיון שאתה אוסרו בד"ת וליכא מ"ע דלימוד תורה כיון שהוא מקיים אז העונג דלכם. ומה שהקש' שיכול לבטל כוונת התורה שיעשה כולו לד'. הא לאו קושיא דאיכא למימר דמש"ה אסרתו תורה במלאכה כמה שדייק כת"ה דהגמ' מביא קרא דעצרת. וצותה שיקרא מקרא קודש שע"י שיהי' אצלו יו"ט ירבה בתענוגים ומפני שאי אפשר לאסור עלי' ד"ת שהפה מסריח בלא ד"ת הי' מוכרח להתיר ג"כ ד"ת. ועכ"ז מפני שאסרתו במלאכה הועילה התורה שקרוב הדבר שיהנה במאכל ומשתה. אבל אי אמרינן שהעיקר הלימוד א"כ גם בכל יום ג"כ איכא מצות ת"ת אלא מתוך שאדם בהול על ממונו הוא עוסק במלאכה א"כ ביו"ט כשאתה מרשהו כולו לכם א"כ מפני שהוא להוט על תאוות נפשו ימשוך ביין ואכילה ולא יתעסק בד"ת. ומה שהקשה דחציו לאו דוקא מ"מ כיון שאתה מצווהו ליתן חלק לאכילה ושתי' ובאותו זמן שהוא קובע לאכול ולשתות אתה מונעו מד"ת איכא חשש דיסריח בדברים בטלים: