דברי חנוך· רבי חנוך הענדיל פרידלנד
חדושים על או"ח · סימן ג
וזאת אשר השבתי לו.
מה שתפס כ' ממה שאמרו שבתות ויו"ט. יפה אמר שאין ראיה משם דע"כ ר' חגי ל"ל כלל דרשא דלד' אבל מה שכתב עוד דמה שכתב הגר"א בסי' ר"צ על הירושלמי וט"ס יש כאן כוונתו דמביא שני מקראות דלד' שאינם סותרים זא"ז. לענ"ד לפי מה שמפרש כת"ה יש כאן טעות סופר גדול שהרי הירושלמי קאמר מתני' מסייע בין לדין בין לדין ובאמת מתני' סותר תרווייהו דקאמר או כולו לד' או כולו לכם ואלו ר"ח סובר דווקא לכם לאכילה ושתי' ואלו ר' ברכי' סובר דווקא לד' לעסוק בד"ת וכן הו"ל לומר בירושלמי מתני' קשיא או פליגי בין לדין בין לדין:
ומה שהקשה כת"ה והניח בצ"ע דברי הגר"א שכתב דפליגי בפלוגתא דר"א ור"י. ושואל כבודו מי הוא הסובר כר"א ומי הוא הסובר כר"י דהרי ר"א ור"י תרווייהו מודים בקראי דלד' ולכם והני אמוראי סברי דחדא דווקא עכ"ל. אולי הי' אפשר דקאי הגר"א אמתני' דמייתי בירושלמי דקאמר מתני' מסייע (וכבר כתבתי דלפי פירוש כת"ה צ"ל קשיא) בין לדין ובין לדין או יושב ואוכל או עוסק בתורה. ומסיים כתוב א' אומר כו' וכתוב א' אומר כו' תן חלק לאכילה ושתי' ותן חלק לעסוק בד"ת וע"כ דתרתי מתניתא נינהו והאומר תן חלק ס"ל חצי' לד' וחצי' לכם. וקמייתא ס"ל כולו לד' או כולו לכם. וא"כ היינו מחלוקת דר"א ור"י ועלה קאי דברי הגר"א:
אבל כשאני לעצמי מתפלא מאוד. ראשית קושית כת"ה היכא מצינו כה"ג שמפרש התנחומא דחד קרא מיירי בת"ח וחד בפועלים שאין דוגמתו בכה"ת כולה. שנית קשה לי דר"ח בשם רשב"ן ור"ב מר לא דריש קרא דלד' ומר לא דריש קרא דלכם. והיה להם לפרש טעמם דמיצטרך לאיזה דרשא אחרינא. שלישית דר"ח ור"ב פליגי על ר"א ור"י תנאים הראשונים ואין מקשה עליהם. ודברי ר"א מה ראי' רשות למצוה כו' דשמחת יו"ט רשות מוזכר במשנה וזה דלא כר"ח בשם רשב"ץ.
לכן הי' נראה לענ"ד דר' חגי ורבי ברכיא אך טעמא דקראי דרשי כמו ר"ש דדריש טעמא דקרא. והמדרש בכ"מ. ותרווייהו דרשי קראי דלד' ולכם. והכא הכי קאמר רשב"ן מה טעם נתן הקב"ה שבתות ויו"ט לישראל אלא שיהי' להם ימים לשמוח ולאכול ולהתענג. וא"ת למה צותה התורה לד' ג"כ. ע"ז מפרש מפני שהפה מסריח פי' מדבר דברים בטלים לפיכך לא אסר הקב"ה ד"ת אבל כתבה התורה לד' שהוא מותר גם בד"ת (ולא כמו שנראה שהבין כת"ה שהכוונה התירו לו היינו רבנן התירו לו) ור"ב אמר שעיקר כוונת התורה שיהי' להם ימים פנוים ממלאכה לעסוק בד"ת ולא צריך לבאר למה אמרה תורה לכם דהי' פשיטא שלא רצה לחייבם רק לד' שיהי' מתענים ומצטערים:
והנה לפי הטעם שנתנו לאכילה ושתיה אלא מפני שהפה מסריח התירו לו ד"ח ע"כ צריך אתה לומר כולו לד' או כולו לכם. והיינו שמי שאינו עוסק באכילה ושתיה יכול לעסוק בלד'. אבל א"ת חציו לד' ולא יותר. א"כ באידך חצי הפה עדיין יכול להסריח בדברים בטלים. אבל לטעם שלא נתנו שיו"ט אלא כדי שיעסוק בד"ת אם תאמר כולו לד' או כולו לכם הרי הרשות בידו לבלי לעסוק כלל אם כן לא הועילה התורה בזה. וע"כ תפרש קראי חציו וחציו ואם כן הועילה התורה שע"כ חציו יעסוק בד"ת. וע"ז קאמר הירושלמי דמתני' מסייע בין לדין בין לדין פי' דמתני' דקאמרה או יושב ואוכל או יושב ושונה מסייע לרשב"ן ומתני' דקתני תן חלק מסייע לר' ברכי' ותרתי מתניתא נינהו ופליגא בדר"א ור"י כמו שמבואר בהגר"א והתנחומא אומר שטעם רשב"ן אמת. וטעם ר"ב אמת. שכוונה רחמנא שהת"ח יהי' להם ימי משתה וצותה לכם. ולפועלים שיעסקו בד"ת וצותה לד' אבל שניהם הת"ח והפועלים מצווים בלד' ולכם ומשפט אחד וחוקה אחת לכולם: