אור ברסלב
דברי חנוך חדושים על או"ח › סימן ב

דברי חנוך· רבי חנוך הענדיל פרידלנד

חדושים על או"ח · סימן ב

סימן א

וזאת תשובתו אלי.

במה שכתב להצדיק דברי הע"ש הובא במג"א רסי' רמ"ב שכ' דבשבת לא בעינן לד'. והמג"א השיג עליו דהא כתיב שבת לד' אלקיך. וכ' כת"ר דפירוש של שבת לד' היינו דהקב"ה בעצמו שבת בו.

הנה רש"י כ' ר"פ בהר שבת לד' לשם ד'. כמו שנא' בשבת בראשית כוונתו על פ' מועדות אשר בפ' אמור. ולפ"ז גם ביו"ט נוכל לפרש כן. אך דהרמב"ן כ' עליו דא"כ גם ביו"ט הי' לכתוב כן אלא דפירושו ששבת בו ד' [וכוונת הרמב"ן דשבת לד' לא מצינו ביו"ט אבל חג לד' מצינו כ"פ] אך בפ' יתרו כתיב שבת לד' אלקיך כי ששת ימים כו' וינח ביום השביעי מכלל דמה שאמר תחילה שבת לד' אלקיך כוונה אחרת בו. וצ"ל לרמב"ן דמפרש אח"כ. אבל אי נימא כהמג"א א"ש דפירוש שבת לד' אלקיך למצות ד' ללימוד להיות יושב ושונה. ומה שכתב הרמב"ן דפירוש ששבת בו היינו על מה דכתוב בפ' אמור. ומה שהביא כת"ר ראיה מהירושלמי שהובא בהגר"א רסי' ר"צ למ"ד דלא ניתנו שבתות ויו"ט אלא לאכילה ולשתיה. דע"כ מפרש כן קרא דשבת לד'. תמיהני על כת"ה הלא שם גם ביו"ט אמר. אבל לש"ס דידן דסובר ביו"ט קרא דלד' ללימוד ביו"ט. א"כ ה"ה בשבת צריך לפרש כן. אולם אנכי הרואה דהש"ס בפסחים שבק לכל הפסוקים דבפ' אמור חג לד' שבעת ימים לד'. והביא קרא דעצרת לד' אלקיך על ז' של פסח. דבפ' ראה. וכן לענין לכם שבק קרא דמקרא קודש יהי' לכם דבפ' פנחס. שנא' על ז' של פסח. וכן בכל ימים טובים והביא קרא דעצרת תהי' לכם שנא' לבסוף על שמ"ע. אלא דדוקא על קרא דעצרת דפירושו איסור מלאכה. כמ"ש רש"י בפ' פנחס ובפ' ראה ומפרש הש"ס הכי דמה ששובת ביו"ט ממלאכתו בימות החול. יעשה לד' או לכם:

ובזה מיושב מה דנתקשה בפרמ"ג בסי' רמ"ב על הא דאמרינן כולו לכם. דהא בעי לקרות ק"ש. ולפ"ד א"ש דקאי על העת ששובת ממלאכתו בימות החול צריך לעשות בזה לכם, אבל לקרות ק"ש הא גם בחול צריך. וזה כוונת התוס' ביו"ט דף ט"ו ע"ב ד"ה או אוכל ושותה. ואע"ג דאמר להו ר"א לתלמידיו אכלו משמנים כו' משום סיום הדרשה הוא דהא בשאר ימים נמי אוכלין אחר הדרשה עיי"ש. להכי לא הביא הש"ס אלא קרא דעצרת. אך לפ"ז קשיא אמאי לא הביא קרא דלכם שבתון דכתיב בר"ה בפ' אמור. ועוד דהא בר"ה דעת קצת פוסקים דמותר להתענות. ועוד דהא גם ביוה"כ כתיב שם שבת שבתון הוא לכם. וביוה"כ הא אסור לאכול. וליכא למימר דהיינו לטייל וכיוצא בו. חדא דהא כתב במג"א סי' תקכ"ז ס"ק כ"ב דמי שמתענה בר"ה צריך ללמוד כל היום מאחר דאינו מקיים לכם. אלמא דבלאו אכילה לא מיקרי לכם. ועוד דלפ"ז אנן דפסקינן כר"י דבעי חציו לד'. וחציו לכם. א"כ אסור לעשות יוה"כ כולו לד'. וזה דלא כמנהגינו. ואפשר משום דהתם כתיב שבתון. אולם לא מצאתי קרא בשבת בתורה על לכם כי אם בפ' תשא ושמרתם את השבת כי קודש הוא לכם. ודרשינן מינה היתר למעשה שבת. ובר"פ ויקהל. וביום השביעי יהי' לכם קודש. ולא כתיב שבת אצל לכם. ולפי הנ"ל לא מצינו למידרש מידי מזה. ובירושלמי שמובא בהגר"א כיצד הוא עושה או יושב ואוכל או עוסק בד"ח. כתוב א' אומר שבת הוא לד' וכתוב א' אומר עצרת לד' אלקיך הא כיצד תן חלק לת"ת וחלק לאכול ולשתות. וט"ס יש כאן עכ"ל הגר"א. והוא טעות דמוכח דהא מייתי תרווייהו קראי לד'. אבל האיך להגיה לא ידענו. דלפמ"ש ליכא קרא בשבת על לכם. ואפשר להגיה מתחילה קרא דעצרת תהי' לכם. דהא גם מתחילה הזכיר. יושב ואוכל. א"כ צריך להקדים קרא דלכם. ולפ"ז נוכל לומר כדברי כת"ר דמשבת לא מוכח מידי [אבל בחגיגה ט' ע"א עצרת דכתב רחמנא ל"ל לאפנויי. סותר קצת דהא מבעי להך דרשא דהכא. אלא משמע דאף בלא עצרת הוה מצי למידרש]. אך מ"מ לא הבנתי דהאיך יליף בירושלמי שבת מיו"ט. אי משום דהוקש שבת למועדות. הא ע"כ לא הוקשו לזה דהא עונג בשבת הוי מדרבנן. וביו"ט מדאוריית'. כמ"ש בש"ע של הגר"ז רסי' רמ"ב בשם הרמב"ן. אח"כ ראיתי בב"ח רסי' רמ"ב שהביא בשבת קרא דלמען ינוח. ואין זה נוח כשלא יאכל וישתה. וכן כתב אח"כ דבשבת לא מצינו מפורש קרא דלכם. ות"ל שכוונתי לדבריו:

ובמ"ש יתישב קצת דברי הרמ"א בסי' ר"צ והוא מהמדרש תנחומא. ול"פ מה דאמר ר' ברכיא לא נתנו שבתות ויו"ט אלא לעסוק בהן בד"ת אלו הפועלים. ומה דאמר ר"ח לא נתנו שבתות ויו"ט אלא לאכילה ולשתיה ע"י שהפה מסריח התירו לו לעסוק בד"ת אלו ת"ח עיי"ש. ומשמע דע"ז קאי קרא דלד'. וע"ז קאי קרא דלכם. אשר לא מצינו דוגמתו בכל התורה. ולפמ"ש דפירשו קרא דעצרת דמה ששובת ממלאכת חול יתן זה לד'. ליכא לאוקמי הך קרא בת"ח. דהא אינו שובת בשבת ממלאכת חול יותר מימות החול. להכי מחויב בעונג. מקרא דקראת לשבת עונג:

ואכתוב לכת"ר מה דאיני מבין סיום דברי הגר"א בסי' ר"צ. ולכאורה משמע דפליגי בפלוגתא דר"א ור"י ובגמ' דידן אמרינן הכל מודים כו' עכ"ל. דמאן הוא הסובר כר"א ומאן הוא הסובר כר"י. הא לר"א ור"י תרווייהו קראי מתוקמא. והנך אמוראי חד אמר דדוקא לאכילה ניתן. וחד אמר דווקא לתורה. אולם לדינא לא ידעתי מה זה האריך כת"ר לקיים דברי הע"ש. איך שיהי'. אם מקרא דלד'. אם לא. הלא מבואר בסי' ר"צ מגמ' דגיטין דאסור לקבוע סעודה בזמן בה"מ ומשפחה אחת נעקרה בשביל זה. וא"ת דזהו מתקנת משה שתיקן לדרוש הלכות שבת בשבת. ואפשר דמטעם זה אמרו ר"פ כל כתבי משום ביטול בהמ"ד. אבל ר"פ מפנין אמרו משום ביטול בה"מ ומשמע שם בגמרא דמשום מצות ת"ת הוא. ומצוה רבה היא. ול"ש לן בין שבת לחול. הרי מבואר דמצות ת"ת איכא בשבת ואף לת"ח כדאמרינן בפ' מפנין. ולא הי' מקום לתלמידים ועמר כל השדה וכמה מעשיות שם בשבת דאמרו לתלמידיהם צאו וסדרו. וכיון דכן כיון דבשבת בטל ממלאכה הרי מחויב בת"ת ואפשר דהע"ש יפרש כל הנך עובדי דלא היו להם במה להתענג להכי חייבים בת"ת. אבל במי שיש לו להתענג פטור מת"ת. משום מ"ע דלכם ולד' ליכא בשבת:

ומה שהביא כת"ר ראיה לדבריו מדאמרינן שם הכל מודים בשבת דבעינן נמי לכם [כן היא גרסת המג"א וגי' דידן] ואם נאמר דלד' דכתיב בשבת פירושו ללמוד. א"כ כיון דלכם דווקא. א"כ גם לד' דווקא דהא לא נוכל לפרש דאו אוכל כו' או לומד. וא"כ הו"ל לש"ס לומר דהכל מודים דבעינן חציו לד' וחציו לכם:

מלבד דלפי גי' המג"א דבעינן נמי לכם. הלא הוזכר כן בש"ס. עוד זאת דנראה ברור דמה דאמר ר"א או כולו לד' או כולו לכם. לאו דווקא דכן הוא מחויב לעשות אלא אי בעי עביד חציו חציו נמי עביד. נהי דממה שאמר ר"א לתלמידיו ביו"ט דף ט"ו אכלו משמנים אין ראיה. כמ"ש מתחילה. אבל מ"מ מוכח כן. דאל"כ מי ששהה מעט באכילה ושתיה לכבוד יו"ט יותר מימות החול תו אינו רשאי ללמוד כי אם לעסוק בלכם כל היום אתמהה. וכן הבין המהרש"א שם בר"פ יו"ט וגם מדהתוס' אין סתירה לזה. דהם כתבו דרק דלא מחיובא אמר להם אכלו משמנים. אבל מ"מ רשאין לעשות ג"כ חציו לד' וחציו לכם [ועיין שם פי' הערוך בגליון על הללו בעלי מארה] וא"כ אף דבשבת בעינן לכם. אפ"ה אינו מחויב בלד'. דאם רצה לעשות כולו לכם עושה. ואם רצה לעשות חציו לד' וחציו לכם עושה. ומ"ש כת"ר דבעצרת דאמרו בפסחים (ס"ח ב') דהכל מודים דבעינן לכם משום דניתנה בו תורה דלר"א דלא מקרא יליף אלא מסברא להכי אם שמחה לו במענה פיו יכול ללמוד אף שאין גופו נהנה מזה עכ"ד כת"ר. ואם כנים הדברים האלו יש לישב בהם דברי התוס' שם בד"ה הכל מודים. וא"ת ולימא עצרת תוכיח. וי"ל דהא דבעי ר"א בעצרת לכם לאו דווקא מקרא אלא מסברא עכ"ל והדברים אינם מובנים ואם מסברא לא נוכל לומר תוכיח. ולפ"ד כת"ר כיון דעכ"פ יכול להפקיע משמחת יו"ט ע"י שיתענג בתלמודו שוב אינו דוחה יו"ט וכדס"ל לר"א בפ' ר' אליעזר דמילה. גבי ציצית ומזוזה הואיל ובידו להפקירן. אבל לשון הש"ס הכל מודים בעצרת דבעינן לכם משמע דבזה שוין ר"א ור"י וכי היכא דלר"י מחויב הוא לאכול ה"נ לר"א. ודברי תוס' יש להם פירוש אחר וממילא סר גם קושית כת"ר דפשוט דהא דאמר הכל מודים בעצרת דבעינן לכם מ"ט יום שניתנה בו תורה. אינו אלא מדרבנן. ומדאוריית' דומה עצרת לשאר יו"ט דכולהו אתקשו להדדי ושוין הם בכל הדינים ומנ"ל לחדש סברא מדאוריית' מעצמינו אלא דמדרבנן. ומזה ג"כ ראיה לפמ"ש דלר"א שרי לעשות גם חציו לד' וחציו לכם. דאל"כ האיך יכלו חז"ל לעבור על ד"ת בעצרת. ובזה מיושב מה דהקשה המג"א בסי' תר"ד על הרמ"א שכ' דאסור להתענות בעיוה"כ תענית חלום. משום דחש לדברי המפרשים שם בש"ס מר בריה דרבינא הוה יתיב בתעניתא כולה שתא לבר מעצרתא ומעלי יומא דכיפורי מיירי בת"ח דא"כ אמאי לא כתב ג"כ בשבועות דאסור להתענות ת"ח. כיון דביו"ט אסור מדאוריית' להתענות א"כ הו"ל להחמיר מספק עכ"ל המג"א. ולפ"ד ניחא דהא דעדיף עצרת משאר יו"ט משום דניתנה בו תורה הויא מדרבנן. וכיון דלשאר הפוסקים שרי לגמרי לא חש לדברי המחמירין. משא"כ על עיו"כ מייתי קרא דועניתם. ולהמפרשים דמיירי בת"ח. ע"כ דמוכיח מקרא דהאכילה נחשבת עינוי. ולהכי מדאוריית' אסור להתענות. שפיר חש הרמ"א לדבריהם. ע"כ תשובת הרב הנ"ל:

תוכן העניינים

דברי חנוך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה