אור ברסלב
דברי חנוך חדושים על או"ח › או"ח סימן ד

דברי חנוך· רבי חנוך הענדיל פרידלנד

חדושים על או"ח · או"ח סימן ד

(המשך מסוף סימן י בדף ה')

(מהרב ר' הענדיל נ"י)

כתב המג"א בסי' ד' ובסדה"י כ' שלא יגע במלבושיו קודם שיטול ידיו ובגמ' לא משמע כן עיין סי' מ"ו עכ"ל. והנה המעיין שם בסדר הברכות וכ"ה בש"ס יש הרבה קושיות וכבר הוזכרו בספרי האחרונים. (א) כשלובש יברך. הלא אסור ליגע במלבושי' (ב) כשיניח ידיו על עיניו. הלא אסור ליגע בעיניו. (ג) כשהולך יאמר. הלח אסור לילך. וביותר קשה דהאיך מברך קודם נטילת ידים וע"ס ד' סכ"ג. אבל ברכות דשחרית יכול לברך קודם נטילה. אא"כ הוא ישן על מטתו ערום כו' ועי"ש בבאהגר"א וכ"ז דחקם סדר הברכות דבתר כל הברכות קאמר כשיטול ידיו יברך ענט"י כד משי אפי' יברך המעביר כו' ויה"ר ובגמ' מבואר דנכנס לביה"כ תחלה והאיך יגע בנקבי' קודם נטילה. ע"כ נראה דודאי גם חז"ל היו מתנהגים כחומר כל דברי המקובלים (והא דלא הוזכר בפירוש משום דלאו כ"ע יכולין לזהר בזה) והי' נוטלין ידיהם תיכף בקומם להעביר רוח רעה. אלא דעכ"פ אינו יכול לברך ענט"י כיון דעוד יטנף ידיו קודם התפלה בלכתו לביהכ"ס וכשינעול מנעליו ועיקר הברכה הוא בשביל התפלה להרא"ש. ואף להרשב"א נוכל לומר דדוקא לתפלה. ומבואר אצלי באריכות. אבל כשגמר כל הדברים ונכנס לבה"כ ונטל ידיו פעם שנית אז יכול לברך ענט"י דמסתמא מתפלל תיכף ואפי' אם אינו מתפלל תיכף. מ"מ היה"ר שתרגילני שאומר נחשב כתפלה דמדאוריית' בכל דהו סגי וזה טעם הע"ה שהביא בסי' ו' סק"ת שיאמר כל הברכות אחר נט"י ומיושב מה שהקשה שם המג"א. וכן אני נוהג ונא להודיעני דעתו בזה.

(ע"כ דברי הרב הנ"ל)

וזה תשובתי

מה שכתב כת"ה אלי ע"ד מג"א בסי' ד' לתרץ דברי סדה"י שכתב אסור ליגע במלבושיו קודם נטילת שחרית דמה שאמרו ברכות ס' ע"ב כד משי ידי' היינו נטילת ידים שנית מפני שנגע במנעליו ונכנס לביה"כ אבל לעולם צריך נטילת ידים בראשונה להעביר רוח רעה. אין הדברי' נראי' לי ראשית מה שכתב דהיו מתנהגים כדברי סדה"י (למה קורא דברי סדה"י כל דברי המקובלים אתמהה) והא דלא הוזכר בפירוש דלאו כ"ע יכולין לזהר בזה ע"כ לא ראיתי לרבנן קשישאי דמתרצי דברי גמרא הכי שיהי' הדין דין אמת ושיהי' ד"ת בלתי נאמרים משום דאין יכולין לזהר. וכמה דברים שאמרו שנאמרו בלחישה וכמה דברים שאסור לאומרן בפני ע"ה ואמרו דברים שאין מגלין למסטינים ואעפ"כ הזכירום בגמרא. ובלא"ה אין לאמר חילוקים בין גברא לגברא ותורה אחת ומשפט אחד לנו כמו לעשיר שיש לו עבדים כן לעני. ועיקר תירוץ כבודו לא ניתן להאמר שרחצו ידיהם קודם הברכות וקודם הלבישה והרי הכי מסדר הגמ' כי לביש לימא ברוך מלביש ערומים והדר אמר הגמ' כי זקיף לימא וכו' כי נחית לארעא לימא כו' כי סיים מסגי לימא כו' ואיך אפשר שיטול ידיו קודם כי זקיף ונחית לארעא ופשיטא דלא מיירי הגמ' באותם שיש להם עבדי' רצים לפניהם. ובר מן דין האחרונים הלא המה המעד"מ על הרא"ש והט"ז ריש סי' מ"ו תירצו דמנח ידיו על עיניו אחר שישים מלבוש על ידיו ומנח קודם נטילה והראשונים הרא"ש והטור והרמ"א סוף סי' מ"ז פסקו שאין צריך נטילה רק לק"ש ותפילה וכדי המה הרא"ש והטור והרמ"א והמע"מ והט"ז לדחות דברי סדה"י. וכפי הגרסא בגמ' שלנו כד פתח עיניו ואינו מזכיר מניח ידו על עיניו לא צריך לתי' הט"ז והמעד"מ אלא לגירסת הרא"ש:

ובמה שכתב כת"ה שאין הברכה נט"י בבוקר אלא מפני התפלה בהא מודינא לי' ומה שהקשה המג"א ריש סי' ד' להשיב על דברי הרא"ש דנט"י משום תפלה ולהוכיח כהרשב"א דמשום ברי' חדשה דאל"כ יברך גם למנחה וערבית כשיוצא מביה"כ ומתפלל. לענ"ד דברי הרא"ש קיימים אלא משום שאמרו בגמ' דבטלוהו לנטילותא לתפלה דר"ח לייט אמאן דמהדר אמיא בעידן צלותא וכיון דבטלוהו רבנן אין לברך עליו. ואי משום שיוצא מביה"כ הלא ביוצא מביה"כ לחוד אין לברך ואע"פ שסמוך עתה לתפלה לא פלוג רבנן. ועוד יוצא מביה"כ די בנקיון צרור ואין כאן חיוב נטילת מים אמנם בשחרית כיון שע"כ צריך ליטול ידיו מפני רוח רעה וע"כ מהדר אמיא מפני רוח רע לא בטלה תקנת חכמים ליטול ידים לתפילה וכיון שהתקנה במקומה עומדת מברך ענט"י כמו על כל מצות דדבריהם. ואם יסכים כבוד ת"ה לסברא זו מוכרח דנטילה ראשונה היא היא שמברך עלי' שאלו היתה נטילה זו שהוזכר בגמ' לברך עלי' נטילה שנית מפני שנעל מנעליו ויצא מביה"כ כדברי כת"ה מ"ש תפילת שחרית ממנחה וערבית. ובאמת קשה לי להלום סברת הרשב"א ז"ל משום ברי' חדשה וכי מה ענין ברי' חדשה לנט"י וברכת ענט"י. ואי משום דומיא דכהן העובד צריך לקידוש ידים ורגלים אלו הי' הדבר תקנה באדם הקם ממטתו היה נזכר זאת במשנה או בבריית' או במימרת האמוראים. או לכהפ"ח הי' הגמ' אומרת ומשי ידיו ומברך כמודיע הדין ולא כד משי ידיו מברך דמשמע שהחיוב נזכר במקום אחר והכא קא משמע לן רק הברכה אבל לדברי הרא"ש דהנטילה משום תפלה מקרא נמי איתא ארחץ וגו' כפי ואסובבה מזבחך:

ואגב אכתוב הנראה לי לתרץ מה שהקשו רובי האחרונים ז"ל על סדר ברכות שלנו שאנו מקדימים שלשה ברכות שלא עשני נכרי ועבד ואשה המוזכרים במנחות קודם ברכות המוזכרות בפ' הרואה שמפורש אמרו עליהם בגמ' שהמה תיכף בקומו ממטתו וא"כ המה קודמות. לבד שנתן לשכוי בינה שאנו מקדימים לכולם וראיתי בסידור עיון תפלה ששינה הסדר ע"פ הפוסקים הראשונים. ולענ"ד יש יסוד נאמן למנהגינו והוא דבשלמא בזמן הגמ' שהיו אומרים כל ברכה וברכה על המעשה הנעשה כי שמע כי זקיף כי תריץ ויחיב ואידך פשיטא שבבוא המעשה צריך לברך יהי' איזה ברכה שתהיה ואין להקדים לה שום ברכה אפי' החשובה ממנה. אמנם עכשיו שאנו מסדרים אותם ביחד בביהכ"נ. (ונראה לי שסמכו על מה שאמרו במס' פסחים דף נ"ד ר"ח מכנסן פי' לברכות נר ובשמים דהבדלה אלמא אע"ג שכבר ראה הנר והבשמים מ"מ סודרן על הכוס כיון שצריך על הכוס לברך על הגפן והבדלה מצרפן עמהן ה"נ כיון שצריך להתפלל ואיכא ברכות השיר שעל פסוקי דזמרה וברכות ק"ש וברכות תפלה מסדרן לברכות השחר עמהן) א"כ כי היכי דאמרי' במנחות שמקדים ברכת שלא עשני עבד על שלא עשני אשה משום דעבד זיל טפי אלמא שצריך להקדים הברכה על הטובה הגדולה לפני הברכה על טובה קטנה ממנה וכן מוכח מדהקדים שלא עשני נכרי קודם שלא עשני עבד ומידי דמסתבר נמי הוא א"כ הכא נמי בברכות השחר עכשיו שאנו מברכין אחר המעשה כהודאה על הטובות שעשה הקב"ה אתנו פשיטא שצריך להקדים ההודאה על הטובה היותר גדולה ואנו מחשבין שהטובה שקרבנו לעבודתו וחייבנו במצות היא טובה יותר גדולה מאשר נתן לנו רגלים להלוך ועינים לראות כי לולא מצוותי' מותר האדם מן הבהמה אין והקדימו לברכת המחזיר נשמות לפי שבעת השינה אין נ"מ בין אדם לאדם וליתר ברואים ואח"כ ברכת הבינה כמו שאמר רבי לענין ברכת הבדלה שאם אין דעת אין כלום שע"י הדעת יש לחלק בין ישראל לנכרי ואח"כ סדרו שלש ברכות שלא עשני שהמה תודה להקב"ה על המצוות ואח"כ ברכות הנאת הגוף. זאת ועוד אחרת דיש חילוק בסידור הברכות יש מקדימים ברכת המכין מצעדי גבר לפני ברכת שעשה לי כל צרכי ויש מקדימים ברכת שעשה לברכת המכין. ונראה לענ"ד אע"פ שהסדר בפ' הרואה כמובא בהרא"ש ברכת שעשה קודם להמכין (והיא הגרס' העיקרית אע"פ שבגמ' שלנו כתיב בהיפך משום דהכי הסדר יותר נכון דמסיים מסני ומברך שעשה ובתר הכי מסגי ומברך המכין אבל בגמ' דידן מסגי מקודם ולבתר הכי סיים מסני ולמה לאינש לסגוי בלא מסני) מ"מ נ"ל דלדידן צריך להקדים ברכת המכין. והוא דכיון דבירך שעשה לי כל צרכי א"כ למה צריך לברך עוד המכין והלא צעדי האדם גם המה בכלל צרכי האדם וכי תימא א"כ אוזר ישראל בגבורה ועוטר בתפארה נמי בכלל כל צרכי הא לאו קושיא לפי שאפשר לו לאדם בלא חגורה ובלא סודרא ארישי' שלא הי' לובשים סודרא רק החשובים ולפיכך אינם בכלל צרכי האדם סתם אבל לסגוי אארעא אי אפשר בלאו הכי ופשיטא דהוי בכלל צרכי האדם. מיהו בזמן הגמ' שהי' מברכים על כל מעשה ומעשה עובר לעשייתה אע"ג דמעיקרא ברך ברכה כוללת בשעת נעילת המנעלים. מ"מ אח"כ במעשה השני מברך הברכה המיוחדת ואינה נפטרת בברכה הראשונה הכוללת כדאמרינן (ברכות דף מ"א). אבל כשאין ברכותיהן שוות מברך על זה וחוזר ומברך על זה וכפירש"י ד"ה אבל כשאין ואע"ג דתנן בירך על פירות האילן בפה"א יצא ה"מ בחד מינא אבל צנון וזית וברך על הצנון לא נפטר זית עכ"ל ואע"פ שפרי האדמה כולל עץ מ"מ כיון שברכת בפה"א בירך על פרי בפני עצמו אינו פוטר הזית שיש לו ברכה מיוחד' ה"ה ברכת שעשה לי כל צרכי שברך על המנעלים אינו פוטר את ההילוך שצריך ברכה מיוחדת המכין מצעדי גבר. אבל לדידן שאנו מסדרים הברכות בביה"כ א"כ בברכת שעשה לי כל צרכי כבר פטרנו החיוב לשבח להקב"ה בעד כל צרכינו איך נברך אח"כ על הפרט לכן צריך להקדים ברכת המכין מצעדי גבר ואחר כך שעשה לי כל צרכי. וזה לא מסתבר לי לאמר שמה שאמר שעשה לי כל צרכי הכוונה על צרכים שחוץ לגופו מה שאי"כ מצעדי גבר שהמה בהגוף עצמו שכיון שאמר שעשה לי כל צרכי הכל בכלל:

תוכן העניינים

דברי חנוך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה