דברי דוד ברכות· רבי דוד טעביל רובין ממינסק
פרק ו - כיצד מברכין · דף מא.
גמ' אבל בשאין ברכותיהן שוות ד"ה מברך ע"ז וחוזר ומברך ע"ז. התוס' הבינו בפירש"י וכן פירשו גם הם דהא דאמרינן מברך על זה היינו על אותו הידוע ולכך כתבו דאותו הידוע שכוון עולא הוא החביב וכאילו אמר בהדיא דברי הכל מברך על החביב ואף דאיכא לפרושי נמי בהיפך דזה דקאמר עולא היינו מין ז' מ"מ כתבו דטפי מסתבר לפרושי דיחיד מודה לרבים מלפרש בהיפוך. והא דקאמר וחוזר ומברך ע"ז אף דלפי פירוש זה ה"ל למימר ואח"כ מברך ע"ז כיון דעיקר מימרא דעולא אתי לאשמעינן שיברך על החביב תחלה ואח"כ על שאינו חביב כבר כתב בתר"י (שגם הוא ס"ל כשיטת התוס') דעולא תרתי אתי לאשמועינן חדא דבאין ברכותיהן שוות כ"ע מודו דמברך על החביב תחלה ועוד אתי לאשמועינן דבפה"א אינה פוטרת בפה"ע בשני מינים כמ"ש רש"י ולכך קאמר וחוזר ומברך ע"ז ולא קאמר ואח"כ לאשמועינן נמי הך דינא דכ' רש"י. וכן צריך לומר דגם התוס' והרא"ש מפרשי כן ומלבד הך דיוקא דוחוזר נמי צריך לומר כן דעולא תרתי קאתי לאשמועינן דאל"כ לא יתיישב הא דמקשה מצנון וזית וכמו שיתבאר לקמן אי"ה והקשו ע"ז בתוס' ורא"ש ותר"י וא"ת הא לעיל בעובדא דתלמידי דב"ק אמרינן דבפה"א קודמת לשהכל לפי שהיא מבוררת טפי וה"נ תקדים ברכת בפה"ע לבפה"א לפי שהיא מבוררת טפי וא"כ איך קאמר עולא דד"ה מברך על החביב דמשמע דאם בפה"א חביב ליה יברך בפה"א מקודם ותירצו דטפי עדיף ברכת בפה"א משהכל ממה דעדיפא בפה"ע מבפה"א. והנה הרא"ש ותר"י דחו מחמת זה פסק בה"ג דפסק דבפה"ע קודם לבפה"א והתוס' כתבו דפסק בה"ג הוא לפי המסקנא ע"ש בתוס' ונראה דדעת הרא"ש ותר"י הוא דברכה מבוררת טפי עדיפא מחביב לרבנן וממין ז' לר' יהודה וילפי לה שפיר מסוגיא דלעיל דהא בדליכא מין ז' ודאי דחביב עדיף לכ"ע ואפ"ה קאמרינן התם דברכה מבוררת עדיפא טפי מחביב וא"כ הוא הדין דקודמת למין ז' לר"י וא"כ ליכא לאוקמי לסוגיא דלעיל כמ"ד דאמר לקמן דפליגי אף באין ברכותיהן שוות דהא משמע דפליגי באותה פלוגתא עצמה דפליגו בברכותיהן שוות דלרבנן חביב עדיף ולר"י מין ז' עדיף ובאין ברכותיהן שוות ודאי דחד מינייהו הוי ברכה מבוררת ואפ"ה קאמר הך מ"ד דלרבנן חביב עדיף ולר"י מין ז' עדיף ולא משגחינן כלל בברכה מבוררת וא"כ סוגיא דלעיל ודאי דלא אתיא כהך מ"ד דפליגי באין ברכותיהן שוות וכעולא נמי לכאורה לא מצי אתיא דהא עולא קאמר באין ברכותיהן שוות חביב קודם וסוגיא דלעיל סברה דברכה מבוררת קודמת וא"כ סוגיא דלעיל אתיא דלא כמאן זהו עיקר קושיית הרא"ש ותר"י. ומחמת קושיא זו הוכרחו לתרץ ולחלק בין בפה"א לשהכל דזה מקרי ברכה מבוררת משא"כ בפה"ע לגבי בפה"א לא מקרי ברכה מבוררת ועולא לא קאמר דבאין ברכותיהן שוות חביב קודם רק בבפה"ע ובפה"א דבהא הוא דאמרינן חביב קודם כיון שאין כאן ברכה מבוררת אבל בפה"א ושהכל וכ"ש בפה"ע ושהכל בהא לא מיירי עולא כלל דבהא אזלינן בתר ברכה מבוררת ולא בתר חביב וא"כ סוגיא דלעיל מצי אתי ככ"ע בין לעולא בין לאותו מ"ד דפליגי באין ב"ש דעולא ואותו מ"ד תרווייהו מיירי דבפה"ע ובפה"א דאין כאן ברכה מבוררת ובהא הוא דנחלקו דעולא סבר כיון דאין ב"ש וגם אין כאן ברכה מבוררת ד"ה חביב קודם ואותו מ"ד סבר דנחלקו בזה ר"י ורבנן דלר"י אף בזה מין ז' קודם אבל בבפה"א ושהכל לא מיירי כלל ובהא שפיר מצי סברי תרווייהו כסוגיא דלעיל דברכה מבוררת עדיפא מחביב וה"ה ממין ז' לר"י ולא נחלקו בזה ר"י ורבנן כלל רק כ"ע מודים דאזלינן בתר ברכה מבוררת וכיון שכן הך חילוקא דמחלקי התוס' בין בפה"א לשהכל ובין בפה"ע לבפה"א הוא מוכרח גם לפי המסקנא ולכך דחאו הרא"ש ותר"י דברי בה"ג מהלכה והתוס' שכתבו דדברי בה"ג הוא לפי המסקנא לכאורה אינם מובנים ויתבארו דבריהם אי"ה בשיטת רש"י:
ומעתה נבאר המשך הסוגיא לפי' התוס' וסייעתם דמאי דמקשה מצנון וזית דקסבר ת"ק דמברך על הצנון ופוטר הזית עיקר קושיית המקשה אינו רק לדין השני דאשמועינן עולא בהך דאמר וחוזר ומברך דכוונתו בזה דבשני מינים אין ברכת בפה"א פוטרת של עץ ע"ז מקשה דהא חזינן לרבנן דצנון פוטר את הזית אלמא דאפילו בב' מינים נמי בפה"א פוטרת לבפה"ע אבל על הדין הראשון דאמר באין ברכותיהן שוות חביב קודם לא קשיא דאימא דטעמא דרבנן באמת משום דהצנון חביב עליו ולכך ליכא לפרושי הך קושיא רק לדין השני. ומשני הב"ע שהצנון עיקר כו' ומקשה תו אי הכי אימא סיפא ר"י אומר כו' לית לי' לר' יהודה כל שהוא עיקר כו' וכ"ת לית לי' כו' ואף דמצי לאקשויי בקצרה מדר"י לדין הראשון דאי נמי נימא דר"י לית לי' כל שהוא עיקר כו' מ"מ תקשה לדין הראשון דאמר עולא באין ברכותיהן שוות מודה ר"י דאזלינן בתר חביב והא חזינן הכא דר"י קפיד אמין ז' אף באין ברכותיהן שוות מ"מ ניחא לי' להמקשה לחזק קושייתו דמעיקרא שהתחיל להקשות על הדין השני ואי הוי מקשה בקצרה מדר"י לא הוי רק קושיא אחרת לדין הראשון ואיהו בעי לאוכחי דקושייתו דמעיקרא שהקשה לדין השני קשה לכך קאמר הך וכ"ת וממילא קשיא לעולא בתרתי ודו"ק (ומיושב קושיית מהרש"א ועיין שם שנדחק בזה):
ולענין הלכה כתבו התוס' דאי גרסינן דאר"י אתיא הא דא"ר יוסף כל המוקדם כו' כר' יהודה דוקא ולכך בעינן למפסק כר"י והיינו משום דעיקר מאי דחידש אותו מ"ד על עולא הוא בדר"י דעולא אמר באיב"ש גם ר"י מודה דחביב קודם ואותו מ"ד אמר דגם באיב"ש ס"ל לר"י דמין ז' עדיף מחביב וע"ז מקשה אלא למ"ד באיב"ש פליגי במאי פליני. וצריך לומר דעיקר קושיית הגמ' דמקשה במאי פליגי הוא מ"ט דר"י וכמ"ש התוס' ד"ה במאי פליגי כלומר מ"ט דר"י ע"ש ופי' לדבריהם דהסברא פשוטה הוא כמו שאמר עולא דבשלמא בברכותיהן שוות והאחד נפטר בברכת חבירו בזה שפיר סבר ר"י דמברך על מין ז' דווקא דגנאי הוא למין ז' שיהי' נפטר בברכה אחרת שהוא שלא מין ז' אבל באין ברכותיהן שוות כיון דבעי לברוכי על שניהם ואין כאן גנאי למין ז' כלל ממילא הסברא נותנת דבעי לאקדומי החביב אבל למ"ד דגם באין ברכותיהן שוות פליגי קשיא מ"ט דר"י ומשני בלהקדים. ורצה לומר דלאו אשלא יהי' נפטר בברכת חבירו לחוד קפיד ר"י אלא גם אהקדמה קפיד דכ"כ חשיב לי' מין ז' דבעי' גם לאקדמי' ברישא אף על החביב. ולפ"ז אי גרסינן דא"ר יוסף וקאי לראי' אדלעיל מיני ע"כ צ"ל דהכי קמייתי ראי' דר' יוסף אמר כל המוקדם כו' ואפי' באיב"ש דחטה וגפן כו' איב"ש ואפ"ה חטה קודמת וא"כ ע"כ צ"ל דר"י מיירי אפי' במקום חביב דהא זהו עיקר חידושו דאותו מ"ד דרב יהודה אמר אפי' במקום חביב ובאיב"ש אפ"ה מין ז' קודם ועלה קמייתי ראי' מדר"י ש"מ דר' יוסף אמר אפי' במקום חביב וא"כ ר' יוסף לא אתי רק כרבי יהודה ולכך שפיר כתבו התוס' דאי גרסי' דאר"י אתיא הך דר"י כר' יהודה דווקא:
ודע דלפי' התוס' וסייעתם דפלוגתא דעולא ואותו מ"ד אינו רק בברכת בפה"ע ובפה"א דאין כאן ברכה מבוררת לפי"ז אי גרסינן דאמר רב יוסף נצטרך לפרש דחטה דקרא מיירי בכוסס החטה דברכתו בפה"א דאל"כ אין כאן ראי' כלל ועיין בזה. אך כתבו התוס' דה"ר שמעי' גרס אמר ר"י וא"כ אין כאן ראי' כלל דהלכה כר' יהודה דאיכא למימר דרב יוסף מיירי בשאין האחד חביב לו יותר מהאחר ומ"מ כתבו להוכיח דרב יוסף מיירי אפי' במקום חביב והא דר"ח ורב המנונא דלקמן ע"ש. והרא"ש ותר"י פסקו ג"כ כר"י וצריך לומר דהא דפסקו כר' יהודה לאו היינו מכח הך גירסא דאמר רב יוסף אלא מחמת הראי' השני' שהביאו התוס' מהא דר"ח ורב המנונא ובאמת בתר"י והרא"ש לא הביאו הך גירסא כלל רק הראי' מר"ח ורב המנונא דאי לפי אותה גירסא דאר"י הא כי היכי דאיכא ראי' מדרב יוסף דס"ל כר' יהודה דווקא הכי נמי איכא ראי' דס"ל כהך מ"ד דבאיב"ש דהיינו בפה"ע ובפה"א נמי פליגי וא"כ הוי לן למפסק דבבפה"ע ובפה"א מין ז' עדיף והרא"ש ותר"י פסקו בזה כעולא (כל אחד לפי פירושו בדברי עולא וכמו שיתבאר לקמן אי"ה) אלא ע"כ צריך לומר דגם הרא"ש ותר"י גרסי אמר רב יוסף והא דפסקו כר' יהודה היינו מחמת הך ראי' שהביאו מר"ח ור"ה והבן זה. זהו שיטת תר"י והתוס' בפי' מימרא דעולא (אלא שלענין פסק בה"ג נחלקו וכמש"ל):
והרא"ש ג"כ אזיל בשיטה זו אלא שנחלק בפי' מימרא דעולא דהתר"י והתוס' מפרשי דמברך ע"ז דאמר עולא היינו החביב. והרא"ש לא ניחא לי' בהך פירושא כמו שהקשה ע"ז דא"כ ה"ל לעולא לפרש והחביב קודם לכך פירש הרא"ש דה"ק עולא מברך ע"ז כו' ר"ל שאין קפידא כלל בדבר לא בחביב ולא במין ז' (וההפרש שבין פירוש הרא"ש לפי' רש"י שאכתוב אי"ה לקמן דלפי רש"י עיקר מימרא דעולא הוא לאשמעינן דבשני מינים אין בפה"א פוטרת של עץ ולפי"ז ממילא שוב אין כאן מחלוקת. ולהרא"ש עיקר מימרא דעולא לומר מברך ע"ז רצה לומר שאין קפידא כלל בדבר לא בחביב ולא במין ז' ואגב אשמועינן במאי דאמר וחוזר ומברך ולא קאמר ואח"כ מברך אשמועינן נמי הך דינא דכ' רש"י דבב' מינים אין בפה"א פוטרת של עץ אבל עיקר מימרא דעולא הוא דמברך על איזה מהן שיזדמן לו ואין קפידא כלל בדבר איזה מהם קודם והבן זה) ומ"מ קשיא לי קושיית התוס' ותר"י דהך סוגיא דלעיל הוא דלא כמאן דכאותו מ"ד דמוקי באיב"ש לא מצי אתיא כמש"ל וכעולא נמי לא מצי אתיא דהא איהו אמר דאין קפידא כלל בדבר ומברך על איזה שיזדמן א"כ הרי חזינן דלא קפיד על ברכה מבוררת לכך הוצרך גם הוא לחלק בין בפה"ע להאדמה ובין בפה"א לשהכל כמו דמחלקי התוס' ותר"י ויתר המשך הסוגיא יתפרש גם להרא"ש כמו דפירשנו לדעת התוס' ותר"י:
והתוספות דכתבו דפסק בה"ג אתיא שפיר לפי המסקנא דפליגי אף באיב"ש וקי"ל כר"י כוונתם בזה דאף דאותו מ"ד אמר דלר"י מין ז' עדיף באיב"ש ובאיב"ש הא ודאי חד מינייהו ברכה מבוררת מ"מ דעת התוס' בזה דלפי המסקנא לאותו מ"ד אמרינן דמעלה דמין ז' עדיף טפי מברכה מבוררת. ולכך היכי דאיכא בהו מין ז' מין ז' עדיף מברכה מבוררת וסוגיא דלעיל דאמר דברכה מבוררת עדיף היינו משום דליכא בהו מין ז' ואתיא דווקא כר' יהודה דלרבנן הא אמרי לאותו מ"ד דחביב עדיף מברכה מבוררת רק לר"י דס"ל דמין ז' עדיף מחביב נוכל שפיר לומר כיון דלר"י אין מעלה כ"כ בחביב א"כ כי היכי דמין ז' קודם לחביב ה"נ בדליכא מין ז' ברכה מבוררת קודם לחביב וא"כ מצי אתיא סוגיא דהתם שפיר כאותו מ"ד דפליגי באיב"ש וכר' יהודה דקי"ל כוותי' ולא נצטרך לחלק בין בפה"ע להאדמה ובין בפה"א לשהכל ופסק בה"ג נמי מתוקם בדליכא מין ז' דאז בפה"א קודם כנלע"ד בכוונת התוס'. אבל הרא"ש ותר"י לא ניחא לי' בשנויא דהתוס' חדא כיון דחזינן לאותו מ"ד דרבנן סברי דחביב עדיף מברכה מבוררת א"כ מנ"ל דר"י פליג עלייהו בהא דדלמא לא פליג רק במין ז' דהוא עדיף מחביב אבל מנ"ל דר"י ס"ל דגם ברכה מבוררת עדיף מחביב דהא לא חזינן בהו דפליני בברכה מבוררת כלל ואם איתא דר"י ס"ל דב"מ נמי עדיף מחביב ה"ל לר"י ורבנן למפלג בברכה מבוררת כמו דפליגי במין ז' וא"כ הדרא ק' לדוכתא דסוגיא דהתם דלא כמאן וע"כ דצ"ל ולחלק דבפה"ע לגבי בפה"א לא מקרי ברכה מבוררת ודלא כבה"ג. ועוד דעיינתי בבה"ג עצמו וכן הביא הטור בשמו והנה הוא פסק להאי דינא דבפה"ע קודמת לבפה"א אפילו היכא דאיכא מין ז' דז"ל ה"ג שם והא דחטה קודמת לגפן היינו דעבדינהו חביצא אבל כוסס החטה דברכתו בפה"א גפן ותאנה דברכתו בפה"ע קודמת הרי להדיא דאף כנגד המוקדם בפסוק פסק בה"ג דבפה"ע קודם וא"כ אזדא לי' תירוץ התוס' מכל וכל ולכך הרא"ש ותר"י לא ניחא להו בתירוצם של התוס' ופסקו דלא כבה"ג:
נמצא דלשיטת התר"י הדין כן בברכותיהן שוות ואיכא בהו מין ז' מין ז' קודם כר"י ובדליכא בהו מין ז' חביב קודם ובאין ברכותיהן שוות ואיכא בינייהו ברכה מבוררת דהיינו בפה"א ושהכל ומכ"ש בפה"ע ושהכל ודאי דבפה"ע קודמת אפי' לגבי מין ז' דברכה מבוררת עדיפא טפי מחביב וממין ז' ובאין ברכותיהן שוות וליכא בינייהו ברכה מבוררת דהיינו בפה"ע ובפה"א להתר"י חביב קודם ולהרא"ש אין בזה קפידא כלל לא בחביב ולא במין ז' ועל איזה מהן שיזדמן מברך בלי שום קפידא כלל ולהתוס' צ"ל דמין ז' עדיף מברכה מבוררת והיכא דאיכא מין ז' בין שברכותיהן שוות ובין שברכותיהן אינם שוות מברך על מין ז' ובדליכא מין ז' וברכותיהן אינם שוות אפי' בפה"ע ובפה"א נמי בפה"ע קודם. אך כבר כתבתי דתירוץ התוס' אינו וא"כ לית כאן רק ב' שיטות התר"י והרא"ש ועיין ובזה יתבארו כל דברי הטור שכתב בסי' רי"א ודעת ה"ר פרץ שהביא הטור דברכת בפה"ג דיין קודם לתמרים היינו נמי משום דס"ל להר"פ דברכת בפה"ג מבוררת טפי מברכת בפה"ע וכיון דמבוררת טפי קודמת לכל המוקדם בפסוק ועיין בהגהות מהרל"ח ודלא כהב"י דנתקשה בזה:
והמרדכי כתב דבאין ברכותיהן שוות נמי מקדים מין ז' ונראה שם להדיא מדבריו שגם הוא מפרש כפי' התוס' בדעולא ודלא כמ"ש הב"י דאיהו מפרש בדעולא דרבנן מודו לר"י והך מברך ע"ז דאמר עולא היינו מין ז' היפך מפי' התוס' ותר"י דבהדיא כתב שם בריש דבריו כהתוס' אך המרדכי פוסק כהך מ"ד דאף באין ברכותיהן שוות פליגי ולר"י מין ז' עדיף וגרים דא"ר יוסף ולכך פוסק דמין ז' תמיד קודם אף באין ברכותיהן שוות ודברי בה"ג נראה דהמרדכי מיישב לה ג"כ כהתוס' ומוקי לה לבה"ג באין בהן מין ז' דוקא ובהא הוא דאיכא מעלה דברכה מבוררת. אבל באיכא מין ז' לעולם מין ז' קודם כנלע"ד פשוט בדברי המרדכי. אך כבר דחינו לעיל תירוץ התוס' ולפ"ז גם דברי המרדכי בישוב בה"ג דחויים ועיין:
אך טובא יש לדקדק בשיטה זו חדא דלפירוש תר"י והתוס' דעולא דאמר מברך ע"ז היינו על החביב דווקא הי' לומר כן בפירוש מברך על החביב ואיך אמר בסתם מברך ע"ז כיון דאיכא לפרושי נמי בהיפוך וכמו שהקשה ברא"ש וגם פי' הרא"ש אינו מיושב כ"כ דאיך משמע בלישנא דמברך ע"ז דאין כאן קפידא והכי ה"ל למימר אבל באין ברכותיהן שוות אין נ"מ בהקדמתן כלל. ועוד מאי דמפרשי דעולא תרתי אתי לאשמועינן הוא ג"כ דוחק דיסתום דבריו כ"כ ואגב אורחא יהי' אתי לאשמועינן עוד דין אחר בדיוק תיבה אחת. ועוד דמשמע ממאי דפריך לקמן אלא בשאין ברכותיהן שוות במאי פליגי ומשני דפליגי בלהקדים כלל דעד עתה לא הוי ידע כלל דאיכא שום מעלה בהקדמה באין ברכותיהן שוות. ומ"ש התוס' ד"ה במאי פליגי כלומר מ"ט דר"י הוא דוחק דא"כ איך קאמר בסתם במאי פליגי וה"ל למפרך בהדיא מ"ט דר"י. ועוד מאי דמחלקי התוס' וסייעתם בין בפה"א לשהכל לבפה"ע ובפה"א הוא דוחק גדול דלמה לא יהי' בפה"ע ברכה מבוררת לגבי בפה"א ומה סברא יש בזה לחלק ביניהם והוא כמלתא בלא טעמא כלל ועוד דאנה נזכר בדברי עולא דמיירי בבפה"ע ובפה"א דווקא הא סתמא קאמר אין ברכותיהן שוות ויש בכלל זה גם בפה"א ושהכל או בפה"ע ושהכל וזהו לדעתי קושיא עצומה על שיטה זו ועוד כמה דוחקים בסוגיין ונלאיתי להאריך בהן:
אך באמת המדייק בלשון רש"י יראה דמעולם לא כוון רש"י למ"ש התוס' והרא"ש בשמו רק דכוונת רש"י הוא דעולא לא הוי ידע דאיכא שום מעלה בלהקדים באין ברכותיהן שוות דכיון שאין האחד פוטר חבירו בברכתו ומחויב לברך על שתיהן אין כאן שום מעלה בהקדמתן ודווקא בברכותיהן שוות דברכה אחת פוטרתן בהא הוא דאיכא מעלה בחביב ובמין ז' למר כדאית לי' ולמר כדאית לי' דיברך על האחד ויפטר השני בברכתו והכי דייקא לישנא דמתניתין דלא תני עליו הוא מברך תחלה רק סתם עליו הוא מברך דמשמע עליו הוא מברך ופוטר את חבירו אבל באין ברכותיהן שוות אין כאן שום מעלה לא בחביב ולא במין ז' וזה הי' סברא פשוטה לעולא ולא אצטריך לאשמועינן הך מלתא כלל רק עיקר מימרא דעולא אתי לאשמועינן דאיב"ש דהיינו בפה"ע ובפה"א או בפה"א ושהכל דאחת מהן ברכה כללית ואחת ברכה פרטיית אין הברכה כלליית פוטרת את הפרטייות בשני מינים דדווקא בחד מין וטעה הוא דתנן בירך על בפה"ע כו' אבל בשני מינים אין האחד פוטר חבירו וזהו דקאמר עולא אבל באין ברכותיהן שוות ד"ה מברך ע"ז וחוזר ומברך ע"ז ר"ל לעולם מברך שתים ואף דברכה אחת מהן כלליית אינה פוטרת חבירו וכיון שכן ממילא אין כאן שום מעלה לא במין ז' ולא בחביב ושוב אין שייך בזה פלוגתא דר"י ורבנן כלל וזהו דדקדק רש"י בלשונו אבל בשאיב"ש אין ברכה אחת פוטרתן ושוב אין כאן מחלוקת עכ"ל הרי להדיא דכוון למש"כ ודו"ק. ומש"כ רש"י ואע"ג כו' אינה קושיא בפ"ע כמו שהבינו התוס' שכתבו והקשה רש"י כו' רק דרש"י כתב כן לפרש מימרא דעולא דזהו עיקר חידושא דאתי עולא לאשמועינן דאע"ג דתנן בירך על בפה"א כו' יצא זהו דווקא בחד מינא כו' אבל בב' מינים צריך לברך שתים וממילא דאין כאן פלוגתא כלל דר"י ורבנן דעולא הוי סבר לסברא פשוטה דאין בזה מעלה כלל בלהקדים ומעתה אתי שפיר לישנא דגמ' דפריך לקמן למ"ד בשאיב"ש נמי מחלוקת במאי פליגי משום דלא ידע אכתי דאיכא שום מעלה בהקדמה היכי דאיב"ש והתרצן הוא דחידש לו הך סברא דאיכא מעלה בהקדמה אף באיב"ש ומביא ע"ז ראי' מדרב יוסף דאמר ר' יוסף כל המוקדם כו' ש"מ דאיכא מעלה בהקדמה אף באיב"ש דהא חטה וגפן אין ברכותיהן שוות ואפ"ה קאמר ר' יוסף דצריך להקדים חטה לגפן וכיון דחזינן מדר' יוסף דאיכא מעלה בהקדמה גרידא אף באיב"ש א"כ שפיר שייך למימר דרבנן ור"י פליגי גם באיב"ש. ולפי' זה מיושבים כל הקושיות שהקשינו לשיטת התוס' והרא"ש ולא נצטרך לחלק עוד בין בפה"ע לבפה"א ובין בפה"א לשהכל כדמחלקו התוס' וסייעתם דסוגיא דלעיל שפיר מצי אתיא כעולא כיון דעולא לא מיירי כלל בהקדמה ולא אמר שיקדים החביב כפי' התוס' גם לא אמר דאין קפידא כלל בהקדמה וכפי' הרא"ש רק דעיקר חידושא דאתי לאשמועינן דצריך לברך שתים בשני מינים וממילא משתמע דלא שייכא בזה פלוגתא דר"י ורבנן דאין כאן עוד מעלה לא בחביב ולא במין ז' אבל הא מצינו שפיר למימר אליבא דעולא דהמעלה באיב"ש הוא ברכה מבוררת רק דעולא לא מיירי כלל מדין הקדמה רק אשמועינן דצריך לברך שתיים ולא שייך בזה פלוגתא דר"י ורבנן אבל הא איכא שפיר למימר דהמעלה באיב"ש היא ברכה מבוררת והבן זה. וכיון דסוגיא דהתם מצי אתיא שפיר כעולא אין צריך עוד להך סברא דכתבו התוס' דבפה"ע לגבי פה"א לא מקרי ברכה מבוררת כנלע"ד פשוט בכוונת רש"י:
ומעתה נבאר יתר המשך הסוגיא לפירש"י דהמקשה הקשה מצנון וזית דמברך על הצנון ופוטר את הזית ש"מ דגם בשני מינים נמי איתא להך דינא דבירך על פה"ע בפה"א יצא ודלא כעולא וכיון שכן גם בזה שייך שפיר פלוגתא דר"י ורבנן דרבנן סברי מברך על הצנון ומיירי דצנון חביב לי' לכך עליו הוא מברך ופוטר הזית כמו בברכותיהן שוות ור"י ס"ל דמברך על הזית מפני שהוא מין ז'. ואף דבברכת הזית אין פוטר הצנון וא"כ לכאורה תקשה לר"י מה מעלה יש בהקדמת הזית כיון דאכתי לא ידעינן מסברת להקדים מ"מ לר"י אין סברא שיהי' הזית שהוא מין ז' נפטר בברכת האחר שאינו מין ז' דגנאי הוא למין ז' שיפטר בברכת חבירו שאינו מין ז' ולכך בברכותיהן שוות קאמר ר"י מברך על מין ז' נמי מחמת הך סברא גופא שלא יפטר בברכת שלא ממין ז' וה"נ דכוותי' בצנון וזית ס"ל לר"י דמברך על הזית כי היכי דלא לפטר בברכת הצנון שאינו מין ז' כן הי' סברת המקשה בטעם פלוגתתן דר"י ורבנן ולא מקשה רק מדרבנן משום דמדרבנן לחוד קשיא נמי אעיקרא דדינא דעולא [ולשיטת התוס' דהקושיא מדרבנן אינו רק על דין השני דעולא ועל דין הראשון לא קשיא מדרבנן מידי רק מדר"י א"כ קשה דהי' לו להמקשה להביא גם פלוגתא דר"י בקושייתו כי היכי דתקשה לשני הדינים דעולא ולפי פירש"י אתי שפיר ודו"ק]. ומשני הב"ע שהצנון עיקר ומקשה תו אי הכי מ"ט דר"י לית לי' כל שהוא עיקר כו' וכ"ת לית לי' כו' ואף דבלא הך וכ"ת נמי הוי מצי לאקשויי מדר"י דאף אם נאמר דר"י לית לי' כל שהוא עיקר כו' ובעי לברוכי על כל אחד בפ"ע מ"מ תקשה מאי מעלה איכא בהקדמת הזית כיון דאיב"ש ובעי לברוכי שתים א"כ אין כאן שום מעלה כלל בהקדמה לפי סברת עולא ואנן חזינן בדר"י דאפ"ה אית לי' מעלה בהקדמת הזית מ"מ י"ל דמדר"י לא הוי מצי לאוכחי רק דאיכא מעלה בהקדמה אף שאין האחד נפטר בברכת חבירו והמקשה בעי לאקשויי על עיקר מימרא דעולא דאמר דבב' מינים אין האחד פוטר חבירו לכך קאמר הך וכ"ת לאוכחי מדר"י דת"ק לא איירי בעיקר וטפל ואפ"ה נפטר הזית בברכת הצנון ש"מ דבב' מינים נמי איתא להך דינא דמתניתין בירך על בפה"א כו' ודלא כעולא (ומיושב קושיית מהרש"א ודו"ק). [ואף דאמרינן דאכתי לא הוי ידעינן כלל מסברת להקדים היכא דצריך לברך על שתיהן וא"כ גם מדר"י הוי מצי לאוכחי מדקאמר דמברך על הזית ש"מ דהצנון פוטרו דאל"כ למה קפיד ר"י לברך על הזית תחלה הא כיון שאינו נפטר בברכת הצנון אין שום מעלה בהקדמתו. מ"מ מדר"י לא נשמע כן רק מדיוקא לכך ניחא לי' טפי למפרך מדרבנן דמפורש בדבריהם כן. ועוד דאף דאכתי לא הוי סבירא לן סברת להקדים לאמת מ"מ הוי חייש דלמא מצי לדחויי כן ולומר דעיקר מימרא דעולא אכתי לא מפרך לכך פריך מדרבנן דלא מצי למדחי קושייתו כלל ועוד יש ליישב באופן אחר ולא חפצתי להאריך בזה מפני שהוא דרך פלפול ועכ"פ סוגיא דשמעתין מיושב לפירש"י בלי שום גמגום:
ולענין הלכה דברי רש"י סתומים דאף דהתוס' כתבו דלפי מאי דגרסי' דא"ר יוסף א"כ ר' יהודה כרב יוסף ס"ל ולכך בעינן למפסק כר"י משום דמימרא דרב יוסף הלכתא היא וכל אמוראי בתראי כרב יוסף ס"ל ראי' זו אינה רק לפי התוס' דעיקר חידושו של אותו מ"ד דאמר באיב"ש מחלוקת אינו רק בדר"י וכמש"ל ולפ"ז אם נגרוס דא"ר יוסף ע"כ צ"ל דרב יוסף מיירי גם היכא דאיכא חביב דאל"כ אין כאן ראי' כלל וכמש"כ לעיל באריכות אבל לפי מאי דביארנו בשיטת רש"י דעד עתה לא הוי ידעינן כלל דאיכא שום מעלה בהקדמה באיב"ש לא בחביב ולא במין ז' א"כ הראי' דמביא מדרב יוסף אינה רק דאיכא מעלה בהקדמה אף באיב"ש וא"כ אף אם נאמר דרב יוסף מיירי בששניהם שווים לו בחביבות ובהא הוא דאמר כל המוקדם כו' מ"מ מייתי שפיר ראי' מדרב יוסף דעכ"פ איכא מעלה בהקדמה אף באיב"ש וא"כ אין כאן ראי' כלל מהך גירסא דהלכה כר"י [וכן נראה קצת מדקדוק לשון רש"י שכ' ורבנן לית להו דרב יוסף במקום חביב משמע דבלא חביב שפיר אית להו הא דרב יוסף ואפשר לדייק איפכא מלשון רש"י ועיין]. גם הראי' השני' שהביאו התוס' ורא"ש מהא דרב חסדא ורב המנונא יש לדין בה וכמו שאכתוב אי"ה לקמן בשיטת הרמב"ם לכך דברי רש"י אין בהם הכרע היאך הוא דעתו לפסק הלכה:
אמנם הבה"ג דגם איהו מפרש כפי' רש"י וכמו שיתבאר אי"ה פסק להדיא כר' יהודה דבברכותיהן שוות מין ז' עדיף ובאין ברכותיהן שוות פסק דברכה מבוררת עדיף אפי' ממין ז' וברכת בפה"ע לגבי בפה"א נמי מקרי מבוררת וכמו שהבאתי דבריו לעיל וצ"ל דמ"ש שפסק כר"י הוא מחמת הראי' שני של התוס' מר"ח ור"ה וכמו שהרא"ש ותר"י לא כתבו רק ראי' זו וגם לא גרס דאמר רב יוסף כו' רק אמר רב יוסף (וכבר כתבתי לעיל דגם הרא"ש ותר"י לא גרסי להך גירסא) וא"כ אין כאן ראי' מרב יוסף להך מ"ד דפליגי אף באיב"ש דלאותו מ"ד ודאי דאין שום מעלה בברכה מבוררת וכמש"ל בשיטת התוס' והרא"ש באריכות. וכן צ"ל גם לפי פירש"י דלאותו מ"ד אין מעלה בברכה מבוררת דבזה אין חילוק בין פי' תר"י והרא"ש לפי' רש"י רק כיון דמדרב יוסף אין ראי' לאותו מ"ד לכך פסק בה"ג כעולא משום דאותו מ"ד הוי יחיד במקום שנים והלכה כרבים ובדעולא מפרש כפירש"י דלא מיירי כלל לענין הקדמה וסוגיא דלעיל אתיא כעולא דווקא ולא כאותו מ"ד ולכך פסק שפיר דבאיב"ש ברכה מבוררת קודם אפי' למין ז' משום דעולא קאמר הכי דבאיב"ש אין מעלה לא בחביב ולא במין ז' רק דהמעלה היא ברכה מבוררת ופסק נמי דבפה"ע לגבי בפה"א מקרי ברכה מבוררת משום דלפי פירש"י אין שום הכרח המכריחנו לחלק בין בפה"ע לבפה"א ובין בפה"א לשהכל וכמש"ל בשיטת רש"י. וכיון שאין שום הכרח לחלק בזה ממילא מסברא בודאי דגם בפה"ע מקרי ברכה מבוררת. ומעתה מיושבים דברי בה"ג ולא קשה עליו כלום ממה שהקשו עליו התר"י והרא"ש ועיין ברא"ש שגם הוא הרגיש בתירוץ זה שכתבנו לשיטת בה"ג שכתב על דברי בה"ג וז"ל ולדידי' הא דאמר עולא אבל באיב"ש ד"ה כו' לא בא להשמיענו דין הקדמה כלל שאין האחד פוטר את חבירו ולישנא לא משמע הכי כו' הרי דהרגיש במש"כ רק שלא [בא] לדקדק בשיטה זו ולכך כתב ולישנא לא משמע הכי אבל לפי מה שעמדנו ת"ל על בירור שיטה זו היא השיטה הנכונה והמחוורת בשמעתין ודו"ק ובפרט דבה"ג אשר עליו כתבו הפוסקים דדבריו דברי קבלה קאי נמי בהך שיטתא:
ונראה דגם הרמב"ם קמפרש לסוגיא דשמעתין כרש"י אלא שפוסק כחכמים וז"ל הרמב"ם בפ"ת מה' ברכות הי"ג היו לפניו מינין הרבה אם היו ברכותיהן שוות מברך על א' מהן ופוטר השאר ואם איב"ש מברך על כל אחת מהן ברכה הראוי' לו ואיזה מהם שירצה להקדים מקדים ואם אינו רוצה בזה יותר מבזה אם יש ביניהן א' מז' המינים עליו הוא מברך תחלה וכל הקודם בפסוק קודם בברכה כו' עכ"ל. והכ"מ ביאר דבריו דפוסק הלכה כחכמים דלעולם חביב עדיף אפי' נגד מין ז' ומש"כ בריש דבריו דבב"ש מברך על א' מהן ופוטר השאר ואם איב"ש מברך על כל אחת ברכה הראוי' לו לא לענין הקדמה קאמר אלא דבב"ש יברך על א' כו' ולא ירבה בברכות שלא לצורך ומש"כ דבאיב"ש מברך על כ"א ברכה הראוי' לו קמ"ל בזה כדעולא דבשני מינים אין האחד פוטר חבירו ומש"כ ואיזה מהן שירצה כו' בא להשמיענו דין הקדמה דמקדים החביב תחלה קאי לשני הבבות דמיירי לעיל דבין בב"ש ובין באיב"ש לעולם מקדים החביב אפי' בדאיכא מין ז' וכרבנן ומש"כ ואם אינו רוצה בזה יותר מבזה אם יש ביניהם א' ממין ז' עליו הוא מברך תחלה קאי נמי בין בב"ש ובין אינם שוות דכיון דליכא חביב גם רבנן מודים דמין ז' עדיף וכן מש"כ כל המוקדם בפסוק איירי נמי בשאין האחד חביב עליו מחבירו עכ"ל הכ"מ. והנה מש"כ בביאור דברי הרמב"ם דבריו נכונים אלא דמש"כ שם הכ"מ דהרמב"ם מפרש להא דעולא כמו שכ' הרא"ש לדעת בה"ג לא הבנתי מי הכריחו לזה ועיין בלח"מ שהשיג עליו בזה גם לא הרגיש בכ"מ תמי' עצומה על הרמב"ם מדוע השמיט הך דינא דברכה מבוררת לגמרי גם הרי"ף לא הביאה בהלכותיו והוא דלא כחד מהנך שיטות שהבאתי לעיל:
לכך נראה דהרמב"ם מפרש לסוגיא דשמעתין כמו שמפרש בה"ג ורש"י וסוגיא דלעיל דאמרינן דיש חשיבות בברכה מבוררת אתיא כעולא ודלא כהך מ"ד דאמר דפליגי גם באיב"ש וכמו שנתבאר לעיל לשיטת רש"י דהך סוגיא דלעיל לא מצי אתי רק כעולא והרמב"ם גרי דאמר רב יוסף כו' וא"כ איכא מדרב יוסף ראי' להך מ"ד דפליגי גם באיב"ש ולכך פוסק הרמב"ם כהך מ"ד דפליגי גם באיב"ש וכבר נתבאר דלאותו מ"ד אין שום מעלה בברכה מבוררת רק לעולם לרבנן חביב עדיף (ואף לפמ"ש התוס' ליישב דעת בה"ג וביארתי דבריהם לעיל דהך סוגיא אתי גם לאותו מ"ד ע"ש מ"מ זהו דווקא לר' יהודה אבל לרבנן ודאי דאין שום מעלה בברכה מבוררת ודו"ק ולכך הרמב"ם דפוסק כרבנן יפה עשה שהשמיט דין ברכה מבוררת לגמרי מהלכותיו ומה שפסק כרבנן ולא כר' יהודה היינו משום דכבר כתבתי דלשיטת רש"י אין ראי' מאותה גירסא דרב יוסף סבר כר' יהודה וא"כ לית כאן ראי' מרב יוסף רק דהלכה כאותו מ"ד דפליגי גם באיב"ש ודלא כעולא אבל אין ראי' מכאן דיהי' הלכה כר' יהודה והראי' שהביאו התוס' מהך דר"ח ורב המנונא נמי אינה מכרעת כ"כ ולא מבעי לפי מאי דכתבו התוס' ותר"י דחביב היינו שחביב עליו תמיד ואף דבאותו פעם רוצה לאכול ממין השני מקודם אפ"ה אזלינן בתר מאי דחביב עליו תמיד. לא ידעתי שום מקום נראי' זו דאטו לא נוכל לומר דרב חסדא ידע בדרב המנונא מאי דהוי חביב עליו תמיד וכה"ג מצינו שהיו בקיאים בחביריהם במה שהי' חביב עליהם כדאמרינן לקמן אילו מייתי ארדיליא לי וגוזליא לאבא ע"ש בפירש"י דגוזליא הוי חביב לרב אלא אפי' לפי מה דדקדק הכ"מ מדברי הרמב"ם דלא ס"ל כתר"י והרא"ש רק דאזלינן בתר מאי דחביב לי' עתה דלפי"ז הוי ראייתם ראי' מ"מ אינה מכרעת כ"כ דאיכא למדחי דאפ"ה הוי שאיל לי' מ"ט עביד הכי ובעי למידע אי משום חביב עביד כן או דאיכא טעמא אחרינא במלתא והוא השיב לו דבאמת טעמא רבה איכא בהא דזה שני לארץ כו'. וכה"ג כתבו התוס' בכמה דוכתי דהמקשה אף דיודע דיכול להשיב לו מה דכבר תירץ לו על קושיא ראשונה מ"מ מקשה מברייתא אחרת משום דבעי למידע אולי איכא עוד שנויא אחרינא בהא מלתא ועוד יש לדחות ראי' זו בכמה אנפי וכיון שאין כאן ראי' דהלכה כר' יהודה לכך פוסק הרמב"ם כרבנן דיחיד ורבים הלכה כרבים כנלע"ד ברור בדעת הרמב"ם:
אבל הא ליכא לפרושי בדבריו דמפרש לסוגיין כהרא"ש ותר"י דא"כ תקשה ממ"נ דאי גרם דאמר רב יוסף א"כ למה פסק כרבנן דהא לפי שיטה זו דאיכא ראי' מהך גירסא דרב יוסף כר' יהודה ס"ל וכמו שנתבאר לעיל ואם נאמר דלא גרים להך גי' א"כ תקשה מנ"ל למפסק כאותו מ"ד ולא כעולא הא אותו מ"ד הוי יחיד במקום שנים וא"כ כעולא אית לן למפסק ואם נאמר דבאמת פוסק כעולא א"כ תקשה אמאי לא הביא הך דינא דברכה מבוררת ואם באנו ליישב ולומר דלא ניחא לי' בשינויא דהתוס' לומר דבפה"ע לגבי בפה"א לא מקרי ברכה מבוררת וס"ל דגם עולא פליג אסוגיא דלעיל דא"כ תקשה דההיא סוגיא יהי' דלא כמאן וזה דוחק גדול אבל לפי מה שבארנו דבריו ע"פ שיטת רש"י אין כאן דוחק כלל לומר דההיא סוגיא אתיא כעולא דבלא"ה מאן הוא מרא דשמעתא דשלקות עולא וכן מאי דמשני לא דכ"ע שלקות שהנ"ב היינו כעולא דעולא הוא דאמר שלקות שהנ"ב ולכך לפי מאי דפוסק הרמב"ם כהך מ"ד דפליג על עולא א"כ אדחיא לה ההיא סוגיא מהלכה ולכך לא פסק הרמב"ם להך דינא דברכה מבוררת רק במאי דאמר עולא דבשני מינים אין האחד נפטר בברכת חבירו בזה שפיר פסק כוותי' דהא לית מאן דפליג עליו בהא:
ועוד נראה לפע"ד דגם הרי"ף שכתב מימרא דעולא וסיים בה ועל איזה מהן שירצה יברך אין כוונתו לפרש כן בדברי עולא וקאי על אין ברכותיהן שוות וכשיטת התוס' והרא"ש רק דהרי"ף כתב כן מדברי עצמו לפסק הלכה וקאי בין על ברכותיהן שוות ובין על אין ברכותיהן שוות דבתרווייהו מקדים החביב למין ז' והיינו כרבנן וכשיטת הרמב"ם ולכך השמיט גם הרי"ף הך דינא דברכה מבוררת כנ"ל לפרש בדברי הרי"ף בכדי להשוות עם דברי הרמב"ם משום דהרמב"ם תמיד הולך בשיטת הרי"ף ולכך גם בזה יש לנו להשוותם וגם יתורץ למה השמיט הרי"ף הך דינא דברכה מבוררת ועיין היטב בכל זה:
סליק
סוף הספר