אור ברסלב
דברי דוד ברכות פרק ו - כיצד מברכין › דף מ:

דברי דוד ברכות· רבי דוד טעביל רובין ממינסק

פרק ו - כיצד מברכין · דף מ:

דף מ.

ור' יוחנן אמר אפי' פת ויין. נראה פשוט דכיון שיוצאין על הפת ויין בברכת שהכל דהיא ברכה כוללת לגמרי מכ"ש דאם בירך על היין בפה"ע דיצא דהא עיקר ברכתו היה צריך להיות בפה"ע כמו שמן זית רק דמפני חשיבותו קבעו חכמים ברכה מיוחדת לעצמו וא"כ בדיעבד ודאי דיצא בברכת בפה"ע. וכן על הפת נמי יצא בברכת בפה"א וכן על היין נמי יצא בברכת בפה"א וכן פסק בס' אה"ע ודלא כהמג"א שפסק דעל היין לא יצא בברכת בפה"ע ולא ידעתי למה וכן מה שפסק במג"א דאם על פרי שנשתנה שדינו לברך שהכל או שאינו עיקר הפרי כעלין ותמרות לגבי צלף דדינן לברך בפה"א אם בדיעבד בירך בפה"ע יצא גם זה לא ידעתי מנ"ל הא והסברא נותנת דלא יצא דפרי שנשתנה בטל עוד מלהקרא בשם פרי ואיך יהי' יוצא בברכת בפה"ע וכן עלים ותמרות דצלף כיון דמעולם לא הוי חשיבי פרי העץ איך יהיה יוצא בברכת בפה"ע לכך העיקר כס' אהע"ז דהשיג עליו גם בזה כנלע"ד פשוט:

שם איכא דאמרי בשלמא למ"ד בושלי כמרא היינו דמברכינן שהכל אלא למ"ד תמרי דזיקא בפה"ע בעי לברוכי אלא בנובלות סתמא כ"ע ל"פ דבושלי כמרי כו' כי פליגי בנובלות תמרי דתנן הקלין שבדמאי כו' ולבסוף מקשה בשלמא למ"ד תמרי דזיקא היינו דהכא קרי ליה נובלות סתמא והכא קרי ליה נובלות תמרי אלא למ"ד אידי ואידי בושלי כמרא ניתני בתרווייהו נובלות סתמא או בתרווייה נובלות תמרי ומסיק בקושיא. ולפ"ז נראה לפסוק דנובלות דהכא היינו בושלי כמרא ונובלות דדמאי היינו תמרי דזיקא כיון דאידך מ"ד אסיק בקושיא וכן נראה מפורש מדברי הרמב"ם בפי' המשניות דכאן במתני' דידן פירש ונובלות הם הפירות אשר נפלו מן האילנות פגים קודם שיתבשלו וכן פי' בדר"י דלכך הוא מין קללה משום שנפלו קודם בשולם ולא כתב דמתניתין מיירי בתמרים דווקא רק בכל הפירות דינא הכי ובמס' דמאי פ"י פי' נובלות הן התמרים הנופלים מן האילן כשהרוח מנשבת בהן והוא ג"כ רובו הפקר הרי דלא כתב כאן שנפלו קודם בישולם ושינה ממה שפי' במתניתין (וגם כתב הטעם משום הפקר ואי קודם בישולם בלא"ה פטירי מפני שלא הגיעו לעונת המעשרות). ובמסכת ערלה פ"א מ"ח דתנן והנובלות כולם אסורין פירש כמו במתניתין דידן וז"ל והנובלות הנופל מן האילן מן הפרי קודם שיגמר בישולו (אסור בכל ר"ל בערלה וברבעי) הרי דחזינן להדיא דבמתניתין דידן ובמשנה דמס' ערלה דתני בתרווייהו נובלות סתמא לכך פירש בתרווייהו דהם שנפלו מן האילן קודם בישולם וגם לא כתב דמיירי בתמרי דווקא רק דמיירי בכל הפירות ובמס' דמאי דתני נובלות תמרי פי' דמיירי בתמרים ולא כתב שנפלו קודם בישולן והיינו דאיהו מפרש דבושלי כמרא היינו נמי שנפלו מן האילן רק דהחילוק הוא בין בושלי כמרא ובין תמרא דזיקא דבושלי כמרא היינו שנפלו קודם בישולן ומניחין אותן בכומר בארץ להתבשל ותמרי דזיקא היינו פירות גמורים שכבר נתבשלו ונפלו מן האילן ע"י רוח מצויה והכין הוא אורחא דמלתא דפירות שנתבשלו בקל נופלים מן האילן ע"י רוח מצויה ולכך לא הוי מין קללה משא"כ קודם בישולם בעודן פגין אין דרכם ליפול ע"י רוח מצויה רק ע"י סיבה אחרת ולכך חשיב מין קללה. ומה שהכריחו לפרש דנובלות סתמא דהיינו בושלי כמרא נמי מיירי בנפלו מן האילן חדא דלישנא דנובלות הכי משמע ליה. ועוד דבירושלמי על מתניתין דידן תני ראה נובלות שנשרו אומר ברוך דיין האמת בא לאוכלן אומר שהנ"ב ומדקאמר שהנ"ב ע"כ בבושלי כמרא איירי כדמוקי בתלמודא דידן דאצ"כ בפה"ע בעי לברוכי ועלה קאמר ראה נובלות שנשרו מכלל דבושלי כמרא היינו נמי שנפלו מן האילן אלא דהחילוק הוא בין בושלי כמרא ובין תמרי דזיקא דזה נפלו מן האילן קודם בישולן ע"י קללה וזה בגמר בישולן ע"י רוח מצויה והכין הוא אורחא דמלתא ולא חשיב קללה וכמש"ל ולכך כיון דמסקינן בסוגיין דכל היכי דתני נובלות סתמא היינו בושלי כמרא לכך במתניתין דידן ודמס' ערלה דתני בהו נובלות סתמא פי' בתרווייהו שנפלו מן האילן קודם בישולן. וגם כיון דתני נובלות סתמא מסתמא מיירי בכל האילנות ובנובלות תמרי דתנן במס' דמאי פי' דמיירי בתמרי דזיקא דהך מ"ד דאמר בושלי כמרא אסיק בקושיא ולכך פירש בו הרמב"ם דהיינו תמרים ולא כתב שנפלו קודם בישולן דתמרי דזיקא הם באמת אותן שכבר נגמר בישולן. ודברי הרמב"ם בהלכותיו נמי מפורשים על דרך זה דבפ"ח מהל' ברכות ה"ח כתב וז"ל הנובלות שהן פגין כו' מברך שהכל והיינו כמ"ד בושלי כמרא כדמסקינן דנובלות דהכא לכו"ע בו"כ. (והא דלא כתב שנפלו מן האילן היינו כיון דילפינן ממתניתין דמברך שהכל על פגין שנפלו מן האילן א"כ הוא הדין אם לא נפלו ותלשן בידים בעודן פגין נמי דינא הכי דלענין ברכה אין נ"מ בין נפלו ללא נפלו דאטו הנפילה גורם הברכה מה שהן פגין זה הוא גורם דלא מברך רק שהנ"ב ולכך כתב הרמב"ם בסתם פגין). ובפ"ח מהל' מעשר כתב פירות שחזקתן מן ההפקר כו' ונובלות תמרה והן שעדיין לא הטילו שאור. כוונתו מבוארת דנובלות דהכא היינו תמרי דזיקא והא דכתב והוא שעדיין לא הטילו שאור היינו משום דבירושלמי במס' דמאי מסקינן וחכ"א לא כדברי זה ולא כד"ז אלא אלו שהטילו שאור חייבות ושלא הטילו שאור פטורות ופוסק הרמב"ם כחכמים והטעם דהטילו שאור חייבין צריך לומר דמפני שהן חשובין הוא שומרן ומלקטן תיכף לכשיפלו ולכך אינם הפקר משא"כ בלא הטילו שאור אינם חשובים כ"כ וחזקתן מן ההפקר משום דבעה"ב אינו מקפיד עליהן כ"כ ומניחן הפקר ולכך הם פטורין מהדמאי ואף דמשנה שלימה שנינו מאימתי הפירות חייבין במעשר התמרים משיטילו שאור ופסקה הרמב"ם בפ"ב מהל' מעשר בפסקיו וא"כ קודם שהטילו שאור אפי' וודאן נמי פטור ממעשר וא"כ תקשה מאי איריא דמאי אפי' וודאי נמי כבר מקשה כעין קושיא זו לעיל מינה בירושלמי ומשני לית את יכיל דא"ר ישמעאל בר"י משום אביו אשכול שביכר בו גרגיר יחידי כולו חבור למעשרות ורצה לומר כיון דנובלות תמרי דהיינו תמרי דזיקא מיירי בפירות שכבר נתבשלו רק שלא נתבשלו מכל וכל דעדיין לא הטילו שאור אבל מ"מ ודאי דהן קרובין להטלת שאור וא"כ אי אפשר שלא יהיה בכל האשכול גרגיר אחד שכבר הטיל שאור ומחמת אותו הגרגיר נעשה כולו חבור למעשרות ולכך בוודאן חייב רק בדמאי הוא דפטור מפני שחזקתן מן ההפקר והרמב"ם עצמו פסק להך דאשכול שביכר בפ"ב מהל' מעשר הל' ה' ע"ש ולכך שפיר כתב הרמב"ם והוא שעדיין לא הטילו שאור ובפ"ט מהל' מעשר שני ונט"ר כתב סתמא והנובלות כולן אסורים היינו לכלול כל מיני נובלות בין בו"כ ובין תד"ז דכיון דנובלות דתנן בערלה היינו בו"כ וכמו שמפרש הרמב"ם בפי' המשנה א"כ מכ"ש דתד"ז חייבין בערלה ולכך כתב נובלות סתמא לכלול כל מיני נובלות דכולן חייבין בערלה וברבעי כנלע"ד פשוט ביאור דברי הרמב"ם בפירושו למשנה ובפסקיו. ועי' ש"ך יו"ד סי' רצ"ד דפי' ג"כ דברי הרמב"ם עד"ז אלא שלא ביאר הדברים כל הצורך וגם לא ביאר ההכרח שהכריחו להרמב"ם לפרש כן. גם מש"כ הש"ך דהרא"ש מפרש להנך נובלות דתנן במס' ערלה בין בבו"כ ובין בתד"ז והוקשה לו דהא מסקינן הכא דנובלות סתמא בו"כ הוא ואיך קמפרש הרא"ש דתד"ז נמי משמע ותירץ דצ"ל לדעת הרא"ש דהא דקאמר הכא בנובלות סתמא כ"ע ל"פ לא קאי רק אנובלות דתנן במתניתין דידן ולא אנובלות סתמא דתנן מתני' אחריתי דהתם תד"ז נמי משמע זהו דוחק גדול ועוד דא"כ מאי מקשה בסוף סוגיין בשלמא למ"ד תד"ז היינו דהכא תני נובלות סתמא והתם תני נובלות תמרי אלא למ"ד בו"כ ניתני אידי ואידי נובלות תמרי או סתמא ואם איתא להא דכ' הש"ך אכתי תקשה גם למ"ד תד"ז ממתני' דערלה למתני' דדמאי דאמאי לא תני בתרווייהו בשוה כיון דתרווייהו תד"ז משמע (וי"ל ודו"ק) אבל באמת מעיקרא לק"מ דהרא"ש לאו בפירושא דמתניתין כייל להנך תרתי פירושי בו"כ ותד"ז דבאמת מתניתין לא אמרה רק חדא דהיינו בו"כ וכדמסקינן בסוגיין דנובלות סתמא לכ"ע בו"כ רק דתד"ז אתיא במכ"ש דאם בו"כ חייבין מכ"ש תד"ז שכבר נגמר פריו דחייבין בערלה והרא"ש לענין דינא קאמר דתרווייהו חייבין בערלה ולא בפירושא דמתניתין וא"כ לק"מ מה שהקשה בש"ך וא"צ לכל מה שדחק עצמו בזה [ועוד חפשתי ברא"ש בפי' המשנה ולא מצאתי בו מה שהביא הש"ך בשמו עיי"ש בסי' י' דפירש תד"ז שהרוח משירן בו"כ שנותנין אותן במחצלאות כו' לא קאי כן אמתניתין דבאמת לא קאי רק אדברי הר"ש שהביא שם לסוגיא דידן דבנובלות סתמא כ"ע ל"פ דבו"כ כי פליגי בנובלות תמרי חד אמר בו"כ וח"א תד"ז וע"ז קאי הרא"ש לפרש פלוגתא דאמוראי כידוע שדבריו של הרא"ש נכללים בתוך דברי הר"ש ולכך השמיטו המדפיסים דברי הרא"ש רק קצת מקומות שיש שינוי בין פי' הרא"ש להר"ש הדפיסו השינוי בפ"ע בשם הרא"ש וגם כאן יש קצת שינוי דהר"ש כתב ונותנין בארץ והרא"ש כ' במחצלאות נם הר"ש לא פי' בתד"ז מידי והרא"ש מפרש אותו לכך כתבו השינוי בשם הרא"ש וקאי אפלוגתא דאמוראי ולא על פירושא דמתניתין וזה ברור וברא"ש בהל' ערלה ברור שיש ט"ס בדבריו וחסר תחלת הסוגיא בנובלות סתמא כ"ע ל"פ דבו"כ כמו שהוא בר"ש במס' ערלה דאל"כ איך הביא ע"ז פלוגתא דאמוראי הא אינהו לא פליגי רק בנובלות תמרי וזה לא יתורץ בתירוצו של הש"ך אלא ע"כ צ"ל דחסר בדבריו התחלת הסוגיא וצ"ל כמו שהוא בר"ש כי דבריו ודברי הר"ש אחד הן וזה ברור שוב עיינתי שכן הגיה גם הגר"א ביו"ד סי' רצ"ד ס"ק ט' ברא"ש וט"ס יש שם בדבריו מ"ש ברש"י צ"ל בר"ש ע"ש ועכ"פ איך שיהיה אפי' לפי הבנת הש"ך בדברי הרא"ש כבר נתיישב היטב ת"ל וא"צ לתירוצו של הש"ך]:

והא דקאמר בשלמא למ"ד בו"כ היינו דקתני הקלין שבדמאי ספיקן הוא דפטור הא וודאן חייב אלא למ"ד תד"ז וודאן חייב הפקירא נינהו ולפי' הרמב"ם דבו"כ נמי הוא שנפלו מן האילן א"כ מאי פסיקא ליה טפי דתד"ז הפקרא נינהו מבו"כ כיון דזה וזה מיירי שנפלו מן האילן וא"כ תרווייהו הפקרא נינהו. צ"ל דבשלמא תד"ז שנופלין ע"י רוח מצוי' ומסתמא אין דרכן ליפול רק מעט דאי אפשר שיהיה אורחא דמלתא שיפלו ע"י רוח מצוי' כל הפירות מן האילן או אפי' רובן רק מעט המה הנופלים לכך לא קפיד עליהן בעה"ב והוי הפקר מסתמא משא"כ בו"כ דנופלין ע"י סיבה ודאי דנופלים הרבה מהן ובעה"ב קפיד עלייהו ומלקטן ואינו מניחן הפקר ועוד דהנך בו"כ ע"כ מיירי שכבר הניחו אותן בכומר בארץ ונתבשלו דאל"כ וודאן אמאי חייב במעשר הא לא נתבשלו ולא הגיעו עדיין לעונת המעשרות אלא ע"כ דמיירי שכבר נתבשלו ע"י שכמרן בארץ וכיון שכן הרי חזינן דקפיד עלייהו בעה"ב וטרח בהן לכומרן בארץ ולאו הפקירא נינהו משא"כ תד"ז הוי ס"ל להמקשה דמסתמא הוי הפקירא ומשני הב"ע שעשאן גורן כו' כן צריך לפרש סוגיין לפי דברי הרמב"ם:

ודע דממה שכתבנו כאן בדעת הרמב"ם נתבארו הדברים שכתבנו למעלה דברכה לא דמי לערלה בענין גמר פרי דנובלות מברכינן שהנ"ב משום דהוי פגין ובערלה ודאי דחייבין משיוציאו וכמבואר בפ"א ממס' ערלה מ"ז שאף שרן הפנים אסור ואפי' לא כמרן בארץ רק דלענין רבעי בעינן נובלות דווקא דהיינו שכמרן בארץ ונתבשלו דרבעי שוה מעשר. ולכאורה היה נראה מסוגיא דידן דברכה עדיפא אף ממעשר דהא נובלות בו"כ חייבין בוודאן במעשר למ"ד בו"כ ולענין ברכה לא מברך רק שהכל וזה סותר למה שהעלינו לעיל דברכה שוה למעשר. אך זה אפשר ליישב ולומר דה"ק בשלמא למ"ד בו"כ היינו דמברך שהנ"ב ומיירי קודם שכמרן בארץ בעודם פגים וכן נראה מדברי הרמב"ם בפ"ח מה' ברכות שלא כתב רק פגין ולא כתב דאפילו כמרן בארץ ונתבשלו נמי לא מברך רק שהכל דמשמע דבנתבשלו בארץ כיון שחייבין במעשר מברך עליהן נמי בפה"ע ואפשר נמי לומר בהיפוך דברכה עדיפא אף ממעשר וכפשטא דסוגיין ואפ"ה אין זה סותר למ"ש לעיל דדווקא לענין גמר פרי הוא דמדמינן ברכה למעשר אבל לענין נובלות כיון שנתבשלו בארץ שפיר חייבין במעשר דלא נוכל להפקיע חובת מעשר לגמרי אבל לענין ברכה כיון דסוף סוף קמברך עלייהו ואינו נהנה מהעוה"ז בלא ברכה ואין נ"מ רק אי מברך שהכל או בפה"ע לעולם קפדינן דלא מברך בפה"ע רק היכי שאכלן כפי שהוא הדרך לאוכלן וכפי שהיה עיקר נטיעתן לכך דהיינו שיתבשלו באילן אבל בבושלי כמרא כיון שנפלו מן האילן ע"י סיבה אף שנתבשלו במה שהניחן בכומר בארץ מ"מ כיון דאין עיקר נטיעתן לכך לא מברך עלייהו רק שהכל ודמיא לפירות שדרכן לאוכלן מבושלים דכשהם חיים לא מברך עלייהו רק שהכל אף שוודאי חייבין במעשר בעודם חיין ועדיין צ"ע בזה:

והטור בסימן ר"ד כתב ועל הנובלות והן מין תמרים שאינם מתבשלין על האילן כו' מברך שהכל ודבריו הם דברי הר"ש במס' דמאי שכתב וז"ל יש מפרשים שאין מתבשלין באילן אלא תולשן ועושה אותן כומר בארץ ומתבשלין וכן כתב הרא"ש בה' ערלה ובפי' המשנה במס' ערלה ומהידוע דהטור דרכו להיות נמשך תמיד אחר שיטת אביו הרא"ש וזהו עצמו כוונת רבינו ירוחם שהביא הב"י בסי' ר"ב ובחנם השיג עליו מפי' רש"י דשיטתו הוא כשיטת הר"ש והרא"ש כי גם הוא היה מתלמידי הרא"ש:

והנה דקדקו בדבריהם לומר שהוא מין תמרים כו' ולא כתבו דמיירי שתלשן קודם בישולן משום דאזלי לשיטתם שפסקו דכל האילנות משיוציאו מברכינן עלייהו בפה"ע לכך הוכרחו לפרש דמיירי במין תמרים שאינם מתבשלין לעולם על האילן. אלא שיש לו להתלמד בדבריהם הקדושים דאדרבה אפכא מסתברא דאם כל אותו המין כך אמאי לא יברך עלייהו בפה"ע וכי בשביל שיש תמרים טובים מהן לא יברך עלייהו בפה"ע הא עיקר נטיעתן הוי לכך וזהו גמר פריין ולמה לא יברך עלייהו בפה"ע. ובשלמא בפירות שדרכן להתבשל ועדיין לא נתבשלו שפיר איכא למימר כיון דאין עיקר נטיעתן לכך לאכול מהן בעוד שלא נתבשלו לא מברכינן רק שהכל והוי כפירות שדרכן לאוכלן מבושלין דכשהם חיין לא מברך רק שהנ"ב אבל אלו כיון שזהו גמר פריין ואי אפשר להם להיות טובים ממה שהם עתה ועיקר נטיעת האילן הוא בשביל זה וא"כ אמאי לא יברך בפה"ע אטו תפוחי יער לא נברך עלייהו בפה"ע בשביל שתפוחי גינה טובים מהם וצע"ג. אם לא שנאמר דמיירי קודם שכמרן בארץ דעדיין אינם ראויים לאכילה אך מלשונם לא משמע הכי דכל כה"ג הוי להו לפרושי ומחוורתא כשיטת הרמב"ם ובפרט דסוגיא דהירושלמי מוכחת כוותי' וכדכתיבנא ועיין היטב בזה:

ודע דהרבה מן גדולי האחרונים נטו בסוגיא זו מדרך הפשוט מהרש"ל כתב בזה דברים שלא עמדתי על סוף דעתו כלל והט"ז כתב בזה דברים תמוהים מאד גם הגר"א בביאוריו ליו"ד סי' רצ"ד ס"ק ט' כתב על הרמב"ם וז"ל אלא שפי' נובלות תמרי דזיקא ודבריו צ"ע עכ"ל והא ליתא וכדכתיבנא דהרמב"ם מפרש כן בבושלי כמרא ולא בתמרי דזיקא ונלאיתי להאריך בזה ולבאר סתירת דבריהם והרוצה לעמוד על זה יעיין בדבריהם ואח"כ יעיין במה שכתבנו ויראה סתירת כל דבריהם:

תוכן העניינים

דברי דוד ברכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה