דברי דוד ברכות· רבי דוד טעביל רובין ממינסק
פרק ו - כיצד מברכין · דף לז.
גמ' ואורז ודוחן לא מברכינן במ"מ והתניא הביאו לפניו פת אורז כו'. אף דרב ושמואל לא איירי בפת אורז ודוחן רק במעשה קדרה דהא קאמרי כל שהוא מה' המינים מברכינן במ"מ והיינו מעשה קדרה דה' המינים ומינה ממעטינן אורז נמי מעשה קדרה דאורז ודוחן וא"כ מאי מקשה מפת דאפשר דבפת גם רב ושמואל מודה דמברכינן עכ"פ במ"מ. וצ"ל דגם המקשה ידע דאדרבה פת היא גריעותא לגבי אורז ודוחן מפני שאין דרכן לעשות מהן פת וטפי חשיבי מעשה קדרה דאורז ודוחן מפני שעיקר עמידתן לכך וא"כ מקשה במכ"ש השתא על פת מברכינן במ"מ על מעשה קדרה לכ"ש. ואף דהמקשה הוי ידע דפת אורז ודוחן הוי שינוי לגריעותא מ"מ הוי ניחא ליה הא דמברכינן עלייהו במ"מ ולא אמרינן כיון דנשתנה לגריעותא לא לברך עלי' רק שהכל כמו שהיה פשוט דבר זה להתרצן וכדבעינן למימר לקמן. היינו משום דסברת שינוי לא שייך רק בברכה שהוא מזכיר שם הפרי פה"ע או פה"א וכן פת דלית ליה תוריתא דנהמא משום דקמדכר בברכה שם לחם ולכך היכי דנשתנו לדברים שאין דרכן לכך ונשתנה תואר הפרי או הפת תו לא מברכינן רק שהכל אבל לענין ברכת במ"מ לא שייך לפלוגי בין נשתנה או לא נשתנה דכל שהוא מזון שייך לברוכי עלה במ"מ ולכך גם בפת אע"ג דנשתנה מ"מ לענין ברכת במ"מ אין לחלק. ועכ"פ מוכח מינה דגם על מע"ק דאורז ודוחן מברך במ"מ וקשיא לרב ושמואל ומשני כמע"ק ולא כמע"ק כו' אבל הכא בתחלה מברך שהכל ואחריו בנ"ר. והא דפשיטא ליה להש"ס דבתחלה לא מברך רק שהכל ולא בפה"א היינו משום דנשתנו לדבר שאין עומדין לכך. והנה לרב אלפס והרמב"ם דפסקו לעיל בקמחא דחיטא כר"נ דמברך שהכל ודאי ניחא דכמו דלר"נ קימחא דחיטי כיון דאשתני ואית להו עילויא אחרינא לא מברכינן רק שהכל ה"נ גבי פת אורז ודוחן כיון דאשתנו ואית להו עילויא אחרינא דמעשה קדרה מאורז ודוחן מעלי טפי מפת ועיקר עמידתן הוא לעשות מהן מע"ק לכך לא מברכינן רק שהכל וא"כ סתמא דגמרא הכא כר"נ וכבר כתבתי לעיל בסוגיא הנ"ל אליבייהו דהך שיטתא דנראה דגם התם סתמא דתלמודא הוא כר"נ. אך לשיטת הרא"ש ותר"י דפסקו התם כר"י לכאורה תקשה מסוגיא דידן דאמאי לא מברכינן רק שהכל וראיתי בתר"י שכתב דפת קטניות מברך שהכל והקשה ע"ז וא"ת למה לא יברך בפה"א כמו על הקטניות ואם מפני שנשתנה הא למעליותא אשתני כו' ואומר מורי הרב נר"ו דהכא מפני מעלתו ירד דכיון שנשתנה ויצא מתורת פרי אין אנו יכולין לברך עליו בפה"א וברכת הפת אין אנו יכולים לומר כיון שאינו מה' המינים עכ"ל תר"י. ולא הבנתי דאכתי קשה מאי בין זה לקמחא דחיטי דהתם נמי איכא למימר הך סברא דבפה"א ליכא לברוכי כיון דנשתנה ולכלל פת לא בא שאינו אלא קמח ואפ"ה איהו עצמו פסק בקמחא דחיטי כר"י דבפה"א אמנם כתב שם עוד בתר"י ואפשר לומר שמפני שדרך אכילתו כל השנה כשהוא פרי (ר"ל דכשעושין מהן דייסא עדיין תואר פרי עליהן) ועכשיו יצא מתורת פרי ואין דרך הנאתו בכך לכך גרע מהברכה שלו עכ"ל וזה התירוץ נראה לע"ד דבזה מתרצא שפיר דלא תקשה מקמחא דחטי דשאני בקמחא דחטי שעיקר הנאתן הוא ע"י שינוי דבטל מהן תואר פרי לכך אפילו בקמחא דחיטי אע"ג דנשתנו לא גרע מהברכה שלו מה שאין כן באורז ודוחן דדרך הנאתן הוא כשהפרי הוא בשלימות לכך השינוי מגרע ברכתן כן נראה לענ"ד (ובמג"א סי' ר"ח העתיק להנך ב' תירוצים דתר"י מבלי משים לב):
ולענין הלכה איכא ב' שיטות הרי"ף והרמב"ם פסקו דדוקא באורז הוא דמברכינן במ"מ בין על מע"ק בין על פת הנעשה מהן (כמ"ש לעיל דבברכת במ"מ אין לחלק בין נשתנה ללא נשתנה) אבל בפת דוחן לא מברכינן רק שהכל (אבל במע"ק מדוחן מברכינן בפה"א) משום דרב ושמואל לא אתותבי רק מאורז אבל מדוחן לא אתותבו דהך ברייתא דאתותבו מינה לא תני רק אורז וכיון דחזינן דאורז לדברי ר"י בן נורי חלוק מדוחן דאורז מין דגן הוא וא"כ הוא מעלי טפי למזון מדוחן דהא אורז לדבריו הוא סעיד כמו פת משא"כ דוחן. וכיון שכן גם לרבנן דפליגי עלה דריב"נ וס"ל דאינו סעיד רק שהוא מזון אימא דדוקא באורז אמרו כן שהוא מעלי למזון משא"כ דוחן וא"כ אין לנו ללמוד דין האורז מדוחן כיון דדוחן גריע למזון טפי מאורז ומש"כ בתר"י דההיא ברייתא דתניא בה מברך עליה תחלה וסוף כמע"ק דתריצנא לה אליבייהו דרב ושמואל כמע"ק ולא כמע"ק וכיון דאתותבו רב ושמואל אית לן לאוקמי ברייתא כפשטא דמברך עלי' כמע"ק ממש כבר פרכה הוא עצמו דסוף סוף ליכא לאוקמי לברייתא כפשטא דכמע"ק ממש קאמרה דהא בברייתא תני תחלה וסוף ובסוף ודאי דלא דמי למע"ק לרבנן דהא מסקינן דלרבנן בסוף מברך עליהם ולא כלום דהיינו בנ"ר כמו שפירש רש"י וכיון שכן ע"כ צ"ל דהבריייתא לא מדמי לה למע"ק רק לענין דסגי בברכה תחלה וסוף כמע"ק ולא הוי כפת לברך עליו המוציא וג' ברכות [כצ"ל בפי' הגמרא במאי דמשני כמע"ק ולא כמע"ק דה"ק הברייתא דיוצא בברכה תו"ס ולא בעי המוציא וברכת המזון (כמו על רק) כמו על מע"ק דאל"כ אינו מובן למאי נקיט הברייתא כלל הך כמע"ק כיון דאינו שווה למע"ק והבן זה] אבל לענין היאך יהיה נוסח הברכה מזה לא איירי הברייתא כלל וא"כ אין כאן ראי' מברייתא כלל לענין דוחן דאיכא למימר הא כדאיתא והא כדאיתא. ולא הבנתי דברי תר"י דמאחר שכתב בעצמו דמ"מ נצטרך לפרש הברייתא דלא כמע"ק ממש קאמר כמ"ש א"כ מאי קאמר אח"כ הנה למדנו מברייתא זאת דאורז ודוחן דינן שווה דלפי מ"ש הוא בעצמו אין כאן ראי' מהברייתא כלל (ויש ליישב דבריו ועיין גם אין לומר דלפי האמת נוקמי להברייתא כר"ג ור"ג הא אית לי' דעל אורז ודוחן מברכינן לבסוף ברכה א' מעין ג' וא"כ תתפרש הברייתא כפשוטה כמע"ק ממש בין בתחלה בין בסוף וא"כ יהי' מוכח דדין הדוחן שווה לאורז וכתר"י דזה אינו דהא לר"ג על מע"ק לבסוף מברך ג' ברכות ממש וא"כ סוף סוף לא דמו לגמרי למע"ק (וזה פשוט ולא הוצרכתי לכותבו רק מפני שראיתי מי שטעה בזה והוקשה לו דנוקמי להברייתא כר"ג דתיתי כפשטה וכיון דמהברייתא לא מוכח מידי א"כ אין לנו ללמוד דין הדוחן מהאורז ומש"כ הרא"ש דמהברייתא דתני אורז אין ראיה דאיכא למימר דלאפוקי מריב"נ קאמר. דלפמ"ש אין מזה שום תפיסה על הרי"ף דלאו מדיוקא דהברייתא יליף לה הרי"ף רק שאין ללמוד דין דוחן מאורז זהו שיטת הרי"ף והרמב"ם:
ושיטת תר"י והרא"ש דאורז ודוחן דינם שווה ובשניהם מברכינן בורא מ"מ והגם כי כבר כתבתי דמהברייתא אין ראי' לשיטה זו מ"מ נראה לי להביא ראי' לדבריהם מדקאמר ר"ג לקמן בברייתא דעל פת אורז ודוחן מברכינן לאחריהם ברכה מעין ג' וכיון דמברכינן לאחריהם מעין ג' מכ"ש דמברכינן לפניהם במ"מ דהא חזינן לרבנן דס"ל באורז דמברכינן לפניהם במ"מ ואפ"ה לאחריהם אינו מברך רק בנ"ר וא"כ חזינן דברכה דלאחריהם חמיר טפי מברכה דלפניהם וא"כ לר"ג דס"ל דמברך לאחריהם מעין ג' מכ"ש דמברך לפניהם במ"מ ובלא"ה נמי אין סברא כלל דיברך לפניהם בפה"א ולאחריהם מעין ג' דא"כ יצטרך לברך על האדמה ועל פרי האדמה ונוסח זה לא מצינו בתלמוד כמ"ש התוס' ד"ה הכוסס אלא ע"כ דלר"ג מברך לפניהם במ"מ על הדוחן ג"כ ורבנן הא לא חזינן דפליגי עלי' דר"ג רק בברכה דלאחריהם אבל בלפניהם לא מצינו דפליגי ומשמע דמודו לר"ג דמברכין במ"מ בדוחן ג"כ כי היכי דבהכרח צריך לומר דמודו באורז משמע נמי דמודי בדוחן מדלא פליגי רק בלאחריהם כנלע"ד להביא קצת ראי' לשיטה זו ועיין. והנה לדברי התר"י והרא"ש דאורז ודוחן דינם שווה אין נ"מ בפירושא דאורז ודוחן אם אורז (רַייו) ודוחן (הִרו) או איפכא כיון דבשניהם מברכינן במ"מ אבל לדעת הרי"ף והרמב"ם דחלוקין הם בברכותיהם א"כ כיון דלא ידעינן מאי ניהו אורז ומאי ניהו דוחן א"כ בשניהם על הפת הנעשה מהן יברך שהכל ועל מע"ק הנעשה מהן בפה"א ולשיטת תר"י והרא"ש אין חילוק בין מע"ק לפת בשניהם מברכינן במ"מ ועיין בכל זה:
שם תוס' ד"ה הכוסס את החטה ומיהו אמר הר"י שמא חכמים כיילו לה בהדי מין דגן ולא עשאו פת כו' וחכ"א ברכה אחת מעין ג' עכ"ל. יפה השיב בפ"י דהא הך לישנא דמין דגן ולא עשאו פת ר"ג קא"ל דמברך אחריו ג' ברכות ובדר"ג ע"כ ליכא לפרושי דכייל בהדה הכוסס את החיטה דהא בהדיא קאמרינן לקמן לר"ג. ור"ג נמי ארץ הפסיק הענין ההוא מבעי לי' למעוטי כוסס את החיטה וא"כ כוסס את החיטה לר"ג לא מברך ג' ברכות וכיון דבדר"ג ליכא לפרושי דכייל כוסס החיטה בהדי מין דגן א"כ חכמים נמי דקאי על ר"ג לא כיילי לכוסס החיטה וא"כ מאי מספקא לי' להר"י ומ"מ כיון דבירושלמי משמע דמספקא להו בהא יש להחמיר לכתחלה אף דמתלמודא דידן משמע דלית שום ספיקא דלא מברכינן רק בנ"ר וזה פשוט:
שם נתן ר"ג רשות לר"ע לברך קפץ ר"ע ובירך מעין ג'. אף דר"ע אית לי' לקמן בהדיא אפי' אכל שלק והוא מזונו מברך עליו ג' ברכות מ"מ לא רצה למעבד עובד כשמעתי' כדאמרינן בירושלמי בריש פרקין ור"ג פליג על רבנן ועביד עובדא כוותי' (ר"ל בתמי') והא ר"מ ור"ע ורשב"י פליגי על רבנן ולא עבדי עובדא כוותייהו ע"ש ופשוט: