אור ברסלב
דברי דוד ברכות פרק ו - כיצד מברכין › דף לה:

דברי דוד ברכות· רבי דוד טעביל רובין ממינסק

פרק ו - כיצד מברכין · דף לה:

דף לה.

אלא חמרא סעיד כו' א"ה נברך עליו ג' ברכות לא קבעי אינשי סעודתא עלייהו לכאורה אינו מובן דהא רבנן ס"ל ארץ הפסיק הענין וקרא דואכלת ושבעת וברכת לא קאי רק אפת וא"כ איך אפשר לברך עליו ג' ברכות כיון דהתורה מיעטה בהדיא וכתב ארץ יתירה להפסיק הענין כי היכי דלא להוי קאי אדלעיל מיני'. ואין לומר דהקושיא היא על התורה גופה למה מיעטה אותו מבהמ"ז דא"כ מאי מקשה אי קבע אינש סעודתי' מאי וצ"ל דסברת הגמ' היא דכל מאי דסעיד הוא נכלל בכלל לחם דנימא דאף דהכתוב מיעט דלא לברך רק על הלחם היינו הכוונה אכל מה דסעיד דלמה נמעטי כיון שגם הוא סעיד ולא מיעט הכתוב רק לענבים כשהן בעין דלא סעדי' אבל בעשה מהן יין הכי נמי דלברך עליה שלש ברכות וזה פשוט:

ודע דמסוגיא זו הוכיחו תר"י והרא"ש לעיל בסוגיא דכסא דחמרא דאמרי' התם דאם בירך על תמרי בדנהמי יצא דה"נ אם טעה ובירך על היין ג' ברכות נמי יצא דהא יין זיין טפי מתמרי דהא מקשה הכא גבי יין דלברך עליו ג' ברכות לכתחלה ולא קמקשה כן גבי תמרי ש"מ דיין זיין טפי וגם להדיא קחזינא בסוגיא דהכא דחמרא סעיד כמו לחם ואפי' לכתחלה ה"ל לברוכי עליה ג' ברכות אלא משום דלא קבעי כו' וא"כ עכ"פ בדיעבד ודאי יצא ודין זה הוא כמעט ברור ולית בי' פלוגתא כלל:

עוד נראה להוכיח מסוגיא דידן דחמשת המינים נמי זייני טפי מתמרי תדע דהא הנודר מן המזון אינו אסור רק בחמשת המינים וגם לא מברכינן במ"מ רק על חמשת המינים א"כ ש"מ דהם מזון טפי מתמרי וכיון דעל תמרי יצא בבהמ"ז מכ"ש בדייסא מחמשת המינים שיצא בדיעבד בבהמ"ז והא דכתבו תר"י והרא"ש בסוגיא דהביאו לו תאנים וענבים בתוך הסעודה דדברים הבאים לאחר הסעודה אפי' דייסא נמי מברך עליה תחלה וסוף ואין בהמ"ז פוטרת ברכה דמעין ג' היינו משום דהתם הוי כלכתחלה כיון דאפשר לברך עליה ולא לסמוך על בהמ"ז אבל בדיעבד אם בירך בהמ"ז על דייסא ודאי דיצא כ"כ בס' אהע"ז והוא נכון וע"ש באריכות קצת. ואפ"ה גבי יין כתב שם בתר"י דאם בא לאחר הסעודה א"צ לברך אחריו מעין ג' ומותר לו לכתחלה לסמוך על בהמ"ז. ונמצא כי הדין נחלק לג' דינים דאם אכל או שתה שלא בתוך הסעודה ולאחר הסעודה לכתחלה צריך לברך על הכל מעין ג'. גם על היין בדיעבד אם בירך עליהן בהמ"ז יצא בין על תמרי בין על דייסא בין על יין ולאחר הסעודה על תמרא ודייסא צריך לברך מעין ג' ואין לסמוך על בהמ"ז ועל היין מותר לו לכתחלה לסמוך על בהמ"ז ודין זה האחרון עדיין צ"ע כי אינו רק מסברא בעלמא ולית לי' שום ראי' מגמ' ועיין בזה:

שם היכי דמי אילימא דקא שתי לי' אזוקי מזיק לי' דתניא כו' אלא דקא שתי ע"י אניגרון א"כ ה"ל אניגרון עיקר כו' הב"ע בחושש בגרונו כו'. דעת הרמב"ם וכן הוא דעת בה"ג דהיכי דקא שתי לי' בעיני' קא מברך שהכל והא דאמר אזוקי מזיק לי' היינו דלא שייך לברוכי עלה בפה"ע כיון דקא שתי לי' שלא כדרך הנאתו אבל מ"מ שהכל בעי ברוכי דלא גרע מקמחא דשערי דלקמן דאע"ג דקשי לקוקיאני אפ"ה כיון דאית לי' הנאה מיני' בעי ברוכי. והטור פסק דלא בעי ברוכי כלל כיון דקא מזיק לי' ולדבריו צ"ל דלא דמי לקמחא דשערי דהתם אינו קשה רק לדבר אחד היינו לקוקיאני אבל מ"מ אית לי' הנאה מיני' וגם לא אמר לישנא דמזיק רק לישנא דקשה וכדומה איכא הרבה מאכלים דקשה לדבר אחד כדאמרינן לקמן (מב:) טחול יפה לשינים וקשה לבני מעים כרשין כו' וכן נמי אמרינן ללע"ט יפה לרמ"ט קשה לקמן (נא.) וה"נ גבי קמחא דשערי אע"ג דקשה לקוקיאני מ"מ אית לי' הנאה מיני' כשאר אכילות ומשו"ה בעי ברוכי משא"כ שמן זית כיון דאמר בסתם אזוקי מזיק לי' משמע דמזיק לכל הגוף ולית לי' הנאה כלל ולכך לא בעי לברוכי כלל אפי' שהכל. והרמב"ם ס"ל שאין לחלק בינייהו מסברא וכיון דהוא שותה מסתמא אית י' הנאה מזה דאי לא"ה למאי הוא שותה אותו אלא ע"כ דאית לי' הנאה מיני' וכיון שכן בעי ברוכי אפי' אם מזיק לכל הגוף לית לן בה דברכה בהנאה תליא מלתא כדאמרינן אסור להנות מהעוה"ז בלא ברכה. והסברא הי' נוטה יותר לדעת הרמב"ם מ"מ אין בזה הכרע כ"כ לכך כיון דקי"ל ספק ברכות להקל ע"כ לא יברך עליו וכן פסק בשו"ע מ"מ קשה מאד להקל נגד דעת בה"ג שכתבו הפוסקים דדבריו דברי קבלה ובפרט דמסתברין מילי' והרמב"ם נמי קאי בשיטתי' לכך נכון שלא לשתותו בעין כלל אם לא שיברך על דבר אחר שהכל מקודם ולכוון לפטור גם את השמן כנלע"ד:

ולענין היכי דנותן שמן הרבה לתוך אניגרון ואינו חושש בגרונו איכא ג"כ ב' שיטות דעת הרמב"ם בפ"ח מהלכות ברכות הל' ב' וכן נראה מדברי הרי"ף דכל היכי שאינו שותהו לרפואה ה"ל האניגרון עיקר אפי' בנותן לתוכו שמן הרבה ומברך עליו שהכל [כ"כ הרמב"ם וכן הוא בשו"ע בהגהת רמ"א וכבר תמה המג"א דאמאי לא יברך עליו בפה"א כדאמרינן מיא דשילקא כשילקא והיינו אניגרון כדאמרינן אניגרון מיא דשילקא] ודוקא בשותהו לרפואה אז הוי השמן עיקר לגבי' ומברך בפה"ע וה"ר יוסף פסק דהעיקר תלוי בהיכי דנותן לתוכו שמן הרבה ואפי' אם שותהו שלא לרפואה נמי השמן עיקר ומברך עליו בפה"ע והא דנקיט חושש בגרונו אורחא דמלתא נקיט דאז דרך ליתן שמן הרבה והסכים עמו הטור. ובאמת פשטא דלישנא דתלמודא דאמר הב"ע בחושש בגרונו ודאי דמשמען כהרי"ף והרמב"ם ובלא"ה כבר תפסו כל הפוסקים לכלל בכל דיני ברכות דכל היכי דנחלקו הפוסקים בברכות יברך הברכה שיוצא בה לכ"ע וה"נ יברך שהכל דעל כולם אם אמר שהכל יצא וכן פסק בשו"ע וכל זה פשוט:

תוכן העניינים

דברי דוד ברכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה