אור ברסלב
דברי דוד ברכות פרק ו - כיצד מברכין › דף לה.

דברי דוד ברכות· רבי דוד טעביל רובין ממינסק

פרק ו - כיצד מברכין · דף לה.

פרק ו - כיצד מברכין

מתניתין על פירות האילן הוא אומר בפה"ע חוץ מן היין כו' ועל פירות הארץ הוא אומר בפה"א חוץ מן הפת כו' מלישנא דמתניתין לכאורה איכא למידק דעל כל המשקין היוצאין מכל הפירות מברכינן בפה"ע ועל פירות האילן דתני היינו בכל ענין בין שהפירות בעינייהו בין שעשה מהן משקין ולכך שייך שפיר למתני חוץ מן היין כו' אבל אם נאמר דמשקין היוצאין מכל הפירות מברכינן שהכל וא"כ מתני' לא איירי כלל במשקין היוצאין מהן רק בהפירות גופייהו כשהן בעין א"כ לא שייך כלל למתני חוץ מן היין כיון דלא איירינן כלל במשקין היוצאין מהן. וכן גבי פירות הארץ נמי איכא למידק הכי. ובאמת בירושלמי קמדייק ממתניתין כך ולכך פסק בירו' דפת קטניות מברכינן עליה בפה"א ע"ש בירו' אמנם תלמודא דידן לא סברה כן דקאמרי' גבי פת אורז ודוחן כמעשה קדרה כו' ואילו הכא בתחלה מברך עליו שהכל וכן גבי משקין היוצאין מכל הפירות אמרי' בגמרא האי דובשא דתמרי כו' ומוכת שם דמשקין היוצאין מכל הפירות חוץ מזיתים וענבים מברכינן שהכל וא"כ יש להבין אמאי לא חש לה תלמודא דידן להך דיוקא דקא דייק בירושלמי דלכאורה הוא מוכרח בפירושא דמתניתין ועוד דהא גם בש"ם דילן קמדייק לקמן קתני ירקות דומיא דפת מה פת שנשתנה ע"י האור כו' וא"כ אם ירקות דהוא בבא בפ"ע אפ"ה בעי הגמ' למימר דהוי דומיא דפת א"כ כ"ש בהך בבא עצמה דתני עלה חוץ כו' ודאי דאי אפשר לומר כן אם לא דמיירי בחדא גווני ממש וא"כ הדרא קושיין לדוכתי' אמאי קא פסק תלמודא דידן דפת קטניות וכן במשקין היוצאין מכל הפירות חוץ מזיתים וענבים דמברכין עלייהו שהכל. וצריך לומר דתלמודא דידן קמפרש למתניתין הכי על פירות האילן הוא אומר בפה"ע היינו בין אם אוכלן בעינייהו בין אם נשתנו לדברים שדרכן להשתנות לזה היינו שעיקר אלו הפירות נטעי להו אדעתא דהאי שינוי וע"ז קאמר שפיר חוץ מן היין דאף דנשתנה לדבר שדרכו להשתנות ועיקר הפרי נטעי להו אדעתא דהכי אפ"ה תקנו לו חכמים ברכה מיוחדת לחשיבותו וכה"ג נמי גבי פירות הארץ מיירי מתניתין בין שהם בעין בין שנשתנו לדבר שדרכן לכך וע"ז קאמר חוץ מן הפת אבל אם נשתנו הפירות לדבר שאין עומדין להשתנות לכך מזה לא איירי מתניתין דמתניתין מיירי שאכלן כמו שהוא הדרך לאכלן כל אחד ואחד לפום אורחי' אם בעין ואם ע"י שינוי אבל באכלן שלא כפי שהוא הדרך לאוכלן מזה לא איירי מתניתין כלל ולכך גבי משקים היוצאים מכל הפירות חוץ מזיתים וענבים כיון דכל הפירות אינם עשויין לעשות מהן משקים וכן פת קטניות כיון דאינו עומד לכך. ולכך מברכינן עלייהו שהכל וזה פשוט:

שם בגמ' מה"מ דת"ר קודש הלולים כו' מכאן אמר ר"ע אסור לאדם כו' הניחא למאן דתני נטע רבעי אלא למאן דתני כרם רבעי מא"ל הרבה האריכו המפרשים בסוגיא זו ואני לפרש פשוטן של דברים באתי דלכאורה קשה טובא במאי דאמר אלא דיליף משבעת המינים וא"כ משמע דשבעת המינים גופייהו ה"ל מלתא דפשיטא דמברכין לאחריו ולעיל מיני' דבעי למילף מכרם וקמה במה הצד וגם ממאי דאמר ואתיא נמי זית דאית בי' צד מזבח משמע דשבעת המינים גופייהו נמי לא ידעינן דמברכין עלייהו אפי' לבסוף וכן כל הסוגיא דלעיל משמע ודאי דז' המינים גופייהו נמי לא ידעינן וא"כ איך עתה פסיקי' לי' כ"כ בז' המינים גופייהו דבעי ברוכי לבסוף עד דבעי למילף מיני' שאר דברים ועכ"פ הכי ה"ל למימר אלא ז' המינים גופייהו ודאי דבעי ברוכי כו' ושארי דברים ילפינן מז' המינים דאז הוי משמע דהמתרץ חידש לו בז' המינים גופייהו אבל מלשון הגמרא דנקיט עכשיו משמע דבז' המינים גופייהו לא חידש לו מידי רק דהחידוש הוא דחידש המתרץ הא דילפינן מז' מינים והוא תמוה. עוד קשה כיון דמסיק דילפינן מז' המינים בלאחריו ומלפניו ילפינן בק"ו כשהוא שבע כו' א"כ הוא דלא כהברייתא דלעיל דיליף מהלולים דלפ"ז לא אצטריך לן כלל למילף מהלולים וא"כ תקשה עכ"פ ברייתא דלעיל. ונראה ליישב כ"ז דודאי העיקר כמ"ש הרשב"א בחידושיו דהנך מ"ד דפליגי בנטע רבעי ובכרם רבעי הוי תנאי דודאי לא מצי לאוקמי למלתייהו ככ"ע דא"כ מ"ד כרם רבעי תקשה לי' מתניתין דאתרוג שוה לאילן כו' ותני התם וברבעי כו' אלא ע"כ צ"ל דלא מוקמי מלתייהו ככ"ע והך מתניתין דאתרוג אתיא כמ"ד נט"ר. ובזה אתיא שפיר כולה סוגיין דלקמן בפרקין פליגי תנאי בהא מלתא דר"ג סבר דעל כל ז' המינים מברכינן ג' ברכות דס"ל דהך קרא דואכלת ושבעת וברכת קאי אכל ז' מינים דלעיל מיני' וחכמים סברי דארץ הפסיק הענין. ולא קאי רק על הלחם אבל לא על ז' המינים ור"ע סבר אפילו אכל שלק והוא מזונו מברך עליו ג' ברכות (וטעמא דר"ע יתבאר לקמן אי"ה) ומעתה יתיישבו דברי הגמ' דמתחלה רצה הגמ' לאוקמי להך תנא דכ"ר כחכמים דלקמן דס"ל דוברכת לא קאי על ז' המינים ולכך קאמר דיליף מכר וקמה במה הצד ואח"כ כדאקשי ע"ז ולא מצי לאוקמי מלתי' כחכמים קאמר אלא דיליף מז' המינים ורצה לומר דס"ל כר"ג דלקמן דקאי אכל ז' המינים ויליף מכל ז' המינים ולפניו אתיא בק"ו. ודע דהך ק"ו דקאמר נמי פלוגתא דתנאי היא לקמן (מח:) בברייתא דת"ר מנין לבהמ"ז מן התורה דת"ק דהתם יליף לפניו מק"ו ורבי ואינך תנאי בברייתא דהתם ילפי לפניו מקרא וא"כ הגמ' רוצה לאוקמי להאי תנא דכ"ר כר"ג דאית לי' בכל ז' המינים טעון בהמ"ז דוברכת אכולהו קאי וכת"ק דברייתא (מח:) דאית לי' הך ק"ו וברייתא דלעיל דקודש הלולים דאמר מכאן אמר ר"ע כו' דיליף מהלולים היינו משום דר"ע אזיל לשיטתו דאמר אפילו אכל שלק והוא מזונו מברך עליו בהמ"ז והיינו כמו שפירשו המפרשים דר"ע ס"ל דוברכת קאי אלא תחסר כל בה והיינו כל מילי והא דנקט והוא מזונו היינו משום דמדאורייתא גם גבי לחם בעינן ושבעת דוקא רק דהם החמירו על עצמם עד כזית ועד כביצה כדאמרינן לעיל (כ:) ועכ"פ לר"ע בכל מילי טעון בהמ"ז מן התורה וא"כ לאחריו לא צריך קרא כלל וס"ל כמ"ד נט"ר וכמתניתין דאתרוג ואייתר לי' חד הלולים לברכה לפניו והך ק"ו דכשהוא שבע מברך כו' לא ס"ל לר"ע וכאינך תנאי דבברייתא דלקמן (מח:) ובזה מתוקמא כולה סוגיין שפיר בלי גמגום ועיין בזה:

תוכן העניינים

דברי דוד ברכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה