דברי דוד ברכות· רבי דוד טעביל רובין ממינסק
פרק ד - תפלת השחר · דף ל.
גמ' ת"ר היה רוכב על החמור כו' רבי אומר בין כך ובין כך ישב במקומו ויתפלל לפי שאין דעתו מיושבת עליו. רש"י פי' דלהכי אין דעתו מיושבת עליו מפני שקשה עליו עיכוב הדרך ולפ"ז גם במהלך ברגליו נמי רשאי להתפלל דרך הילוכו דחד טעמא לתרווייהו שקשה עליו עיכוב הדרך ואינו יכול לכוון וכן כתבו התוס' להדיא בד"ה הלכה כרבי ואפי' במהלך מתפלל ע"ש וכן כתבו התוס' בד"ה מסמך גאולה לתפלה ע"ש. ומחלקי בין תפלת י"ח להביננו דפסקינן לעיל דדוקא מעומד משום דהביננו קצרה היא ואין בה רק שבע ברכות ולכך אינו קשה עליו עיכוב הדרך כ"כ ויוכל לכוון אבל תפלת י"ח שהיא ארוכה וקשה עליו עיכוב הדרך רשאי להתפלל גם במהלך וכן פסק הרא"ש והטור. ובאמת דמהך דהכא אין ראי' כ"כ דוודאי טפי יוכל לכוון במיושב מבמהלך תדע דהא פסוק ראשון של ק"ש דבעי כוונה או עד על לבבך לחד תנא בעי עמידה משום דלא יוכל לכוון במהלך ואילו מיושב קורא אפי' לכתחלה כמו שכתבו שם התוס' בשם הירושלמי. ודוחק לחלק בין יושב בביתו ליושב ע"ג החמור דאף דבתר"י בתחלת דבריו בעי לומר כן דהליכת החמור תשיב כאילו הוא מהלך בעצמו מ"מ לבסוף מסיק דאינו כן וגם מצד עצמה הסברא נכונה לחלק ביניהן דודאי טפי יוכל לכוון ביושב על החמור שאינו עושה מאומה ואינו עיף ממהלך ברגליו דודאי הוא טריד טפי והוא עיף מהליכת רגליו וא"כ ודאי דאין ללמוד זה מזה אפי' לטעמא דרש"י דנוכל לומר דאף דקשה עליו עיכוב הדרך מ"מ הוא עדיף טפי ממהלך דלא יוכל לכוון כלל ודווקא לענין יושב מהני האי טעמא דקשה עליו עיכוב הדרך משום דיושב יוכל לכוון טפי וא"כ אין ראי' מהך דהכא:
אמנם עיקר ראייתם דהתוס' והרא"ש מסוגיא דאבוהו דשמואל ולוי דהכי אמרינן לקמן אבוהו דשמואל כו' הוי מקדמי ומצלי וכי הוי מטי זמן ק"ש קרו. ורצה לומר דהוי מצלי תיכף בעלות השחר קודם זמן דמשיכיר בין כו' דזמן תפלה הוא תיכף בעלות השחר כמ"ש הרא"ש בריש פרקין דומיא דתמיד השחר שהיה קרב תיכף בעלות השחר כדתנן ביומא ר"פ אמר להם הממונה וזמן ק"ש אינו אלא משיכיר וקאמר עלה כמאן כי האי תנא דתניא כו' וגירסת הרא"ש שם השכים לצאת לדרך מביאין לו שופר כו' ומתפלל ולכשיגיע זמן ק"ש קורא רשב"א אומר בין כך ובין כך קורא ק"ש ומתפלל במאי קמפלגי כו' ועכ"פ ת"ק סבר תפלה מעומד עדיף אף שאינו סומך גאולה לתפלה וא"כ אבוהו דשמואל ולוי כת"ק ס"ל ולענין הלכה פסק בה"ג כרשב"א דמסמך גאולה לתפלה עדיף אף שאינו מתפלל מעומד וכמו שיתבאר שיטתו לקמן וא"כ מוכת דרשאי להתפלל במהלך לרשב"א דהלכתא כוותיה וכן הוא להדיא בתוס' ד"ה מסמך גלת"פ בה"ג פסק הלכה כרשב"א ומשמע כו' עי"ש ואפי' להרא"ש דפוסק כת"ק מ"מ לא פליג ת"ק אדרשב"א אלא היכי דמצי מצלי מעומד בביתו קודם שיצא לדרך אבל אם הוא כבר בדרך גם ת"ק מודה דמתפלל במהלך דלא מצינו דפליג ארשב"א בהא ועיין. זהו עיקר ראייתם של התוס' והרא"ש דרשאי להתפלל במהלך ולכך הוצרכו לחלק בין הביננו לתפלת י"ח:
אבל קשה לי טובא על דבריהם ועל גרסתם חדא דהא בההיא ברייתא תני נמי מביאין לו שופר ותוקע וא"כ איירי נמי בתפלת יו"ט ושבת שאינו אלא ז' ברכות וא"כ מאי איכא בין זה להביננו שהיא נמי ז' ברכות וכן הקשה הרשב"א ותירוצו דחוק ודוחק לומר דמיירי בתפלת מוסף דר"ה דאוושי ברכות טובא דמשמע מברייתא דבכל שבת ויו"ט נמי דינא הכי ולא נקיט ר"ה רק משום שופר ועוד דלפי גרסא זו דגרסינן גם ברישא ומתפלל א"כ מאי איכא בין רישא לסיפא ולמה פלגינהו בתרתי בבי ולא ערבינהו כחדא ולתני השכים לצאת לדרך או לישב בקרון או בספינה מביאין לו כו' ומתפלל כו' ומדפלגינהו בתרתי בבי ש"מ דתרי מילי נינהו וליכא למימר דבאמת לא הי' בגרסתם בבא השניה דבתוספתא תני להדיא בתרי בבי והאמת דגם בתוספתא הגרסא משובשת דבתוספתא לא תני ומתפלל כלל גם בבבא השניה וא"כ ג"כ ליכא נ"מ בין רישא לסיפא ועוד דלישנא דרשב"א דאמר בין כך ובין כך קורא ק"ש ומתפלל משמע דבחדא בבא מודה ת"ק לרשב"א דהכי משמע לישנא דבין כך ובין כך בכל הש"ס והכי נמי לעיל בדברי רבי דאמר בין כך ובין כך ישב במקומו ויתפלל נמי הכי פירושו דבין באין לו מי שיאחז את חמורו דמודית לי שישב במקומו ויתפלל ובין ביש לו מי שיאחז את חמורו דפליגת עלי בתרווייהו ס"ל דישב במקומו ויתפלל וכן לעיל (כב.) ר"י אומר בין כך ובין כך מוציא בשפתיו נמי כך פירושו לפי פירש"י שם. ואפי' לפמש"כ שם נמי אתי שפיר ועכ"פ אי הנך תרי בבי כחדא נינהו ולית בינייהו שום חילוק לא שייך כלל לישנא דבין כך ובי"כ כיון דגם ת"ק לא מפליג בינייהו מידי וכל היכי דאמרינן בין כך ובין כך בכל הש"ס בכולהו הוי פירושא הכי דבחדא בבא מודה גם ת"ק ועלה קאמר אידך דבין כך ובי"כ בתרווייהו הדין שוה דוק ותשכח וא"כ לישנא דבי"כ ובי"כ דקאמר רשב"א לא יתיישב כלל לגי' הרא"ש וגם לא לפי גירסת התוספתא שלפנינו:
לכך נראה דהעיקר כגי' הש"ס כמו שהוא לפנינו בגמ' דברישא בהשכים לצאת לדרך לא גרסי' כלל ומתפלל משום דברישא דמיירי במהלך ברגליו גם ת"ק מודה דאינו מתפלל מקודם משום דיוכל להתפלל בדרך ולעמוד בשעת תפלה ולכך ממתין עד שיגיע זמן ק"ש בכדי שיסמוך גלת"פ וגם יתפלל מעומד רק בהשכים לישב בקרון או בספינה שלא יוכל לעמוד כלל בעת תפלה בהא הוא דס"ל לת"ק דמתפלל מקודם משום דתפלה מעומד עדיף ואהא פליג רשב"א ואמר בין כך ובי"כ קורא ק"ש ומתפלל ר"ל בין ברישא דקמודית לי דמתפלל אח"כ ובין בסיפא דפליגת עלי בתרווייהו ס"ל דקורא ק"ש ומתפלל משום דמסמך גלת"פ עדיף וא"כ אתיא שפיר לישנא דבין כך ובי"כ כמו שהוא בכל הש"ס וגם אתיא שפיר הא דפלגינהו לתרי בבי ולפ"ז ליכא שום מ"ד דיהי' רשאי להתפלל במהלך רק דמחוייב לעמוד. והא דקאמר ר' לעיל בין כך ובי"כ יושב במקומו ויתפלל כבר כתבנו לעיל דאין ראי' כלל מיושב למהלך דיושב שאני משום דמצי לכוון (ואבוהו דשמואל ולוי מיירי ביושב בקרון או שהיו רוכבים ע"ג חמור) ועוד מצאתי בתר"י דמפרש טעמא דר' דאמר בי"כ ובי"כ ישב במקומו ויתפלל דלא כפי' רש"י משום דקשה עליו עיכוב הדרך רק משום שלא תתבלבל כוונתו בעלי' ובירידה. ולפ"ז ודאי דאין כאן ראי' כלל למהלך וע"ש בתר"י ותראה מבואר שם מדבריו דאינו רשאי להתפלל במהלך ודלא כהתוס' והרא"ש וע"כ צריך לומר דאיהו מפרש לסוגיין דאבוה דשמואל ולוי כמו שכתבנו דהעיקר כמו שהוא הגרסא בש"ס שלפנינו וכנ"ל וא"כ מצאנו סמך לדברינו מדברי תר"י. רק דבאמת אין אנו צריכין לטעמא דתר"י שכתב משום שלא יתבלבל בעליה ובירידה דבלא"ה אפי' לטעמא דרש"י נמי איכא לפלוגי בין יושב למהלך וכמ"ש. ובטעמא דתר"י יש לדון קצת מהא דהאומנין דצריכין לירד ולהתפלל ולא חיישינן לבלבול הדעת דעלי' וירידה וצריך לומר דשאני התם משום דבראש האילן איכא בלבול הדעת טפי ולכך לא חיישינן לבלבול דעלי' וירידה. ועכ"פ העולה מזה להלכה דנראה עיקר כשיטת תר"י דאינו רשאי להתפלל במהלך כלל תפלת י"ח ולא גרע תפלת י"ח מהביננו דאינו מתפלל אלא מעומד דווקא כנלע"ד ועיין:
ולענין הלכה איכא ב' שיטות בה"ג פסק כרשב"א ודלא כאבוהו דשמואל ולוי דסברי כת"ק. והיינו משום דרב אשי דהוא בתרא קאמר לא חזינן לרבנן קשישי מינן דעבדי הכי וקמפרש בה"ג כפשוטו דרב אשי קאמר על רבנן קשישי דהוו אחרי אבוהו דשמואל ולוי עד דורו של רב אשי דהרבה זמן וכמה דורות הוי בין שמואל לרב אשי דשמואל ולוי היו תחלת אמוראים ורב אשי הוי סוף זמן אמוראים ולכך קאמר רב אשי שפיר דרבנן דהוו קשישי מיני' היינו כל אותן רבנן שהיו אחרי שמואל ולוי וידעו דבריהם ואפ"ה לא הוי עבדי כן ש"מ דל"ס להו כוותייהו וא"כ גם אני איני רוצה למעבד כוותייהו ולכך כיון דרב אשי ורבנן דהוו קשישי מיניה כולהו לא ס"ל כאבוהו דשמואל ולוי דסברי כת"ק לכך גם בה"ג פסק דלא כוותייהו ופוסק כרשב"א:
ומה שכתבו התוס' בשם מהר"מ דכי הוי הדר לביתי' הוי מצלי מעומד דנראה מדבריהם דהם מפרשים כן ברשב"א גופיה קשה להולמו כמו שהאריך בזה הט"ז. ועוד אני מוסיף דליכא למימר הכי דא"כ מאי קאמר בגמ' במאי קמפלגי מ"ס תפלה מעומד עדיף כיון דגם לרשב"א יתפלל מעומד אחר שיבוא לביתו. ואין לומר דבאמת רשב"א איירי בכל גוונא בין אם הוא בא לביתו באותו היום בין אם הוא כל היום בדרך ולא מצי להתפלל כלל במעומד אפ"ה קאמר רשב"א דקורא ק"ש ומתפלל ואהא פליג ת"ק בלא מצי הדר לביתי' ולהתפלל במעומד דיתפלל מקודם דתפלה מעומד עדיף דזה אינו דא"כ במצי הדר לביתי' לית כאן פלוגתא כלל דגם ת"ק מודה לרשב"א וא"כ מאי קאמרי ליה רבנן לרב אשי ולעביד מר כאבוה דשמואל ולוי דסברי כת"ק הא בגוונא דהוי עביד רב אשי גם ת"ק מודה וזהו קושיא עצומה על פי' מהר"מ יותר מכל מה שהקשה עליו הט"ז שם. ועכ"פ פשטא דסוגיין ודאי דאינו כפי' מהר"מ רק דרשב"א סבר דמצלי בדרך ואינו צריך להתפלל כלל בביתו אח"כ ורב אשי דהתפלל אח"כ בביתו לפנים משורת הדין הוא דעביד ולא התפלל שנית רק דרך נדבה ולכך לפסק בה"ג דפסק כרשב"א א"צ להתפלל כלל שנית אף אי הדר לביתו באותו יום אם לא שיתפלל דרך נדבה ובכל התנאים הצריכים לתפלת נדבה וכמו שנתבאר לעיל:
ושיטה ב להר"ח דפוסק כאבוה דשמואל ולוי וכת"ק והיינו משום דאיהו מפרש לא חזינן לרבנן קשישי מינן דקאמר רב אשי כמ"ש הרא"ש דלא עבדי כן בנפיק לפרקא אבל במהלך בדרך לא פליגי אדאבוה דשמואל ולוי ולכך פוסק כאבוה דשמואל ולוי כיון דגם ר"א לא פליג עלייהו לכך נקטינן כוותייהו ועם כי הרא"ש כתב כי מסתבר לו טפי שיטת ר"ח מ"מ לענ"ד הקלושה נראה פשטא דשמעתין דלא חזינן לרבנן קשישא דעבדי הכי טפי כפי' בה"ג דאיהו מפרש כפשוטו ועיין בזה:
ודע דלשיטת רש"י בריש מכילתין וכן הוא שם בתר"י דברכות ק"ש המה מלתא באנפי נפשה ויוכל לאומרם אף כשקורא ק"ש שלא בזמנה ואינם כשאר ברכת המצות והפירות ועיין במה שביארנו בזה באורך בריש מכילתין א"כ תקשה על אבוה דשמואל ולוי אמאי לא אמרו נמי ברכות ק"ש אף דלא מטו זמן ק"ש בכדי שיסמכו גאולה לתפלה וק"ש יקראו אח"כ בדרך לכשיגיע זמנה. וכן ת"ק ורשב"א במאי פליגי כיון דיוכל לומר הברכות ולהתפלל מעומד בביתו ונמצא דיסמוך גלת"פ וגם יתפלל מעומד וא"כ מאי טעמא דרשב"א דאמר שיתפלל בדרך. ודוחק לומר דלא הוה להו פנאי כ"כ להתעכב בביתם דנראה דלאו משום דלא הוי להו פנאי הוא רק משום דלא מטי זמני' וצריך לומר דברכות ק"ש נמי אין לאומרם כי אם בזמן ק"ש דהיינו משיכיר דאף דזמנם אח"כ נמשך יותר מזמן ק"ש כדתנן הקורא מכאן ואילך לא הפסיד ומסקינן מאי לא הפסיד לא הפסיד ברכות ולחד שיטה שם זמנם כל היום ולחד שיטה זמנם עד ד' שעות כמו תפלה ועכ"פ זמן תפלה ודאי דאית להו לברכות ק"ש מ"מ בהתחלת זמנם צריך לומר דאינם מתחילים רק בזמן ק"ש ולכך לא הוי אמרי הברכות מקודם כיון דעדיין לא הגיע זמן ק"ש. מיהו צ"ע בסוגיא דלעיל דאמר והאי דלא אמר יוצר אור משום דלא מטי זמני' דמשמע משם דדוקא ברכת יוצר קפדינן על זמנה שיהי' ודאי יום דהיינו משיכיר אבל שאר ברכות לא אכפת לן ויוכל לקרותן תיכף משעלה עמוד השחר וא"כ אכתי ה"ל למימר שאר ברכות ולמסמך גלת"פ דהא מסקינן לעיל דסדר ברכות אינן מעכבות ואפשר אף דסדר ברכות אינם מעכבות מ"מ עדיף טפי לאומרם על הסדר מלאומרם שלא על הסדר ולמסמך גלת"פ דסמיכת גלת"פ לא חשיב כ"כ כמו שהוכחנו מסוגיות דלעיל דיוכל לבטל לאיזה צורך מצוה ועיין במש"ל בסוגיא דרב משי ידי' ועדיין הדבר צריך תלמוד: