דברי דוד ברכות· רבי דוד טעביל רובין ממינסק
פרק ג - מי שמתו · דף כה:
תוס' ד"ה והרי לבו רואה את הערוה פי' ר"י. ז"ל ס' אלפי מנשה מדפריך הכי בפשיטות משמע דהלכתא הכי וקשה דהא גבי עקבו ג"כ פריך והרי עקבו וכו' ואפ"ה מסקינן הלכתא רואה מותר. עוד הביאו ראי' מדפסקינן גבי עקבו דמותר משמע דלבו אסור ולא הבנתי מאי חומרא דלבו מעקבו אדרבא בתר דמשני קסבר לבו כו' מותר פריך והרי עקבו כו' ועי' רש"י ד"ה והרי לבו קס"ד וכו' כוונתו בזה דמאי פריך בפשיטות והרי לבו כו' והיכן מצינו שאסור אדרבא במקום שמצינו דלבו רואה כו' אסור מחלוקתו בצדו דת"ק סבר דמותר כאן ולעיל כ"ד ב' ות"ק וי"א הלכה כת"ק כפסק רש"י שמביא בתוס' וע"כ פי' דלא מברייתא פריך רק מסברא עכ"פ לפי פי' רש"י יש להתמיר יותר בעקבו מגבי לבו דמנעלי' ברגלוהי בר אינש וכמה פעמים הולכים בלא חגורה וא"כ כיון דעקבו מותר כ"ש לבו. ואף לסברת התוס' דלבו חמור י"ל דהא דפסק בעקבו משום נוגע דלא שייך בלבו ע"כ הדרינן לכללא דת"ק וי"א הלכה כת"ק עכ"ל והוא נכון מאוד ומ"מ אין להקל נגד הרי"ף והרמב"ם. שוב ראיתי בבה"ג דגרס אמר רבה (או רבא) המתפלל אם הי' לבו רואה את הערוה אסור שנאמר והיו עיני ולבי שם כל הימים ואומר נישא לבבינו אל כפים אל אל בשמים עכ"ל וא"כ ודאי אין לזוז מפסק הרי"ף והרמב"ם וקרוב בעיני דגם הרי"ף גרם כן ואף שלא הביאה בהלכותיו היינו משום דפסק לבו רואה את הערוה אסור לא הוצרך להביאה ואף שאין זה מדרך הרי"ף שלא להביא המימרא שממנה יוצא פסק ההלכה מ"מ אין קושיא כ"כ ועכ"פ יהי' איך שיהי' כיון דה"ג גרס לה ודאי דכן הלכה דאינהו הוי בקיאי בגמרא טפי ובפרט ה"ג שדבריו דברי קבלה ובזה נדחו דברי ספר א"מ הנ"ל והרואה יראה כמה צריך להיות מתון נגד הרי"ף והרמב"ם ובפרט להקל:
שם בין לפני המטה בין לאחר המטה. שיטת רש"י דת"ק סבר דאין חילוק בין לפני המטה ובין לאחר המטה דמטה אינה חוצצת כלל ובעי להרחיק מהן ד"א ורשב"ג סבר לפני המטה הוא דבעי הרחקה ד"א אבל לאחר המטה קורא מיד משום דמטה חולצת ורשב"א סבר בחדא מלתא כת"ק לחומרא דמטה אינה חוצצת ועוד מחמיר טפי דכל הבית כולו חשיב כד"א ונמצא דאין תקנה אם לא שיוציאם מהבית או שיניחם תחת המטה. דתחת המטה ודאי דמהני לכ"ע וזהו דקאמר רשב"א אפילו בית מאה אמה כו' עד שיוציאם או שיניחם תחת המטה והא דקאמר רב יוסף בעי מני' מרב הונא מטה פחות מג' פשיטא לי דכלבוד דמי (כן הוא גי' רש"י) ג' ד' ה' ו' ז' ח' ט' מהו א"ל לא ידענא עשרה ודאי לא קמבעי לי כו' פי' רש"י דמיירי הכל בתחת המטה ולכך בפחות משלשה ודאי מהני דכלבוד דמי והוי כמכוסים וצואה בכיסוי תלא רחמנא ג' ד' ה' ו' ז' ח' ט' קמבעי לי' אי הוי ככיסוי או לא אבל עשרה ודאי לא קמבעי [לי[דכל עשרה רשותא אחריתא היא וא"כ ודאי לא הוי ככיסוי. ולרש"י צ"ל שקרקעית המטה גבוה כך. ולפ"ז הברייתא דשרי להניחם תחת המטה צ"ל דמיירי במטה פחות מג' וזה דחוק קצת דא"כ מאי איריא תחת המטה עד שיכסם ה"ל למימר דהא בפחות מג' הוי כמכוסים גמורים ועוד דוחק לאוקמי במטה פחות מג' דווקא דהא ברייתא סתמא קתני עד שיניחם תחת המטה וסתם מטה ודאי גבוה מג' ולפ"ז לרש"י הוי האבעי' אליבא דכ"ע וא"כ הוי לי' להרי"ף להביאה ומדלא הביא הרי"ף הך אבעי' בהלכותיו:
לכך קמפרש הרא"ש דהרי"ף קמפרש להך אבעי' כשיטת רב האי גאון דמפרש דאליבא דרשב"ג דאמר מטה חוצצת הוא דקא מבעי' לי' והיינו בלאחר המטה וא"כ הפירוש הוא כך פחות מג' ודאי דלא מהני דכלבוד דמי ואינה חוצצת ורצה לומר דכל המטה אינה גבוה מהקרקע ג' ולכך הוי כארעא סמיכתא כדאשכחן לענין רשויות שבת דפחות מג' נא הוי רשות באנפי נפשי' כלל רק כארעא סמיכתא עי' במס' שבת (דף ז.) והוא שגבוה ג' ע"ש ומג' עד ט' קבעי משום דאשכחן דלענין שבת הוי כרמלית או מקום פטור רק דלא הוי רה"י גמור אם לא בגבוה עשרה וכן כל מקום דבעי מחיצה אין מחיצה בפחות מעשרה. ולכך קמבעי לי' מג' ועד ט' לענין זה מאי אבל עשרה לא קמבעי לי' דודאי מהני דכל עשרה רשות אחריתא הוא ומפסקת. ולדעתי אפילו אם אין דפנות המטה מגיעים עד לארץ מ"מ הוי רשותא בפני עצמו ומפסקת ואמרינן עלה גוד אחית והוי כאילו המחיצות מגיעות עד לארץ וכן הסכים בתר"י ע"ש. אלא שבזה נחלקו הרי"ף ורב האי גאון שרה"ג פסק מחמת זה כרשב"ג משום דרב יוסף קמבעי אליבי' והרי"ף פסק כת"ק דמטה אינה חוצצת כלל ולכך לא הביא האבעי' כלל בהלכותיו ובאמת נראין לפ"ז דברי רה"ג מאד חדא כיון דר"י קמבעי אליבי' ועוד הא רבא פסיק הלכתא פחות מג' כלבוד דמי כו' וא"כ בודאי אית לן למפסק כרבא דבתראה הוא ופסיק הלכתא הכי והיכן מצינו כה"ג שידחו דברי רבא מהלכה בלי שום טעם הא ודאי יש כח יד האמוראים לפסוק כחד אף נגד הכללים המסורים בידינו יחיד ורבים וכדומה. ולכך הי' נראה לפ"ז דברי רה"ג דפוסק כרשב"ג וגם פירושא דשמעתין ניחא טפי לפי' רה"ג מלפי' רש"י חדא דלישנא דכל עשרה רשותא אחריתא היא משמע דמפסקת ועוד דברייתא דתני סתמא דתתת המטה שרי מיירי לפ"ז בסתם מטות דמסתמא הם גבוהות עשרה ועיין בזה:
והא ליכא לפרושי דהרי"ף קמפרש כרש"י דהאי בעי' היא בתחת המטה ומשום דהך דינא דתחת המטה לא אמרה רק רשב"א וכיון דאפסק בשמעתין הלכתא דלא כרשב"א משמע לי' להרי"ף דבכולה מלתא לית הלכה כרשב"א אפי' בתה"מ דזה אינו. דהא רבא גופי' פסק דלא כרשב"א ואפ"ה קאמר רבא הלכתא כי' ש"מ דלא אפסק הלכתא דלא כרשב"א רק בהא דכל הבית כולו חשיב כד"א אבל בתחת המטה הלכתא כוותי' וא"כ דברי הרי"ף ליכא לתרוצי כן:
ובתר"י הביא גירסא אחרת דגם בפחות מג' קמבעי ני' אי כלבוד דמי אם לא וע"פ אותה גירסא פי' שני השיטות שיטת רש"י ושיטת רב האי גאון לכל חד וחד כדאית לי'. למר בלאחר המטה ולמר בתחת המטה דגם בפחות מג' קמבעי לי' אלא שהקשה לשיטת רש"י מאי קמבעי לי' בפחות מג' הא ודאי מלתא דפשיטא היא דכל פחות משלשה כלבוד דמי ולא ידענא מאי קשיא לי' בזה לפי' רש"י טפי מלפי' רה"ג הא נמי מלתא דפשיטא היא דכל פחות משלשה כארעא סמיכתא היא ואינה חולקת רשות לעצמה כדקי"ל בכל מס' שבת ואדרבא לפי' רש"י איכא לישב קצת כמש"כ בתר"י עצמו אלא שכ' ע"ז שהוא דוחק ולפי' רה"ג ליכא ליישבו כלל, אלא אי איכא לאקשויי לפי' רש"י לפי אותה גירסא הא קשיא דא"כ דגם בפחות מג' קמבעי לי' אם כן במאי מיירי הברייתא דשרי בתחת המטה וא"כ תפשוט לי' מברייתא דעכ"פ דפחות משלשה שרי וזהו באמת קושיא עצומה לפי' רש"י לפי אותה גירסא לכך נראה דהעיקר כגירסא דידן ועיין בכל זה היטב:
סליק פירקא