אור ברסלב
דברי דוד ברכות פרק ג - מי שמתו › דף כה.

דברי דוד ברכות· רבי דוד טעביל רובין ממינסק

פרק ג - מי שמתו · דף כה.

דף כד:

גמ' אתמר צואה על בשרו או שהיו ידיו מונחות בבה"כ. וגי' הרי"ף הוא או ידיו מטונפות מבה"כ והרא"ש כתב ע"ז דלא נהירא ועיין פירושו בתר"י ובמלחמות:

ולענין הלכה הרי"ף והרמב"ם פסקו כרב הונא חדא דרב הונא הוי רבי' דר"ח ועוד דמדפריך מיני' ביומא לרב פפא ומ"ש מצואה על בשרו כו' ש"מ דהלכה כר"ה ושרי לקרות ק"ש בצואה על בשרו ודייק הרא"ש ותר"י דאף רב הונא גופי' לא קשרי רק במקום שמכוסה בלא בגדיו מדפריך התם אי דנראית פשיטא ומהיכא פשיטא לי' כ"כ הא לר"ה שרי ואכתי לא ידע מהך סברא דבמקומה נפיש זוהמי' אלא ש"מ דאף רב הונא לא שרי בכה"ג ע"ש בדבריהם ומדברי הרמב"ם אין נראה כן ולענין קושייתם עיין בלח"מ:

וה"ג והר"ח ורב האי גאון פסקו כרב חסדא לחומרא דמדחזינן בהני תרי שמעתתא דמניח ידו על פיו וקורא דלקמי' וכן בהך דריח רע שיש לו עיקר דבתרי' דבתרווייהו הלכה כר"ח לכך פסקו גם בזה כר"ח. והראי' שהביאו מגמ' דיומא עי"ש בפירש"י דלא מדרב הונא לחוד קפריך אלא מתרווייהו קפריך דאף ר"ח לא קאסר רק משום כל עצמותי תאמרנה אבל בצואה במקומה לא שייך לומר דלתסר משום כל עצמותי דהא הני אברים מיוחדים לצואה ואיסורא דכל עצמותי אינו רק באברים שאינם מיוחדים לצואה עי"ש בפירש"י שצ"ל שכן הוא כוונתו ולפ"ז אין כאן ראי' כלל מסוגיא דהתם ואדרבא יש להוכיח משם דהלכה כר"ח מדפריך אי דנראית פשיטא כמו שהקשה הרא"ש. ולשיטת הר"ח ניחא דמשום דפשיטא לי' דהלכה כר"ת לכך פריך בפשיטות מדר"ח מיהו זה קצת דחוק לומר דפריך בפשיטות מדר"ח בלשון פשיטא דאימא כר"ה ס"ל ובשלמא להרי"ף דהר דפריך ומ"ש הוא מדר"ה אינו קשה כ"כ משום שאינו מקשה בלשון פשיטא רק ומ"ש כו' והי' רוצה המקשה לידע אי פליג אדר"ה אם לא ומדמהדר לידע אי ס"ל כר"ה ש"מ דס"ל לסתמא דגמ' דהלכה כר"ה אבל למפרך בלשון פשיטא מדר"ח הוא דחוק ועכ"פ אין קושיא מסוגיא דשם להר"ח. ונראה דגי' הרי"ף היתה שם ביומא דלא הביא הגמ' רק דברי ר"ה ודר"ח לא גרם כלל שם לכך הוכרח לפרש דמדר"ה קפריך וכן נראה מלשון הרי"ף כאן ע"ש:

שם אתמר ריח רע שיש לו עיקר רב הונא אמר מרחיק ד"א וקורא. רש"י פי' דמרחיק ד"א ממקום העיקר ואפי' אם עדיין לא פסק הריח לית לן בה ור"ח אמר מרחיק ד"א ממקום שפסק הריח ופסקו הרי"ף והרא"ש כר"ח משום דתניא כוותי' ואע"ג דאמר רבא לית הלכתא כהא מתניתא היינו בענין צואת כלבים וצואת חזירים הוא דפסיק רבא דלא כהך ברייתא אבל בהא דמרחיק ד"א ממקום הריח דלא מצי בברייתא איפכא הלכה כהך ברייתא:

ומדברי הרמב"ם נראה דפוסק כרב הונא משום דכיון דהך ברייתא לאו דסמכא היא א"כ לא סמכינן עלה תו גם בזה מיהו מדבריו נראה דאיהו קמפרש פירוש אחר בדרב הונא היינו דגם רב הונא בעי דוקא מקום שיפסוק הריח רק דלא בעי ד"א ממקום שפסק הריח ובעל מ"ע כתב דהרמב"ם פוסק כרב חסדא רק שהי' לו גירסא אחרת בדר"ח וזה נראה יותר ועיין:

ולענין צואת כלבים וחזירים ותרנגולים עיין ברא"ש ותר"י והעולה מדבריהם דכל בע"ח שצואתם מסרחת בעינן להרחיק ממנה:

תוכן העניינים

דברי דוד ברכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה