דברי דוד ברכות· רבי דוד טעביל רובין ממינסק
פרק ג - מי שמתו · דף כד:
שם ת"ר כו' ות"ק הרי לבו רואה את הערוה כו' הרי"ף והרמב"ם פסקו דלבו רואה את הערוה אסור וכן הסכימו כמעט כל הפוסקים אבל ה"ר שמעי' בשם רש"י פסק כת"ק דמותר ובאמת פסק רש"י מיושב טפי בשמעתין ובסוגיא דלקמן כמ"ש בס' א"מ ע"ש ומ"מ חלילה להקל נגד כל הפוסקים ועיין בזה בסוגיא דלקמן:
שם תוס' ד"ה אמר לי' לדידי' כו'. כבר נתבאר דבריהם בדברינו לעיל בסוגיא דשהה כדי לגמור את כולה וראיתי בפ"י במחילה מכבוד תורתו שטעה בכוונתם עיין עליו ודו"ק:
ולענין פלוגתא דר"א ור"י פסקינן כר"א דאסור לקרות במבואות המטונפות משום דתניא כוותי' דר"ח וכן אביי ורבא דלקמן דמדמי לה לטמא עובר כו' עכ"פ תרווייהו מודו דבטמא עומד אסור אף שהוא מהלך. ור"י צ"ל דלא מדמי לה לטמא כלל דשאני התם דאסור משום אוהל ולכך לא אכפת לן בקביעות הטומאה כיון דהטומאה קבועה מקרי אוהל ולכך קמטמא לגברא אפי' במהלך אבל הכא והי' מחנך קדוש אמר רחמנא וכיון דבדידי' תלה רחמנא שיהא מחנו קדוש ס"ל לר"י כיון שהוא מהלך לא מקרי בשום דוכתא מחנך כיון דאינו קבוע על מקום אחד ואינו אוסר אלא בעומד דאז מקרי שפיר מחנך. וראיתי בטו"א שנתקשה בזה ולע"ד לק"מ ועכ"פ כיון דאביי ורבא פליגי עלי' דר"י בהך סברא לכך ודאי דלית הלכתא כר"י בהא ועיין ועוד דכולהו אמוראי בתראי משמע דס"ל כר"ח דאמרינן לא פסק מאי כו' עיי"ש.