אור ברסלב
דברי דוד ברכות פרק ג - מי שמתו › דף כב.

דברי דוד ברכות· רבי דוד טעביל רובין ממינסק

פרק ג - מי שמתו · דף כב.

דף כא:

גמרא מסייע לי' לר' אלעאי כו' דאמר הלכה מציע את המשנה ואינו מציע את הגמ'. רש"י מחק הך דגרסינן מסייע לי' רק גרים אמר מר ר' נתן אומר כו' אמר ר' אלעאי הלכה כו' וכוונתו פשוטה דמאי מסייע לי' הוא כיון דפליגי תנאי בהא מלתא. אבל אכתי לא הבנתי מאי קאמר בתר הכי כתנאי ומייתי ברייתא אחריתי כיון דבברייתא קמייתא נמי איכא תנאי בהא מלתא וצ"ע:

שם אמר רב נחמן בר יצחק נהוג עלמא כהני תלת סבא כריב"ב בדברי תורה כו'. ע"ז סמכו הפוסקים להקל בטבילת בע"ק ועל הא דאמר זעירי בטלוה לטבילותא. והנה מזעירי אין רק ראי' רק דבטלוה לטבילותא אבל אכתי אפשר דבעי ט' קבין ומרב נחמן גופי' נמי לכאורה צריך לומר כן דהא ר"נ עצמו תיקן חצבא בת ט' קבין. אך כבר כתבו התוס' במס' ערובין (יח:) ד"ה ר"נ וכו' דרב נחמן סתמא אינו רב נחמן בר יצחק רק ר"נ בר יעקב). מיהו אין דבריהם שם מוסכמים כ"כ לכ"ע ועיין בסה"ד. ולענין הלכה לולי דברי הראשונים הי' נראה מסוגיין טפי לפסוק כרבא דהוא בתראה טפי מר"נ בר יצחק והלכתא כוותי' לגבי רנב"י. ומש"כ רש"י דרבא פסק כן לענין פלוגתא דאמוראי דפליגי אליבא דרבנן מיהו אנן השתא כר' יהודה ב"ב נהגינן כדאמר רנב"י לעיל ורנב"י בתרא הוא. אלולי שכתבה רש"י. מסברא דילן לא היינו מפרשים כן דדוחק לומר דרבא יאמר הלכתא שלא אליבא דהלכתא דמאי לישנא דהלכתא שייך בזה כיון דאנן לא פסקינן לגמרי כרבנן ואם נאמר דרבא באמת פסק הלכתא כרבנן מיהו אנן צריכינן למפסק כרנב"י משום דבתרא הוא כמו שנראה קצת מסיום לשון רש"י שכ' ורנב"י בתרא הוא דכוון לזה. הא ודאי ליתא דודאי דרבא הוא בתרא טפי מרנב"י וא"כ כרבא אית לן למפסק ולא כרנב"י וע"כ צ"ל דאין זה כוונת רש"י רק דרבא גופי' לא אמרה כן להלכה וכמש"ל וגם זה דוחק דלישנא דהלכתא קשה טובא לפי"ז. ובאמת לא עמדתי על כוונת רש"י מה דמסיים ורנב"י בתרא הוא אם כוונתו על רבא עצמו דמסתמא פוסק כבתרא גם זה אינו דהך כללא דבתרא הוא רק לדידן במקום שלא נפסק ההלכה בפירוש נקטינן כבתרא אבל האמורא ודאי יש לו כח לפסוק כמו שנראה בעיניו מבלי השקיף אם קמא הוא או בתרא. וכהנה רבות בש"ס לכך דברי רש"י לא הבנתי כלל. ועכ"פ אלולי דבריו ה' נראה לפסוק כרבא. וגם מה דמסיים סתמא דגמ' בסוף סוגיין ארב חמא דטביל עצמו במעלי יומא דכפורי להוציא רבים יד"ח ולית הלכתא כוותי' מצינן נמי לפרושי בהיפוך מפי' התוס' דלהכי קאמר דלית הלכתא כוותי' משום דהלכתא כרבא דגם לעצמו נמי בעי מ' סאה. ועיין בתוס' דכוונו לאפוקי מהך פירושא וצ"ל להגיה בדבריהם לאו דטבילה בכל יום כו' אבל לא כתבו שום ראי' לזה רק משום דס"ל כרש"י כ"כ וא"כ אין דבריהם מוכרחים. כן הי' נראה מסוגיין אבל מה נעשה כי כל הראשונים הרי"ף והרמב"ם ורב האי גאון ורש"י והתוס' והרא"ש הסכימו כולם דהלכה כרנב"י וכריב"ב ואין בידינו כח אפי' להרהר אחריהם אפי' במילי דאורייתא ומכ"ש בזה שאינו רק תקנת עזרא אלא שנחלקו לענין תפלה דהרי"ף ורב האי כתבו דלתפלה בעי עכ"פ ט' קבין דהא דריב"ב לא נאמר רק לד"ת והתוס' בשם ר"י וכן בתר"י מסיק דגם לתפלה נמי לא בעי ומכל מקום המחמיר גם לד"ת וכפשטא דסוגין תע"ב ובלא"ה אמרו בגמרא כל המחמיר בה מאריכין לו ימיו ושנותיו:

עוד ראיתי בתר"י שרוצה לפרש הא דריב"ב דוקא לק"ש אבל לד"ת אף לריב"ב בעי טבילה ולפ"ז ודאי דהוי לן להחמיר גם לד"ת. מיהו אין דבריו מוכרחין דמאי ראי' מייתי ממקום מטונף דהתם הוא דאורייתא וכיסת צאתך והי' מחניך קדוש אבל הכא מדאורייתא לא בעי טבילה לד"ת כלל ואינה רק תקנת עזרא וא"כ לא דמי כלל למקום מטונף גם פשטא דלישנא דריב"ב שאין ד"ת מקבלים טומאה שנאמר כו' משמע דקאי אכל ד"ת ועיין בזה:

תוכן העניינים

דברי דוד ברכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה