דברי דוד ברכות· רבי דוד טעביל רובין ממינסק
פרק ג - מי שמתו · דף כא:
גמ' אמר ר"ה הנכנס לבה"כ ומצא צבור מתפללים כו' עד שלא יגיע ש"ץ למודים וריב"ל כו' עד שלא יגיע ש"ץ לקדושה. פשוט הוא שלא נחלקו אלא במאי דמפרש גמ' אי יחיד אומר קדושה ותרווייהו ס"ל דמשום מודים נמי לא יתחיל רק כיון דריב"ל ס"ל שצריך לראות שיגמור קודם קדושה דהוא קודם למודים א"כ לא צריך לומר קודם שיגיע למודים כיון דצריך לסיים קודם קדושה דהא אינהו מיירי בנכנס בשעה שהצבור מתפללין בלחש וכן הוא כוונת הרמב"ם ג"כ ודלא כהלח"מ וש"ג שכתבו דס"ל להרמב"ם דר"ה לא אכפת לי' למודים וליתא:
ומשמע מסוגיין דבשעה שהש"ץ מתפלל לא יתחיל להתפלל כלל משום דבעי לענות אמן על כל ברכה וכן משמע מדברי הרמב"ם ולכך לא נחלקו אלא בנכנס בשעה שהצבור מתפללין ולא בשעה שהש"ץ מתפלל כנ"ל ממשמעות סוגיא דידן ועיין:
ולענין לשתוק באמצע תפלתו ולשמוע מפי הש"ץ קדיש או קדושה כתב רש"י בסוכה דישתוק וכתבו התוס' ע"ז שכן המנהג ועיין ברא"ש ובתוס' ועיין בזה: