דברי דוד ברכות· רבי דוד טעביל רובין ממינסק
פרק ג - מי שמתו · דף כא.
גמ' ספק קרא ק"ש כו' ק"ש דרבנן מתיב רב יוסף בשכבך ובקומך ההוא בדברי תורה כתיב. ע' תוס' סוטה דהרבו להקשות ע"ז תמיהות עצומות דמכולה סוגיא דריש היה קורא וגם מפלוגתא דב"ש וב"ה דפ"ק משמע דק"ש דאורייתא דדוחק לומר דהגמ' יפלפל כ"כ באסמכתא בעלמא וגם בפלוגתא דתנאי גופייהו דוחק לומר דיפלגו כ"כ באסמכתא ע"ש בתוס' (דף לב:) ד"ה ורבי והניחו בצ"ע ותר"י כתב וז"ל דסבירא ליה לשמואל דק"ש דרבנן ואע"פ שכתוב בתורה בשכבך ובקומך ס"ל לשמואל שלא אמרה תורה דוקא ק"ש אלא שיקרא בתורה בכל מקום שירצה ומה שאנו קורין זאת הפרשה אינו אלא מדרבנן ולפיכך ס"ל דאינו חוזר וקורא וצ"ל דמיירי שכבר קרא איזה פסוקים בתורה דבלא"ה אכתי הוי ספיקא דאורייתא וכוון בדבריו אלה ליישב קושיית התוס' דמס' סוטה אבל גם זה אינו מתיישב כ"כ בלישנא דתלמודא דהא לעיל דאמרינן בפלוגתא דר' יאשי' ור' זוטרא ג"כ כהאי לשנא (דף יג:) ההוא בד"ת הוא דכתיב ושם הפירוש כפשוטו וכאן יתפרש אותו לשון עצמו באופן אחר וזה דוחק וצ"ע. ובמה שהקשו התוס' ד"ה ספק ותימה העיקר כתירוץ ה"ר שמעון שכתבו התוס' בסוף דבריהם וכן כתב הרשב"א ועיין:
שם ספק התפלל כו' אינו חוזר ומתפלל ור' יוחנן אמר הלואי שיתפלל אדם כל היום כולו ואמר ר"י היה עומד בתפלה ונזכר שהתפלל פוסק כו' ואר"י א"ש התפלל ונכנס לב"ה כו' וצריכא כו' אבאר כאן בקצרה שיטת הפוסקים בזה והוא:
הרי"ף כתב ולית הלכתא כשמואל דאמר ק"ש דרבנן דקי"ל ק"ש דאורייתא והלכתא כר"י דאמר ולואי שיתפלל אדם כל היום ומפרכי רבנן ה"מ ביחיד ואדעתא דרשות אבל אדעתא דחובה אסור וצבור בין אדעתא דחובה ובין אדעתא דרשות אסור שאין הצבור מביאין נדבה אבל יחיד מתפלל נדבה שכן היחיד מביא עולת נדבה הלכך אין היחיד מתפלל מוסף נדבה שכן אין מתנדב מוסף והא דאר"י א"ש הי' עומד בתפלה ונזכר שהתפלל פוסק ואפי' באמצע כו' מיירי כנון שהתחיל להתפלל אדעתא דחובה דכיון ששכח שהתפלל לכך ודאי התחיל להתפלל אדעתא דחובה ומשו"ה פוסק ואפי' באמצע ברכה משום דהוי כמקריב שני תמידים ועובר משום בל תוסיף ובהא אפי' ר"י מודה עכ"ל הרי"ף ע"ש בדבריו ובתר"י נתקשה מאד בהבנת דברי הרי"ף דמתחלה כתב וז"ל והרי"ף נמי ס"ל שנחלקו ר' יוחנן ושמואל דר"י מתיר אפי' בלא חידוש ושמואל דוקא בחידוש הוא דמתיר להתפלל שנית ואח"כ במימרא דשמואל השני' שאמר אם יכול לחדש בה דבר כתב וז"ל הרי"ף סובר שהיחיד יכול להתפלל בלא חידוש כדכתבינן לעיל וסובר דמשו"ה נקיט חידוש דדוקא בצבור הוא דבעי חידוש דכיון שמתפלל עם הצבור והם מתפללים לחובה א"כ אם יתפלל בלא חידוש נראה שגם הוא מתפלל לחובה וזה אסור לכך בעינן חידוש שיהי' נראה שמתפלל לשם נדבה אבל אם בא להתפלל שנית ביחיד לשם נדבה אה"נ דמתפלל בלא חידוש והיינו הא דר"י הלואי כו' ומיירי בלא חידוש לפי דעת הרי"ף. ולפ"ז לא נצטרך למימר עוד דשמואל ור"י פליגי אהדדי והוא סותר דברי עצמו שכתב לעיל מינה לדעת הרי"ף כמואל ור"י פליגי אהדדי וכבר עמדו בזה בהגהות שסביב האלפסי ע"ש ובאמת צריך לומר דתר"י ספוקי מספקא ליה בדברי הרי"ף האיך הוא כוונתו והוא כעין שני פירושים בדברי הרי"ף. והא דלא ניחא ליה בהחלט כפי' השני אף דלכאורה הוא יותר נכון דלא נצטרך לומר דפליגי ר"י ושמואל אהדדי ואנן הא קחזינן בדברי הרי"ף דרוצה להשוותן היינו משום דלפי' השני קכה טובא מאי קאמר בגמ' וצריכא כו' על הנך תרתי מימרא דשמואל ואם איתא דאיכא לפלוגי בין יחיד לצבור שפיר אצטריך מימרא שניה דשמואל לאשמעינן הך דינא דבצבור אין מתפלל אפי' נדבה בלא חידוש וקושיא זו כתב בתר"י בתחלת דבריו בשיטת רב האי גאון וז"ל ונראין דבריו למורי הרב נר"ו ודייק הכי מדאמרי' אהא דאמר שמואל כו' וצריכי כו' ואם איתא דבצבור דוקא צריך חידוש מאי קאמר וצריכי הא שפיר מצרך צריכי לאשמעי' הך דינא דאע"פ שהיחיד א"צ חידוש ה"מ כשמתפלל בינו לבין עצמו אבל כשמתפלל עם הצבור צריך חידוש ואין לך צורך גדול מזה ע"ש בתר"י כי קצרתי בדבריו ועכ"פ משום הך קושיא לא ברירא לי' בדברי הרי"ף לחלק בין יחיד לצבור לכך כתב בריש דבריו דלהרי"ף נחלקו שמואל ור"י ומשום דגם זה קשה מאד לפרש כן בדברי הרי"ף דהא חזינן בהרי"ף דרוצה להשוות לשמואל ור"י דלא יפלגו אהדדי ולכך מוקי לר"י בנדבה ולשמואל בחובה ואם איתא דסוף סוף הוא מחולק עם מימרא שניה דשמואל א"כ למאי טרח הרי"ף לתרץ דלא יפלוג עם מימרא הראשונה כיון דסוף סוף הוא מחולק עמו במימרא שני'. ותו דהרי הרי"ף הביא גם מימרא שני' דשמואל ג"כ בהלכותיו והביא הא דר"י ש"מ דס"ל דלא פליגי אהדדי לכך הביא בהר"י בסוף דבריו גם הפירוש השני בדברי הרי"ף לחלק בין יחיד לצבור ועכ"פ בין כך ובין כך דברי הרי"ף קשין מאד להולמם לדברי התר"י:
ולע"ד נראה לפרש מימרא דשמואל השני' אליבא דהרי"ף דמיירי הכל בתפלת חובה וה"ק התפלל כו' ומצא צבור שמתפללין אם יכול לחדש בה דבר יתפלל היינו שיתפלל שנית דרך חובה. וגדולה מזו מצאתי בהג"א דמפרש דחייב להתפלל שנית דרך חובה. מיהו מה דכתב בהג"א חייב להתפלל אינו מוכרת כ"כ ובלא"ה נמי יתיישבו דברי הרי"ף דרשאי להתפלל דרך חיוב ועיין בזה. וברור בעיני דדברי הג"א הנ"ל אתיין לשיטת הרי"ף ואם לאו אל יתפלל היינו שאינו חייב להתפלל או שאינו רשאי להתפלל דרך חובה והסברא נראה דהא כתבו הפוסקים דהא דקי"ל תפלה דרבנן היינו להתפלל התפלות הקבועות בכל יום אבל אם יש לו איזה דבר שצריך לבקש עליו אז הוא מצוה מדאורייתא שמחוייב לבקש דבר זה מהש"י ויאמין בהש"י שישמע לתפלתו ושהיכולת בידו למלאות בקשתו ולכך אם נתחדש לו דבר חדש שצריך לבקש עליו רחמים נמצא שהוא מחוייב כעת בתפלה מדאורייתא לכך יכול להתפלל שנית דרך חובה או שחייב להתפלל שנית דרך חובה כדברי הג"א ותפלה הראשונה לגבי השני' הוי כמאן דלא צלי כיון דהראשונה לא הוי אלא חיובא דרבנן ובשני' איכא חיובא דאורייתא ובקצרה נמי יש להסביר דהא חזינן דהוי ס"ד דהגמ' כיחיד לגבי צבור הוי כמאן דלא צלי והך לישנא ודאי מורה דהוי ס"ד דיתפלל שנית דרך חובה כיון דאמר כמאן דלא צלי דמי וא"כ נהי דמסקינן דלא אלימא מלתא דצבור כ"כ דלהוי תפלה ראשונה כמאן דלא צלי מ"מ בהצטרף אל זה עוד מעלה אחת היינו שיכול לחדש איזה דבר בתפלתו השני' דהא ודאי דחידוש בתפלתו מלתא רבה היא. תדע דהא לקמן בפ' תפלת השחר אמרינן מאי קבע כו' רבה ור"י דאמרי תרווייהו כל שאינו יכול לחדש בה דבר והני אמוראי דלקמן לא פליגי אהדדי רק מר אמר חדא ומר אמר חדא ול"פ וכל אחד מפרש היאך היא מצוה מן המובחר להתפלל ואין כוונת האמוראים שם דבלא"ה לא יתפלל דהא תפלת חובה לכ"ע מצי להתפלל בלא חידוש רק כ"א מפרש היאך הוא מצוה מן המובחר וכל מי שאפשר לו לקיימן מה טוב כדי שלא תהיה תפלתו קבע רק תחנונים ואם אינו אפשר לו לקיימן אפ"ה מחוייב להתפלל התפלות הקבועות רק שאינו מצוה מן המובחר כ"כ ולכך הרי"ף לקמן כתב להא דתרתי אמוראי קמאי משום דלא פליגי כלל וכדכתיבנא והא דלא כתב להא דרבה ור"י היינו משום דאמר עלה ר"ז אנא יכילנא לחדושי ומסתפינא דלמא מטרידנא. ועכ"פ ידעינן מסוגיא דהתם דחידוש בתפלתו מלתא רבה היא כדי שתהא תפלתו תחנונים ולכך בהצטרף לזה שני מעלות צבור וגם חידוש בתפלתו הוי הראשונה כמאן דלא צלי ויכול להתפלל שנית דרך חובה ודוק בלשון הרי"ף דלהכי הוסיף בדבריו כדי שתהיה תפלתו תחנונים והיינו כלישנא דר' אליעזר דלקמן העושה תפלתו קבע אין תפלתו תחנונים ולפ"ז יתיישב כולה סוגיא דידן להרי"ף שפיר דר"א אמר ספק התפלל כי' אינו חוזר ומתפלל משום דתפלה דרבנן ועלה קאמר ר"י הלואי כו' ומיירי בתפלת נדבה וכיון שכן מחוייב בספק התפלל להתפלל שנית ולהתנות שיהיה או לחובתו או לנדבה וגם גבי קרבנות נמי הדין כן בספק מביא ומתנה כמבואר בכל סדר קדשים ושמואל במימרא קמייתא אשמעינן דאינו רשאי להתפלל חובה שתים וכיון ששכח ודאי דהתחיל להתפלל אדעתא דחובה וגם בזה נסתבך בתר"י ולא ידענא מה קשיא ליה ע"ש בדבריו וכבר עמד ע"ז בהגהות ע"ש. ולכך פוסק אפי' באמצע ברכה והא דאינו רשאי לגמור תפלתו דרך נדבה משום דהיכן מצינו קרבן שיהיה מקצתו חובה ומקצתו נדבה ובמימרא שני' דשמואל אשמעינן דאם מצא צבור כו' ויכול לחדש בה דבר רשאי או חייב שנית להתפלל דרך חובה ובהא ודאי הוצרך להשמיענו רק במאי דמסיים ואם לאו אל יחזור ויתפלל היינו שאינו רשאי להתפלל חובה שתים ע"ז קאמר הגמ' וצריכא (וכן צ"ל לכל הפירושים דהצריכותא דגמ' קאי על ואם לאו כו' וכמו שיתבאר לקמן אי"ה) דאי מקמייתא ה"א דצבור לגבי יחיד הוי כמאן דלא צלי ורשאי להתפלל שנית דרך חובה קמ"ל דלא ובלא הך שינויא דגמרא ליכא שום רבותא בהך דאם לאו כו'. ונמצא לפ"ז הדין לשיטת הרי"ף הוא כך דדרך נדבה רשאי להתפלל כל פעם שירצה אפי' בלא חידוש ואפי' בצבור דאין שום חילוק בין מתפלל בינו לבין עצמו למתפלל עם הצבור פעם שני' ודרך חובה אינו רשאי להתפלל שנית ואפי' אם מתפלל שנית בצבור דצבור לחוד אינו מעלה כ"כ דלהוי כמאן דלא צלי אבל בהצטרף שני המעלות צבור וגם יכול לחדש כו' רשאי להתפלל שנית דרך חובה או פשר שאפי' חייב להתפלל שנית וכמ"ש בהג"א ודוק בשני דיבורי הג"א בד"ה מיהו נ"ל ובד"ה לדברי אבא מורי ותמצא שדבריו מתאימים ומכוונים לשיטת הרי"ף וכפי מה שביארנו בו כנלע"ד נכון בדעת הרי"ף ועיין והראי' שהביאו בתר"י וברא"ש לשיטת רב האי מהא דלקמן פרק אין עומדין יכול יתפלל אדם כל היום כולו כבר מפורש ע"י דניאל לדברי הרי"ף יתיישב טפי דה"ק יכול יתפלל דרך חובה ולא שיהי' חייב להתפלל רק דרך חובה יתפלל אם ירצה ולא בתורת נדבה ולז"א כבר מפורש כו' שאינו רשאי להתפלל דרך חובה רק ג' זימני ומיהו לדידיה הך ראיה בלא"ה אינה מכרעת כ"כ גם סוגיא דפסחים דאמרינן אלימא לתפלת נעילה הא אר"י הלואי שיתפלל אדם כל היום כולו נמי מיושב לפי' הרי"ף שפיר דה"ק כיון דרשאי להתפלל נדבה בכל עת שירצה א"כ אמאי לא יהיה חייב להתפלל נעילה דרך נדבה בט"ב כיון דלית בזה קפידא ובכל מילי הוא שוה ליוה"כ וגם בזה אנו יכולין להשוותם אמאי לא יתפלל וכ"ז פשוט:
ושיטת רב האי גאון הביאו הרא"ש ותר"י דר' יוחנן דאמר הלואי שיתפלל אדם כל היום מיירי דוקא בחידוש כשמואל לקמן בנכנס לבה"כ ומצא צבור שמתפללים אם יכול לחדש בה דבר כו' וצבור דנקיט שמואל לרבותא דלא נימא צבור כמאן דלא צלי דמי וא"צ חידוש קמ"ל דאף בצבור צריך חידוש והיה נראה לפרש בדעתו דלא מחלק כלל בין חובה לנדבה כדמחלק הרי"ף רק בין חידוש ללא חידוש דע"י חידוש שרי ובלא חידוש אסור והיינו הא דאשמועינן שמואל במימרא קמייתא דאם נזכר שהתפלל כו' פוסק אפי' באמצע ברכה משום שעמד להתפלל שלא אדעתא דחידוש ולחדש כעת באמצע תפלתו ודאי דהוי טרדא והפסק גדול בתפלה לחשוב כ"כ היאך לתקן הלשון להתפלל דבר חדש או אפשר לומר דבעינן דווקא שתחלת תפלתו יהיה אדעתא דחידוש אבל אם באמצע תפלתו נתחדש לו חידוש לאו כלום הוא כ"כ בתר"י. ואינו מובן כ"כ לפי סברא זו דמה לי בתחלה ומה לי בסוף ובשלמא להרי"ף ניחא וכמש"ל דקרבן אחד אינו יכול להיות חציו נדבה וחציו חובה אבל לר"ה דלא איירי בנדבה וחובה אין שום צד סברא כלל לומר דבעינן שיתחיל תפלתו אדעתא דחידוש. לכך נראה יותר כמש"ל דמשום טרדא אי אפשר לחדש באמצע תפלתו דהוי הפסק. והא דאמר ר"י על דברי ר"א דאמר ספק התפלל כו' אינו חוזר ומתפלל וע"ז קאמר ר"י הלואי כו' ואי מיירי בחידוש דווקא א"כ איך פליג בסתמא על ר"א דהא ר"א בל"ח מיירי דומיא דק"ש דקורא מספק בלא חידוש וע"ז קאמר דאינו מתפלל מספק וא"כ מאי מייתי עלה הא דר"י בפלוגתא דהא ר"י דווקא ע"י חידוש קאמר. פירשו בתר"י וברא"ש דכיון דע"י חידוש מותר לו להתפלל שנית א"כ אין לך חידוש גדול מזה בספק התפלל ומותר לו להתפלל אף בלא חידוש. ולולי דבריהם היה אפשר פרש בדברי ר"ה כפשוטו דה"ק ר"י הלואי כו' וכיון שע"י חידוש רשאי להתפלל שנית א"כ בספק מחוייב לחדש לו איזה דבר ולהתפלל ועיין. והצריכותא דקאמר בגמ' נמי אתי שפיר לדבריו דמאי דאמר ואם לאו אל יתפלל זה כבר ידעינן ממימרא קמייתא כו' ונהי דמאי דאמר אם יכול לחדש כו' אצטריך דהא אכתי לא אשמעינן שמואל הך מלתא (דהא אין סברא דשמואל סמיך עצמו אר"י) מ"מ עביד צריכותא על מאי דמסיים ואם לאו כו' כמ"ש בדברי הרי"ף כן היה נראה לפרש בדברי רב האי ולכך לא מחלק ר"ה בין שחרית למוסף כו'. אלא שראיתי הרמב"ם דהרכיב שני הסברות יחד סברת הרי"ף דמחלק בין חובה לנדבה וגם מחזיק בסברת רב האי לחלק בין חידוש ללא חידוש דבפ"א מהל' תפלה ה' ט' כתב וז"ל תפלות אלו אין פוחתין מהם אבל מוסיפין עליהם אם רצה אדם להתפלל כל היום כולו הרשות בידו וכל אותן התפלות שיוסיף כמו מקריב נדבות לפיכך צריך שיחדש דבר כו' ואם חידש אפי' בברכה א' דיו כדי להודיע שהיא נדבה ולא חובה. הלכה י' אין הצבור מתפללין נדבה כו' ולא יתפלל יחיד מוסף שתים שאין מוסף בא בנדבה ויש מן הגאונים שהורו שאינו מתפלל נדבה בשבת ויו"ט כלל הרי דמפרש להא דר"י הלואי שיתפלל כו' דהיינו דרך נדבה כמ"ש הרי"ף וגם ע"י חידוש כמו"ש רב האי כדי שתהי' ניכר שהיא נדבה וגם מחלק בין צבור שאין מתפללין נדבה ובין מוסף ושחרית וכו' הכל כמ"ש הרי"ף. ובפ' י' מהלכות תפלה הלכה ו' כתב מי שנסתפק לו אם התפלל כו' אינו חוזר ומתפלל אא"כ יתפלל תפלה זו ע"ד נדבה שאם רצה היחיד להתפלל נדבה כל היום רשאי. מי שהיה עומד בתפלה ונזכר שכבר התפלל פוסק אפי' באמצע ברכה ואם היה תפלת ערבית אינו פוסק שמתחלה לא התפלל אותה לחובה עכ"ל. מדבריו אלה נראה שמפרש להא דר"י בנדבה וגם דרך חידוש והא דפליג על ר"א נמי נראה מדבריו שמפרש כמו שכתבנו דה"ק הלואי כו' וכיון דמצי להתפלל נדבה א"כ בספק התפלל גם כאן נכון להתפלל דרך נדבה וע"י חידוש דהא דכתב בפ"ו מהלכות תפלה אא"כ התפלל תפלה זו נדבה שאם רצה כו' מסתמא סמך עצמו אמש"כ בפ"א שאין מתפללין נדבה בלא חידוש ומימרא דשמואל קמייתא יתפרש אליבי' כמו להרי"ף משום דודאי התחיל להתפלל ע"ד חובה כיון ששכח ולכך פוסק אפילו באמצע ברכה שאין מתפללים חובה שתים. ומימרא דשמואל השני' הא קמ"ל דע"י חידוש יכול להתפלל נדבה ובלא חידוש לא מצי מתפלל נדבה. אלא דלפ"ז קשה טובא מאי קאמר וצריכי כו' הא ודאי אצטריך שפיר מימרא דשמואל השני' לאשמועינן הך דינא דבלא חידוש אינו רשאי להתפלל אפי' דרך נדבה דזה ודאי לא ידעינן ממימרא קמייתא כיון דקמייתא מיירי דרך חובה כיון ששכח ולכך אצטריך לאשמועינן בבתרייתא דבלא חידוש אפי' נדבה נמי לא וכבר העיר בזה בלח"מ. ובכדי שלא תקשה כ"כ על הרמב"ם נראה לומר דהא בלא"ה צריך להבין לשיטת רב האי דר"י מיירי נמי דוקא ע"י חידוש א"כ איך אמר בסתמא הלואי כו' ולא הזכיר כלל בדבריו שצריך חידוש דווקא וכי יסמוך ר"י על מימרא דשמואל דמפרש כן זהו ודאי דבר שאין לו שחר דכי מימרא דשמואל הוא משנה או ברייתא שיסמוך ר"י עלי'. ובפרט לפי הידוע מסדר הדורות הוי שמואל בתרא לגבי ר"י ובודאי דלא ידע כלל משמעתי' דשמואל וא"כ איך יסמוך ע"ז ר"י ולא יפרש בדבריו כצריך חידוש דוקא. וע"כ צ"ל דזהו מלתא דפשיטא כ"כ לר"י עד דלא אצטריך לה לפרושי כלל דממילא ידעינן זה דלא יתפלל נדבה בלא חידוש דכיון דכתבנו לעיל דמוכח מסוגיא דאין עומדין דהתפלה שהיא על צד היותר טוב בעי נמי שיהיה בה חידוש דבזה נפיק מידי קבע והוי תפלתו תחנונים ותפלת נדבה הסברא נותנת דלא יתפלל אותה כי אם כאשר בטוח בעצמו שיוכל להתפלל עצהיו"ט שאפשר דאל"כ למה לי רוב זבחכם כו' וכה"ג כתב הטור בשם הרא"ש דלא יתפלל נדבה אא"כ הוא זריז וזהיר ויודע בנפשו שיוכל לכוון הטיב מתחלה ועד סוף דאל"כ ל"ל רוב זבחכם וכ' ע"ז הב"י שהרא"ש אמר כן מסברא ונכון הוא. וכיון שאחד מתנאי התפלה המובחרת היא שיהיה בה חידוש א"כ ממילא ידעינן דנדבה בלא חידוש לא יתפלל משום שאינה מהמובחר ול"ל רוב זבחכם קרינן ביה ולא אצטריך לר"י לפרושי כי הא מלתא כן צ"ל בהכרח לדעת רב האי. וכיון שכן יתיישב נמי מה שהקשינו דברי הרמב"ם מהך דאמר הגמ' וצריכי דהא שפיר אצטריך לשמואל לאשמועינן הך מלתא דבלא חידוש לא יתפלל דרך נדבה ולפמש"כ אין כאן קושיא כלל דזה ה"ל להגמ' מלתא דפשיטא כמו דפשיטא לר"י ולא אצטריך לאשמועינן זה לכך הוכרח הגמ' לומר דה"א יחיד לגבי צבור כמאן דלא צלי דמי ורשאי להתפלל שנית דרך חובה ולא בעי חידוש כלל דהא חובה ודאי דמצי להתפלל בל"ח קמ"ל שמואל דלא. ולפ"ז נוכל לומר דגם הרי"ף סבר ג"כ כרב האי ונראה שכן הבין הרמב"ם בדברי הרי"ף ולכך פסק שני הדעות יחד כנלע"ד בכוונת הרמב"ם מיהו פשט דברי הרי"ף מורין כמו שכתבנו לעיל:
ושיטת הר"י בתוס' וכן כתב בשמו הרא"ש דהא דאמר ר"י הלואי שיתפלל אדם כל היום כולו מיירי דוקא בספק התפלל אבל בודאי התפלל לא פליג על שמואל דאמר פוסק ואפי' באמצע ואינו רשאי להתפלל כ"א ע"י חידוש כו' וקצרה דעתי מהבין דבריו דאיך שייך על ספק לשנא דהלואי כו' דאיך נאמר הלואי שיתבלבל דעתו כל כך עד שכל היום יתפלל ויחזור ויתפלל ולא ידע בין ימינו לשמאלו אם התפלל אם לא התפלל עד שתמיד כל היום יתפלל ומאי קמתהני ר' יוחנן כל כך מזה עד דאמר על זה לישנא דהלואי כו' והוא תמוה וצע"ג לישב דבריו גם סוגיא דפסחים קשה מאד לדברי ר"י טפי מלכל השיטות אף שהרא"ש יישב זה מ"מ הוא דחוק ועיין:
ושיטת רש"י דר"י ושמואל פליגי אהדדי ופסק כר"י בספק וכשמואל בודאי וכן הוא בבה"ג ולא מחלק כלל בין נדבה לחובה וגם לשיטה זו יתיישב שפיר הצריכותא ועכ"פ הנך רואה דשיטת הרי"ף היא מתיישבת בסוגיין טפי מכל השיטות ועיין בב"י שהאריך בזה והנלע"ד כתבתי ועיין:
ולענין אם מתפלל מוסף נדבה הרי"ף והרמב"ם פסקו דאינו מתפלל נדבה ורב האי גאון ס"ל שאף מוסף מתפלל שתים ועיין ברא"ש ובתר"י ובהרז"ה ובמלחמות והעיקר כפסק הרי"ף והרמב"ם וערבית מתפלל אפי' דרך חובה שתים כן פסק הרמב"ם משום שאינו כמקריב שתי תמידים שאין ת"ע נגד שום קרבן רק נגד אברים ופדרים ולא שייך בזה משום בל תוסיף ודבריו נראים ועיין בכ"מ: