אור ברסלב
דברי דוד ברכות פרק ג - מי שמתו › דף כ:

דברי דוד ברכות· רבי דוד טעביל רובין ממינסק

פרק ג - מי שמתו · דף כ:

דף כ.

גמ' נשים בבהמ"ז דאורייתא או דרבנן. רש"י מפרש טעם האי בעי' דס"ד דלא מחייבי מדאורייתא משום שלא נטלו חלק בארץ והקשו בתוס' דא"כ כהנים ולוים נמי ולא ידענא מאי קשיא להו דבהדיא תנן במס' מעשר שני בפ"ה משנה י"ג לענין ווידוי מעשר פלוגתא דר"מ ור"י דר"מ סבר כהנים ולוים פטורים מווידוי מעשר משום שלא נטלו חלק בארץ ור' יוסי סבר דחייבין דיש להם ערי מגרש ור"מ ור"י הלכה כר"י וכן פסק שם הרמב"ם וא"כ שפיר פשיטא ליה לרבינא דכהנים ולוים חייבים מדאורייתא אליבא דר"י דהלכתא כוותי' ולא קמבעי לי' רק בנשים. וראיתי בהג"א שכ' וכן קשה לר"מ כו' א"כ כהנים האיך מוציאין אחרים ידי חובתן ולא ידענא מאי קשיא לי' ומנ"ל הא מלתא בפשיטות דלר"מ כהנים מוציאין אחרים ידי חובתן ואי משום דרבינא לא מבעי לי' בכהנים וכקושיית התוס' גם זה אינו כלום כמ"ש דרבינא אליבא דהלכתא קמבעי לי' דהלכה כר"י ולכך לא קמבעי רק בנשים דמה לו למבעי בכהנים אליבא דר"מ כיון דלית הלכתא כוותי' ועכ"פ דברי רש"י נכונים ולק"מ עליו מכהנים וזה ברור:

והתוס' מפרשים דלכך קמבעי לי' בנשים משום דנשים ליתנהו לא בברית ולא בתורה ואמרינן לקמן כל מי שלא אמר ברית ותורה לא יצא יד"ח כו' ע"ש ואף דגם לגבי ארץ אמרי' לקמן כל שלא אמר ארץ טובה ורחבה בברכת הארץ לא יצא יד"ח וא"כ סוף סוף תקשה דאמאי לא קמבעי' לי' מחמת סברא זו דלא נטלו חלק בארץ וצריך לומר דסברת התוס' היא דעל הארץ שפיר מצי אמרי אף שלא נטלו חלק דהא לא אמרי' בברכת המזון על הארץ אשר נתת לנו כמו שהוא אומר בווידוי מעשר רק על ארץ חמדה טובה ורחבה שהנחלת לאבותינו וזה שפיר מצי אמרי נשים דהא אבותיהן נטלו חלק בארץ וגם כהנים מצי אמרי כן על אבותיהן שקודם לוי היינו כל בני יעקב אבל ברית ותורה דאמרינן בבהמ"ז כמדבר בעדו ועל בריתך שחתמת בבשרנו ועל תורתך שלמדתנו זה לא מצי אמרי דהא הם פטורים כנ"ל פשוט בכוונת התוס' והא דלא מקשה מהך סברא לרש"י היינו משום דלא פסיקא להו כ"כ הך סברא להקשות מינה. אבל עכ"פ לפי פירושם צ"ל דהגמ' לא אכפת לי' משום שלא נטלו חלק בארץ משום הך סברא שכתבתי וזה פשוט.

שם בעל קרי מהרהר בלבו ואינו מברך לא לפני' ולא לאחרי' התוס' כתבו פי' ואינו מברך לא לפני' ולא לאחריה אפי' בהרהור כדמשמע בגמ' וכוונתם לשלול פי' הירושלמי דמפרש למתניתין דהך מהרהר בלבו קאי נמי אברכות וה"ק בע"ק מהרהר הברכות ואינו מברך בפה לא לפניה ולא לאחרי' אבל בק"ש עצמה לא מיירי מתניתין וממילא משתמע דק"ש עצמה קורא ואפי' בפה מדלא קאמר מהרהר רק על הברכות מכלל דק"ש עצמה אפי' בפה ועל המזון מברך לאחריו ר"ל בפה ואינו מברך לפניו בפה אבל בהרהור אה"נ דמברך כמו ברכות ק"ש ר"י אומר מברך לפניהם ולאחריהם ר"ל בפה ובאמת זה הפירוש הי' נאות מאד במתניתין משום דלפי' רש"י ותוס' קשה מאד לפרש דלברך דקאמר ת"ק איירי בהרהור ולברך דקאמר ר"י איירי בדבור כדקתני בהדיא בברייתא (דף כב.). ועוד דוחק לאוקמי ת"ק דמתניתין דלא כר"מ דברייתא ולפי' הירושלמי ת"ק דמתניתין היינו ר"מ דברייתא אלא שמ"מ דחו התוס' זה הפירוש משום דסוגיא דידן לא משמע כן ובתר"י הדבר מבואר משום דמקשינן והרי בהמ"ז דלית בה מלכות שמים כו' ומשני אלא ק"ש ובהמ"ז דאורייתא ותפלה דרבנן ופירוש מלכות שמים מפרשי דהיינו קבלת עול מ"ש דליתא רק בק"ש ש"מ דבק"ש עצמה איירינן ע"ש בתר"י. והנה בשנ"א רוצה לקיים פי' הירושלמי ומפרש הא דאמר שאני תפלה דלית בה מ"ש הכוונה מלך העולם כמ"ש רש"י לחד פירושא ובגמ' גרסי' והרי בהמ"ז דאית בה מ"ש ולא גרסינן לא לפניו ולא לאחריו רק סתם והרי בהמ"ז דאית ביה מ"ש והכוונה להקשות מבהמ"ז גופי' לפניו אלאחריו דאי במ"ש תליא מלתא מה טיבותא איכא בלאחריו מלפניו דהא בשניהם יש מלך העולם והחילוק בין דאורייתא לדרבנן לא הוי ידע והא דלא מקשה מק"ש עצמה היינו משום דק"ש לא תני כלל במתניתין בהדיא או אפשר דהוי ס"ל דק"ש שאני שיש בה קבלת עמ"ש אבל מבהמ"ז הוי קשה לי' ומשני ק"ש ובהמ"ז דאורייתא כו' ולא גרסינן אלא ע"ש בדבריו וגם זה הפירוש אינו מחוור כ"כ דאכתי מאי תליא קושיא דוהרי בהמ"ז במאי דמשני שאני תפלה דלית בה מ"ש ובלא"ה מי ניחא ליה לפום מאי דלא ידע לחלק בין דאורייתא לדרבנן גם מאי משני ק"ש ובהמ"ז דאורייתא ותפלה דרבנן הא מתפלה לא הוה קשיא כלל והכי ה"ל לשנויי אלא כו' ולפניו דרבנן דזה היה עיקר קושייתו ועוד מאי דמשני שאני תפלה כו' אי הכוונה על מלך העולם א"כ גם בברכות ק"ש ליכא מלך העולם רק בראשונה ואמאי מהרהר בכולם ואי משום דהוי ברכה הסמוכה לחברתה הוי כאילו אומר מלך העולם בכולם חדא דזה ודאי דוחק ועוד דע"כ בתפלה נמי יש בה מלכות דהא כל ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה וע"כ צ"ל דאלהי אברהם חשיב מלכות או האל הגדול חשיב מלכות כמ"ש התוס' פרק שלשה שאכלו (דף מט:) ד"ה ברוך וכמ"ש הרא"ש בפ' כיצד מברכין סוף סימן כג ע"ש וא"כ הוי כולהו ברכות דתפלה ג"כ סמוכות ותו דלישנא דמלכות שמים ודאי משמע דהיינו קבלת עול מ"ש לא מלך העולם תדע דהא ר"י לא קאמר רק ברכה שאין בה מלכות ולא קאמר מלכות שמים ובשום דוכתא לא קרי למלך העולם מ"ש רק מלכות סתמא (ותו דלישנא דנגרוס בפרקא אחרינא משמע דקאי אק"ש דשייך בה גירסא דהיינו עסק בד"ת אבל על ברכות לא שייך לא לישנא דגירסא ולא לישנא דפרקא אחרינא ועיין בזה מיהו זה יש לדחות). ועכ"פ סוגיא דידן כעת לא מצאתי לפרשה רק כמו שפי' רש"י ותוס' ותר"י ואמת דבברייתא דידן בדברי ר"מ נוכל לפרושי כמו ת"ק דמתניתין לפירש"י ותוס' וה"ק אבל מהרהר בלבו ואינו מוציא בשפתיו ורצה לומר דהא דאמרתי לך קורא ומברך הכוונה הוא דמהרהר בלבו ואינו מוציא בשפתיו ולפ"ז יהי' ממש כמו ת"ק דמתניתין אבל אכתי הא תקשה דמברך דת"ק ודר"י לא יהי' בחדא גווני וכמש"ל גם תקשה קושיית התוס' דמאי מקשה מתפלה ולא מקשה מברכות ק"ש דקאי בי' ולדברי השנ"א היה ניחא סוף דבר סוגיא זו לא זכיתי להבינה על בורי' ועדיין צ"ע:

תוכן העניינים

דברי דוד ברכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה