דברי דוד ברכות· רבי דוד טעביל רובין ממינסק
פרק ג - מי שמתו · דף יט:
גמ' רוב ארונות יש בהם חלל טפח. כתבו התוס' וצ"ל שראש הארון פתוח שאם הי' סתום אדרבא כי יש בו פ"ט מטמא ואפי' בצד הריקן כדאמרי' במס' אהלות נפש אטומה כו' ע"ש בדבריהם ומדברי רש"י בכל המקומות שהובא סוגיא זו בש"ס לא משמע כן רק דמפרש כפשוטו שהוא סתום לגמרי ומה שהקשו התוס' מנפש אטומה עיינתי ברמב"ם בפי"ב מהלכות טומאת מת והראב"ד שם דשניהם מתרצים קושיית התוס' אלא שנחלקו בתירוצם דהרמב"ם מתרץ דארונות של עץ אין בהם משום טומאת קבר דדוקא ארונות של אבן הוא דאית בהו דין קבר והראב"ד לא ניחא לי' בהך חילוק בין ארונות של עץ ושל אבן ומתרץ לה בגווני אחרינא דכל טומאה שאין הנזיר מגלח עליו אין הכהן מוזהר עליו מדאורייתא ועכ"פ גם שניהם לא ס"ל הא דכתבו התוס' בכאן. והכ"מ שגה בכאן בתרתי חדא שבפ"ג מהל' אבל הביא הך דכתבו התוס' על דברי הרמב"ם ונעלם ממנו לפי שעה דברי הרמב"ם בהל' טומאת מת דלא ס"ל כהתוס' ובפי"ב מהל' טו"מ כתב דהראב"ד ס"ל כהתוס' ולא דק כלל דגם הוא לא סבר כהתוס' וכדכתיבנא וכל זה פשוט:
שם וכל מילי דרבנן אסמכינהו על לאו דלא תסור מדברי רש"י נראה דלאו גמור איכא במילי דרבנן מלא תסור רק דרבנן אחלו ליקרייהו היכא דאיכא כבוד הבריות ולא גזרו בזה כלל אבל היכי דליכא כבוד הבריות דגזרו בהן רבנן העובר על דבריהם עובר על לאו דלא תסור ועביד איסורא דאורייתא ולישנא דאסמכינהו על לאו דל"ת משמע כן דאסמכינהו משמע אסמכתא בעלמא ועיקר קרא לאו להכי אתא רק אם יסתפקו בדין מדיני התורה שישמעו לדברי השופט אשר יהי' בימים ההם ולא יסורו מדבריו במה שיפסוק להם בדינא דאורייתא רק דמילי דרבנן אסמיכוהו באסמכתא בעלמא על לאו דל"ת וכן הוא בספר א"מ ופשוט: