אור ברסלב
דברי דוד ברכות פרק ג - מי שמתו › דף יט.

דברי דוד ברכות· רבי דוד טעביל רובין ממינסק

פרק ג - מי שמתו · דף יט.

דף יז:

גמ' ת"ר העם העוסקים בהספד בזמן שהמת מוטל לפניהם נשמטין אחד אחד וקורין אין המת מוטל לפניהם הם יושבים וקורין והוא יושב ודומם הם עומדים ומתפללים והוא עומד ומצדיק עליו את הדין כו' הנה פשטי' דלישנא דברייתא ודאי משמע דבזמן שהמת מוטל לפניהם אז ההספד חמור כ"כ דאין מפסיקין אותו כלל דהיינו שיקראו כל העם ק"ש במקומם ויפסיקו ההספד לגמרי הא לא עבדינן רק שהם נשמטים אחד אחד וקורין באופן שלא יהי' ההספד מופסק. וכ"ז בק"ש דאורייתא אבל תפלה דרבנן כלל כלל לא וכדאשכחן בנושאי המטה דמתניתין דמקילינן בתפלה טפי מק"ש כדתנן אלו ואלו פטורין מן התפלה. אין המת מוטל לפניהם אז אין ההספד חמיר כ"כ ורשאים להפסיק לגמרי גם לתפלה ולזה תני הם יושבים וקורין היינו במקומם מפסיקין ההספד וקורין והוא יושב ודומם מפני שהוא אונן כל זמן שלא נקבר המת עדיין דהכל מיירי קודם קבורה רק שהמת בבית אחר כמו שפירש רש"י ע"ש. הם עומדים ומתפללים כו' אבל ברישא לא תני מתפללים משום דהתם פטורים לגמרי מהתפלה וכן הוא ברמב"ם הטעם דהוא יושב ודומם מפני שהוא אונן כו' אבל הספד דלאחר קבורה ודאי דמפסיקין בין לק"ש בין לתפלה דלא יהא חמיר מקודם קבורה ואפ"ה כל שאין המת מוטל לפניהם מפסיקין בין לק"ש בין לתפלה והא דתנן קברו את המת וחזרו כו' דמשמע דגם לאחר קבורה דוחה ק"ש תנחומי אבלים שאני דחמיר טפי מהספד דלאח"ק אבל הספד דלאח"ק מפסיקין כן הוא נראה מסוגיא דידן. אלא שצריך עיון דרב פפא בריש פרקין דתרגמא אמחזיר פניו ולדידי' גם האונן לא פטור רק אם הוא בבית שהמת בו א"כ אמאי באין המת מוטל לפניהם כו' הוא יושב ודומם הא כיון דאין המת מוטל לפניהם דהיינו בבית אחר כמו שפירש"י א"כ גם האונן יתחייב ואמאי הוא יושב ודומם ודוחק לומר דרב פפא לא ידע מהך ברייתא דעכ"פ אמאי לא מקשה הגמ' לר"פ מברייתא זו כיון דהגמ' הביא הך ברייתא הכא:

לכך הי' נראה יותר לפרש כפי' השני שכתב רש"י דמיירי שנתון לצד אחר ור"ל דמונח באותו בית עצמו רק לצד אחר דהיינו חוץ לד"א וכבר כתבתי לעיל בריש פרקין דלר"פ לענין כבודו של מת כל הבית כולו מקרי מוטל לפניו ולענין לועג לרש כל שהוא חוץ לד"א אפי' באותו בית עצמו לא הוי לועג לרש וא"כ יתפרש הברייתא שפיר גם לר"פ דבזמן שהמת מוטל לפניהן היינו שהם תוך ד"א של מת אז נשמטין אחד אחד וקורין דלא מצו לקרות במקומן משום לועג לרש ואין המת מוטל לפניהם קורין במקומן דלגבי דידהו דליכא איסורא רק משום לועג לרש שפיר מצו קרי במקומן כל שהוא חוץ לד"א אבל לגבי האונן בכל הבית מקרי מוטל לפניו ומ"מ גם פירוש ראשון של רש"י לא מפרך דלרב אשי דפסקינן כוותי' נוכל לפרש כפירוש הראשון והא דלא מקשה מינה לרב פפא משום דאיכא לדחויי כפי' השני ועיין בזה. והרא"ש הביא ירושלמי דתניא התם העם העוסקים בהספד מפסיקין לק"ש ואין מפסיקין לתפלה מעשה הי' והפסיקו רבותינו בין לק"ש ובין לתפלה והך ברייתא מתניא בתוספתא דידן ובירושלמי מקשה עלה ממתניתין קברו את המת וחזרו כו' ומשני ל"ק כאן ביום ראשון כאן ביום שני (כ"ה עיקר הגי' בירושלמי ובתוספתא כמו שכתוב המע"מ) ודברי הרא"ש סתומים דנראה מדבריו דהירושלמי אינו חולק עם תלמודא דידן מדהביא להירושלמי בפסקיו ולכאורה נראה דפליגי אהדדי דלהירושלמי ביום ראשון אין מפסיקין ההספד כלל אפי' לאחר קבורה דהא מדמקשה מקברו את המת כו' ומשני ל"ק כאן ביום ראשון כו' הרי דביום ראשון אפי' לאח"ק אין מפסיקין ההספד והירושלמי לא ס"ל לחלק בין תנחומי אבלים להספד וכשם שתנחומי אבלים דוחה ק"ש אפי' לאח"ק ה"נ הספד דלאח"ק אין מפסיקין ביום א' לק"ש ומתלמודא דידן משמע אפי' קודם קבורה רק שאין המת מוטל לפניהם מפסיקין ההספד אפי' לתפלה וא"כ כ"ש לאח"ק דמפסיקין. והי' אפשר לומר דקודם קבורה אין המת מוטל לפניהם קיל טפי מלאח"ק דלאח"ק שנתעלם המת מן העין חמיר הספדו ביום ראשון עד שאין מפסיקין ההספד כלל אבל קודם קבורה דעיקר מצות ההספד הוא בפני המת דווקא א"כ אותן המספידים שלא בפני המת לא חשיבא הספדם כ"כ דלא יפסיקו עליו ובזה היינו יכולים להשוות הירושלמי ותלמודא דידן ונמצא כי יהי' הדין כך דקודם קבורה איכא חילוק בין המת מוטל לפניהם לאין המת מוטל לפניהם דבמוטל לפניהם אין מפסיקין כלל רק נשמטין א"א לק"ש ומתפלה פטורין לגמרי ובאין המת מוטל לפניהם מפסיקין בין לק"ש בין לתפלה. ואחר הקבורה ביום הראשון אין מפסיקין כלל גם לק"ש רק נשמטין כו' וביום השני מפסיקין גם לתפלה דמסתמא הלכה כרבותינו שהפסיקו דמעשה רב:

אבל הרמב"ן מפרש דהא דקאמר בירושלמי ל"ק הא ביום ראשון דקאי אשורה דהיינו תנחומי אבלים ורצה לומר דמסתמא ביום הראשון אין עושין הספד רק קודם קבורה ואחה"ק עושין השורה דהיינו תנחומי אבלים ואה"נ דאם עושין הספד אחה"ק דמפסיקין רק משום דאין דרך לעשות הספד ביום הראשון לאחה"ק כנ"ל בכוונת הרמב"ן ועיין באורי הגר"א ולפ"ז לא נתחדש לנו שום דין מהא דהירושלמי דהא דתנחומי אבלים דהיינו השורה דוחה ק"ש ידעינן ממתניתין ודברי הרא"ש אי אפשר לפרש כן דאל"כ למאי הביא כלל הך דהירושלמי כיון דלא ילפינן מיני' מידי לכך אי אפשר לפרש בדברי הרא"ש אם לא כמ"ש לעיל לחלק בין קודם קבורה לאח"ק ועיין:

ותר"י כתבו וז"ל אית דאמרי דדוקא קורין משום דק"ש דאורייתא אבל תפלה דרבנן פטורין לגמרי ואומר מורי הרב נר"ו דהוא הדין לתפלה והביא ראי' מהתוספתא הנ"ל דמסתמא הלכה כרבותינו ומסתמא הגמ' שלנו נמי סובר כרבותינו דמפסיקין אף לתפלה ואע"פ שלא הזכירו ברישא רק קורי' ובסיפא תני מתפללין הכל דין אחד יש לו אלא דבסיפא בא להשמיענו הענין האיך הוא שהוא יושב ודומם ובשעת תפלה עומד ומצדיק את הדין ע"כ תוכן כוונתו בקצרה אף שאין זה לשונו. ומאד נדחק להוציא כוונת הברייתא מפשטה גם לא דייק בחילוק שבין נשמטין למפסיקין והוא תמוה והראי' שהביא מהתוספתא לא ראה דברי הירושלמי דמוקי לה ביום שני דוקא וא"כ אין כאן ראי' כלל מהתוספתא ואדרבה הירושלמי מחמיר טפי דכל יום ראשון לא יפסיק גם לק"ש. וגם לא הבנתי דאף לפי מה דלא ראה את הירושלמי אמאי לא מוקי להא דהתוספתא בלאחר קבורה או באין המת מוטל לפניהם דבהכי הוי מתיישב לישנא דמפסיקין והוי שוה ממש לתלמודא דידן סוף דבר כאין בראיית תר"י מהתוספתא הכרח כ"כ וכיון שנדחית ראייתו ודאי דאין לנו להוציא הברייתא מפשטה וכדכתיבנא לעיל ועיין:

והטור בסימן ע"ב כתב העם העוסקין בהספד בזמן שהמת מוטל לפניהם נשמטין א"א וקורין אין המת מוטל לפניהם הם יושבים וקורין והאונן יושב ודומם ודוקא העם הבאים לשמוע ההספד אבל החזנים המספידים פטורין ודווקא ביום ראשון אבל משם ואילך גם החזנים חייבים עכ"ל כוונתו מבוארת דהבין כן בדברי הרא"ש דהביא לברייתא דידן והוא מפרש ברייתא דידן כפשוטו כמו שפירשנו דלאח"ק אף ביום ראשון מפסיקין גם לתפלה ואת"כ הביא הרא"ש דברי הירושלמי דבכל יום ראשון אין מפסיקין לכך פירש הטור דהירושלמי מיירי בחזנים המספידים וברייתא דידן מיירי בהעם הבאים לשמוע ההספד כי היכי דלא לסתרי אהדדי ברייתא דידן והירושלמי. אבל באמת דבריו רחוקים מאד בכוונת הירושלמי דחזנים מאן דכר שמייהו הכא הא חדא לישנא נקיט בברייתא דידן וגם בירושלמי העוסקים בהספד וכי היכי דברייתא דידן מתפרשא אכל העם ה"נ הירושלמי מתפרש הכי. ותו הא מדמקשה עלה בירושלמי מקברו את המת כו' והתם אהעם קאי לא אחזנים א"כ ש"מ דגם ברייתא דהירושלמי מיירי נמי בהעם מיהו לזה י"ל דבמכ"ש פריך. ותו דבלשון התוספתא שמביא התר"י קתני דבהדיא העם העוסקין בהספד וגירסת התוספתא שלפנינו הוא הסופד וכל העוסקין בהספד כו' הרי להדיא דלא מחלק בין הסופד להעוסקים בהספד היינו הבאים לשמוע ההספד ובוכים עליו ועוד הרבה בב"י לתמוה עליו והגם כי על מקצת קושיותיו של הב"י יש להשיב מ"מ לא ינצל מכולם וגם מה שהקשו עליו קשה טובא ונלאיתי להאריך בזה כי לדעתי ברור שלא כוון הרא"ש לזה דכל כה"ג ה"ל לפרש ולא לכתוב בסתמא וכוונת הרא"ש יש לפרש כמו שכתבנו לעיל:

ולדינא העיקר כשיטת הרמב"ן דאף דפירושו בהירושלמי קצת דוחק לפרש דביום הראשון דקאמר הירושלמי קאי אשורה דהיינו תנחומי אבלים מ"מ לו יהא דהירושלמי פליג על גמרא דידן אנן כתלמודא דידן בעינן למפסק דזה שכתבתי בכוונת הרא"ש לחלק בין קודם קבורה לאח"ק גם זה דוחק ויותר נראה לומר דהירושלמי פליג אתלמודא דידן והלכה כתלמודא דידן והך דהתוספתא נוכל לאוקמי אליבא דתלמודא דידן באין המת מוטל לפניהם או בלאח"ק וכמש"ל וכן הרמב"ם לא הביא כלל להא דהתוספתא והירושלמי והיינו או דמפרש כהרמב"ן ואין כאן שום חידוש דין בהא דהירושלמי או דמפרש דפליגי ופוסק כתלמודא דידן ועכ"פ לדינא הוא הכל אחד ובש"ע הפסקים מעורבבים וע' מע"מ וביאורי הגר"א ועיין היטב בכל זה:

תוכן העניינים

דברי דוד ברכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה