אור ברסלב
דברי דוד ברכות פרק ב - היה קורא › דף יד:

דברי דוד ברכות· רבי דוד טעביל רובין ממינסק

פרק ב - היה קורא · דף יד:

דף יד.

גמ' רב משי ידיה. עיין תד"ה ומנח תפילין שכתבו מהכא משמע שמותר להניח תפילין בין גאולה לתפלה וכן מצינו בר"י ב"י כו' מדברי התוס' דהכא משמע שבין גאולה לתפלה קיל אפי' מאמצע הפרק דאל"כ ל"ל לרב להניח תפלין בין גאולה לתפלה היה לו להניח באמת ויציב קודם שירה חדשה כמו שעשה ר"ת שהיה ממתין בעושה פלא כדי לענות קדיש וקדושה כמ"ש התוס' (יג:) ד"ה שואל ועוד דאפילו מבין פרק לפרק הוא קיל דהא בה"א דאמרינן רב דעביד כריב"ק דקבלת עמ"ש קדים א"כ אמאי לא הניח בין פרשה א' לפרשה ב' דהוי בין הפרקים ואחר קבלת עמ"ש אלא ודאי דבין גאולה לתפלה קיל טפי אפי' מבין הפרקים והיינו משום דבין הפרקים שנינו במתני' דאסור להפסיק רק מפני הכבוד הוא דהתירו ובגלת"פ לא תני במתני' רק ר"י הוא דאמר לה ולא בלשון איסור רק איזהו בן עוה"ב וכן קהלא קדישא אמרו רק כל הסומך גלת"פ אינו ניזוק ולא קאמרי בלשון איסור כלל והוא סותר לדברי התוס' דלעיל שכתבו דבין גלת"פ חמור טפי אפי' מאמצע הפרק ובאמת דברי התוס' דהתם בלא"ה תמוהים כמ"ש לעיל דאין שום ראי' על בגלת"פ וגם אין צריך לראי' על תפלה עצמה אך לענין עיקר הדין דבגלת"פ נראה מסוגיא דידן דקיל טפי אפי' מבין הפרקים דודאי משמעות הלשון דרב קרא ק"ש שקרא כל הק"ש ולא הניח בין פרק לפרק ואם כן בה"א דסבר כריב"ק אמאי לא הניח תיכף אחר פרק ראשון אלא ודאי משום הפסקה וא"כ אי היה חושש משום הפסקה בין פרק לפרק כ"ש דבאמצע הפרק של אמת ויציב לא הניח וע"כ דהניח בגלת"פ וא"כ כיון דהסכימו התוס' שמותר לענות קדיש וקדושה אפילו באמצע הפרק כ"ש שמותר לענות בין גלת"פ ואפשר דאפילו עניית אמן בעלמא מותר דהא הנחת תפילין לא הוי מפני הכבוד דא"כ ה"ל להניח בין פרק לפרק דמותר אפי' לשאול ואפ"ה ה"א דשרי בגלת"פ ועי' בזה באבן העוזר באריכות ומ"ש נראה נכון:

שם רש"י ד"ה ומתני פרקין אלמא מקדים הוא לעסוק בתורה דהיינו עשי'. עיין ברש"א וביתר המפרשים שנדחקו מאד בדברי רש"י למה לא פי' כפשוטו דהקושיא הוא ממנח תפילין ומה שכ' רש"א דרש"י הוכרח לזה דא"כ מאי קאמר וכ"ת בדלא מטי זמן ק"ש דאי לא מטי זק"ש לא מטי גם זמן תפילין באמת בכוונת רש"י הי' נראה נכון דאף דאמרי' לעיל לק"ש כוותיקין ולתפילין כאחרים מ"מ הא כבר כתבו התוס' והרא"ש לעיל דהא דאמר לק"ש כותיקין אינו אלא למצוה מן המובחר אבל גם הם מודו דעיקר זמנה מן הדין כאחרים וא"כ בה"א דס"ד למימר דאסור להקדים אפי' עשי' לקריאה ודאי דמשעה שמתחיל עיקר זמנה אסור להקדים לה שום דבר ואף אם רוצה להיות מן המהדרין כוותיקין מ"מ בשביל זה אין לו להקדים לה תפילין כיון דמן הדין כבר הגיע זמנה ואסור להקדים שום מצוה אחרת קודם עמ"ש וא"כ דבריו נכונים בכוונת רש"י אך מ"מ דברי הגמ' גופי' יהי' דוחק לפ"ז מאד דסוף סוף מאי סלקא אדעתא דהגמ' למימר וכ"ת כו' כיון דקושית ותו מי סבר לה כריב"ק מצי קאי גם מתפלין א"כ מאי קאמר וכ"ת כו' כיון דעל תפלין לא נוכל לשנויי כן ומאי דמסיים רש"א דזהו באמת כוונת הגמ' להקשות מ"מ קשיא כו' היינו מתפלין זה אין במשמעות לשון הגמ' כלל רק משמע דחוזר לקושייתו ראשונה אימר דאמר ריב"ק כו' ועוד לישנא דחו מי סבר לה כריב"ק הוא דחוק מאוד לכך נראה נכון כמו שראיתי בהגהות הגר"א שמגיה ברש"י קריאה במקום עשי' וא"כ כוונת הגמ' להקשות דאפי' בקריאה גופי' נמי הא לא סבר כריב"ק דמתני' פרקין היינו קריאה ובזה ניחא טובא לישנא דותו מי סבר כריב"ק ולפ"ז כיון דמדמה בגמ' לימוד לקריאה א"כ באמת הי' נראה דאסור ללמוד קודם ק"ש דמהכ"ת לומר דרב יפלוג בזה אריב"ק כיון דמצינן לאוקמי כריב"ק ובדלא מטי זמני' וזהו כוונת רש"י לעיל ד"ה תניא אבא בנימן שכ' שם רש"י שגם ללמוד אסור ועיין במ"ש לעיל:

תוכן העניינים

דברי דוד ברכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה