אור ברסלב
דברי דוד ברכות פרק ב - היה קורא › דף יד.

דברי דוד ברכות· רבי דוד טעביל רובין ממינסק

פרק ב - היה קורא · דף יד.

דף יג:

גמ' ימים שהיחיד גומר בהן את ההלל. מפשטי' דגמ' הכי נראה דהכל מיירי במפני הכבוד והא דקאמר פוסק ואין בכך כלום היינו שאין אנו חוששין משום פרסומי ניסא שלא להפסיק בהן כלל וכסברת האיבעיין ע"ז קאמר ואין בכך כלום אבל ודאי דאינו מפסיק בהם רק מפני הכבוד תדע דהא אפילו בימים שאין היחיד גומר בהם את ההלל אמרינן דרבינא לא אפסיק לרב בר שבא משום דלא חשיב עלה ומשמע דלא חשיב לי' מפני הכבוד וכ"כ בתר"י:

ומדברי הרמב"ם נראה דמפרש ואין בכך כלום כלומר שרשאי להפסיק בהן טפי מק"ש ע"ש בדבריו בפ"ג מה' חנוכה ובמ"ש שם הכ"מ ולפ"ז צריך לומר דרב בר שבא לא חשיב עלה דרבינא כלל ואפילו בלא הלל לא היו חש לשאול בשלומו וזה דחוק מאוד דהא לקמן (יט:) קאמר עליו דרב בר שבא גברא רבה אמר מלתא לא תחיכו עלי' ואיך נאמר דרבינא לא יחוש כלל לשאול בשלומו ולא יהא אלא אינש בעלמא הא מצוה להקדים שלום לכל אדם:

ולענין ברכה דהלל דר"ח וימים דפסח חוץ מב' ימים הראשונים רבו הדעות דעת הרי"ף דיחיד הקורא בר"ח אינו מברך אבל צבור משמע מדבריו דמברכין אף בר"ח. וצ"ל דנפקא לי' הא מדתניא יחיד לא יתחיל כו' וקמפרש לה דהכי קאמר לא יתחיל בברכה דבלא ברכה מאי איכפת לן באמירתו כמ"ש תר"י ולפ"ז מצינן לפרושי ימים שהיחיד גומר בהן את ההלל כפשוטי' דהיינו הכ"א יום גם היחיד גומר ההלל בברכה כדינו. וימי ר"ח קרי שאין היחיד גומר בהן את ההלל וגומר הוי פירושו קורא. ושיטת הרמב"ם דגם צבור אין מברכין בר"ח ושיטת ר"ת הביאו התוס' והרא"ש דמברכין על הלל של ר"ח אפי' יחיד ודעת הרמב"ן לחלק בין ר"ח ובין ימי הפסח דבר"ח אין מברכין וראיותיהם כתובות באורך בר"ן במס' שבת ובתר"י דכאן ולא הספיק בידי העת לעיין בהם כראוי ואי"ה לעת אחר נאריך בזה:

תוכן העניינים

דברי דוד ברכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה