אור ברסלב
דברי דוד ברכות פרק א - מאימתי › דף ט:

דברי דוד ברכות· רבי דוד טעביל רובין ממינסק

פרק א - מאימתי · דף ט:

דף ט.

מאימתי קורין שמע בשחרית אמר אביי לק"ש כוותיקין. ב' שיטות שיטות הרי"ף והתוס' והרא"ש דעיקר זמן ק"ש מתחיל משיראה חבירו כאחרים והא דוותיקין נמי היו קורין אותה קודם הנץ ש"מ דעיקר זמנה קודם הנץ רק שהיו מסמיכין אותה להנץ כדי שיהי' התפלה תיכף אחר הנץ וקרא דייראוך עם שמש מיירי בתפלה כדאמר בהדיא לקמן בפ' תפלת השחר (כט.) ר"ז גופי' דמיירי בתפילה ולפ"ז הך דעם שמש לא הוי פירושו כהך דעם הנץ דהך דעם הנץ הוי פירושו קודם לו והך דעם שמש פירושו אח"כ וזה דחוק קצת ועיין ברא"ש שכ' דעם משמע בסמוך בין מלפניו בין מלאחריו ואכתי קשה דמנ"ל לוותיקין גופייהו לפרושי קרא דעם שמש לאה"נ דוקא כיון דאיכא למימר הכי והכי ואפשר דנפקא להו מדשני קרא בלישני' דאצל הירח כ' ולפני ואצל השמש כתב עם שמש מכלל דהך עם שמש דקרא פירושו לאחה"נ דאל"ה בתרווייהו ה"ל למכתב לפני. ולדינא גם וותיקין מודו דזמנה מתחיל משיכיר או כאחרים ונמשך עד ג' שעות וכר' יהושע כדאמר להדיא לקמן דלמא כר"י וכוותיקין ש"מ דוותיקין אינו רק למצוה מן המובחר כדי שיהי' התפלה סמוך אחר הנץ. והא דמתניתין דיומא דאמר אביי גופי' לשאר עמא היינו משום שכל העם אינם יכולים לכוון כוותיקין והא דתניא הקורא עם אנשי משמר לא יצא צריך לומר דלאו אליבא דהלכתא אתמר הך ברייתא. או אפשר דהוו מקדמין טפי קודם שיעורא דמשיכיר או דאחרים והרז"ה פסק דזמן ק"ש אינו מתחיל רק לאחר הנץ דוקא וכפשטא דהברייתא דהקורא עם אנשי משמר דודאי לא הוי מקדימין כ"כ קודם שיכיר דהא לא הוי קורין אלא אחרי הולכת אברים לכבש ותחלת זמן שחיטת התמיד הוא משיעלה ע"ה וא"כ בין כך ובין כך ודאי הגיע זמן דמשיכיר ואפ"ה תני דלא יצא וגם מתניתין דיומא אתי כפשוטו והנך ברייתות דלעיל דרשב"י ודרשב"י אליבא דר"ע פליגי אהדדי ופסקינן כלישנא בתרא דהלכה אבתרייתא אתמר ולא אקמייתא דבקמייתא לית הלכת' כוותי' (וכבר כתבתי לעיל שהוא דוחק לומר דתרי תנאי אליבא דר"ע) וכן פסק הסמ"ג וכן פסק הר"ח הביאו הרא"ש בשמעתין אלא דבהא דפסק אביי לק"ש כותיקין נחלקו הרז"ה והסמ"ג והר"ח לג' שיטות דהסמ"ג מפרש הכי לק"ש כוותיקין לתפלה. לא כוותיקין לק"ש. ופירוש זה הביאו הרז"ה בשם י"מ ודחה אותו דודאי לישנא דתלמודא לא משמע הכי ועוד אני מוסיף דהראי' שהביאו להך פירושא מדאמר לתפלין כאחרים אף דאחרי' לא מיירי לענין תפלין כלל ה"נ לק"ש כוותיקין הוי פירושא כוותיקין לתפלה אינו דומה כלל חדא דאף דאחרים לא מפרשי זמן תפלין בהדיא בדבריהם מ"מ זמן תפלין וק"ש אחד הוא דהא הקורא ק"ש בלא תפלין כאילו מעיד עדות שקר בעצמו וא"כ ממילא נשמע דלאחרים זמן תפלין נמי הכי הוי לכך שייך שפיר למימר לתפלין כאחרים. ועוד אף אם נדחוק ונימא דלא תלי זמן תפלין בק"ש כלל רק אי קרי ק"ש בזמן תפלין מחוייב להניח תפלין דאל"כ הוי כמעיד עדות שקר אבל אי לא הוי זמן תפלין לא אכפת לן בתפלין תדע דהא הקורא בלילה קורא בלא תפלין ולא הוי כמעיד עדות שקר. מ"מ אכתי לא דמי דהא עכ"פ אחרים לא נתנו זמן אחר לתפלין אבל וותיקין דנתנו זמן אחר לק"ש איך שייך למימר סתמא לק"ש כוותיקין ויהי' קאי אתפלה דוותיקין ולא יפרש דבריו דהא איכא למטעי ולמימר דקאי אק"ש דוותיקין וכפשטא דלישנא דמורה ע"ז וצ"ע. והרז"ה עצמו מפרש דג' זמנים יש קודם הנץ ולאחר הנץ ועם הנץ וקודם הנץ לא יצא כלל והוותיקין היו קורין אותה עם הנץ והתפלה היתה לאחר הנץ והא דתניא לקמן (כב:) אם יכול כו' עד שלא תנץ החמה ומוקמינן לה כוותיקין פירושו עד שלא תגמור הנץ החמה:

ושיטת הר"ח הביאו הרא"ש דגומרין פירושו קורין ועם הנץ פירושו אחה"נ כמו עם שמש דפירוש שכבר בא השמש וקרא דיראוך עם שמש מיירי בק"ש והרא"ש הקשה עליו דמדקאמר כדי שיסמוך גאולה לתפלה ואהא מייתי קרא דיראוך עם שמש משמע דקרא בתפילה מיירי ועוד דלקמן מייתי להך קרא לענין תפלה. והנה מה דמייתי לקמן לא הוי קשה כ"כ דאף דר"ז מפרש לקמן אליבא דר"י הך קר לענין תפלה מ"מ אליבא דוותיקין מפרשי לענין ק"ש ולישנא דעם דחקו להר"ח לפרש כך כי היכי דלהוי שוה האי עם השמש עם האי עם הנץ דוותיקין ונראה דזה הכריחו ג"כ לרש"י לפרושי הכי האי קרא לענין ק"ש אף דלקמן ע"כ מתפרש לענין תפלה וסיפא דקרא דלפני ירח נמי מצינן לפרושי לענין ק"ש של ערבית. ואפשר דסברי וותיקין כהנך תנאי דלעיל דמקדמי זמן ק"ש משקדש היום או כהנים טובלין דהוי קצת לפני ירח וא"כ לק"מ מלקמן תדע דהא במערבא לייטי עלה דר"י וא"כ ע"כ דלא מפרשי הך קרא לענין תפלה רק לענין ק"ש כמו דמפרשינן הכי אליבא דוותיקין גם לישנא דגומרין דהקשה הרא"ש נמי אינה קושיא כ"כ דהא לקמן כתב הרא"ש עצמו דגומרין פירושו קורין ע' לקמן בפ' שני גבי ברכה דהלל ומייתי ראי' מפיר"ח עצמו ש"מ דהרא"ש עצמו לא חשב זה לדחי' גמורה אך אי קשיא הא קשיא הא דאמרי' לקמן לימא תנן סתמא כר"א והתם קתני עד שלא תנץ החמה ומשני לעולם כר"י וכוותיקין הרי להדיא דזמן וותיקין הוא קודם הנץ וצריך לומר דלא הי' כתוב בגרסתו ולקרות רק לעלות ולהתכסות ותו לא רק מעיקרא דהוי בעי לאוקמי כר"א הוי ס"ד דלקרות נמי קאמר אבל לבסוף דמסיק כר"י וכוותיקין א"כ ע"כ דוקא לעלות ולהתכסות קאמר ולקרות אח"כ בהנץ מיד. אך מ"מ לישנא דכדי שיסמוך גאולה לתפלה ונמצא מתפלל ביום ודאי לא משמע כפי' הר"ח ולפי' הרז"ה ניחא קצת אך גם שיטתו דחוקה דהנך תלתא זמני מאן דכר שמייהו והשיטה הנכונה והמחוורת היא שיטת התוס' והרא"ש וכן כ' גם הרי"ף ועיין:

תוכן העניינים

דברי דוד ברכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה