דברי דוד ברכות· רבי דוד טעביל רובין ממינסק
פרק א - מאימתי · דף ט.
תוס' ד"ה לעולם יממא. מה שהקשה רש"א שכהאי תירוצא ה"מ למימר נמי בקושיא דלעיל ונכנס ליישב בדוחק ולי נראה דמעיקרא אין כאן אפי' התחלת קושיא כלל דבשלמא הא צריך לאשמעינן דאינו יוצא בש"ע לאחר הנץ דסד"א עד ג' שעות דהוי מקצת זמן שכיבה למקצת בני אדם דהא קצת בני אדם שוכבין בג' שעות אלו בשכבך קרינן בי' לכך צריך לאשמעינן דאפ"ה אינו יוצא בש"ע אחר הנץ ובאמת הקשה במג"א אמאי לא הוי זמן שכיבה ותירץ דבני מלכים נמי אינם ישנים רק נעורים במטתם ואינם רוצים לעמוד ע"ש שכ' כן בשם המלחמות אבל מה סבר הוא כלל דיצטרך לאשמעינן דאינו יוצא בשל שחרית קודם ע"ה כיון דאינו זמן קימה ואינו יום כלל ואיך ס"ד דיהיו יוצא וזה פשוט:
שם גמרא הקטר חלבים ואילו אכילת פסחים כו'. ע' מה שכתבתי במתניתין דמהכא מוכח דהגמ' הוי ס"ל דבעי למתני כל הנך דמצוותן בלילה וא"כ אמאי לא תני קה"ע אלא ע"כ דבהנך דתני הכי בכולהו עשו הרחקה ובקה"ע לא עשו הרחקה אך קשה ע"ז דאמאי לא תני במשנה דמגילה ק"ש ערבית וכל הנאכלים ליום א' דתני הכא ויותר קשה על הגמ' שם במגילה דאמר זה הכלל לאתויי פסחים ודלא כראב"ע מנ"ל דאתי דלא כראב"ע אימא דאתו לרבויי הנך ואתיא ככ"ע. מיהו מק"ש לא קשה כ"כ די"ל דק"ש לאו בלילה תליא מלתא אלא בזמן שכיבה ולכך איכא תנאי דמקדמי לה מקמי ליליא ואיכא דמאחרי לה לאחר ע"ה וא"כ אף לפי מה שפירשתי לעיל דר"ג סבירא לי' עד ע"ה דוקא ופליג אדרשב"י וגם אית לי' שיעורא דכהן דהא לא פליג ארישא דמתניתין וא"כ לדידי' זמנה אינה רק בלילה מ"מ לאו בלילה תליא מלתא רק משום דסבר דזמן שכיבה הכי הוא ולכך לא שייך לאתויי בזה הכלל דמצותן בלילה ומכ"ש לשיטת הרא"ש דהך דרשב"י מצי אתיא ככ"ע ודאי דניחא טובא דהא אין זמנה בלילה רק גם ביום נמי אבל נאכלים ליום א' קשה ועיין בספר טו"א: