דברי דוד ברכות· רבי דוד טעביל רובין ממינסק
פרק א - מאימתי · דף ה:
גמ' אלא אימא סמוך למטתי רש"י פי' שגם ללמוד לא ילמוד מקודם שיתפלל והתוס' כתבו עליו לא ידעתי מנ"ל הא אבל ראי' דשרי ללמוד דלקמן (דף יד:) אמרינן דרב משי ידי' ומברך ומתני פרקין וקרי ק"ש כי מטא זמן ק"ש. כוונת התוס' מבוארת דהך דמסיימי כי מטא זמן ק"ש קאי על מאי דמתני פרקין דאפי' דמטא זק"ש אפ"ה הוי מתני פרקין וא"כ שרי ללמוד אף בהגיע זמן ואיך כ' רש"י דאסור ללמוד ולפ"ז לק"מ קושיית מהרש"ל ומהרש"ל הבין דהך כי מטא זק"ש דמסיימי התוס' קאי אק"ש והוא תמוה דא"כ למאי כתבו התוס' זה כלל דפשיטא דקרי בהגיע זמן אלא ע"כ כמו שפירשנו. ונראה דזה התירוץ חסר בדברי מהרש"א (דהתירוץ שכ' מהרש"א הוא עצמו תירוצו של מהרש"ל כמבואר במהרש"ל עי"ש וא"כ מאי חידש מהרש"א אלא דהי' כתוב עכ"ל אח"ז התירוץ וע"ז כתב דמעיקרא ל"ק קושייתו של מהרש"ל כמו שכתבנו ונשמט זה התירוץ מספרו) וע"ז הקשה אבל קשה במה שהביאו ראי' מפ"ב דהא תלמודא התם מספקא לי' התם בעובדא דרב אי איירי בהגיע זמן ק"ש או לאו עכ"ל מהרש"א ולכאורה הי' נראה ליישב קושייתו דמ"מ שפיר מייתי התוס' ראי' דמדחזינן דבעי הגמ' לאוקמי הא דרב אף בהגיע זמן מזה מוכח דשרי ללמוד ואף דבגמ' דחי להך אוקימתא מ"מ הא לאו משום הכי אדחיא אלא משום דקשיא לרב אבל משום הא דלמד מקודם לא הוי אכפת לי' להגמ' כן הי' נראה לישב קושיית מהרש"א א"כ קיימא קושיית התוס' אף אם נפרש בסוגיא דלקמן דקושיית הגמ' הוא מהא דמנח תפלין והדר קרי ק"ש וכדמשמע התם פשטא דסוגיא וביותר יש להקשות לרש"י עצמו דמפרש לקמן דהקושיא הוא ממאי דמתני פרקין דגם זה חשיב עשי' א"כ לפי האמת ודאי דעשי' קדים לקריאה וא"כ ודאי דשרי ללמוד מקודם כמו דמניחין תפלין קודם ק"ש וא"כ לרש"י עצמו הקושיא במקומה עומדת אך באמת פירש"י שם אינו מובן דמי הכריחו לפרש דהקושיא הוא ממתני פרקין ולהוציא דברי הגמ' מפשטן כבר נתקשה בזה בס' פ"י לכך הנכון כמו שהגיה הגר"א שם בדברי רש"י קריאה במקום עשי' (ואי"ה לקמן יתבארו דבריו בזה בארוכה) וכיון שכן דלימוד התורה חשיב לקריאה ודאי דלפי האמת לית לן למימר דרב פליג על ריב"ק דאסר להקדים קריאה לקריאה תדע דהא בגמ' אמרי' התם אדרשב"י ותיפוק לי' מדריב"ק ומשני חדא ועוד קאמר ולא בעי למימר דפליג אדריב"ק אף דתנא הוא וא"כ למאי נאמר דרב פליג אדריב"ק וא"כ צדקו דברי רש"י לשיטתי' דאסור ללמוד ועיין בזה היטב: