אור ברסלב
דברי דוד ברכות פרק א - מאימתי › דף ד.

דברי דוד ברכות· רבי דוד טעביל רובין ממינסק

פרק א - מאימתי · דף ד.

דף ג:

גמ' חכמים כמאן ס"ל אי כר"א כו'. הכא משמע דאי דרשי לובשכבך כר"א אין סברא שיסברו דעסק שכיבה הוא עד חצות ולקמן (ט.) גבי בניו של ר"ג דא"ל רבנן פליגי עלך כו' משמע דאף דס"ל כר"א עכ"ז ס"ל דעסק שכיבה הוא עד חצות וצ"ל דאף דבניו של ר"ג הוי מספקא להו בהכי מ"מ סתמא דגמרא ס"ל דאין סברא כלל דעסק שכיבה יהי' נמשך עד חצות ופשוט:

ע"כ גמ' חכמים עשו סייג לדבריהם. מדברי הרא"ש לקמן סי' ו' וכן מבואר בב"י סי' רל"ה דעת הרא"ש וכן הוא בתר"י דהך סייג דהכא היינו שאינו רשאי לאכול קודם תפלת ערבית והא דמייתי ראיה לענין ק"ש דעד חצות אף דאינו ענין כלל לסייג דהכא מ"מ מייתי ראיה כי היכי דמצינו דעשו סייג לענין אכילה ה"נ הך דאמרי עד חצות הוא ג"כ משום סייג ולפ"ז הך ברייתא אתיא ככ"ע אפי' כר"ג ולכך פסקו לדינא כהך ברייתא אף דפסקינן לקמן הלכתא כר"ג וכן גם הרמב"ם פסק כהך ברייתא אלא דבהא פליגי הרא"ש ותר"י דתר"י סברי דהסייג הוא שלא לאכול קודם רק לקרות ק"ש מיד בצה"כ דלכתחלה אף ר"ג מודה דמצותה לקרותה בצה"כ מיד והרא"ש סבר דאף אם ירצה שלא לאכול כל הלילה רשאי לכתחלה להמתין עם ק"ש עד עמוד השחר וליכא שום מצוה לכתחלה לקרותה מיד בצה"כ לר"ג (ואי"ה לקמן יתבאר בארוכה פלוגתייהו דהרא"ש ותר"י) אך רש"י דכתב במתניתין דעיקר ק"ש הוא שעל מטתו וא"כ קשה איך מותר לאכול קודם ובאמת בתר"י הקשה כן על שיטת רש"י וראיתי בסמ"ג שהתיר ג"כ לאכול קודם וכתב ואף דתניא חכמים עשו סייג שלא לאכול כו' היינו משום דהברייתא ס"ל כמ"ד תפלת ערבית חובה כדאמרינן התם לאפוקי ממ"ד ת"ע רשות קמ"ל דחובה אבל אנן קי"ל ת"ע רשות ולכך לא קי"ל כהך ברייתא ומותר לאכול ודבריו תמוהים לכאורה דאף דת"ע רשות מ"מ ק"ש ודאי דהיא חובה וא"כ עכ"פ בעינן למיעבד סייג משום ק"ש. וצריך לומר דס"ל לסמ"ג דהסייג שעשו אינו רק משום תפלה דהוא דרבנן אבל משום ק"ש דהיא דאורייתא לא עשו סייג דחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה ודייק לה הכי מלישנא דברייתא דחכמים עשו סייג לדבריהם ר"ל לדבר שעיקרו אינו אלא מדבריהם והוא תפלה אבל לדבר שעיקרו מה"ת א"צ לסייג. ואין להקשות לפ"ז מאי דייק ממאי דתני וכל העובר על ד"ח חייב מיתה דת"ע חובה תיפוק לי' כיון דעיקר הסייג אינו אלא משום תפלה ע"כ דחובה. זה אינו דה"א דהסייג הוא משום ק"ש וק"ש גופי' אינו רק מדרבנן דלא דריש לובשכבך דההוא בדברי תורה הוא דכתיב כמו שסבר רב יוסף בפ"ב ולכך דייק לה ממשנה יתירה דהעובר על ד"ח כו' אבל לפי האמת דפסקינן ק"ש דאורייתא א"צ לסייג ומותר לאכול כנלפע"ד ליישב דברי הסמ"ג וא"כ לק"מ על רש"י דגם הוא מצי סבר כשיטת הסמ"ג אך לולי דבריהם היה נראה לפרש דברי הברייתא דהברייתא לא איירי כלל בסייג דאיסור אכילה רק דהסייג דברייתא מיירי דלא לקרי ק"ש אחר חצות וכחכמים דמתניתין והא דאמר שלא יהא אדם כו' היינו דאם יהי' לו שהות עד עמוד השחר ממילא יבוא לאכול ולשתות ולישן ויאמר עדיין יש לי שהות אבל במה שעשו עד חצות ממילא יפרוש מעצמו ולא יאכל כו' דיתירא פן יעבור הזמן ובזה אתיין דברי הגמרא כפשוטו דמייתי ראי' על סייג דעד חצות וא"כ לק"מ על רש"י וכן יראה מדברי התוס' דהוי מפרשי הכי להברייתא ולזה לא כתבו רק דמכאן משמע שאסור לאכול קודם ת"ע ואם היו מפרשים כפי הרא"ש ותר"י א"כ הוי הוכחה גמורה דהא כל עיקר הסייג דתני הוא לאסור באכילה ועיין בזה:

שם תוס' ד"ה א"ר יוחנן ומיהו בסדר רב עמרם כו' לשונם מגומגם קצת וע' ברא"ש מתוקן קצת הלשון אבל עיקר ראייתם אינו מוכרח כ"כ כמבואר למעיין אך בגוף הדין נ"ל להביא ראיה לדבריהם דודאי לא תליא בזה כלל דאי ס"ד דלמ"ד ת"ע רשות א"צ למסמך גאולה לתפלה א"כ כיון דתני קור ק"ש ומתפלל ודייק מינה בגמ' מסייע לי' לר"י דאמר איזהו בעה"ב זה הסומך כו' א"כ מינה ידעינן דע"כ ס"ל להברייתא דת"ע חובה וא"כ איך קאמר בגמרא ואב"א לאפוקי ממ"ד ת"ע רשות קמ"ל דחובה הא זה כבר ידעינן מרישא דקורא ק"ש ומתפלל אלא ע"כ דלא תליא הא בהא כלל ועוד איך קאמר מסייע לי' לר"י דלמא הברייתא ס"ל כמ"ד ת"ע חובה דהא זה הוי פלוגתא דתנאי לקמן בפ' תפלת השחר ואיך שייך להביא סיוע ע"ז מברייתא אלא ע"כ דלא תליא בזה כלל והסברא נראה דהא חזינן דאדרבא בתפלת רשות בעינן טפי שיהי' עצהיו"ט כמ"ש הרא"ש והטור לענין תפלת נדבה דבעינן שיהיה זריז וזהיר לכוון היטב בתפלתו דאל"כ למה לי רוב זבחכם כו' עיין בטור סי' ק"ז וכיון דחשבינן לגאולה מאורתא נמי לגאולה א"כ אדרבא טפי אית לן לאהדורי שתהיה עצהיו"ט ולמסמך לגאולה ועיין:

תוכן העניינים

דברי דוד ברכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה