דברי בינה חלק א· רבי דוב בריש ברודא
מסכת מכות · דף ה.
גמרא דבעידנא דקמסהדי גברא לאו בר קטלא הוא
גמרא דבעידנא דקמסהדי גברא לאו בר קטלא הוא:
א בספר ע"ל הקשה ע"ד רש"י. דאף אם נאמר דמיתה דומה לקנס. הא אף להמ"ד בב"ק דף ע"ה מודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור. הא אמרינן שם דוקא היכא שמחייב עצמו בהודאתו בקרן. אבל בהודאת קנס לחודיה לא מיפטר. והא הכא כשמודה שהרג ואח"כ באו עדים. לא התחייב א"ע כלום בהודאתו. שידע דמודה במיתה פטור. ואם אח"כ באו עדים ליחייב. וכתב בזה שרש"י לטעמיה אזיל. שרש"י מפרש שם בב"ק דרבא פליג שם ארב המנונא שאמר כן. ורבא בעל המימרא דהכא לשיטתו אזיל. והתוס' לשיטתם שמפרשים שם דגם רבא סובר כרה"מ הנ"ל. ומפרשים כאן דלא כדברי רש"י עכ"ד ודבריו תמוהים מאד. דהא דברי רבא אלו. מתניתין היא לקמן ד' ו' וכדאמרינן בגמרא מא קמ"ל תנינא לפיכך נמצאת כו' הוא והן נהרגין. ומשני סיפא אתי לאשמעי' משא"כ בגמר דין כו' וא"כ תיקשי מהמתניתין לפ"ד רש"י על רב המנונא שם וקיי"ל כוותיה בזה:
ומזה עוד יותר תמוהים דבריו שם. שכתב דלכן השמיטו הרי"ף והרא"ש מימרות דרבא אלו. משום דהם מפרשים ג"כ כשיטת רש"י. וס"ל דרבא לטעמיה אזיל. אבל הם פסקו בב"ק כרה"מ הנ"ל. ולכן הוי לדידהו מימרות דרבא אלו. דלא כהלכתא. ובמחכ"ת כ"ז כשגגה כו' דדברי רבא אלו לא היה להם להביאם. שהרי הביאו לקמן המשנה דהיו שניהם רואין אותו כו'. והן הן דברי רבא. כדאמרינן מאי קמ"ל כו'. (וממילא ה"ה לענין קנם דאל"כ היה להגמר' לומר קנס אתי לאשמעי') ורק על הסיפא דדברי רבא קשה קצת שהיה להם להביאם. ולזה לא יועילו דבריו הנ"ל:
ב ולענין קושייתו הנ"ל על דברי רש"י ז"ל לכאורה צ"ל בכוונת דברי רש"י שיכול להודות ולומר הרגתי בפני פו"פ ויהי' עדות שאאי"ל כדאמרינן ב"ק (דף ע"ב). וראיתי בס' הנ"ל בדבריו לדברי התוס' שהביא בשם כפ"י שכתב כן בכוונת דברי רש"י. והג' המחבר הנ"ל כתב שגם זה אינו מספיק ליישב קושיית התוס' על רש"י. דא"כ כל חייבי מיתות ייחדו עדיהם להיות פטורים כשיבואו עדים אח"כ. ולכן כתב שיותר נכון דפי' דברי רש"י דהוה ככל מודה בקנס ואח"כ באו עדים, ולע"ד לכאורה כיון דבין כך ובין כך ישאר קושיית התוס' יותר נכון לפרש כמ"ש הפ"י ולא תיקשי הקושיא הנ"ל (ועיין מ"ש לקמן בזה):
ג ובאמת לכאורה קשה על התוס' דאף שהשיגו על רש"י דמודה במיתה לא הוה כמודה בקנס הא מ"מ תיקשי שכ"א יפרים לומר הרגתי בפני פו"פ ויהי' עדות שאי אתה יכול להזימה ויפטור:
ואולם יש לומר בזה ע"פ מה שראיתי להתומים (בסי' ל"ח) שכתב דאפשר לומר דדוקא לענין קנס אמרי' כן שם בב"ק דהיכא דמודה להעדים אין מקיימין כאשר זמם משום דהתשלומין שלו. וכיון דמודה לדבריהם פטורים. משא"כ לענין מיתה ומלקות שפיר מקיימים כאשר מם אף שהוא מודה. ולכאורה סברא נכונה היא. וא"כ ל"ק הקושיא הנ"ל על התוס'. ומ"מ בדעת רש"י יש לומר דאינו סובר כן. וקושיית התוס' באמת ל"ק כ"כ דכל אחד יודה ויפטר דהא גם גבי קנס כן הוא. ואם באמת הוא מודה פטור וכן הוא גם במיתה ומלקות וכש"כ אם נאמר דכוונת דברי רש"י הוא כמש"ל וכמ"ש הפ"י בודאי ל"ק דכיון דלפ"ז רש"י אינו סובר לחלק דדוקא לענין קנס אמרי' שם כן בב"ק וכמש"ל בשם התומים. א"כ מבואר מהגמ' דשם דהדין כן הוא. וע"כ דלא שייך להקשות דכ"א יערים לומר כן. כמו דל"ק זה בדין קנס:
ד עוד ראיתי בס' הנ"ל בדבריו ע"ד התוס' שהקשה בין לשיטת רש"י ובין לשיטת התוס' הא עדים זוממין א"צ התראה ולא שיתירו א"ע למיתה. וא"כ למ"ד ע"ז קנסא אפילו לשיטת התוס' אי מודו מיפטרי. דהא לכ"ע מודה בקנס פטור. וא"כ היכי משכחת לה עדים זוממין הא יכולים לפטור עצמם ע"י שיבואו לב"ד ויודו ומ"מ לא יבטלו עדותן בזה כדאמרינן בסנהדרין וכי הדרי בהו מאי הוה. וא"כ לא זו בלבד שעל עדים זוממין קשה כן אלא על כל עדות שהרי עדות שאאי"ל לא הוה עדות:
[ומה שכתב שם עוד בדבריו דהטעם דבעינן שיהי' עדות שאי"ל הוא שיהיו מתייראים לומר שקר. לא מצאתי זה כ"א בדברי רש"י בב"ק (דף ע"ה) וזה רק לפ"ד סומכוס שם. ועיין מ"ש לקמן (ע"ב אות י"ד) דאף לפ"ד סומכוס אין כוונת רש"י למ"ש הג' הנ"ל]:
גם מ"ש ליישב קושייתו ע"פ דברי רב המנונא שהבאתי לעיל דבעינן במודה בקנס ואח"כ באו עדים שיודה בהקרן. עדיין תיקשי דהא הגמ' שקיל וטרי בב"ק בזה שם ולפ"ש רש"י רבא חולק ע"ז). ולמה לא הוכיחו מהנ"ל:
ח והנה מה שמבואר מדבריו דלמ"ד ע"ז קנסא כל דין עדים זוממין קנסא בין במיתה ומלקות בין בממון. לע"ד ליתא לדבריו בזה ואיך יפרש דברי המ"ד עדים זוממין ממונא. אלא דרק בממון הפלוגתא אם התשלומין דע"ז קנסא הוא או ממונא (ועיין בלשון הרמב"ם פ"א מהל' עדות הל' א' שכתב חיוב ממון שהעדים חייבים לשלם קנסא הוא) אבל במיתה ומלקות דינם ככל דיני נפשות. (וכבר השגנו על דבריו בכעין זה לעיל (ד' ע"ב) ע"ד תוס' ד"ה סבר לה בענין מלקות דמוציא ש"ר) ובתשלומי ממון ל"ק להמ"ד דקנסא הוא דיודו ויפטרו. דזה לק"מ כמו בכל דיני קנסות:
אבל עדיין תיקשי היאך משכחת לחייב ממון ע"פ עדותן הא הוה ליה עדות שאאי"ל כמ"ש הג' הנ"ל. ואף להפוסקים דבממון לא בעינן שיהיה עדות שאי"ל. מ"מ מדאורייתא בעינן גם בממון. וקשה כנ"ל. ואך לכאורה היה יכול להקשות גם להמ"ד ע"ז ממונא. הא יוכלו להודות ולומר היינו עם פו"פ במקום אחר. ואם יבואו אח"כ העדים ויזימום יפטרו מלשלם כאשר זמם (ואף דאם ממונא הוא יתחייבו לשלם ע"פ הודאתן אבל לא מדין הזמה). ולפ"ד רש"י דמודה במיתה הוה כמו מודה בקנס תיקשי גם בעידי מיתה דהוה עשאאי"ל דיוכלו להודות וליפטר:
ו אולם לענ"ד עיקר הדברים הנ"ל ליתא דלא מיקרי כ"ז עדות שאאי"ל דהא משכחת הזמה אם יבואו המזימים תיכף אחר הגדתם קידם שיודו. וגם בענין אם מודה לדברי העדים ואומרים היינו עם פו"פ במקום אחר. כבר הבאתי בדברינו לעיל (דף ג' אות) דברי התומים בשם היש"ש דדוקא אם מודה להעדים קודם הגדתן אמרינן דהוה עדות שאאי"ל. אבל אם אח"כ הודה לדברי העדים לא אמרינן דהוה עדות שאאי"ל (ועיין תוס' סנהדרין ד"א פ"ה ונגמר שכתבו שם בתירוץ ב' לענין קושייתם שם דכיון שכבר נידון במיתה קלה הו"ל עשאאי"ל. וכתבו לעיל כיון דאי ממזמי קמאי כו' עיי"ש ובמהרש"א וכש"כ הכא דלא מיקרי זה עדות שאאי"ל כל זמן שלא הודו:
ז אחר זמן שכתבתי כל הנ"ל (בהעתקתי שנית) ראיתי כי לע"ד הדברים אשר כתב הג' בעל ע"ל שהבאתי לעיל דהיכי משכחת לה עדים זוממין הא יכולים לפטור עצמם ע"י שיבואו לב"ד ויודו. ומ"מ לא בטלה עדותן כו'. לע"ד הם נגד דברי התוס' לעיל (דף ג') ד"ה באומר כו' שכתבו ופריך כל כמיניה אפילו הוא בעצמו אתי לידי הזמה דכיון שהגיד כו' והוי כלא סתר את דבריו. וא"כ הוו שניהם זוממין ומשלמין ממון. הרי מבואר דלא כדברי הג' הנ"ל. גם נראה מדברי הגמרא שם דלא משכחת בע"ז מודה בקנס כ"א באומרים העדנו והוזמנו בב"ד פלוני. וגם הבאתי בדברינו בדברי התוס' לעיל (בדף ג') דברי המהרש"א בשם תשובת הרא"ש. דבאופן הנ"ל אף בלא הוזמו מחוייבים לשלם מדינא דגרמי עיי"ש. ולא כמ"ש בס' ע"ל דיכולים לפטור עצמם ע"י שיבואו לב"ד ויודו (וספר ע"ל אין כעת ת"י לעיין בו אם כתב שם מה ע"ד תוס' הנ"ל):
ח והנה לכאורה לפי הנ"ל אין אנו צריכין לדברינו דלעיל מ"ש באות ו' דזה לא מיקרי עדות שאאי"ל. אבל נראה דעדיין צ"ל כמ"ש. והוא. דלכאורה קשה לי ע"ד התוס' הנ"ל דבאופן הנ"ל אתי לידי הזמה. הא עכ"פ הוה עדות שאאי"ל משום זוממי זוממין דאם יוזמו העדים שמזימין את העד שהודה יפטרו לשלם מדין הזמה. דאף שמחמת הודאתו אפשר לא יפטרו משום דלא אמר הייתי עם פו"פ כדברי המזימין אותו. אבל הא אף לולי הזמתם היה מחוייב לשלם למי שהעיד עליו משום דינא דגרמי כמ"ש המהרש"א שם וא"כ לא הפסידו לו:
וצ"ל לע"ד בזה דהא דברי הגמרא והתוס' הנ"ל סובבים על דברי רבא. ורבא סובר בסנהדרין דלא בעינן שיהיה עשאי"ל בזוממי זוממין. כפי שהבאתי בדברינו בריש מכילתין. וא"כ לדידן דקיי"ל כרב אשי דבעינן שיהיה אמ"ל בזוממי זוממין עדיין תיקשי דיוכלו להודות ולא אתי לידי הזמה (ורק יצטרכו לשלם מדינא דגרמי) או יאמרו עוד היינו עם פו"פ ובוודאי יהיה עדות שאאי"ל ולכן צריך לומר כמש"ל:
ט גם שוב ראיתי כי מ"ש לעיל באות ה' להשיג ע"ד הע"ל דרק בתשלומין דעדים זוממין אמרינן דקנסא הוא. אבל לא במיתה ומלקות. אינו ברור כ"כ. דמדברי הגמרא לעיל דאמרינן לענין ללמוד ממש"ר ועדים זוממין דלאו שאין בו מעשה לוקין עליו. מה להצד השוה בכן קנם משמע דגם המלקות מיקרי קנס. ויש לעיין עוד בזה. ואולם לפי הנ"ל אין נ"מ בזה לענינינו:
י ומה שכתבתי לעיל באות ג' בשם התומים שכתב דהא דאמרינן בב"ק דאם הבע"ד מודה לדברי העדים אין כאן דין הזמה. היינו דוקא בתשלומי ממון דהתשלומין שלו. אבל לא במיתה ומלקות. ראיתי כעת אשר לכאורה יש להוכיח דלא כדבריו. דא"כ תיקשי למה אמרינן בב"ק שם דזה הוי עדות שאאי"ל. הא עכ"פ אם יזומו ילקו משום לא תענה. דהא אנן ידעינן ששקר העידו דהמזימין נאמנין יותר מהם. רק כיון שהתשלומין שלו והוא אומר כדבריהם פטורים מלשלם לו. אבל לענין מלקות דלא תענה לא יועיל הודאתו. וא"כ לפי תירוץ הראשון של התוס' בריש מכילתין לא מיקרי זה עדות שאאי"ל. אע"כ דלא כדברי התומים הנ"ל. כ"א דגם לענין מיתה ומלקות. אם הבע"ד מודה לדבריהם אין כאן דין הזמה. וה"ה דאין לוקין משום לא תענה. ואולי יש לחלק קצת לפי דעת התומים הנ"ל. בין מיתה ומלקות דכאשר זמם ובין מלקות דלא תענה. וצ"ע. (ועיין מ"ש עוד בזה לקמן ע"ב באות ט"ז):
יא ובדבר אשר כתבנו לעיל (אות ב') בישוב קושיית בעל ע"ל על דברי רש"י. מדברי הגמרא דב"ק דבמודה בקנס ואח"כ באו עדים בעינן שיחייב עצמו בהקרן. וכתבנו ליישב דיש לפרש דברי רש"י כמ"ש הפ"י בכוונת דבריו וכמש"ל. אחרי הישוב נ"ל דלבד שפשטות דברי רש"י לא משמע כן. גם נראה דרש"י אזיל בזה בחדא שיטה במה שכתב בזבחים (דף ע"א) ובתמורה (דף כ"ד) דאין ממיתים שור שנגח אדם או רובע ונרבע ע"י בעלים משום דהוה מודה בקנס. וכתבו התוספות בזבחים שם. וכן בב"ק (דף מ"א) דכן כתב רש"י במכות גם בענין מיתת ב"ד:
[ומה שהקשו התוס' שם ע"ד רש"י מסנהדרין (דף מ') בהא דפלוני רבע שורי כו' משום דאין אדם קרוב אצל ממונו (והיינו משום מיגו דנאמן על האדם כו' עי"ש) ומה בכך יפטור מטעם דמודה בקנס. וכתבו ונראה דהיינו טעמא דלא נהרג ע"פ הבעלים כו' דאדם קרוב אצל ממונו עי"ש בדבריהם:
לע"ד אפשר ליישב שיטת רש"י דס"ל דהא בלא הא לא סגי. דהתורה צוותה להרוג השור. וגם באין לו בעלים נהרג (עיין ב"ק דף מ"ד) וגם להפסיד בהריגתו את בעל השור (כמו שחייב בעל השיר בכופר עבור של שטרו. ובאמת בזבחים נראה שלא כתב זה רש"י כ"א על שור שהמית ועיי"ש. רק בתמורה כתב זה גם על רובע ונרבע) וא"כ לולי דהוה מודה בקנס אף דאמרי' אדם קרוב אצל ממונו ולא מהימן על השור. עכ"פ יהיה נאמן בהודאתו להפסיד השור. וכן אם הוה אמרינן דאין אדם קרוב אצל ממונו. ומהימן לגבי השור. לא היה מועיל לזה מה שהוא מודה בקנס. וא"כ ל"ק לדבריו מהא דסנהדרין. ועיין מ"ש לקמן (דף ז' אות י') בזה באורך]:
יב ולענין קושיית הג' בעל ערוך לנר על דברי רש"י מדברי הגמרא דב"ק אשר הבאתי לעיל באות א'. נראה לענ"ד ע"פ מה שהוקשה לי ע"ד הגמרא דב"ק הנ"ל דמבואר דבמודה רק בקנס ואח"כ באו עדים חייב. מדברי הגמרא דשבועות (דף ל"ג) דאמרינן שם איבעיא להו משביע עידי קנס מהו. אליבא דר' אלעזר בר"ש לא תיבעי לך דאמר יבואו עדים ויעידו. כי תיבעי לך אליבא דרבנן דאמרי מודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור. ורצה שם לפשוט האיבעיא מהא דמשביע אני עליכם כו'. וחצי נזק. והא ח"נ קנסא הוא. ויש לתמוה ע"ז דהא לפי דברי רב המנונא בב"ק. והכי קיי"ל דבמודה רק בקנס חייב לשלם. ואיך אמרינן שם דילמא מודה ומיפטר. וחפשתי ומצאתי שעמדו בזה המשנה למלך בפ"ג מהלכות גניבה ע"ד הגמרא הנ"ל. וגם על דברי הרמב"ם דסתרי אהדדי. ודברי הרמב"ם השאיר בצ"ע. גם מה שתירץ קצת על דברי הגמרא. ראיתי שהשיג עליו השעה"מ בהלכות עבדים. ועמ"ש שהאריך בזה. ובתוך דבריו כתב ליישב זה ע"פ דברי הש"מ בב"ק בשם המאירי. והשעה"מ ביאר דבריו וכתב וז"ל דדוקא בגניבה איתא לה"ט. ומשום דכיון דאמר לא גנבתי ובאו עדים אח"כ שגנב איכא למימר דמחמת יראה הוא מודה שמא יבואו עדים ויכחישוהו כמו שהכחישוהו על הגניבה כו' עיי"ש שסיים ומעתה פסק רבינו ז"ל במשביע עידי קנס שפטורין כפשטי' מתפרשין. וכן הביא אח"כ בשם היש"ש שכ"כ (ויש לי לפלפל בדבריו ואכ"מ) וא"כ לקמקו"ש מת הע"ל ע"ד רש"י מהא דב"ק. דהתם שאני וכמ"ש האחרונים הנ"ל:
ואחר זמן שכתבתי מצאתי מדי עברי בנו"ב מ"ת ח אה"ע (סי' כ"ד) שהביא ג"כ הקושיא הנ"ל בשם היש"ש וכתב וז"ל ואולם לענ"ד נראה אחר נשיקות עפרו של מאור עינינו מהרש"ל. דמפלגא נזקא מעיקרא קושייתו ליתא. דאם מודה בב"ד ששורו נגח אף שאינו משלם ע"פ עצמו. מ"מ יתקיים ע"י פעם הזה והועד בבעליו לשמור שורו. ואם יגח עוד שני פעמים מיחשב מועד כו' עיי"ש בדבריו. והנה אז הקשיתי על דבריו דמה יענה לדברי הגמ' שם עוד דמוקי לה בח"נ צרורות. ואמרי' קמ"ל דח"נ צרורות ממונא הוא. ותיקשי הא אף אם קנסא הוא. לא יפטור בהודאתו. וע"ז לא יהיה תירוצו הנ"ל. ואחד מהלומדים השיב לי ע"ז דיש לומר דאי הוה אמרינן דח"נ צרורות קנסא הוה. והוה תולדה דקרן. היה ג"כ הדין שיהיה מועד בג' פעמים. ואמרתי שיש לעיין בזה. וכעת בעיוני שנית ראיתי אשר במחכ"ת של הגאון הנ"ל. הוא כשגגה כו'. דא"כ לפי דבריו שיש בזה הפסד ממון הא חייב קרבן שבועה בשביל הפסד הממון. וכעין דאמרינן שם בכפל משום קרנא כו' ולמה ליה לאוקמי בח"נ צרורות. ולפ"ד רב המנונא הנ"ל (בלא דברי המחברים שהבאתי לעיל) לע"ד לא משכחת לה האיבעיא דשם כ"א כגון שהשביע מקודם לעדים שיעידו שפלוני גנב אצלו שור או שה ואח"כ השביעם שנית שיודעים שגם טבח או מכר. ובזה אם מודה הבע"ד שגנב וטבח ומכר נפטר מהקנס. ובזה יחול האיבעיא אם חייבים קרבן שבועה על השבועה השניה. ושפיר הקשה היש"ש וכן המל"מ כאשר הבאתי לעיל. ובדברינו האחרונים אלה. יוסתר מה שראיתי ג"כ לאחר זמן בס' משכנות יעקב ח' חו"מ (סי' ב') שהביא ג"כ הקושיא הנ"ל בשם המל"מ. וכתב ג"כ ליישב זה כדברי המחברים הנ"ל (אך הוא ז"ל הוציא זה מלשון הרמב"ם. וכתב שם דרש"י אינו מפרש כן. ולע"ד גם בדברי רש"י י"ל כן. וראיה מדברי המחברים כנ"ל שלא הזכירו זה. ואין להאריך בזה) ובסוף דבריו כתב שם. ויש להביא ראיה ברורה לזה. דהא ר' יוחנן גופי' דס"ל בב"ק כרב המנונא אליביה גופיה אמרינן בשבועות כו', הרי לרבי יוחנן משביע עידי קנס פטור ואיהו גופיה הא סובר כרב המנונא דצריך לחייב עצמו בכלום. א"ו דצריך לחלק כמ"ש בדברי הרמב"ם ע"ש בדבריו. ולפמש"ל מזה אין ראיה כלל דמשכחת לה משביע עדי קנס אף לרה"מ וכמש"ל. ולזה לא ראיתי להמחברים הנ"ל שיקשו על עיקר האיבעיא כ"א מדברי הגמרא דלקמן שם):
יג ובהא דדברי הגמרא בשבועות הנ"ל. ראיתי בס' תפארת ירושלים על משניות במכילתין שהביא קושיית העולם (ואח"כ היה לנגד עיני ס' שו"ת להגאון החסיד ר' יצחק מאיר ז"ל מווארשא. וראיתי במקום א' שהגאבד"ק קאליש כתב לו קושיא זו) במאי דאמרינן אליבא דר' אלעזר ב"ש לא תיבעי לך דאמר יבואו עדים ויעידו הא גם אליבא דר"א יש להסתפק דהא יכול להודות ולומר שבפניהם טבח ומכר. ויהיה עדות שאאי"ל כדאמרינן בב"ק וכתב שלכאורה הוא פליאה עצומה ומה שכתב שם ליישב זה ועיקר דבריו שם ע"פ לשון הרמב"ם שהעדים והכפירה הן המחייבים אותו קנס. וזה רק אליבא דרבנן. דמודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור. משא"כ ר' אלעזר בר"ש אינו סובר דהעדים והכפירה מחייבין אותו עיי"ש בדבריו. לענ"ד סתירה לדבריו מהא דרב המנונא דב"ק הנ"ל. דאף לרבנן אם הודה בקנס לחודיה ואח"כ באו עדים חייב וחזינן דלא כמו שכתב דהכפירה והעדים הן המחייבין אותו. דהא בזה עכ"פ לא כפר ומ"מ חייב. גם מדברי הגמרא בשבועות שם דפריך אי קסברי רבנן דבר הגורם לממון כממון דמי פשיטא דחייבים קרבן שבועה נראה לכאורה דלא כדבריו. דא"כ לא דמי זה לגורם דממון דעלמא. דהכא עיקר החיוב גם משום כפירתו. ואולי לא יכפור. וגם יתר דבריו שם לא נהירין לע"ד. ואין להאריך]:
יד והנלע"ד בישוב הקושיא הנ"ל הוא דלכאורה יש להקשות שם לפי המבואר מדברי רש"י שם בהאיבעיא דמשביע עידי קנס. הוא אף שכשמשביע אותם להעיד לו שוב לא יועיל לו הודאתו. מ"מ היה יכול להודות קודם ולפטור ולא מיקרי זה ממון ועיי"ש בדברי רש"י (ולולי דברי רש"י לכאורה היה אפשר לפרש דברי הגמרא דמשביע את העדים שלא בפני הבע"ד שיבואו ויעידו לו בפניו. ובזה אמרינן דילמא יקדים הנתבע ויודה ויפטר):
ולפ"ז יש להקשות בדברי הגמרא בדף הקודם שם דאמרינן שם הכל מודים בע"א כהא דנסכא דר' אבא דההוא גברא דחטף נסכא כו' עיי"ש. והנה זה צריך לומר בדברי הגמרא שם. שכבר אמר דידי חטפתי. קודם שהשביע להעד. דאל"כ יאמר העד מי יימר דילמא יטעון לא חטפתי וישבע ויפטר [ומצאתי אח"כ בתשובת הגרע"א ז"ל סי' קמ"ח שהביא כן בשם תשו' מיימוני. דצ"ל כן בדברי הגמרא הנ"ל. וקצת קשה לי לפי דברים הנ"ל. הא התוס' כתבו שם דלכן לא מהימן במיגו דלא חטפתי. דהוה מיגו להכחיש העד. אבל אם אמר כן מקודם הא היה לו מיגו. ואכמ"ל] ועכ"פ קודם שהשביע להעד היה יכול לומר לא חטפתי. וא"כ מ"ש זה מהא דקנס דהיה יכול להודות ולפטור:
אבל נראה לחלק בפשיטות. דבקנס אם היה מודה מקודם היה באמת פטור מדינא. בזה מיבעיא לן. דשמא לא מיקרי ממון. כיון שהיה בידו להודות ולפטור. משא"כ בהא דנסכא דר"א אף שהיה בידו להפטר מקודם בטענת שקר. מ"מ בשביל זה לא מיקרי זה גורם לממון. (ומ"מ אם גם אחר שיעיד יוכל לכפור ולפטור בודאי אינו חייב ק"ש דלאו ממונא קא כפר ליה. וכמ"ש בתשו' מיימוני הנ"ל):
וא"כ לק"מ קושיית העולם הנ"ל. דיכול להודות להעדים ויהיה עשאאי"ל. דזה אינו. דזה שהיה יכול להודות קודם שהשביעם. זה כטענת שקר הוא. דהא לא נפטר בהודאתו רק מטעם דלא נוכל להאמין להעדים. דהוה עדות שאאי"ל. ואי דיודה כן להעדים אחר הגדת עדותן. כבר כתבנו לעיל (בדף ג') בשם היש"ש והתומים דלאחר הגדת עדים לא מהני זה לפטור. כיון שבשעת עדותו היה עדות שאי"ל. וא"כ לק"מ הקושיא הנ"ל. והדברים ברורים בש"ד: