דברי בינה חלק א· רבי דוב בריש ברודא
מסכת מכות · דף ד:
תוס' ד"ה סבר לה כרבי עקיבא
תוס' ד"ה סבר לה כרבי עקיבא כו' וכן קשה מדרבנן כו':
א בספר ע"ל כתב דיש לומר בקושיא זו. דהנה מה דאמרינן הכא מה למוציא ש"ר שכן קנם לא מפרש למה נקרא מש"ר קנס. אבל בירושלמי כתובות פ"ג והביאוהו התוס' לקמן מפרש דהקנס הוא. דבכל מקום לא מצינו דמתחייב בדיבור בעלמא והכא מתחייב עי"ש. ולפ"ז במש"ר החידוש הוא בין בממון ובין במלקות. אבל בהא דאלו נערות דפריך והא אין לוקה ומשלם הקנס הוא רק בממון דחמשים באונס ומפותה כו' אבל המלקות אין בו קנם שהוא עונש על לאוין כו' עי"ש בדבריו:
ב והנה מה שכתב במאי דאמרינן מה למש"ר שכן קנם לא מפרש למה מיקרי משור קנס. לא הבנתי. דבפשוטו התשלומין במש"ר קנס הוא. דשוה התשלומין לכל אדם. כמו בכל דיני קנסות (ועיין בדברי רש"י כתובות דף ל"ח ד"ה ס"ד אמינא חידוש הוא כו' בכל תשלומי קנס שאינו דין אלא גזירת מלך כו') אבל המלקות לא מיקרי קנס:
גם מה שהביא מדברי הירושלמי שהביאו התוספות לקמן בד"ה אלא. לע"ד נראה להיפוך מדבריו בדברי התוס' שם. דהלא כתבו שם בהועוד י"ל בביאור דברי הגמרא מאי דאמרינן שכן יש בהן צד חמור. היינו שהן לוקין על דיבורם שלא עשו אלא במוצא פיהם. דה"נ פריך בירושלמי לעיל גבי ההוא דגמרינן ממש"ר. ופריך מה למש"ר שכן דיבור הוא. וא"כ ע"כ מאי דאמרינן מה להצד השוה שבהן שכן קנס אין הכוונה משום דחידוש הוא שחייבין על דיבורם. דא"כ הא היינו הך דאמרינן אח"כ שכן יש בהן צד חמור. אע"כ הכוונה במאי דאמרינן שכן קנס הוא כפשוטו וכמש"ל וכן הוא גם מה דאמרינן מקודם מה למש"ר שכן קנס:
ושוב ראיתי אשר במחכת"ה לא ראה דברי התוספות בכתובות שם בד"ה דאינו לוקה ומשלם. שכתבו שם בעצמם בתוך דבריהם וז"ל א"נ טעמא דרבנן כדמפרש בירושלמי דמש"ר חידוש הוא. דבדיבור גרידא מיחייב. דאע"ג דע"ז נמי בדבוריהם מחייבי. מ"מ לא הוי חידוש כולי האי דע"י דיבורם היה נפסד כו' עי"ש. הרי דהתוס' כתבו כן ליישב קושייתם הנ"ל. דטעמייהו דרבנן כדברי הירושלמי אבל לא שזה כוונת הגמרא דידן במאי דאמרינן שכן קנס (וגם אף לפי מה שכתב לא נתבררו לי דבריו):
ובספר הפלאה לכתובות שם ראיתי דברים תמוהים מאד. שכתבו שם בישוב קושיית התוס'. וז"ל בקיצור. לולי דבריהם נלע"ד לתרץ קושייתם דבאמת עיקר הפלוגתא הוא אם ע"ז קנסא או ממונא. וממילא מוכח דפליגי בכל קנס. דהא בהא תליא. דנהי דמצד תשלומין הקנס חייב במקום מלקות. מ"מ כו' בקנס לכ"ע בעינן עדות שאי"ל. נמצא הקנס אינו יכול להזים דהא העדים שרצו לחייב האנם ממונא הוא שרצו להפסידו נמצא לרבנן דס"ל עדים זוממין ממונא הוא. הו"ל הקנס עדות שאאי"ל. דהא העדים יפטרו לשלם. משא"כ לר"מ דס"ל דכל ע"ז הוא קנסא א"כ יתחייבו גם העדים לשלם. עי"ש שהאריך קצת ליישב עוד קושיות ע"פ דבריו הנ"ל. ותמיהני על גאון כמותו ז"ל. דהא בעדים זוממין אף לרבנן ממונא משלמין כמבואר במשנתינו והפלוגתא הוא אם לוקין גם כן וכדאמרינן בגמרא שם בפירוש ריבתה תורה ע"ז לתשלומין כו'. ואף להס"ד דהמקשן שם דפריך והא קיי"ל דאינו לוקה ומשלם. וכתבו התוס' דקושייתו אמאי משלם. והיה סובר דמלקו לקי ממונא לא משלם. אטו לא ידע משנתינו ובודאי היה סובר דעדים זוממין שאני וכדעת ר' יוחנן שם. וא"כ איך כתב דהו"ל בקנס עדות שאאי"ל דהעדים יפטרו מלשלם (ואף שי"ל קצת ע"פ דרכו ולהיפוך. דכיון דלא ילקו הע"ז. הוה זה עדות שאאי"ל. גם לענין הממון. אבל כבר ביארנו בדברינו לעיל בריש מכילתין דנראה דזה נא מיקרי עשאאי"ל גם בנ"ז. זה אינו. לפי תירוץ הב' של התוס' לעיל דהיכא דלא שייך כאשר זמם. לא בעינן שיהיה עדות שאי"ל):
ד עוד ראיתי שם בספר הפלאה בד"ה השני שם על תירוצם של התוס'. שהאריך בקושיא ותירוץ עי"ש (ואינו ת"י כעת להביא דבריו) ולע"ד דברי התוס' שם נכונים ופשוטים. ועיקר כוונתם במה שכתבו שם דמקרא מלא דיבר הכתוב כדי רשעתו כו' אפילו נתחייבו קנם כגון שעה שהעידו טבחו או מכרו כו' עי"ש. היינו לענין תירוצם דגם בקנס סברי רבנן דאין לוקין ומשלמין. אף דהא סברי דע"ז ממונא. וא"כ למה לא נילף ממוציא ש"ר דבקנס לוקין ומשלמין. ע"ז כתבו דמקרא מלא כו' אפילו שנתחייבו קנס כו'. ומה שכתבו שם דארבעים יכנו בעדים זוממין כתיב. היינו דלכן יש לו למילף מעדים זוממין לעלמא דאין לוקין ומשלמין. מלמילף ממוציא ש"ר. ואליבא דעולא שם דסובר דגם בעלמא ממונא משלם מילקי לא לקי כמו בעדים זוממין אינו סובר דארבעים יכנו קאי על כדי רשעתו. ור' יוחנן סובר שם דארבעים יכנו סמוך לכדי רשעתו. להורות דבעלמא מילקי לקי ממונא לא משלם, ובעדים זוממין בפירוש ריבתה תורה למשלומין. ודברי תוס' הנ"ל פשוטים. ואין צריך לדברי ההפלאה שם:
ובד"ה השלישי דקדק ע"ד התוס' הנ"ל במה שכתבו שטבחו או מכרו בשעה שהעידו. הא א"כ היו פסולים משעת גניבה. וכתב. ויותר הוה להו למימר שנגח שור שלהם למאי דקיי"ל פלגא ניזקא קנסא. ועכ"פ אינו אליבא דכ"ע. ולע"ד לפי דבריו יותר היה לו לומר שנגח שורם עבד. דשלשים של עבד לכ"ע קנסא הוא. אלא דלא ידעתי אף אם יהיה במציאות שנגח שורם באותה רגע מאי שייך לומר בזה:
קם ליה בדרבה מיניה. ולע"ד זה שייך רק במה שעשו בעצמם. אבל לא במה שעשה שורם לפטור בזה מחמת קלב"מ. או מחמת שתי רשעיות:
ה עוד אמרתי לבאר בזה. מה שראיתי זה כבר להגרע"א ז"ל בחי' למשניות בב"ק פ' החובל שהקשה קושיא עצומה. ע"ד התוס' דכתובות הנ"ל. שכתבו שם בסוף דבריהם וז"ל וכן משמע לקמן דאפילו ע"ז קנסא אין לוקה ומשלם קנס. דאמרינן לר"מ דאמר חידוש הוא שחידשה תורה בקנס מתניתין במאי מוקי לה. ואמאי לא מוקים לה כרע"ק דס"ל בפ"ק דב"ק עדים זוממין קנסא הוא. ולדידיה לא שמעינן דאית ליה מת ומשלם. אלא משמע דאין שום תנא דסובר לוקה ומשלם. אלא ר"מ לחודיה עכ"ל התוס'. והקשה ע"ז הגרע"א ז"ל ממתניתין דפרק החובל שם דאמר רע"ק הקוצץ נטיעותיו אע"פ שאינו רשאי פטור אחרים שקצצו חייבין. וכתבו התוס' שם דצריך לאוקמי כר"מ דאמר לוקה ומשלם דלוקה משום לא תכרות. א"נ בדלא אתרו בי'. וע"כ לריש לקיש דס"ל בכתובות שם דגם במלקות אף בלא אחרו פטור מלשלם. ע"כ צ"ל כת רוצם השני דס"ל לרע"ק כר"מ דלוקה ומשלם. וא"כ עדיין תיקשי ע"ד הגמר' כתובות שם דפריך ולרבה דאמר חידוש הוא שחידשה תורה בקנס כו'. מתניתין במאי מוקים לה הניחא אי ס"ל כר' יוחנן כו'. אלא אי ס"ל כריש לקיש כו' עי"ש בגמרא. והא אם סובר כר"ל מוכח ממתניתין דפרק החובל. דרע"ק סובר לוקה ומשלם. וא"כ י"ל דמתניתין אתיא כרע"ק דלא מצינו שסובר גם מת ומשלם:
[ובספר תפארת ירושלים הפליג הקושיא הנ"ל. וכתב שהוא תמוה רבא בחכמה גדולה ונפלאה. ומה שכתב שם ליישב זה. במח"כ דבריו אינן מחוורין כלל כי בדה תירוץ אחר על קושיית התוס' בב"ק הנ"ל. כגון שקצץ ע"י שליח. גם דהגמרא רוצה לומר דרבה אתיא ככ"ע. ולבר פדא בב"מ יש לומר כדבריו. עי"ש בדבריו שלא נהירין כלל. ובפרט כי לדברי התוס' דב"ק. הא לא הועיל מאומה. ועוד יותר דהא רבה לא ניחא ליה לאוקמי בשנעשה ע"י אחר. דא"כ גם בהא דר"מ לוקמי בטובח ע"י אחרן:
ו ולענ"ד הקלושה יגעתי ומצאתי ישוב לקושיית הגרע"א הנ"ל. והוא בהקדם שיש להבין דבאמת מנ"ל לרבה לחדש. דלר"מ חידוש הוא שחידשה תורה בקנס דמע"ג דמיקטיל משלם. ואם בשביל קושיית הגמרא שם בהא דגנב וטבח בשבת עי"ש. למה לא ניחא ליה לאוקמי בטובח ע"י אחר כדאמרינן התם [וראיתי בספר הפלאה שעמד בזה בדף ל"ד ע"ב שם. וכתב דבאמת יש לתמוה טובא כו'. מנ"ל הך סברא לר' מאיר. דהא מצי לשנויי פלוגתת ר"מ ורבנן כדמשני לעיל. ותו דבמאי פליגי ר"מ ורבנן. ובריש מכות מפרש טעמייהו גבי מלקות וממון. אבל במת ומשלם לא. ומה שכתב שם באורך ליישב זה הוא רק ע"ד הפלפול. וגם עיקר דבריו שם דהוה עדות שאאי"ל בזוממי זוממין עי"ש. כבר השיגו לעיל בריש מכילתין. על דבריו הנ"ל במקום אחר. מהא דרבא סובר שם בסנהדרין דף ע"ח דלא בעינן שיהיה בזוממי זוממין. וא"כ גם בענין הנ"ל. מנ"ל דרבה אינו סובר כן. גם נראה דזה לא מיקרי כלל עדות שאאי"ל כאשר הארכנו לעיל בזה:
עוד ראיתי להגאון הנ"ל בתוך דבריו על דברי התוספות הנ"ל. שכתב לתמוה על דברי הגמרא דלקמן שם דף ל"ח דפרכינן ולרבה דאמר חידוש הוא כו' מאי איכא למימר. סבר לה כרע"ק דמתניתין עי"ש בגמרא. וכתב זה תמוה. דהא רבה אמר כן אליבא דר' מאיר. ומנ"ל גם רע"ק סובר כן. וכאשר כתבו התוס' הנ"ל דלדידיה לא שמעינן כו'. ובשלמא בדברי הגמרא מקודם שם בדף ל"ח ע"א דפריך שם ג"כ ולרבה כו' האי כל חרם מאי עביד ליה. ל"ק דתיקשי לר"מ קרא דכל חרם למה לי. אבל בדברי הגמרא ע"ב שם קשה כנ"ל (ומה שכתב שם ליישב זה ע"פ דבריו מקודם. כבר ביארנו דאין מקום לדבריו כלל) ואם כי בדברינו דלקמן יתיישב גם זה. אבל עיקר קושייתו לא הבנתי כלל בזה. דאטו אמרינן בגמרא דרע"ק דמתניתין סובר כר"מ שהא אמרינן רק דר"מ סובר כרע"ק דמתניתין דאל"כ קרא דאשר לא אורסה למה לי עי"ש. וכעין דאמרינן כל חרם מאי עביד ליה. וז"פ וא"צ לפנים]:
ולכן נלע"ד לומר בזה. דסברת רבה במאי דסבירא ליה דלר"מ מת ומשלם בקנס יש לומר בפשיטות. דהא פרכינן שם בגמרא האי מלא יהיה אסון נפקא הא מכדי רשעתו נפקא כו' ומתרצינן חדא במיתה וממון וחדא במלקות וממון וצריכי כו'. ולר"מ דאמר לוקה ומשלם. חדא במיתה וממון. וחדא במיתה ומלקות. אבל אי לאו קרא דלא יהיה אסון הוה אמינא דאמרינן מת ומשלם א"כ מנ"ל למילף מזה דגם בקנסא לא אמרינן מת ומשלם. הא קנסא מממונא לא ילפינן (וכעין זה כתבו התוס' בכאן. וכן בכתובות דף ל"ד ע"ב שם אליבא דר"מ דלוקין ומשלמין אף בממון. דמהיכא נמעט שלא ילקה וישלם) והיינו דאמרינן דחידוש הוא שחידשה תורה בקנס דאע"ג דמיקטל משלם. משא"כ לרבנן דאוקמי קרא דכדי רשעתו למלקות וממון וכפי דברי התוס' דגם אי ע"ז קנסא הוא. או דאיירי קרא גם בשנתחייבו קנס ממקום אחר אין לוקין ומשלמין. א"כ כש"כ דלא אמרינן מת ומשלם בקנס. ואף דבגמרא שם עבדינן צריכותא בין מלקות וממון. ומיתה וממון. ואמרינן דאי אשמעינן מלקות וממון. משום דלא חמיר איסוריה. אבל מיתה וממון דחמיר איסוריה אימא לא. היינו אם לא הוה ידעינן כלל דאינו מת ומשלם אף בממון. הוה אמרינן משום דחמור איסוריה שעבר עבירה חמורה שחייב מיתה. ליחייב תרתי. לזה צריך קרא דלא יהיה אסון. אבל אחרי דידעינן מקרא דכדי רשעתו דאין לוקין ומשלמין אף בקנס. ומקרא דלא יהיה אסון ידעינן דמיתה פוטרת מתשלומי ממון. מה"ת נאמר דבקנס גם מת ומשלם ואטו משום דחמיר איסוריה יתחייב בקנס. וכמו דאין לוקין ומשלמין בקנס. כש"כ דלא מיקטול ומשלם:
וא"כ לק"מ על רבה דמנ"ל לומר זה אליבא דר"מ. וגם דבמאי פליגי בזה ר"מ ורבנן כמו שהקשה כ"ז בס' הפלאה. דזה אינו. דרבה מסברא סובר כן אליבא דר"מ דסובר לוקה ומשלם ומיסתבר טעמיה בזה. ולזה הקדים רבה בדבריו ור"מ לוקה ומשלם אית ליה כו' אשר לכאורה שפת יתר הוא. ואל תשיבני על דברינו הנ"ל. מדברי הגמ' בכתובות שם דאמרינן אי ר' נחוניא קשיא אחותו. ולפ"ד הנ"ל הו"מ להקשות גם מבתו עייש"ה. די"ל דפריך בפשיטות יותר. ועיין תוס' כתובות דף ל' ד"ה הכל מודים:
וא"כ לפי הנ"ל לא קשה גם מה שהקשה הגרע"א ז"ל. לפ"ד התוס' דכתובות הנ"ל. על דברי הגמרא בדף ל"ה שם. דדילמא אתי המתניתין כרע"ק דמוכח בב"ק שם דס"ל לוקה ומשלם. ולא מצינו שסובר דמת ומשלם. דזה אינו. דממילא משתמע שסובר גם מת ומשלם בקנס כמו לר"מ. ואולם כל הנ"ל הוא לפי דברי התוס' דלרבנן גם בקנס אין לוקין ומשלמין. שפיר י"ל כדברינו הנ"ל. דלר"מ גם מת ומשלם בקנס ולרבנן כיון דאין לוקה ומשלם. כש"כ דאינו מת ומשלם. אבל אם לא נאמר כדברי התוס'. כ"א דרבנן סברי דעדים זוממין ממונא הוא. ובקנס מודו דלוקה ומשלם. א"כ כי היכי דלרבנן מ"מ לא אמרינן מת ומשלם בקנס. כן נאמר גם לר"מ וליכא למימר כדברינו הנ"ל. וע"כ הא דאמר רבה דלר"מ מת ומשלם בקנס. הוציא זה רק מהא דגנב וטבח בשבת. וא"כ שפיר כתבו התוס' וכן משמע לקמן דאפילו ע"ז קנסא הוא. אין לוקה ומשלם. דאל"כ מאי פרכינן ולרבה כו' מתניתין במאי מוקמי לה. ואמאי לא מוקי לה כרע"ק דס"ל ע"ז קנסא הוא. דלדידיה לא שמעינן ליה דאית ליה מת ומשלם. ואף דלפי דברי התוס' דב"ק יש להוכיח משם אליבא דריש לקיש דסובר רע"ק דלוקה ומשלם. אבל מזה אינו מוכח דסובר דגם מת ומשלם. ולא יתכנו דברי הגמרא. לולי דברי תוס' הנ"ל (ומה שכתבו התוס' בלשונם דמשמע דליכא שום תנא דסובר לוקה ומשלם אלא ר"ג לחודיה. אפשר לומר דדבריהם אליבא דר' יוחנן. דאליביה לא מוכח מהא דהחובל דס"ל לרע"ק מת ומשלם) וא"ש על נכון:
וע"פ דברינו הנ"ל יתבאר דלק"מ מה שהקשה המהרש"א ע"ד התוספו' בכתובות שם ל"ד ע"ב ד"ה ור"מ. שכתבו שם דודאי אי עדים זוממין הוה ממונא כו' אבל השתא דסבר ע"ז קנסא וגמר ממש"ר דלוקין ומשלמין כו' עי"ש. וכתב המהרש"א ק"ק דמשמע דאי לאו דילפינן לה ע"ז ממש"ר דאע"ג דקנסא הוא. הו"א לוקין ואין משלמין ואמאי לא נימא כיון דחידוש הוא שחידשה תורה. מסבר דלוקין ומשלמין כדאמרינן בשמעתין לרבה דאית ליה מת ומשלם לר"מ מהא סברא דחידוש הוא כו' עכ"ד. ולפ"מ שביארנו לעיל לק"מ. דאי לאו דאמרינן דגמר ממש"ר. רק דמסברא קנסא שאני. א"כ ע"כ היה צריך לומר כרבה. דמנ"ל לומר זה בקנס דבמלקות לוקה ומשלם. ובמיתה לא אמרינן מת ומשלם. אבל השתא דאמרינן דגמר ממש"ר. אפשר לומר דמסברא אין לחלק בין ממון לקנס ורק במלקות חזי' ממש"ר דלוקה ומשלם. משא"כ במיתה וממון. ורבה אינו סובר כן וכמש"ל:
אבל לבד הנ"ל. לא ידעתי על מי יחול קושייתו הנ"ל. אם על דברי התוס'. הלא בגמרא אמרינן דגמר ממשר. ואם ע"ד הגמרא הא אמרינן זה דלכן לא דריש ר"מ מכדי רשעתו דאין לוקין ומשלמין. משום דגמר ממש"ר דלוקין ומשלמין. ולזה מוקי קרא דכדי רשעתו למיתה ומלקות ואין להאריך בזה]:
ח אולם עדיין יש להקשות על דברי הגמרא דדף ל"ה שם במאי דא"ל רב פפא לאביי. ולרבה דאמר חידוש הוא כו' מתניתין כמאן מוקי לה. דהא יש לומר דאתיא המתניתין כרע"ק ק דברייתא דדף ל"ד שם דסובר שם קרי ביה אשר לא אורסה דסר"א הואיל וחידוש הוא אע"ג דמיקטל משלם עי"ש. וא"כ מוכיח רע"ק מכאן דאינו מת ומשלם בקנס. ומהא דפרק החובל הנ"ל מוכח דסובר דלוקה ומשלם. וגם לבד זה כפ"מ שביארנו לעיל. ע"כ סובר דלוקה ומשלם אף בקנס. דאל"כ כיון דאינו לוקה ומשלם בקנס ובממון ידעינן דאינו מת ומשלם) כש"כ דאינו מת ומשלם אף בקנס וכמש"ל. ולמה לי קרא דאשר לא אורסה. וע"כ סובר רע"ק דברייתא הנ"ל דלוקה ומשלם בקנס. ואשמעינן קרא דמ"מ אינו מת ומשלם (גם בלאו כ"ז כיון דמצינו לרע"ק דס"ל דאינו מת ומשלם. אף אם לא מצינו דס"ל דלוקה ומשלם. די בזה לומר דאתיא מתניתין כוותיה. וכמו שכתבו התוספו' דכתובות הנ"ל דאם רע"ק סובר דלוקה ומשלם ולא מצינו שסובר מת ומשלם. הו"ל לאוקמי מתניתין כוותיה. כן נאמר להיפוך). וא"כ היה יכול לומר דאתיא המתניתין כרע"ק דברייתא הנ"ל:
ויותר מזה היה קשה לי על דברי התוס' דכתובות שכתבו בדבריהם וכן משמע כו' ואמאי לא מוקי לה כרע"ק דסובר ע"ז קנסא הוא. דלדידיה לא מצינו דאית ליה מת ומשלם. דיותר היה ביכולתם לומר. דרע"ק דברייתא הנ"ל סובר להדיא דאינו מת ומשלם בקנס. ודילמא אתי מתניתין כרע"ק דברייתא. אלא דלזה לא היה מועיל אף לפי הוכחתם וכנ"ל:
ט והנה לכאורה י"ל בפשיטות. דאי אפשר לאוקמי המתניתין כרע"ק דברייתא הנ"ל. דהא במתני' קתני שם דפטור בבא על בתו מקנס. מקרא דלא יהיה אסון. ולפ"ד רע"ק דברייתא הנ"ל. יליף זה דאינו מת ומשלם בקנס מקרא דאשר לא אורסה. ולא מקרא דלא יהיה אסון דהתם איירי בממון:
[ובזה היה נ"ל ליישב קושיית התוס' בב"ק (דף ע"א) ד"ה בטובח ע"י אחר. שכתבו שם וא"ת ונרבה דאמר בפ' א"נ דלר' מאיר חידוש הוא כו' היכי הוה משני מתני' דאי כר"מ אפילו טובח בשבת נמי. וכתבו וי"ל דהוה מוקים מתניתין בדלא אתרו ביה וכר' יוחנן כו' והכי משני רבה התם מתניתין דא"נ. ולדבריהם קשה קצת. למה לא מקשה הגמר' גם על המתניתין דשם כמו דפריך על מתניתין דאלו נערות ולפי הנ"ל יש לומר. דשם מצינו למימר שפיר דאתיא כרע"ק דברייתא וכנ"ל. ולק"מ. משא"כ במתניתין דאלו נערות. אי אפשר לומר כן. דבמתניתין יליף מקרא דלא יהיה אסון וכנ"ל]:
י ואולם לא כן נראה מדברי תוס' סנהדרין (דף ע"ג ב') ד"ה במפותה שכתבו שם בתוך דבריהם וז"ל אבל יש להוכיח דע"כ נא מיתוקמא כרע"ק דברייתא דהא ש אהייא רב פפא אית לים התם בא"נ חידוש הוא שחידשה תורה בקנס כו'. והשם קאמר התם (דף לח) דמאן דאית ליה חידוש כי' ע"כ סובר לה כרע"ק ק דמתניתין עכ"ל התוס' שם. הרי שהתוס' לא רצו לומר ולהכריח דלא אתי המתניתין כרע"ק דברייתא מטעם הנ"ל:
ואף שגם התוס' כתבו שם דע"כ לא מיתוקמי המתניתין כרע"ק דברייתא. באמת דברי התוס' הנ"ל. לכאורה מוהים מאד כאשר תמה על דבריהם הגרע"א ז"ל בגליון כש"ס שם (וראיתי שהקדימו בזה בעל ספר הפלאה דף ל"ד בשם המגיני שלמה והפליג מאד בהתמי') וז"ל תמיהני. הא ע"כ רב פפא אמר הכי. רק לר"מ מדקאמר וטבח בשבת חייב ולא ניחא ליה לר"פ לאוקמי בטובח ע"י אחר. וכדס"ל לרבה אבל מתניתין הא קתני להדיא דבא על בתו פטור. הרי דס"ל דגם בקנס אמרינן קלב"מ. ומה"ט ניחא הא דמוקי ר"פ במפותה לתרץ קושיית הש"ס. דניתן להציל בנפשו. אף דר"פ ס"ל דבקנס מיקטיל ומשלם. מ"מ מוכרח לתרץ למתניתין דפטור בבא על בתו דגם בקנס אמרינן קלב"מ. וא"כ שפיר י"ל דאמוא כרע"ק דברייתא וצע"ג. אבל כך יש להוכיח דלא אתא כרע"ק דברייתא. מדקתני במתניתין דבא על בתו פטור. מקרא דלא יהיה אסון ע"כ דילפינן כנה מממון. מסברא. וא"כ ל"צ קרא למעט ארוסה. ומוכח כרע"ק דמתניתין. דאלו לרע"ק דברייתא. הו"ל למיתני דבא על בתו פטור שהוכיח מקרא דאשר לא אורסה. וזהו נחד תי' התוס' בכתובות דף ל"ח ד"ה סד"א. ודברי תוס' צע"ג עכ"ל הגרע"א שם. וסוף דברי הגאון הנ"ל הם כמש"ל די"ל בפשיטות דע"כ לא אתי המתניתין כר' עקיבא דברייתא. ומה שכתב וזהו לחד תירוץ התוס' כו' כוונתו דהתוס' כתבו שם בד"ה סד"א חידוש כו' אע"ג דבמתניתין מייתי קרא דלא יהיה אסון. והכא מפיק קנס מכל חרם. היינו משום דכייל מתניתין כל חייבי מיתות דקתני וכל המתחייב בנפשו (וכוונתם נראה דמלא יהיה אסון לא נוכל למילף. רק דבממון אין מת ומשלם) א"נ מתניתין אתיא כת"ק דר"ח בן עקביא עכ"ד התוס'. ולפי תירוצם השני ההוה הנ"ל. אפשר להוכיח דלא אתיא המתניתין כרע"ק דברייתא אבל לפי תירוצם הראשון שם. אין להוכיח וכנ"ל. ולכן לא הוכיחו כן התוס' בסנהדרין. וא"כ חזרה קושייתינו לדוכתיה (ותמיה לי בזה על הגאונים הנ"ל. שעמדו בקושייתם על התוס' דסנהדרין. הא כזה תיקשי ע"ד הגמרא דכתובות. בהא דא"ל ר"פ לאביי וכמש"ל):
יא ולכן נראה לענ"ד. דאדרבה ע"פ קושייתינו ע"ד הגמרא הנ"ל. יסולק גם קושיית הגדולים הנ"ל על דברי התוס'. והוא דהתוס' לא רצו להוכיח דמתניתין לא אתי פרע"ק דברייתא רק מהא דבמתניתין מביא מקרא דלא יהיה אסון וכנ"ל. דמזה אין ראיה כ"כ. דאפשר לומר כפי תירוץ הראשון דשם דמתניתין כייל כל חייבי מיתות וכנ"ל. לזה כתבו דיש להוכיח דע"כ לא מיתוקמא המתניתין כרע"ק דברייתא. דהא רב פפא אית ליה כו'. ואי דנימא דמ"מ בהמתניתין יש לומר דאתא כרע"ק דברייתא. וכמ"ש הגדולים הנ"ל. הא א"כ לא יתכנו דברי רב פפא דלעיל שם דאמר ליה לאביי ולרבה כו' מתניתין כמאן מוקי לה כו' דילמא אתיא מתניתין כרע"ק דברייתא. וע"כ דלרב פפא לא היה ניחא ליה בזה. ואפשר דבאמת טעמו בזה. משום דבמתניתין קתני מקרא דלא יהיה אסון. ולא מקרא דאשר לא אורסה. ועולים שפיר דבריהם לעניינם שם:
ונראה לי עוד להוסיף דברים בזה. כי דברינו הנ"ל. אם כי נכונים הם. אבל בדברי התוס' לא ביארו ז"ה. ולכן נ"ל דיש לדקדק בלשונם. שכתבו דהא רב פפא אית ליה דחידוש הוא כו' והש"ס קאמר התם דמאן דאית ליה חידוש כו' ע"כ סובר כדע"ק דמתניתין והנה במה שכתבו דר"פ אית ליה כי' קצרו בלשונם ולא כתבו דר"פ אית ליה אליבא דר"מ. אבל מדבריהם נראה דכוונתם דר"פ בעצמו סובר כרע"ק דמתניתין. גם בדברי הגמרא שם יש לדקדק כן. דאמרינן ולרבה כו' ע"כ כרע"ק דמתניתין סבירא ליה. מזה ג"כ משמע דרבה בעצמו סבירא ליה כרע"ק דמתניתין דאנ"כ הוה להגמרא לומר. ע"כ ר' מאיר כרע"ק דמתניתין סבירא ליה:
ולזה נ"ל ע"פ מה שכבר כתבנו לעיל (ושכ"כ גם בהפלאה) דזה בלתי אפשר הוא. דרבה אמר זה אליבא דר"מ (נגד סתמא דמתניתין דכתובות ובב"ק גם סתם מתניתין ר"מ) רק בכדי ליישב בהא דגנב וטבח בשבת. דבזה היה יכול לאוקמי בטובח ע"י אחר כדאמרינן שם. ולזה כתבתי בדברינו לעיל באות ו' דרבה מסברא אמר כן אליבא דר"מ דאליבי' גם מיקטיל ומשלם. ואולם עדיין מנא ליה לחדש זה אליבא דר"מ. דילמא סובר ר"מ כרע"ק דברייתא ויש מיעוטא מקרא דגם בקנס אינו מת ומשלם. וע"כ דרבה בעצמו היה סובר כרע"ק דמתניתין ולא כרע"ק דברייתא. ולזה אמר אליבא דר"מ חידוש הוא כו'. וא"כ עולה שפיר מה דא"ל ר"פ לאביי ולרבה כו' מתניתין במאי מוקי לה. ולא רצה לומר דמתניתין אתיא כרע"ק דברייתא. ולזה אמר ע"כ כר' יוחנן סבירא ליה. ולזה כתבו התוס' בלשונם דהא רב פפא אית ליה כו' והש"ס קאמר התם דמאן דאית ליה חידוש כו' ע"כ סובר כרע"ק דמתניתין וא"כ גם ר"פ סובר כרע"ק דמתניתין. ולא מיתוקמי מתניתין כרע"ק דברייתא ונכון בס"ד:
וגם עולין שפיר דברי התוס' דכתובות שכתבו ולא שמעינן ליה דאית ליה מת ומשלם. ול"ק מ"ש לעיל דלמה לא כתבו ביותר מדברי רע"ק דברייתא דז"א דהא מוכת מדברי רב פפא הנ"ל. דלא ניחא ליה לאוקמי המתניתין כרע"ק דברייתא. וא"ש הכל על נכון בס"ד:
יב אחרי כותבי כל הנ"ל התבוננתי עוד בדברי התוס' דכתובות דף ל"ה. בענין קושיית הגרע"א ז"ל מהא דפרק החובל שהבאתי לעיל. וראיתי אשר בענין קושייתו ע"ד הגמרא שם בהא דאמרינן ולרבה כו'. יתכנו דברינו דלעיל בישוב קושייתו הנ"ל. אבל על דברי התוס' במה שכתבו שם. וכן משמע לקמן דאפי' ע"ז קנסא אין לוקה ומשלם כו' יש מקום לקושייתו. והוא. דפשט דברי התוס' במה שכתבו וכן משמע כו' נראה שכוונתם להביא ראיה לתירוציהם האחרונים שכתבו שם בישוב קושייתם. והיינו שמקודם כתבו בתירוצם כמו שכתבו בדבריהם בכאן. דכיון דלרבנן עדים זוממין לאו קנסא הוא כו'. מהשתא אית לן למילף בכל דוכתי כו' בין בממון בין בקנס כו' וכתבו ועוד תירץ ריצב"א דרבנן נמי מצי סברי דע"ז קנסא כו' עי"ש. ועל זה כתבו "וכן משמע לקמן דאפי' ע"ז קנסא אין לוקה ומשלם בקנס כו''' והיינו שהביאו ראיה לתירוץ הריצב"א ודלא כתירוצם הראשון. דרבנן סברי עדים זוממין ממונא הוא. דעל עיקר הדבר דגם בקנס סברי רבנן דלוקין ומשלמין א"צ להביא ראיה. דהא מבואר כן מדברי הגמרא דשם. ולפי מה שביארנו לעיל בישוב קושיית הגרע"א ז"ל אין ראיה משם לתירוץ הריצב"א. די"ל דלעולם מאן דסובר ע"ז קנסא. ע"כ סובר כר"מ. דגמר ממוציא ש"ר דלוקין ומשלמין בין בממון ובין בקנס. וממילא מוכח דסובר דגם מת ומשלם כמש"ל. אבל רבנן סברי ע"ז ממונא. ושוב ילפי' מכדי רשעתו דאינו לוקה ומשלם בין בממון ובין בקנס. ומנא יהיה אסון ילפי' דאינו מח ומשלם וכמש"ל. ובאמת בדברי התוס' דכאן לא הביאו רק תירוצם הראשון שכתבו בכתובות שם. והרווחנו בדברינו הנ"ל גם ליישב דנא תיקשי עליהם מהא דאמרינן ולרבה כו'. ואולם לפי דברי התוס' בראייתם שפיר קשה הגרע"א ז"ל:
יג ואולם לכאורה היה קשה לי לפ"ד התוס' דכאן. ותירוצם הראשון בכתובות הנ"ל. דמבואר מדבריהם דמאן דסובר ע"ז קנסא הוא ע"כ סובר דלוקין ומשלמין בעדים זוממין. דא"כ איך יתכנו דברי הגמרא לקמן דאמרינן ואיכא דמתני להא דעולא אהא כו' מכלל דר"י סבר כו' אמר עולא גמר ממש"ר כו' מה למש"ר שכן לוקה ומשלם. אלא אמר ריש לקיש גמר מעדים זוממין כו'. ופרכינן אח"כ מה להצד השוה שבהן שכן קנם. ומשני הא לא קשיא ר' יהודא לא סבר לה כרע"ק דעדים זוממין קנסא הוא. ולפ"ד התוס' הנ"ל לפי מה דמקשה מה להצד השוה שכן קנס והים סובר דר"י סובר כרע"ק דעד"ז קנסא הוא. יותר הו"ל להקשות מה להצד השוה שכן לוקין ומשלמין וכמו דפריך מקודם על עולא מה למש"ר שכן לוקה ומשלם ומה תיקן ריש לקיש בזה שאמר גמר מעדים זוממין. ורציתי לומר בזה דבמוציא ש"ר בכל מש"ר הוא לוקה ומשלם. אבל בעדים זוממין משכחת לה חיוב מלקות בלא ממון כגון במעידין שהוא ב"ג וב"ח כמ"ש רש"י שם. ומזה נוכל למילף לעלמא דלאו שאב"מ לוקין עליו. אבל זה אינו. דכיון שמצינו חומרא בע"ז דלוקין ומשלמין. לא נוכל למילף מע"ז כלל:
יד אבל שוב ראיתי דלק"מ דיש לומר דהתוס' לא כתבו כן רק לפ"ד הגמרא מקודם. אבל לפ"מ דאמרינן ואיכא דמתני להא דעולא כו'. אינו סובר כלל כהשקלא וטריא מקודם. ואפשר סובר דפלוגתת ר"מ ורבנן הוא בקרא דכדי רשעתו דר"מ מוקי לה למיתה ומלקות (כמו שהקשו בתוס' ד"ה בשלמא). או דרבנן סברי דכדי רשעתו קאי בין בקנס ובין בממון. ודברי תוס' הם רק לפ"מ דאמרינן מה למש"ר שכן קנס כו'. [וכעין דברינו הנ"ל ראיתי שצ"ל בדברי תוס' ב"ק דף ע"א ד"ה והא קיי"ל כו' שהקשו שם ג"כ כקושייתם בכאן. וכתבו שם בתוך דבריהם וז"ל ודוחק לומר דרבנן פליגי אדר"מ. וסברי דעדים זוממין קנסא הוא וכדי רשעתו בעדים זוממין כתיב למימר דאפילו בקנס משום רשעה אחת כו' ע"ד. ולכאורה היה קשה לי דאיך אפשר. לומר כן כלל. והא אמרינן לקמן מה להצד השוה שבהן שכן קנס. הא לא קשיא ר' יהודא לא סבר לה כרע"ק וחזי' דר' יהודא סובר דע"ז ממונא הוא. ואליבי' נצרך להיות הנס דלוקה ומשלם. וא"כ לימא התם דאתיא כר' יהודא. אבל נראה ג"כ כמ"ש לעיל ולהיפוך דהלישנא קמא דעולא אינו סובר כלל לדברי הגמרא מאי דאמרינן על הא דואיכא מאן דמתני' כו']:
טו והנה אחרי כותבי זה. עיינתי בגליון הש"ס להגרע"א ז"ל וראיתי שהקשה לפ"ד התוס' דכאן. ע"ד הגמרא דלקמן דאמרינן מה למש"ר שכן לוקה ומשלם וכתב קשה לי דהיא גופא נילף דלוקה ומשלם. אלא דליכא למילף כן דמה למש"ר שכן קנס וא"כ לפרוך בקיצור מה למש"ר שכן קנס, ואי דפירכת הש"ס דאם ילפינן ממש"ר. נילף ג"כ דלוקה ומשלם. א"כ הו"ל למינקט אי הכי יהא ג"כ לוקה ומשלם. אבל לא בהך פירכא מה למב"ר עכ"ד. וסיים עוד דקושייתו הוא רק לפ"ד התוס' דכאן עי"ש בדבריו:
ולפ"מ שכתבנו לעיל לק"מ. דכל דברי התוס' והשקלא וטריא בדברי הגמרא. הוא רק לפי מאן דמתני להא דעילא אהא דמ"ט דר"מ כו'. אבל לפ"מ דאמרינן ואיכא דמתני להא דעולא אהא כו' לא סבירא לן כלל כדברי הגמ' מקודם וכמש"ל:
אבל לבד זה שותא דמרן לא ידענא בזה. ולא זכיתי להבין קושייתו. דמה שכתב דהיא גופא נילף דלוקה ומשלם. לע"ד אף אם נימא כך. מ"מ אין למילף ממש"ר לעלמא דלאו שאב"מ לוקין דיש בה חומרא מצד עצמה דנענש במלקות וממון (אף דגם בעלמא היכא שיש חיוב מלקות וממון מחייב תרתי ורק בהא דאמרינן בעלמא חידוש הוא כו' מצינו בפסחים לענין מה דאמרינן התם בבשר בחלב חידוש הוא. ואמרינן שם כיון דמצינו כן גם בכלאים שוב לאו חידוש היא. ולקמן נביא קצת מזה) ויותר מזה לא הבנתי מה שכתב שם עוד. ואי דפירכת הש"ס כו' הו"ל למנקט אי הכי יהא ג"כ לוקה ומשלם. ולא ידעתי איך יוכל להיות כן פירכת הגמרא. הא יש לומר אין הכי נמי. ומנ"ל דסובר ר' יהודא דאינו לוקה ומשלם. וגם מה שסיים שם בדבריו. אבל לתירוצם קמא דתוס' שם כו' דאי אמרינן ע"ז קנס ילפינן ממש"ר וקשה כנ"ל. לא ידעתי כוונתו בזה וצריך עיון:
ד"ה אלא מה להצד השוה שבהן כו' ועוד י"ל שכן יש בהן צד חמור שהן לוקין על דיבורם כו' דה"נ פריך בירושלמי לעיל דף כ"ו:
דברי התוס' אלו תמוהים לי ולא יכולתי להולמם. דאיך שייך לומר בזה צד חמור שלוקין על דיבורם הא על זה אנו דנין למילף מכאן לעלמא דלאו שאין בו מעשה לוקין עליו. והירושלמי שפיר כתב כן לעיל לענין ללמוד דבר אחר מזה דלוקה ומשלם. אבל כאן לא שייך זה ועוד היה קשה לי על דבריהם דהירושלמי כתב שם בלשונו דמש"ר חידוש הוא. ובפסחים (דף מ"ד) אמרינן שם בשר בחלב חידוש הוא. מאי חידוש. אינימא דהאי לחודי' שרי כו' כלאים נמי כו' עי"ש וחזינן דכיון דמצינו כיוצא בו עוד במקום אחר. שוב לא אמרינן חידוש הוא (ועיין בנו"ב מ"ק ח' יו"ד סימן כ"ו שכתב ג"כ כן מדברי הגמרא הנ"ל) וא"כ כיון דמצינו כזה גם בעדים זוממין. שוב לאו חידוש הוא. ושפיר נוכל למילף מזה:
אולם בזה יש לומר דזה לא דמי להתם. דהתם אמרינן זה לענין למילף טכ"ע מבשר בחלב לחודי'. והכא לענין למילף משניהם. גם לפ"ד הירושלמי הנ"ל אינן דומין זל"ז. דבעדים זוממין בדיבורם איתעביד מעשה. אבל עיקר דבריהם תמוהים לי מאד כמש"ל. ולא ראיתי למי שיעיר בזה וצע"ג: