אור ברסלב
דבר אליהו (קלאצקין) ספר דבר אליהו › סימן צב

דבר אליהו (קלאצקין)· רבי אליהו קלצ'קין

ספר דבר אליהו · סימן צב

סימן צא

עס"י א' לסדר ירכיבהו על במתי ארץ, "יום הששי" (לפ"ק) לימי התשובה, "ימי תורה" (לפ"ק). לשתא חדתא משדרנא ברכתא ברחימתא עזיזתא לדרופתקא דאורייתא כבוד ידיד ה' ועמו ותפארת עוזמו הרב הגאון הגדול מעוז ומגדול פאר הדור ומופתו ועל ישראל הדרתו כש"ת מ' אלי' קלאצקין הי"ו, הגאב"ד דלובלין יע"א. אתה ה' תשמרהו וכצנה רצון תעטרהו סלה.

הנני מצטער כהיום על האמור בפ' לולב וערבה. מ"ז א', גמירי דמאפר אתו, ונפלאת היא בעיני והיאומן כי יסופר דרב הונא בר ביזנא וכל גדולי הדור יהיו כל ימות החג הקדוש בשדה במקום שהבהמות רועות ולא יקיימו מצות סוכה כל ימי החג, והלא עוד משלשים יום שקודם החג הי' להם לסדר עניני שמירת הבהמות שלהן ע"י אחרים רועי בקר וצאן באופן שיוכלו לקיים מצוה החביבה, בשעתה בבתיהם ביחד עם תלמידי חכמים הנלוים להם לשמוח ביחד בשמחת הרגל בשמחה של מצוה ולא להיות ביחד עם בהמותיהם ולבטל מצות עשה דאורייתא מכל וכל.

ואם יסכים כתר"ה שי' עמדי להגיה הגהה אחת קטנה בלשון הש"ס, וצ"ל, גמירי דמאיפרא אתו, והיינו שהי' להם דבר אצל איפרא הורמיז אימא דשבור מלכא ענין הנוגע לכלל ישראל שהי' כדאי לבטל על ידו כל ענין שמחת החג וכל המצות הנוהגות בו ולא הי' הענין ההוא יכול להתקיים ע"י אחרים זולתם ורק ע"י רב הונא בר ביזנא ועמו כל גדולי הדור והי' הדבר בסוד כמוס שלא הי' ידוע לכל ההמון ואך ליחידי סגולה הי' נודע הדבר ומאד יצדק על זה לשון גמירי שפירושו ידוע לנו בקבלה, שנסיעותיהם של כל גדולי הדור מביתם על כל ימות הרגל והי' הדבר תמוה לכל ההמון והי' להם בקבלה ליחידי סגולה שההכרח הי' להם אז לנסוע לאיפרא הורמיז בענין נסתר הנוגע לכלל ישראל עד שהוכרחו לבטל מצות סוכה כל שבעת הימים עד יום השמיני. ואם יסכים כתר"ה שי' עמדי איישר חילי' לאורייתא

ומחיי' חיים יתן לו חיים טובים ארוכים ומתוקנים ויחי עוד רבות בשנים דשנים ורעננים ויזכה לנהל עדת ה' בשלום ובמישור בכל הענינים ואך שלום ואמת יהא בימיו בלי עננים ככל אות נפשו הטהורה משוכן מעונים וכנפש ידידו"ש ושלום תורתו שוחר הצלחתו בעולמו ובתורתו הרצוף אהבה רבה ואהבת עולם, חיים ברלין (ירושלם עה"ק תובב"א)

לענ"ד י"ל דגם למ"ד דכיון שבירך יו"ט ראשון שוב אינו מברך, דהיינו כמ"ש לעיל דסוכה דלא מפסקי לילות מימים כולהו ז' כחד יומא אריכא דמו, היינו דוקא כשחיוב הישיבה בסוכה הוא בכל הז"י משא"כ היכא שאין החיוב נמשך בלא הפסק וכגון שהוא מצטער מפני החמה וכמ"ש בע"א ד' ג' דזימנין דמשכא תקופת חמה עד חגא ודכה"ג הוי מצטער שפטור מן הסוכה ועמ"ש בספרי אמ"ש סס"א ליישב קושיית התוס' ד' י' מהא דמצינו בר"י בר אילעאי דכשהגיעה חמה למרגלותיו עמד ופרס עלי' סדין. די"ל דכיון שהיו מצטערין מפני שזיפת השמש שפיר פרס עלי' סדין הגם שנפסלה בכך הסוכה לפי שעה ועכ"פ מבואר בההיא דע"א שם דהגם דסוכה עשוי' לצל וצלתה מרובה מחמתה מ"מ זימנין שכשקדרה עליהם חמה היו מוכרחין לצאת מסוכה, אלא דישראל לא מבעטי ויוצאין בפחי נפש וצער מה שאין יכולין לקיים המצוה, וא"כ י"ל דהיינו מ"ש "גמירי דמאפר אתו" וע' בערוך דהיינו מקום דשא ואחו וע' פרש"י פסחים דמ"ז ושמפני תוקף חום האויר נאלצו לשבת מחוץ לעיר במקום נאות שדה ודשא שהאויר יותר קר וצח, וגם מ"ש בפרש"י ותוס' י"ל דאין הכונה שישבו שם כדי לשמור בהמותיהן (ועמ"ש בספרי אה"ר ס"ג ממ"ש בביצה דל"ז) רק דכיון דמצינו בש"ס דאפר הוא ג"כ מקום מרעה פרש"י שגם הם ישבו שם הגם שהם לא הלכו כדי לשמור בהמותיהן רק שנאלצו לזה וכמ"ש, ועמ"ש התוס' דסוכת רועים לא הי' להם. ואילו ידעו קודם החג שיצטרכו להיות שם היו מכינים להם סוכות שם. רק שלא ידעו קודם החג שלא יוכלו לישב בסוכתם בעיר, ואולי גם מ"ש בפרש"י ותוס' "שלא ישבו בסוכה כל ימי החג" היינו רק שלא ישבו בתמידות כמו שיושבין תמיד "כל ימי החג" ועתה ישבו בסוכתם רק לפרקים בזמן שהי' אפשר להם לישב, וגם אי נימא לפרש שלא ישבו כלל אז בסוכה ג"כ א"ש דכיון שהיו מוכרחין לצאת ולשבת חוץ לעיר תו לא היו מחויבין לחזור ולטרוח ולבא לתוך העיר בלילה וכדומה וע' ס"ס תר"מ, ומצינו דהגם שרז"ל החמירו על עצמן יותר משורת הדין לענין שתיית מים וכה"ג וכן א"ר זירא דכ"ש דחדי ליבאי כו' מ"מ לענין מצטער אמר רב יוסף פנו לי מאני כו', וגם לענין לילה ראשונה ביארתי באמ"ש דתליא בפלוגתא דאכל מצה בזה"ז אחר חצות עמש"ש. ובלא"ה כיון שלא הי' החיוב נמשך בכל ימי החג תו י"ל דהוי כחיוב חדש השתא כשיכול לישב בסוכה. ושכבר הי' הפסק בינתים בזמן הפטור. ואין הברכה הקודמת פוטרת כשמחויב עתה בישיבה וברכה (ואפי' אם היו מחמירין ע"ע לישב בסוכה גם בזמן הפטור. אכתי י"ל דזמן הפטור הוי הפסק) וי"ל ג"כ שלא ישבו בסוכה מפני מניעות אחרות וכהא דד' י"ד מעשה בשעת הסכנה כו' וע"ש בפרש"י ודאח"כ כדאיקלעו בסוכה בשמיני. כבר בטלה הסכנה. או שהי' הגזירה רק באותו מקום, ושמצד זה אפי' סוכת רועים לא הי' להם. ושמצד זה קאמר לה בלשון חכמים והסתר דבר.

ועפמ"ש באמ"ש שם די"ל דמש"ה שאני לילה ראשונה עפמ"ש דמוציא אני לילי יו"ט הראשון כו', אולי י"ל טעם הנוהגין שאין יושבין בסוכה בליל שמ"ע וביום יושבין בה ועמ"א סתרס"ח סק"ב. דהיינו דכיון דמרבה לילי יו"ט האחרון לשמחה. ולשיטת פרש"י אינו מרבה אלא הלילה שנגרר אחר היום שלפניו כמו בקדשים, ויו"ט האחרון גופיה לא, ממילא י"ל דס"ל דדוקא ביום שמ"ע ליכא משום בל תוסיף דלא מוכח שיושב בסוכה לשם מצוה וחיוב. משא"כ בליל שמ"ע דאיכא למצות שמחה. ממילא גם כשאין מצטער בישיבה בסוכה אין מקיים בישיבה בסוכה מצות שמחה אלא מצד קיום המצוה וכמ"ש דחדי ליבאי דקא עבידנא תרתי משא"כ בזמן דליכא מצות סוכה אין האכילה בסוכה דרך שמחה וא"כ ממה שיושב בסוכה בזמן חיוב מצות שמחה מוכח שהישיבה לשם מצוה ונראה כמוסיף על המצוה (ומ"ש התוס' דפעמים שסוכתו עריבה כו' י"ל דהתוס' כשיטת החולקין ואולי לא מיירי ממצות שמחה) וע' ריש תענית בהא דא"ל ר"א אן אני לא אמרתי לשאול אלא להזכיר וע"ש בתוס' דלא קפיד אסימן קללה, ולכאו' הא מדקאמר אף אני לא אמרתי לשאול מוכח דהגם דס"ל לר"א דדירת קבע בעי' (ד' ז') מ"מ א"א לעשותה מעובה שלא ירדו גשמים לתוכה ומשום דשאני הסיכוך וכמ"ש התוס', ועפמ"ש י"ל דר"א לטעמי' (ביצה דט"ו) דשמחת יו"ט רשות וכמ"ש או יושב ושונה משום דלגבי מצות ת"ת הוי רשות (ועמ"ש באה"ר סי"ג ממ"ש התשב"ץ) וממילא גם גבי מצות סוכה הוי רשות וממילא י"ל דלדידי' לא הוי סי' קללה דהיינו כאומר אי אפשי בשמושך דזה שייך דוקא כשנפקעה המצוה ומשום שעי"ז לא יקיים מצות שמחה, ומ"מ לא אמר לשאול משום דעדיף שיקיים גם מצות שמחה ושלא יצטער ועפ"ז שפיר מוכיח התוס' ד"ה פירס עלי' סדין, משום דהתם ששאל מר' אליעזר הול"ל להשיב שעי"ז יפסול הסוכה והגם שלא רצה לומר דבר שלא שמע מפי רבו הא ר"א אמר דשמחת יו"ט רשות וששמע דבר זה מפי רבו, וע' ט"ז סתרל"ה דלא אסרו מדרבנן כשאין מטר יורד אלא כשיש לו דמיון לבית משא"כ בגדיש וכבר כ' התוס' דכשאסור רק מדרבנן ל"ש לומר דהוי סי' קללה ודשאני מ"ש ד' ג' כדיתיב אפתחא דמטללתא דכיון שפשע ועבר על תק"ח ממילא גם מדאו' לא קיים משא"כ היכא שנאנס מצד הגשמים והוא מוכרח לישב אז בסוכה אחרת המיוחדת לעת המטר. ואליבא דר"א דבעי' סוכה הראוי' לשבעה ועשוי' לשם חג אולי צריך שיתברר בשעת עשי' והכא אין מבורר איזה סוכה תהא ראוי' משא"כ לרבנן דר"א, ואולי י"ל דכיון דגם לב"ה צריך לחדש בה דבר י"ל כן רק דס"ל שמצות ישיבה אינה תלוי' בזה, וממ"ש דאצטריך קרא שעושין בחש"מ דלכאו' פשיטא דאטו בשביל שנפלה ולא קיים המצוה מקודם לא יקיים מכאן ולהבא ועדיף מחצי שיעור דמצוה דהא קעביד מצוה בכל פעם עכצ"ל דקמ"ל שמקיים בזה גם מצות עשי' ודלא הוי הכשר מצוה בעלמא אלא גוף המצוה (ועושה אותה גם למ"ד דמלאכת חוה"מ אסור מה"ת), ועמ"ש השע"ת סתר"מ בשם הח"צ ואולי כוונת המרדכי שאם מצטער בשינה לא יי"ח אפי' באכילה, היינו שלא קיים עי"ז למפרע מצות עשי' משא"כ כשראוי' לכל דבר וע' פרש"י ד"ה מהו דתימא האי אחריתי היא דהואיל וישב בה ביו"ט כו'. ועכצ"ל דהיינו משום שאין העשי' גמר מצוה עד שישב בה דמש"ה אין מברך על העשי' ומש"ה כשנפלה קודם שישב בה הוי כמו שלא עשה אותה מקודם ולדידי' הא אין עושין סוכה בחוש"מ.

והנה מדקאמר ר"א שאין עושין סוכה בחוש"מ ולא קאמר דאפי' ביו"ט ראשון אין עושין, דפשיטא דלר"א שדוחה שבת מכ"ש שדוחה יו"ט. וגם עמ"ש התוס' בשבת דצ"ה גבי בנין ביו"ט אליבא דר"א והכא הוי לצורך מצות סוכה. משמע דביוט"ר הויא ראוי' לז' שמקיים למצוה גם באותו יום (ול"ש לומר בזה הא דל"א מקצת היום ככולו בתחלת היום דזה שייך דוקא גבי ספירת נקיים שצריך שיהא בטהרה בלא הפסק רגע) ובזה תירצתי מה שראיתי מקשין עמ"ש התוס' בפסחים דס"ח ד"ה ומה דמכשירי פסח מנ"ל לר"א דדחי שבת דשאני סוכה ולולב שבשעת דחייתן יכול לקיים מצותן, דהא לר"א עכצ"ל דהוי עשיית סוכה קודם יו"ט. ועפמ"ש א"ש, ובל"ז א"ש דאי נימא דלר"א גזה"כ לעשותה קודם יו"ט ממילא הוי אז זמן מצות עשי' והגם דכמו"כ פשיטא שאין מצות שחיטת והקרבת הפסח תלוי' במצות אכילת הפסח מ"מ כיון דקאמר להלן דס"ל דשי"ז על טמא שרץ ודכל צורך הזאה הוי רק בשביל אכילת הפסח שפיר הקשו התוס' דבשביל מצות אכילה לחוד לא ידחה שבת כיון דבהאי שעתא א"א לאכול עדיין.

דברי חכמים

מלואים לספר דבר אליהו

מכתבי אחים וקרובים ומכתבים שונים

א ב"ה צורי וגואלי, לכבוד גיסי היקר הרב הגאון הגדול מופה"ד נזר הזמן סוע"ה פה"ח מעין המתגבר, דבריו מסולאים בהוד והדר, המפורסם בגאון תהלתו על ישראל הדרתו כקש"ת מו"ה אלי' שליט"א קלאצקין אבד"ק מאריאמפאל.

בעיוני בספרו הנחמד שו"ת אבן הראשה, וחנני ד' להעיר בדבריו ובדרשי בם נפל במצודת שכלי איזה חד"ת, אמרתי אציע לפני הדר"ג שיחי' ואשמע משפטו אם משרים אהלך, ואם מצא חן בעיניו הטהורים, וזה החלי בעזרת החונן לאדם דעת.

בתשו' אבה"ר סימן י"ב כתב גיסי הגאון ני' ליישב קושיית הכו"פ בסימן ס"ב אמאי אינו חל טריפה על איסור אבמ"ה הא איסור טריפה הוי איסור כולל מגו דחל על החלב בהמה דחלב טריפה אסור חל נמי על הבהמה גופיה איסור טריפה ע"כ, ומתרץ גיסי שיחי' דכמו דלא נימא דהוי כולל משום דאחר שחיטה תאסור הבהמה משום טריפה דמתלי תלי איסור טריפה ולכי פקע איסור אבמ"ה חל עליה איסור טריפה ומגו דתאסר לאחר שחיטה תאסר גם מחיים וע"כ משום כיון דבהאי שעתא אין האיסור חייל ולא יחול האיסור אלא לכי פקע איסור אבמ"ה, ה"נ לא הוי כולל כשנהפך לחלב דפקע איסור אבמ"ה תאסר משום טריפה לא שייך מגו כה"ג כיון דהחלב הכנוס עתה בדדי הבהמה מותר משורת הדין ובעינן דבשעת חלות האיסור יחול על איזה דבר דאז הוי כולל כמ"ש הרמב"ם בפ"ד מהל' שגגות לענין מוסיף שצריך שיהי' האנשים האחרים מצויין בעולם כו' עכתו"ד.

א) ולענ"ד לא דמי כלל להא דלא אמרינן כולל משום דיחול איסור טריפה לאחר שחיטה כשיפקע איסור אבמ"ה דזה באמת בעינן דבעת שיחול האיסור החדש יהי' בזמן שעדיין איסור הראשון יש שיחול עליו בכולל וכשישחוט פקע איסור הראשון אבמ"ה וליתא בעולם אז חלות איסור טריפה על ההיתר ואינם באים בזמן אחד, והרי זה דומה למה שכתב הרמב"ם בפ"ד מהל' שבועות הל"י, וכן אם אמר שבועה שלא אוכל היום וחזר ונשבע על הככר שלא אוכלנה ואכלה כולה באותו יום אינו חייב אלא אחת כו' שאין שבועה חלה על שבועה ע"כ והראב"ד השיג וז"ל גם זה שיבוש שבתחילה לא נשבע אלא ליומא ולסוף נשבע על אותו ככר לעולם ע"כ ועיין בהרדב"ז ח"ב בלשונות הרמב"ם סימן קס"ה שביאר דעת הרמב"ם בטוב טעם וז"ל טעמה של רבינו הוא דלא אמרינן איסור מוסיף אלא היכא שהאיסור הנוסף על החתיכה עצמה בזמן שעדיין איסורא הראשון עליה כגון חמותו ונעשית אשת איש דמגו דאיתוסף עליה איסור א"א איתוסף נמי משום חמות ובזמן המגו עדיין שם חמות עליה אבל הכא בזמן המגו דהיינו בשאר הימים מותר הי' לאכול הלכך לא אמרינן בה מגו לאוכלה ביום עצמו קצרו של דבר מפני שנאסר הככר בשאר הימים לא נאסר עליו ביום שנשבע שלא לאכול כיון דלמחר מותר הוא לאכול עכ"ל, וא"כ ה"נ גבי איסור טריפה דמגו דתאסר אחר שחיטה משום טריפה לא אמרינן דנאסר השתא כיון דאחר שחיטה מותרת היא מאיסור אבמ"ה דפקע האיסור ובאינם באים בזמן אחד לא אמרינן מגו, אבל גבי חלב דאף דהשתא בעת שנטרפה ליכא איסור על החלב דהכנוס במעי הבהמה מקודם יותר עכ"ז כיון דיחול איסור טריפות על החלב אח"כ כשנהפך לחלב בעוד הבהמה בחיותה ויש עליה איסור אבמ"ה שפיר אמרינן כולל בכה"ג דהא בזמן המגו עדיין איסור הראשון מאבמ"ה על הבהמה, ואף להראב"ד דס"ל גבי שבועה דאמרינן כולל בכה"ג אף דבזמן המגו ליתא לאיסור הראשון כמ"ש בהשגתו עכ"ז לא קשה לדידי' אמאי לא אמרינן מגו דלכשתשחט תהי' אסורה משום טריפה יחול איסור טריפה מעתה, דלא דמי דהא חזינן ג"כ דלא אמרינן כולל או מוסיף גבי אשת איש ונעשית חמותו משום דיחול איסור חמות לאחר שתתגרשה או תתאלמנה, וע"כ דאף הראב"ד ס"ל דרק בדבר התלוי בזמן דממילא אתי אז שפיר שייך לומר דכיון שעומד לחול לאחר זמן חייל גם מעתה, אבל דבר התלוי במעשה מי יאמר דהמעשה יהיה וכל זמן דלא הוי המעשה לא שייך לאמר דיחול האיסור ולכן להראב"ד ג"כ לא קשה גבי איסור טריפה לאמר מגו בכה"ג דלכשישחוט יחול איסור טריפה יחול גם מהשתא, כיון דהוי מעשה ואם לא ישחוט לא יפקע איסור אבמ"ה לא אמרינן מגו, ועיין בשעה"מ פי"ז מהל' א"ב, ועיין בתשו' סוף ספר אבני מלואים מה שהעיר על הרדב"ז הנ"ל בסימן ט"ו, ועכ"ז הוא דבר ברור דבאיסור חפצא אתי שפיר כפי טעמו של הרדב"ז, ב) ומלבד כל זה הלא קושית הכו"פ במקומה עומדת דהא זה פשיטא דאח"כ כשנהפך לחלב חל אז על החלב איסור טריפה דהא ליכא על החלב איסור אחר שימנע מלחול, וא"כ בעת שנתהפך לחלב ויחול איסור טריפה אם אוכל מהבהמה אבמ"ה יחייב שתים משום אבמ"ה ומשום טריפה, דהשתא הא הוי כולל מגו דחל איסור טריפה על החלב עתה חייל גם על הבהמה גופי', וקשה על אוקימתא בגמ' חולין ק"ג שנטרפה אח"כ ומיירי שתלש חתיכה לאחר זמן שנטרפה עכ"ז ס"ל כיון דלאברים עומדת חייב רק אחת משום אבמ"ה דאאחע"א הא בכה"ג בעת שנתהפך לחלב וחייל איסור טריפה על החלב יש איסור כולל מגו דחל על החלב חייל על הבהמה גופי', ולא אוכל בעניותי לעמוד על כונת גיסי הגאון שיחי' באותו תשו' לקמן בד"ה והנה וז"ל גם לפמ"ש דכיון שלאחר שחיטה לא יאסר משום אבמ"ה אלא משום טריפה לא מיחסר החלב מחיים משום אבמ"ה ניחא כמ"ש דליכא כולל כיון דבשעה שנעשית טריפה אין האיסור כולל ולא אמרינן דלאחר שיהפך לחלב ויאסר משום טריפה יחול טריפות גם על הבהמה כיון שלא היה האיסור כולל בעת חלות האיסור דהיינו בשעה שנעשית טריפה עכ"ל, ותמוה מאוד הא אף דלא חייל האיסור טריפות על הבהמה עכ"ז מחלת הטריפות יש בהבהמה וכל רגע ורגע היא טריפה ולא תלי ברגע הראשון שנתהווה הטריפות דלא סיבת איך שנתהווה הטריפות גורמת האיסור רק מחלת הטריפות ששולטת בהבהמה היא האוסרת, וא"כ מה לי אם בעת חלות האיסור לא הוי על מה לחול כיון דאח"כ שנתהווה חלב עדנה מחלת הטריפות יש בהבהמה, וא"כ חל אז עליו על החלב איסור טריפות ושפיר הוי כולל אז גם על הבהמה גופא, דכל רגע היא טריפה בפני עצמה, דסברת גיסי ני' היה שייך רק אי נימא דאם אח"כ נתרפאה הבהמה ג"כ אסור החלב משום דהי' עליה איסור טריפות מקודם אף דבריאה היא כעת, א"כ כיון דדנינן האיסור מפני שגרם שהיתה מכבר טריפה ואז לא הוי כולל לא חייבינן על עתה שתאסור על החלב מפני מעשה הקודמת, אבל אי גם עתה יש מחלת הטריפות בה, מה לי אם בעת התחלת הטריפות לא הי' על מה לחול כיון דהשתא היא טריפה מחודשת מרגע זה יש על מה לחול אמרינן שפיר מגו, וכעין זה מפורש בתשו' רבינו מנחם עזרי' מפאנו סימן קכ"ג דאף אם בעת חלות האיסור ליכא כולל או מוסיף דליכא אנשים אחרים ולא חייל אז עכ"ז כשנולדו אח"כ האנשים וחייל עליהם האיסור חייל נמי על הני שאסור עליהם מאיסור אחר מטעם מגו עיי"ש שמצייר באיזה אופן וכמש"כ הכא וא"כ מבואר דלא כמו שכתב גיסי הגאון נ"י.

ג) ונראה דגם הרמב"ם שכתב לענין מוסיף דבעינן דיהיו האנשים האחרים מצויין בעולם מודה לרמ"ע הנ"ל דזה רק אם בעינן לחייבו בעת חלות האיסור שעוד ליכא על מי לחול ונימא דמיקרי מוסיף בשביל מה שיתוסף אח"כ כשיהי' האנשים אחרים, בזה ס"ל דלא נוכל לחייבו כשעובר עתה כל זמן דליכא האנשים אחרים בעולם משום איסור הנוסף, דלא מקרי מוסיף לע"ע ולא אמרינן מגו בכה"ג דהא ליכא על מי לחול, אבל אם עובר אח"כ בעת שנולדו האנשים אחרים וחייל עליהם איסור השני הנוסף, שפיר גם הרמב"ם מודה דאמרינן אז מגו לחייב העובר משום כולל או מוסיף אף דבעת חלות האיסור לא הוי כולל או מוסיף דלא היה על מי לחול, דהנה הרמב"ם כתב בפה"מ בכריתות פ"ג גבי הבא על בת בתו וז"ל ונשאר לבאר איזה איסור איתוסף בה כו' ואמרו שזה יהיה בתנאי והוא שאם נזדמן להיות ליצחק בן קטן מלבד יעקב וזה תורף דבריהם כגון דאיתיילד בן קטן לזקן חיילא איסור על הקטן וחייל נמי עלי' דידי', ומאמר זה קשה להבין ולפיכך שים לבך להתבונן בו וזה ששרה זו שמת בעלה שהי' אחי יצחק והיה ליצחק בן קטן כמו שאמרנו מלבד יעקב אילו לא נשאה יצחק היתה אסורה לקטן הזה לכשיגיע לכלל מצות משום אחי אביו בלבד וכשיבם יצחק וכשיגדיל ויבא לכלל מצות יהיו איסור אשת אחי אביו ואשת אביו באים כאחת כו' ולפיכך התנה ואמר בבן קטן הואיל ונתוסף בשרה איסור אשת אב אצל הבן קטן לכשיגדיל איתוסף נמי ליעקב עכ"ל הננו רואים להדי' דהרמב"ם מפרש בהני דגרסי דאיתיילד דאימת חייל האיסור מוסיף רק אח"כ כשנולד הקטן, דהא כתב שזה יהי' בתנאי והוא שנזדמן כו' וזה תורף דבריהם כגון דאתיילד כו' עיי"ש וס"ל להני דגרסי דמיירי דעבר יעקב האיסור אחר שנתיילד הבן אף דבעת תוספת האיסור בעת שיבם יצחק לא הוי על מי לחול דהא עוד לא איתיילד הקטן עכ"ז אח"כ בעת שנולד שיש על מה לחול אמרינן אז מגו והרמב"ם דמדחה הג הוא רק משום דמהגמ' מבואר דתיכף כשיבם הזקן ובא עלי' יעקב עובר מיד באיסור זה המוסיף ג"כ ואם כפי גירסתם לכשיתיילד ועדיין אינו בעולם לא הוי על מי לחול ואין שייך מוסיף ע"כ גרים שהיה בן קטן והוי המוסיף מהשתא אף דעדיין לא חייל על הקטן מפני קטנותו אך כיון שישנו בעולם ועומד איסור זה לחול על הקטן לכשיגדל ויבא לכלל מצות מיקרי מוסיף ומהשתא חייל, וא"כ לפמ"ש הרי מבואר דמיקרי כולל בכי האי גוונא דטריפה על אבמ"ה משום מגו דחייל על החלב ולא מבעי דאח"כ שנתהפך לחלב דחייל על החלב אז איסור טריפה משום דמחלת הטריפה יש בהבהמה ורגע זו היא טריפה מחמת עצמה ואינו תלוי ברגע הראשונה שקרה המחלה א"כ הוי משום זה כולל על הבהמה גופי' אז, אלא דגם תיכף שנטרפה אף דאינו עוד החלב בעולם עכ"ז חל בכולל על הבשר איסור טריפה מהשתא דהא הא דנתהפך להיות חלב הוי ממילא ולא מיקרי מעשה כלל וא"כ נוכל לאמר מגו דכשיתהפך לחלב יחול על החלב איסור טריפה ויהיה בזמן דעוד איסור יש בעולם חייל נמי בכולל על הבהמה מהשתא אף לדעת הרמב"ם כפי הסברת הרדב"ז, ועיין בתשו' הגרע"א סימן ק"ע מבנו הגר"ש בד"ה עוד דכתב דמדברי התוס' זבחים ע' ד"ה יבא, נלמד דאף דמהשתא אין בו תוספות איסור אלא דע"י שינוי שאפשר לחול באיזה זמן העתיד יהי' איסור מוסיף אז כבר נותנים לו מעתה דין מוסיף לחול על האיסור שקדם לו כו' ויותר מזה נשמע דאף דגם עתה אסורה לאותו גוף מצד איסור אחר מ"מ כיון דאפשר דע"י מקרה שיקרה יהיה איסור של עכשיו הולך ממנה ותהי' אז אסורה לגוף זה מחמת איסור זה השני שבא עליה מיקרי ג"כ מוסיף עכ"ד ואף דתמוה כמו שכתב בעצמו שם דמנין להתוס' להמציא זאת בפרט אם החתיכה אינה עלולה ועומדת לכך וגם דדבר השני שרוצה הגר"ש ללמוד מדה"ת הוא רק כדעת הראב"ד, דלהרמב"ם הא בעינן דיהא חייל האיסור השני בעוד שהאיסור הראשון עליה כמ"ש הפירוש בשם הרדב"ז, אבל עכ"פ מוכח דבכה"ג שאנו דנין עליו פשוט לכל דמיקרי מוסיף וכולל.

ד) ולפי"ז קשה ג"כ על הפרמ"ג שכתב בס' גינת וורדים כלל ס"ד להסתפק אם אמרינן איסור מוסיף בכה"ג שבעת שבא האיסור השני לעולם לא היה על מה לחול מפני איסור הראשון ואאחע"א אלא דאח"כ בזמן מה הלך לו האיסור הראשון מזאת החתיכה למקצת בני אדם ולמקצת בני אדם נשאר עדיין איסור הראשון מי אמרינן מגו דאיתוסף וחייל איסור השני על אותן בני אדם שפקע מהם איסור הראשון יחול נמי על שאר בני אדם שעוד יש עליהם איסור הראשון מטעם מוסיף, או דילמא כי אמרינן מוסיף מיד שבא איסור השני לעולם יש מקום לחול על מקצת בני אדם אמרינן מגו משא"כ בכה"ג דבעת שבא לעולם לא הוי מקום לחול רק אח"כ מאיזה מקרה שפקע איסור הראשון ממקצת ב"א יש לו מקום לחול תו לא אמרינן מגו והוכיח מתוס' חולין צ' ע"א ד"ה קדשים דלמה הקשו משלמים ולא הקשו דנימא גיד נוהג במוקדשין בחטאות ואשמות דמותרין לכהנים אחר זריקה ולזרים אסורים ונימא מגו דחייל על הכהנים חייל על זרים ולחייב שתים וא"כ יש ללמוד מזה דלא אמרינן מוסיף בכה"ג כיון דבעת חלות האיסור גיד לא הוי מה לחול דממעי אמו קדשים חלין ולא גיד עיי"ש ובראש יוסף חולין שם כתב כה"ג עיי"ש, ותמוה דהלא מבואר בהרמ"ע מפאנו בהדי' דאמרינן מגו כהאי וגם מהרמב"ם בפה"מ מבואר דלפי דגרסי דאתיילד ע"כ מוכרח לאמר כן וכמש"ל, ומדברי התוס' דהוכיח הפרמ"ג אין שום ראי' דהתם גבי גיד הא מיירי דחלות האיסור הוא לאחר זריקה וא"כ לא הוי האיסור משום האי שעתא דבבהמה מתה ושחוטה לא שייך לומר דיתחדש איסור משום זמן זה רק האיסור הוא דבחיותה הוי גיד ואסורה משום זמן הקודם, ואף דעתה בקושיתם ס"ל להתוס' דלאלה אנשים דפקע מהם האיסור הראשון חייל איסור גיד, עכ"ז על אותן אנשים שיש האיסור הראשון לא חייל ולא אמרינן מגו דחייל על האנשים דפקע מהם האיסור הראשון יחול גם עליהם, כגון דכל האיסור הוא משום זמן הקודם עת חלות האיסור שנוצר הגיד ואז לא היה מקום לחול א"כ ליכא עתה בכח האיסור למהוי מוסיף דדוקא אם יש כח בהאיסור משום זמן ההוה אז אמרינן מוסיף אף דבעת התחלת חלות האיסור לא היה מקום לחול עכ"ז שפיר עתה שמצא מקום לחול מיקרי חלות האיסור, דכל רגע ורגע אסורה מחמת עצמה והוי חלות מחדש, משא"כ בכה"ג דכל האיסור כעת הוא משום זמן הקודם ואז הא לא היה מקום לחול אין בכח האיסור עתה להוי מוסיף, ובתירוצם מסיק התוס' דגם לאלה אנשים שפקע מהם האיסור הראשון ג"כ לא חייל איסור גיד משים דאסור גיד בעינן דיהא חלות האיסור מחיים כמו גבי יעקב, [ועיין בתשו' בר"י מאאמו"ר הגאון זצוק"ל באה"ע סימן פ"ו דמחלק בחמותו בכה"ג ויש לבאר הכא מהא דהתם ואכ"מ עיי"ש].

ה] ולפי האמור לעיל בביאור שיטת הרמב"ם והראב"ד נבוא לבאר ג"ב כונת הריטב"א בקדושין דף ע"ז גבי כה"ג שבא, על אחותו אלמנה מאי איסור מוסיף איכא מפרש משום דאסורה לכהן משיח וכה"ג שעבר, א"נ למחר תהי' אסורה לכה"ג שיתמנה אחריו של זה עכ"ל והשעה"מ בהל' א"ב פי"ז מוכיח מדבריו אלה דס"ל כהראב"ד דאף דבזמן המגו ליתא לאסורא קמא אפ"ה חשיב לה איסור מוסיף ועפי"ז הקשה אמאי ס"ל להריטב"א דבנתנבלה ביוה"כ חייב רק משום יו ה"כ כיון דמעיקרא חייל יו"כ לא חייל עליו השתא איסור נבילה, הא נבילה הוי איסור מוסיף שהרי קודם שנתנבלה לא הוי איסור אלא ביוה"כ לבד ולמחר שרי וכשנתנבלה מגו דאיתוסף ביה איסור לשאר יומא איתוסף נמי ליוה"כ עכ"ל, ונראה מזה דהשעה"מ מפרש מה שכתב הריטב"א בתירוצו א"נ דלמחר תהי' אסורה לכה"ג שיתמנה אחריו דהיינו כגון שימות כה"ג הזה, דאם כוונתו שיעבור מכהונה גדולה ויתמנה אחר תחתיו הא לראשון שעבר ג"כ אסורה משום אלמנה כמבואר בהוריות והריטב"א בעצמו בתירוץ ראשון מפרש כן, וא"כ יהיה המוסיף בזמן שהאיסור הראשון עדנה איתא וא"כ הא לא קשה מנתנבלה ביוה"כ דהתם יהא המגו בזמן דליתא לאיסורא קמא ובזה לא ס"ל כהראב"ד, וא"כ תמוה מאוד על השעה"מ דמנין לו לבאר כוונת הריטב"א בתירוץ א"נ באופן שימות הכה"ג ויקשה עליו, יפרש כוונתו דמצי למשכחת דיעבור מכהונה הגדולה וא"כ יהא המגו בזמן שאיסור הראשון עדיין איתא בכדי שלא יהיו דבריו סותרות, אמנם בלא"ה אף בכהאי גונא יקשה דברי הריטב"א לפי מה שכתבתי לעיל לבאר דכל פלוגתת הרמב"ם והראב"ד הוא במידי דממילא כמו גבי שבועה דהזמן ממילא אתי ולהראב"ד דמי הא דמעתה הוי כולל או מוסיף דממילא, אתי אף דלא הוי בזמן דאיתא איסור הראשון והו והרמב"ם ס"ל דלא אמרינן מגו אף בממילא היכי דלא הוי המגו בזמן דאיסור הראשון עדיין איתא, אבל במידי דתלי במעשה אף הראב"ד מודה דלא אמרינן מגו בכה"ג משום דמי יאמר דיבא לידי כך וראיה מא"א ונעשית חמותו דלא הוי איסור מוסיף הגם דאסורה למחר שימות או יגרשנה בעלה, ונוכל לאמר דבמה דתלי במעשה אף אם יהא המגו בזמן דאיסור הראשון עדיין איתא עכ"ז לא אמרינן מהשתא דיהא מוסיף דמי יאמר דיבא ובזה ג"כ הראב"ד ס"ל כהרמב"ם דכתב בהל' שגגות דבעינן שיהי' האנשים אחרים מצוין בעולם וא"כ הא העברת כה"ג ומינו אחר תחתיו הוי דבר התלוי במעשה ודחי כמו שאין האנשים מצויין בעולם כמ"ש הרמב"ם דלא אמרינן בכה"ג מוסיף או כולל.

ו] ונראה ליישב דהא דלא אמרינן מגו אם לא הוו מצוין בעולם, הוי רק אם החסרון באיסור השני דלא יתן להוסיף משום דאינם בעולם או איסור אחר רבע עליהם דהוי ג"כ כמו שאינו בעולם אז אין בחומר איסור השני לחול מהשתא על איסורא קמא דהא עתה עדיין לא מוסיף ולא כולל, אבל אם יש אנשים שראוים לחול עליהם האיסור ורק עוד לא הגיעו לכלל מצות שפיר מיקרי כולל או מוסיף מהשתא משום דיחול על אותן אנשים אח"כ כשיגיעו לכלל מצות כמ"ש הרמב"ם בפה"מ בכריתות והעתקתי לשונו לעיל באות ג' דהא אין המניעה להאיסור לחול רק הזמן עד, שיגדלו ויוכל לחול האיסור השני בזמן שהאיסור הראשון עדיין יהי' בעולם, גם הרמב"ם ס"ל דהוי מגו ומיקרי כולל או מוסיף, ולפ"ז הכא באחותו אלמנה כשנעשה אלמנה יש בכח האיסור אלמנה לחול על כל הכהנים שהמה בעולם רק שעוד לא הגיעו למעלת כה"ג והוי כמו קטנים שלא הגיעו לכלל מצות, הוי מוסיף מהשתא מה שראוי לחול על כהנים אחרים כשיגיעו למעלת הכה"ג בעוד שאחיה הכה"ג המכהן כעת עוד יהיה בחיים ויעבור מכהונתו ואיסור קמא עוד יהי' בעולם וגם האיסור השני יחול עליו דכה"ג שעבר אסור באלמנה, ואי קשה הא העברת הכה"ג הוי כמו גירושין או מיתה מידי דתלי במעשה ומי יאמר דיבא לידי כך, זה אינו דהרי טומאה שכיח ומצוי כמ"ש הגמ' ביומא על הא דמתקינן לו כהן אחר תחתיו, וגם במשנה דאבות חשיב בעשרה נסים נעשה בבה"מ ולא אירע קרי לכה"ג ביוה"כ יעי"ש בתוי"ט, ובפ"א דדמאי בתוי"ט בד"ה והחומץ, ובתוס' חדשים ותוספת רע"א דמשום שאר טומאות שהי' מצוי ומכש"כ בבית שני כמבואר ביומא, ומש"ה מיקרי דבר הבא ממילא וע"כ הוי מוסיף מהאי טעמא ומיושב כהוגן דברי הריטב"א דס"ל כהרמב"ם, ולא דמי להא דכתב השג"א בסימן ע"ג דלא מיקרי שבת על יו"כ איסור כולל משום שביתת עבדו אם אין לו עבד דמיקרי אינו בעולם כמ"ש הרמב"ם עיי"ש דהתם כל זמן שאין לו עבד ליתא לאיסור שביתת עבדו עליו כלל וא"כ לגבי' ליכא באיסור שבת חומר על יו"כ מה שכולל איסור לגבי שביתות עבדו, אבל באחותו אלמנה כשנתהווה אלמנה איתוסף באיסור זה חומר מה שתוכל להיות אסורה לכל כהן שיגיע למעלת כה"ג בעוד שהכה"ג אחיה יהיה בחיים ויעבור מכה"ג ודמי לקטנים כמ"ש הרמב"ם בפה"מ.

ז] וכן יש לדחות השגות הטעה"מ בפ"א מהל' מ"א מה שתמה על השעה"מ וכתב על השג"א ששגה במה שכתבו דנזיר על כהן לכך חייל לגבי טומאה משום דהוי איסור כולל דנזיר אסור ביין ותגלחת ואף שהוא משני שמות הוי כולל לרבנן דר"י, והשיג הטעה"מ עליהם דלמה להו לדחוקי כולי האי הא בלא"ה הוי נזיר על כהן כולל משם אחד דנזיר אסור בטומאת קרובים מה שמותר לכהן עכ"ד. ולחנם השיג וצדקו המה מאד מה שבחרו הכולל מטעם דאסור ביין ותגלחת אף דהוי משני שמות, דמטעם טומאת קרובים לא הוי כולל לא מיבעי להרמב"ם דבעינן באיסור מוסיף שיהיו האנשים אחרים מצויין בעולם כדי שתאסר עליהם אבל אינם מצויין לא כמש"ל ובכולל ג"כ שייך סברא זו כמ"ש השג"א סימן ע"ג עיי"ש א"כ הקרובים עודם בחיים ומה כולל הוא זה, ואף להראב"ד דס"ל גבי שבועה דשפיר אמרינן כולל מה שיאסר לאחר זמן ע"כ רק במידי דתלי בזמן דהוי ממילא אבל לא במידי דתלי במעשה כמש"ל וא"כ טומאת קרובים דג"כ כה"ג לא מקרי כולל דעתה בחיים המה מי יאמר דיבא לידי כך שימותו בחייו ובעוד שיהי' נזיר, וע"כ מוכרחים לבוא לידי כולל רק במה שאסור ביין ותגלחת.

ח] ובמה שכתבתי בשם הרמ"ע מפאנו והרמב"ם שאף אם בעת חלות האיסור השני לא הוי על מה לחול אולם כשיבאו אח"כ האנשים אחרים לעולם ויהא חל עליהם איסור השני יהיו אז כולל או מוסיף, אמרתי ליישב קושית המגיה במל"מ פ"ב מהל' סוטה על ספיקא של הרב הר"א ששון בבועל שני אם נאסרה לו, והקשה מסוטה ד' כ"ה דאלמנה לכה"ג כו' מקנא להו לאוסרן לבועל אלמא אפי' היכי דאסורה וקיימא על הבעל אסורה לבועל עיי"ש, דאפשר לתרץ דהא באלמנה לכ"ג ג"כ אסורה לבעל משום איסור סוטה אף דאסורה וקיימא משום איסור אלמנה עכ"ז כיון דמוסיף לגבי בועל משום איסור סוטה אסורה לבעל ג"כ משום איסור זה משא"כ בספקא של מהרא"ש גבי בועל שני דאסורה לבעל באיסור סוטה מבועל ראשון ומה יתוסף עתה עוד איסור זה, ומצאתי אח"כ באבני מלואים סימן י"א סק"ב עיי"ש, אמנם עוד לא ניחא דהא גם על הבועל עתה לא חייל איסור טומאה משום שהיא א"א ואאחע"א, דבכל בועל דחייל איסור סוטה לבועל אף בעוד שהיא א"א הוא משום דהוי איסור מוסיף לבעל כיון דהיתה מותרת עד השתא לבעל וע"י קו"ס נאסרה לבעל אמרינן מגו ונאסרה ג"כ לבועל אבל בכה"ג אלמנה לכה"ג דבלא"ה אסורה וקיימא לבעל וא"כ על הבועל ג"כ לא חייל עתה בעוד שהיא א"א דאאחע"א ואיסור מוסיף ליכא דלבעל ג"כ לא חייל איסור סוטה מהאי טעמא דאאחע"א, ואך לפמ"ש ניחא דאחר שיגרש הבעל יחול איסור סוטה על הבועל ואז אסורה ג"כ לבעל באיסור סוטה משום דהוי איסור מוסיף לבועל כמ"ש הרמ"ע מפאנו דאף דבעת חלות האיסור ליכא על מה לחול עכ"ז כשבא לעולם על מה לחול אז חל ואמרינן מגו לחול גם על אלה שאסורים מאיסור הקודם.

ט] איברא דאכתי אין זה מספיק לתרץ מ"ש הר"א ששון דהא ע"כ אזיל לשיטת גמ' דילן דמתלי תלי איסור הבועל באיסור הבעל וכפי מ"ש התוס' בשבת נ"ו דתופס לעיקר תירוץ הראשון שבגמ' כתובות ט' דאנוסה כיון דלא אסורה לבעל מותרת לבועל וע' בב"ש סי' י"א ובל"מ פ"ב דסוטה ועיין בתשו' ח"ס אה"ע סימן כ"ו דמבאר דגמ' דילן הוא כפי ההלכה כר"ע בסוטה פרק כשם דנפקי איסורא לבועל מהלאו יתירא מונטמאה ולכך לא נתרבה איסור לבועל אם אין טומאה לבעל עיי"ש, [וראיתי תיוהא בשו"ת שואל ומשיב חלק ששי הנד"מ מהגאון רי"ש נאטינזאהן זצוקל"ה בסימן ל"ב על הא דהוכיחו הפוסקים דכל שהיא באונס לא נאסרה גם לבועל ועיין בב"ש סימן י"א מהא דמשני דאנוסה היתה והא דוד בא עלי' ברצון עכ"ז כיון דהיא אנוסה שרי' לו, וכתב דאין ראי' ויש לתרץ מפני מה שרי' לו וז"ל דבאמת מקשה הש"ס דליתי עשה דלו תהי' לאשה ולידחי ל"ת ומשני דאי אמרה לא בעינא ופירשו התוס' עי"ש ולפי"ז היא היתה אנוסה ומותרת רק שדוד הי' ברצון ועליו שוב יש עשה דולו תהי' לאשה והיא אינה עוברת כנלפע"ד נכון עכ"ל, ולא אוכל לעמוד על כוונתו הא המ"ע ולו תהי' הוא רק בפנוי' דשייך תהי' לו לאשה אבל בא"א דיש לה בעל מאי שייך אז המ"ע לו תהי' לאשה דלתרי לא חזיא מלבד דאינו ראוי מצד איסור א"א הא ג"כ לא שייך המ"ע כיון דיש לה בעל. וכיון דאז לא ראוי' לו ולא שייך המ"ע אף דאח"כ אתחזי' לי' פטור דהא הוי מכ"ש מאחות אשתו דמבואר בירושלמי כתובות פ"ג הל"ו וז"ל הי' נשוי את אחותה כבר נפטר מתה כבר נפטר עכ"ל א"כ חזינן אף דהתם הי' שייך ולא תהי' לאשה דפנוי' היא רק ארי דאיסורא אחות אשה רבע עלי' ואינו ראוי מצד האיסור נפטר מהמ"ע אף אח"כ כשחזי לי' ונפקע האיסור דמתה אשתו ומכש"כ הכא דמלבד מה שאינה ראוי' לי' מצד האיסור א"א הא לא שייך תקנת ולו תהי' לאשה דהא יש לה בעל וא"כ אם אח"כ מת בעלה נפטר מהמ"ע, ועוד הא המ"ע הוי בבתולה ולא בנשואה ובת שבע בעולה הוי' מאורי' דהא קאמרי לדוד א"א מיתתו במאי בחנק, וע"כ דבריו תמוהין, ואשתמיטתא דברי הירושלמי הנ"ל מבעהמ"ח מנחת חנוך במצוה תקנ"ה שחקר באחות אשתו אם מתה אחר כך אשתו, אם חל עליו אחר כך המצות עשה מי אמרינן דהוי דיחוי או לא ותלי אם יש דיחוי במצוה בדיחוי דמעיקרא עיי"ש והלא בירושלמי מפורש דאם מתה אשתו כבר נפטר], וא"כ דתלי איסורה לבועל באיסורה לבעל ובאלמנה לכה"ג דבלא"ה אסורה וקיימא ולא חייל עלי' איסורא דטומאה לבעל, ממילא לא אסורה לבועל, ואיך נימא איפכא דהוי איסור מוסיף לבעל משום מגו דאסורה לבועל דהא ע"ז אנו דנין דלא אסורה לבועל משום דלא אסורה לבעל, וכעין זה הקשו אחרונים על הב"ח והפרישה הובא בש"ך יו"ד סימן רל"ד סקפ"ג דאם אמרה קונם תשמישי על כל העולם כתב הטור דיפר, ופירשו הם הטעם דמגו דחל על כל העולם חל נמי לדידי' עיי"ש ותמה בגליון מהרש"א גם בשם אביו הגרע"א דהא על כל העולם חייל רק משום שחייל על הבעל דהוי איסור כולל דבלא"ה אסורה עליהם משום א"א כמ"ש התוס' שם והיכי נימא להיפך דהא אם לא חל על הבעל לא חייל גם עליהם משום אאחע"א עיי"ש וה"נ בזה דכל האיסור לבועל הוא מפני שאסורה לבעל וישאר קושית המגיה במל"מ הנ"ל.

י] וע"כ נלע"ד לתרץ בטוב טעם, דהא ע"כ מוכרח לומר דאלמנה לכה"ג וגרושה לכ"ה מיירי שעוד לא נתחללה בביאתם קודם הקו"ס, דאל"כ הא השתא איסור שוה לכה"ג ולכ"ה משום חללה, ולמה מנה המשנה שניהם, ומיירי דהיא אלמנה או גרושה לכה"ג ולכ"ה עדיין בארוסין דעוד לא נתחללה ואי קשה דבלא"ה לא שותת משום דבעינן קדמה שכיבת בעל לבועל וארוסה קתני ברישא דלא שותת י"ל דאשמועינן הרבותא בזה דאפ"ה מקנא לה לאוסרה על בועלה אף דאסורה וקיימא לבעל ולבעל נמי אסורה משום איסור מוסיף דע"י קו"ס אסורה בתרומה מקרא הכתוב במיוחד נטמאה על תרומה ומגו דאסורה משום זה לאכול בתרומה איתוסף אסורא לבעל ומש"ה אסורה לבועל ובקדושין ע"ז חשיב חללה איסור מוסיף מגו דאיתוסף אסורא למיכל בתרומה איתוסף אסורה לכה"ג, ובכריתות גבי נותר מה שמוסיף איסור לגבוה קרי איסור מוסיף, אמנם ביותר נוכל לאוקמי דאף דמיירי שבא עלי' הכה"ג והכ"ה קודם והוי קדמה שכיבת בעל לבועל, עכ"ז יש גוונא דלא נתחללה, דהא מקשים על הרמב"ם בפ"ב מהל' סוטה הל"ח דכל איש שבא ביאה אסורה מימיו אחר שהגדיל אין המים בודקין כו' שנאמר ונקה האיש מעון, והא רש"י מביא בריש פרק ארוסה בשם הספרי הא דאלמנה לכה"ג וכו' לא שותת משום דבקרא כתיב כי תשטה אשתו בראוי' לאישות הכתוב מדבר פרט לאלמנה לכה"ג וכו' עכ"ל וא"כ למ"ל קרא הא בלא"ה לא שותת דאין מנוקה מעון דע"כ בא עלי' מיירי דאי לא הא קדם שכיבת בועל לבעל, ועיין במל"מ שם, והכ"מ בירושלמי סוטה כ"ט הל"ט ג"כ מקשה כן ומתרץ דאיצטריך קרא להיכי דנפלה החייבי לאווין ואלמנה מן האירוסין לייבום דמדאורייתא מותרת לייבם ורק מטעם גזירה ולכך אם ייבם הוי מנוקה מעון ושפיר אשמעינן קרא דאינה שותת עי"ש והשעה"מ בהל' סוטה מתרץ נמי כן ומה שכתב על הרמב"ם דהא פסיק ותני אלמנה לכה"ג מי לא עסקינן בכה"ג שיבם אלמנה מן האירוסין דליכא טעמא דמנוקה מעון הא לא תקשי דהרמב"ם ס"ל שאפילו ביאה אסורה מד"ס ממעטינן א"כ כה"ג שיבם אלמנה מן האירוסין ג"כ חשיב אינו מנוקה כיון דחכמים גזרו עכ"ל תמוה דהא כל האיסור גזירה הוא לכתחילה דמטעם עשה דוחה ל"ת שרי לכתחילה ומטעם גזירה אסור, אבל אם עבר ויבם מיקרי מנוקה מעון דלא הוי אף מצהב"ע אם עבר על עשה ול"ת כמ"ש הנוב"י ומי גרע דעשה לא ידחה איסור דרבנן, זה לא ניתן להאמר, ולפ"ז דע"כ מיירי בכה"ג שבא עלי' הכ"ג והכ"ה ביאה של מצוה לא נתחללה דגרושה לכ"ה מיירי נמי שנפלה מאח כשר או חלל מן האירוסין שלא נתחללה בביאה מאח המת והשתא בביאת היבם הכ"ג והכ"ה ג"כ לא נתחללה דלא הוי ביאה של איסור דאתי עשה ודחי ל"ת ולא משוי חללה כמ"ש המקנה בדף ס"ו ובדף ע"ח בפשיטות מדמקשה הגמ' באלמנה לכ"ג ליתי עשה דיבום וידחה ל"ת ומאי קושי' הא באלמנה הוי תרי לאוין לא יקח ולא יחלל ולא אתי חד עשה ועקר הרי לאווין מוכח דבמקום מצוה דנדחה לאו דלא יקח ממילא לית בי' לאו דלא יחלל עיי"ש ובס' ששנת העמקים מפמ"ג כלל ג' כתב וז"ל דזה שיבוש לאמר דאם ידחה עשה הל"ת תהי' חללה עיי"ש, ועיין בשעה"מ הל' יבום פ"ו דחקר אם ישראל יבם ממזרת אם הולד ממזר מביאה ראשונה כיון דמה"ת רמי ליבום משום דאתי עשה ודחי ל"ת והוי ביאת היתר עיי"ש וא"כ מכש"כ בכה"ג דלא נתחללה רק מביאת איסור, וא"כ כיון דמיירי בהא דסוטה אלמנה לכ"ג וכו' דנפלו ליבום מן האירוסין ולא הוי חללה וע"י קו"ס נתוסף עלי' איסור לאכול בתרומה איתוסף איסורא לבעל ומש"ה אסורה לבועל, והא דבלא"ה לא אכלה משום דמשתמרת לביאה פסולה דביאה שני' אסורה דכלתה מצות יבום, ז"א דמשתמרת לביאה פסולה ד דפסולה לתרומה הוא רק מדרבנן כמבואר בגמ' יבמות ובתוס' וברמב"ם, וא"כ בהא דהוי קו"ס נאסרה בתרומה מדאורייתא מנטמאה ואמרי' מיגו לאסרה לבעל ומש"ה נאסרה לבועל [ובזה תרצתי מה שהקשה לי חכם אחד כד הוינא טליא לגירסת הירושלמי במשנה יש מותרות לבעליהן ואסורות ליבמיהן כשר שנשא כשירה ויש לו אח חלל וס"ל להירושלמי דהוזהרו כשירות להנשא לפסולין עיין בתוי"ט שם דגם הרמב"ם בפה"מ גריס כן, והקשה אמאי אסורות ליבמיהן יבא עשה וידחה ל"ת והכא לא שייך גזירה ביאה ראשונה אטו ביאה שני' דהא בביאה ראשונה משוי לה לחללה ואח"כ תהי' מותרת לו בלא"ה בביאה שני' דהויא חללה כמהו עכ"ד, ולפמ"ש בשם המקנה והפמ"ג לא קשה דבביאה של מצוה לא נתחללה ולכך שייך שפיר הגזירה אטו ביאה שני' דאסורה לחלל כיון דעדיין כשירה היא, ואולם אח"כ ראיתי דבלא זה לא קשה דהרמב"ם בפי"ח מהל' א"ב הל"א כתב וז"ל מפי השמועה למדו שהזונה האמורה בתורה כו' או שנבעלה לחלל אע"פ שמותרת להנשא לו ע"כ וא"כ ס"ל דהוי רק זונה ולא חללה ועיין בהשגת הראב"ד ומ"מ שם דמפרש דגם הראב"ד ס"ל דרק לתרומה פסלה ולא לכהונה ועיין במל"מ ובשעה"מ שם הל' כ"ד דהקשה עליהם מגמ' דילן לפי גירסא דחלל שנשא כשירה ויש לו אח כשר קאמר בגמ' דמשום דבעי למיתני טעמא דשווי' חללה הרי בהדי' דמשום חללה אסורה עיי"ש, ובאמת לפי גירסת הרמב"ם כמ"ש הירושלמי כשר שנשא כשירה ע"כ ליתא לדיוקא הכי ובודאי לא הי' לפניו הדיוק מגמ' ולא קשה עליו מגמ' הנ"ל ועיין בחידושי הרשב"א שם, וא"כ בפשוט ניחא דכיון דהוי רק זונה שייך שפיר גזירה אטו ביאה שני' ועוד נוכל לתרץ דהירושלמי ס"ל דעל היבמה ליתא העשה דיבום וכמ"ש בפשיטות הכפות חמרים ביומא דיפ"ו על הא דאמר ר"י גדולה תשובה כו' דבעשה דיבום רק הוא מקיים ולא היא, ועכ"ז דחי דכל מ"ע דרמיא על איש אחד ומוטלת עליו לעשותה בחברת אחר דוחה ל"ת אף דלגבי אחד מהם ליכא עשה עיי"ש ועיין בישועות יעקב אה"ע סימן קס"ח בתשו' הגאון בן המחבר דכתב משם הרשב"א כן עיי"ש ודלא כמ"ש הפ"י בכתובות מ' עיי"ש וא"כ בכל עשה דדחי ל"ת גבי יבום אף דהיא אינה מצווה עכ"ז כאן דניתן לדחות לגבי דידי' שפיר נדחה ג"כ לגבי דידה, וכמ"ש הכפ"ת, וכל זה שייך אם לגבי דידי' הוי דחי', אבל בחלל עליו אין האיסור לישא כשירה רק היא מוזהרת כדמוכח מהא דאמרינן הוזהרו כשירות להנשא לפסולין ואם לגבי דידי' הוי האיסור א"כ הוא מוזהר לישא אותה כמו ממזר ישראלית, וא"כ ליכא גבי היבם שום איסור לדחות ורק הדחי' הוא לגבי דידה ואצלה אין עשה במה לדחות],

יא] ואי דכל זה ניחא לשיטת רש"י ביבמות פ"ד ע"א ד"ה והא דס"ל דליכא בחללה לכ"ה רק איסור לאו וא"כ גרושה נמי כן ואתי עשה דיבום ודחי והוי מנוקה מעון ולא נתחללה בביאתו, אבל להתוס' שם ד"ה והא וב"מ ד' ל' ע"א ד"ה האי דס"ל דאית ג"כ גבי גרושה לכ"ה עשה דקדושים יהי' וא"כ לא אתי עשה ודחי ל"ת ועשה ואם בא עלי' הא אינו מנוקה מעון, וגם נתחללה דהא ביאת איסור הוא, ורק באלמנה מן האירוסין לכ"ג שנפלה ליבום יש לאוקמי כמ"ש התוס' בב"מ דעשה דקדושים הוא רק אמאי דכתיב בההיא פרשה עיי"ש, אך לפי שיטת ריב"א הובא בתוס' חולין קמ"א ד"ה לא דבכל עשה דלא דחי ל"ת ועשה אם עבר לא לקי דהלאו נדחה מפני העשה ועיין בנו"ב קמא סוף ספרו שמפרש דאם עבר ודחי לא הוי ג"כ מצוה הב"ע כיון דכל הטעם דעשה אינו דוחה עשה הוא משום מאי אולמא האי עשה מהאי עשה וא"כ אם עבר ודחה אז אמרינן איפכא מאי אולמא עיי"ש. וא"כ אף בגרושה לכ"ה דלשיטת התוס' יש עשה ול"ת עכ"ז אם עבר ויבמה לא הוי מצוה הב"ע והוי מנוקה מעון ושפיר נוכל לאוקמי הקרא כי תשטה בכה"ג כמ"ש הפ"מ והשעה"מ שמיירי דנפלו לייבום ויבם, וא"כ לא הוי ביאת איסור ולא נתחללה ומשום סוטה נתוסף איסור לתרומה ואמרינן מגו לאוסרה לבעל ומש"ה אסורה לבועל

יב] ואמנם כל זה ניחא תרוצי בגוונא דאלמנה לכ"ג וגרושה לכ"ה דאיתוסף באיסור סוטה לאסרה בתרומה והוי מוסיף, אבל בגוונא דקתני במשנה ממזרת ונתונה לישראל ובת ישראל לנתין וממזר הא אף דהט"ז באה"ע סימן ז' סקי"ד ס"ל דממזר מכהן לא פקע ממנו דין כהונה ואוכל בתרומה עיי"ש וא"כ אפשר ג"כ לאוקמי בכה"ג אבל הב"ש סקל"ו והח"מ סקכ"ד כתבו בפשיטות דממזר מכהן לית בי' דין כהונה והוי כחלל עיי"ש, וכדבריהם בתשו' הרשב"א סימן אלף ר"א דממזר מכהן פסול מתרומה עיי"ש ועיין באבני מלואים סימן קע"ד דהביא דברי רש"י ביבמות ס"ח דמשמע דממזר אוכל בתרומה ועיין בהמגיה דמתרץ דברי רש"י דממזר מכהן אינו אוכל בתרומה עיי"ש, וא"כ ישאר קושית המגיה מהמל"מ על הר"א ששון מהא דחשיב המשנה ממזר ונתין דליכא בהו איסור מוסיף לתרומה, ואמאי אסורה לבועל, אשר ע"כ נלע"ד לתרץ שכל המשנה מיירי שאנס בתולה והיתה אלמנה או גרושה מאירוסין או ממזרת ונתינה, ואי קשה דהא אינו מנוקה מעון, ואף לדעת הרמב"ם פט"ו מהל' א"ב הל"ב דבבעל ולא קידש אינו לוקה בכל חייבי לאווין, אכתי ע' בכ"מ דהביא תשו' הרב ר"א בנו של הרמב"ם לתרץ הא דכתובות פ' אלו נערות או שהיתה מחייבי לאווין אם התרו בו הרי זה לוקה ומפרש משום לאו דקדשה כמו שס"ל להרמב"ם דבכל פנוי' הוי לאו דלא יהי' קדשה עיי"ש וא"כ ממ"נ אינו מנוקה מעון, יש לומר דמיירי דאנס אותה כשהי' קטן קודם י"ג שנה והרמב"ם כתב כל איש שבא ביאה אסורה מימיו אחר שהגדיל אבל כשהי' קטן שפיר הוי מנוקה מעון, ועיין במנחת חינוך מצוה תקנ"ח דכתב דקטן מבן ט' ומעלה שאנס אף דלענין קנס פטור דלאו בר עונשין הוא אך לענין מצוה דלו תהי' לאשה הוי ככל מ"ע ונהי דבקטנותו אין כופין אותו מ"מ כשנתגדל חייב במצוה זו דמצוה זו עליו כל שעה ונמשכת וה"ל כגדול שהגדיל באמצע שבת שחייב לשמור שבת בגדלות כי בכל שעה רוכב עליו חיוב חדש וה"נ כאן עכ"ד, [ועיין בדו"ח רע"א מ' דמסתפק אם אנס קטנה אם מחויב לישאה כשתגדיל דבכל עת שיכולה להוות עצמה מחויב לישא אותה או כיון דבעידן ביאה לא חל העשה תו לא חלה כלל עיי"ש, ואין סתירה להא דהמנ"ח דהתם כשהוא קטן דהמניעה מצידו הוי כמו חלה וכשיתרפא מחויב לקיים אבל הכא המניעה מצידה ואז לא חל המ"ע עליו יש להסתפק, ואין ראי' מהירושלמי שהבאתי לעיל גבי אנס אחות אשתו אם מתה אשתו כבר נפטר, דחזינן דאם בעת הביאה לא חל העשה תו לא חלה, דשאני התם באחות אשתו דהתורה פטרה לו משום שאינה ראוי' לו אבל הכא לא הוי פטור רק דחסר פרט להוות עצמה ויוכל היות דהחיוב הוא כל זמן שיכולה להוות עצמה], וא"כ כיון דאנס מחויב במ"ע דולו תהי' כו' ואף דהיא אלמנה לכ"ג או גרושה לכ"ה וממזרת ונתינה לישראל ובכתובות שם אמרינן דלא דחי משום דאי אמרה לא בעינא עיין בתוס' ובשט"מ מה שהביא מראשונים דהפירוש דכופין לה לאמר כן דכל הטעם דבעינן אשה הראוי' משום דבדעתה תלי והיא מוזהרת לכך כופין אותה וגם הרמב"ם בפ"ג מה' נערה בתולה גבי מוציא ש"ר כתב נמצא דבר זימה כו' יגרשנה בגט שנאמר ולו תהי' לאשה אשה הראוי' לו ולמה לא יבא עשה וידחה ל"ת בין במוציא ש"ר ובין באונס כו' שהרי אפשר שלא תרצה היא לישב ונמצא עשה ול"ת קיימין עכ"ל ומוכח דמפרש כמ"ש התוס' והראשונים שהובא בשט"מ דעיקר הוא משום דאי אמרה לא בעינא כופין אותה לאמר כן, ויוצא לנו מזה דעליו יש עשה ויכול לדחות הל"ת ורק משום לתא דידה, ולפי"ז אם עבר ונשאה הוא לא לקי על הלאו מה שאסורה עליו דהעשה דוחה הל"ת ורק היא תלקה דגבה ליכא עשה דלידחה הל"ת, ועיין בס' ששנת העמקים כלל ג' בד"ה והוי ידע כו' כתב להסתפק אם אנס בתולה מחייבי לאווין ונשאה אם הולד חלל דלגבי דידי' י"ל דעשה דחי ל"ת וליכא איסור וליכא קרינן ולא יחלל עיי"ש, ועיין בתשו' אאמו"ר הגאון זצוק"ל בשו"ת בר"י אה"ע סימן ח' שכתב ג"כ כעין זה עיי"ש, והשתא דאתי להכי שפיר נוכל ליישב הא דבעינן קרא דכי תשטה אשתו אשתו הראויה פרט לכל חייבי לאוין והא הוי אינו מנוקה מעון, דמיירי דאנס כשהוא קטן וכשהגדיל נשאה ומפני כי לגבי דידיה העשה דוחה הל"ת לא הוי ביאה של איסור, ולולא הקרא היתה שותת דהא קדמה שכיבת בעל לבועל ומנוקה מעון ג"כ הוא דהעשה דחי הל"ת, והשתא מתורץ בזה גם הקושי' של המגיה במל"מ על הר"א ששון דאם מיירי בכה"ג אף דאסורה וקיימא משום לתא דידה דהיא מוזהרת ואין אצלה העשה עכ"ז לגבי הבעל עליו אין איסור וא"כ ע"י קו"ס נתוסף השתא על הבעל עשה דונטמאה ול"ת דלא יוכל בעלה הראשון כמ"ש התוס' בכתובות מ' ד"ה ניחא וכל הראשונים הובא בשט"מ ולא אתי עשה דולו תהי' ועקר תרי לאוין ועשה ואף להרמב"ם לפמ"ש הכ"מ בפי"א מהל' גרושין הלי"ד דהל"ת לא יוכל בעלה כו' הוי אחר גרושין עיי"ש הא תאסר על הבעל אם יגרשנה בנאו ועשה דאחר גרושין ס"ל דחל הלאו, ועיין במל"מ פ"א מהל' אישות הל"ח דהביא דלא כהכ"מ, ועכ"פ יש בזה משום סוטה שני לאווין ועשה וא"כ אף לריב"א דעשה דחי הל"ת ואם עבר לא הוי ג"כ מצוה הב"ע דאח"כ אמרינן מאי אולמא כמ"ש הנו"ב עכ"ז כיון דיש בזה עתה שני לאווין חד משום האיסור שיש בה אלמנה לכ"ה וגרושה כו' והשני משום לא יוכל בעלה כו' ולר"ע בנזיר מ"ח ע"ב מחלק שם בין חד לאו לתרי לאווין והלכה כר"ע וכן כתב בס' הכריתות לר"ש מקונין בלשון למודים שטר ג' סימן קפ"ד בסופו דאין עשה דוחה שני לאווין, ואף אם עבר לקי, וא"כ דמשום איסור סוטה נאסרה לבעל וחל על לאו דאלמנה לכ"ג וגרושה לכ"ה וכו' מש"ה אסורה לבועל, והגמ' דקאמר קמ"ל דמקנא אף דאסורה וקיימא הוא משום לתא דידה דלכתחילה אסור להיות עמה דהיא חייבת על הל"ת דאצלה אין העשה.

יג] ובהיות סובב דברינו על הרמב"ם בפה"מ בכריתות שמתי לבי לבאר ולהסיר קושית התוי"ט שם שהרבה לתמוה על הרמב"ם, וגם יוצא לנו מזה כללים מחודשים.

הרמב"ם הל' שגגות פ"ד הל"ב כתב יש בועל בעילה אחת וחייב עלי' ח' חטאות כיצד כו' בת בת יעקב] ואחות אשתו באים האיסורי' כאחת נשאת לראובן ונאסרה על שאר בני יעקב נוסף איסור ליעקב והרי היא כלתו מת כו' נוסף איסור אשת אח מת כו' נוסף איסור אשת אחי אביו מת ישמעאל ונפלה לייבום לפני יצחק ועבר יצחק ויבמה כו' מתוך שנאסרה על שאר אחיו נוסף איסור ליעקב משום אשת אב ומשום אשת איש כו' אם שגג יעקב ובא עלי' כשהיא נדה בחיי יצחק כו' חייב שמונה חטאות כו' עכ"ד ותמהו כולם וגם התוי"ט בפ"ג מה' כריתות הא הגמ' הקשה על הא דאמר ר"י אם עבר הזקן כו' חייב משום אשת אב מאי איסור מוסיף איכא הכא ותירצו כגון דאיכא ברא לסבא עיי"ש ולהרמב"ם הנ"ל אף היכי דליכא ברא לסבא הוי מוסיף משום מגו דאיתסרא לגבי אחי אביו משום אשת אח איתוסף נמי לגבי יעקב משום אשת אב, ובפה"מ כתב הרמב"ם הגירסא הנ"ל ופירש משום דאית לסבא בן קטן ואיתוסף לגבי הקטן איסור אשת אב לכשיגיע לכלל מצות איתוסף מהשתא איסור ליעקב משום אשת אב, וגם באמת קשה למה צריך לאוקמי דמש"ה הוי מוסיף משום דאיכא ברא לסבא הא חזינן דאמרינן מגו בכה"ג גבי כלתו מגו דאיתסרא באחי הבן משום אשת אח אסורה על יעקב משום כלתו עיי"ש בתוי"ט

ונלע"ד לתרץ הכל דהנה הגרע"א זצ"ל בדו"ח יבמות ל"ג הקשה בכל מקום דאמרינן אאח"עא וננקוט נבילה ביו"כ אמאי לא מיקרי מוסיף באם אחד נעשה גדול ביוה"כ זה ונימא מגו דאיתוסף איסור יו"כ על האיש הזה איתוסף לכ"ע, וצ"ל דלא מיקרי מוסיף אלא היכא דמצד איסור הראשון לחוד הי' מותר לזה ורק משום איסור השני אסור לו, ואולם ברמב"ם בפה"מ פ"ג מה' כריתות מבואר דגם זה מיקרי מוסיף במ"ש לפרש בהא דאמרינן דלכשיגדיל חל עליו איסור אשת אחי אביו ואיסור אשת אביו בב"א ומגו דחל כו' עכ"ל וכן שנה במערכה ז' גבי כולל דלא אמרינן היכי דבלאו איסור זה ג"כ אסור והביא ראי' מנבילה ביוה"כ דלא אמרינן מוסיף כה"ג משום דגם בלא איסור יו"כ הי' אסור להנולד משים נבילה עיי"ש, והנה אף דהגרע"א דחה סברתו בדו"ח ביבמות משום פה"מ מהרמב"ם הנ"ל עכ"ז באיסור מוסיף סברתו ישרה ועומדת דהוי רק אם מוסיף על החתיכה במה שמותרת משום איסור הראשון. וכדמפורש בהרבה מקומות ובשבועות כ"ד, ע"ב פרש"י וז"ל איסור מוסיף כשאיסור האחרון מוסיף על החתיכה עצמה דבר שלא הי' בא ע"י איסור הראשון ואוסר החתיכה במה שהיתה מותרת קודם שבא האיסור האחרון עכ"ל מדייק רש"י דדוקא בכה"ג מיקרי מוסיף דהא כן הסברא דמשום זה דפעל איסור האחרון לאסור על החתיכה את דבר המותר חל נמי למה שאסר מחמת איסור הראשון, אבל אי בלאו איסור השני הי' ג"כ אסור משום איסור הראשון אף דבאו בב"א לדבר המותר עכ"ז מה פעל האיסור השני איזה איסור חדש, ואך באיסור כולל יש לחלק ולאמר דגם בכה"ג אם יהי' נולד אח"כ חתיכות מותרות ויהי' שני איסורין באים עליהם בב"א אמרינן כולל מגו דמשום שם איסור השני נתחייב בבאו בב"א על החתיכה החדשה ופעל שיתחייב ג"כ משום שם זה גוררת להתחייב משום שם זה השני על החתיכה שישנו בעולם ואסורה מכבר מחמת איסור הראשון, דכולל על גברא חזינן רק דאיסור השני יחייבו על החתיכות אחרות ואותה גוררת ע"י מגו לזו עמהם, ומה לי אם יחייב משום שם זה לבד על החתיכות אחרות או שבא עם עוד איסור בב"א כיון דעל החתיכה האסורה לא דנין רק אם במק"א שם זה יחייבו ובכה"ג ג"כ שם זה יחייבו, ועיין בפרש"י יבמות ל"ב ע"ב ד"ה איסור דמדייק שמוסיף דוקא במותרת עליו, ובכולל שיחול על חתיכות אחרות עיי"ש ולא התנה בכולל שיחול על חתיכות אחרות שיהיו מותרות מחמת איסור הראשון, וע"כ דשאני מוסיף דהוי על החתיכה עצמה צריך להוסיף איסור חדש מה שע"י איסור הראשון הי' מותר אבל בכולל הקפדה רק שמשום שם זה יתחייב וא"כ כיון דשם זה יש מקום להתחייב לא איכפת לן אף אם באו בב"א עם איסור הראשון כגון שנולדו חתיכות עכ"ז גוררת להתחייב משום שם זה גם על החתיכה שכבר אסורה משום איסור הראשון.

יד] ועתה נבוא ליישב דברי הרמב"ם דלא הוי סתירה לסברת מרן הגרע"א זצ"ל וגם מיושב קושית התוי"ט על הרמב"ם, דהנה הרמ"ע מפאנו בתשו' סימן קכ"ג כתב דכולל ומוסיף לאיש לא שוה לאשה, דמה שהוא כולל לאיש הוי מוסיף לגבי אשה ומוסיף לאיש הוי כולל לגבי אשה, דלגבי דידי' הוי היא חתיכה דאסורה, וגבי דידה הוי הוא חתיכה דאסורה, לכך לא משכחת שיהי' שוה כגון אחות אשה ונעשית אשת איש דלגבי דידי' דהוי' היא חתיכה דאסור' הוי איסור מוסיף כיון דאיתוסף עליה איסור לכ"ע איתוסף נמי לגבי דידי', וגבי דידה הוי הוא החתיכה דאסורה הוי כולל מגו דמחמת איסור אשת איש אסורה באחריני אסורה גם בו, וכן להיפך עיי"ש ועיין בתשו' נו"ב תנינא או"ח סימן ק"כ דמחדש מעצמו, ולא ראה תשו' רמ"ע מפאנו ובמקנה קדושין ע"ז בד"ה פרט לאלמנה לכ"ג השתמש בסברא זו ג"כ עיי"ש, ואנכי המתקתי בזה מה שכתב רש"י בסנהדרין צ' ע"א סוף הפרק ד"ה לאחיו ולא לאחותו, וז"ל כל היכי דבעדותן מחייבינן איש ואשה ודינן חלוק כהכא לו הוקשו עכ"ל ולא מצאנו בדוכתא אחרינא לבר מבת כהן, אולם לפי הנ"ל הא באשת איש ונעשית חמותו דהוי לגבי איש כולל דאסור בשאר קרובות ולא הוי משם אחד לא חשיב איסור כולל כמ"ש התוס' ביבמות ל"ב ע"ב ד"ה איסור כולל דאינו משם אחד כגון א"א ונעשית חמותו לא חשיב איסור כולל, משא"כ באיסור מוסיף חשיב אף דהוי משני שמות כדמוכח מכריתות דחייב משום כלתו אף דהוי האיסור מוסיף על האחרון משום אשת אח אמרינן מגו לאסור עליו משום כלתו עיי"ש וגם התוס' בכריתות כתבו כן. וא"כ בא"א ונעשית חמותו דלגבי דידי' דהוי היא החתיכה דאסורה הוי איסור כולל משני שמות ולא חשיב וחייב רק משום א"א דבחנק אבל גבי דידה דהוי הוא החתיכה דאסורה הוי איסור מוסיף מגו דאיתוסף עליו משום קדושין אלו שקידש עבפה איסור שאר קרובות נתוסף גם עליו משום איסור חמותו וחייבת בשריפה, דבאיסור מוסיף אמרינן מגו אף דהוי משני שמות, והשתא אם העדים שהעידו עליהם הוזמו דנין אותם בחנק דלאחיו ולא לאחותו. ומוכח דגם רש"י ס"ל כהרמ"ע מפאנו בסברא זו, ולפ"ז שפיר נוכל לאמר דגם הרמב"ם ס"ל ג"כ ההבדל הנ"ל בין כולל למוסיף ובזה יבאו כל דברי הרמב"ם על נכון בס"ד, דבהמשנה דכריתות דחפץ לחשוב מספר החטאות דיהי' שוה בהם האיש והאשה וע"כ אמר המשנה דחייב שש חטאות האיש והאשה אף דעתה שבעה אסורים כמו שהקשה התוס' שם על הגורסין אחות אשה הא הוי שבע ולכך לא גרסי ועיין בתוי"ט, ואמנם לפי זה ניחא הגירסא ועכ"ז ששה הוי דהא כלתו היא רק גבי איש שייך משום דהוי מוסיף מגו דתאסר על האחין משום אשת אח וניתוסף עליה איסור תאסר עליו משום כלתו ואף דהוי משני שמות אמרינן מוסיף כמ"ש התוס' יבמות הנ"ל אבל לגבי דידה דהוי הוא החתיכה דאסורה הוי כולל מגו דאסורה באחי בעלה משום אשת אח אסורה בחותנה משום כלתו ולא חשיב איסור כולל משני שמות ולא חל עלי' וכיון דדל כלתו לגבי דידה אם לא גרסי אחות אשה ישאר אצלה רק חמש, ע"כ אתי שפיר הגירסא אחות אשה בכדי שיכול לאוקמי דגם היא תחייבה בשש חטאות ובאמת האיש יחייב בשבעה חטאות ור"י דאמר אם עבר הזקן ונשאה חייב עליה משום אשת אב באמת לגבי דידי' דהוי היא החתיכה דאסורה אף אי לית בן קטן לסבא הוי מוסיף משום דכיון דאיתוסף עלי' איסור לגבי אחי הזקן משום אשת אח כמ"ש הרמב"ם בהל' שגגות ניתוסף גם לגבי דידי' משום אשת אב ואף דהוי משני שמות הא אמרינן באיסור מוסיף בכה"ג ושפיר חייב האיש, אבל לגבי האשה דהוי הוא החתיכה דאסורה א"כ הוי כולל מגו דאסורה באחי הזקן משום אשת אח אסורה גם בו משום אשת אב והוי כולל משני שמות הא לא אמרינן כולל כהאי, וא"כ לא מוסיף ר' יוסי לגבי דידה שום איסור בהא דעבר הזקן ולכך פריך מאי איסור מוסיף איכא הכא ולא הכונה דיהא איסור מוסיף אלא כלומר מאי איתוסף חומרא זו לגבי דידה כמ"ש התוס' חולין ק"א ד"ה איסור לא חשיב בכך איסור מוסיף כו' דהא כולל אלא כלומר דאיתוסף חומרא זו עיי"ש וכן פרש"י בכריתות ד' י"ד ע"א מגו דאסור בחתיכות טהורות איתוסף כו' ופרש"י והיינו כולל, וכן מפרשים בהרבה מקומות נושאי כלי הרמב"ם בהא דכתב הרמב"ם מוסיף והכונה דאיתוסף חומרא זו והוא איסור כולל, והשתא מתרץ הגמ' שפיר דאית ברא לסבא ומגו דחל על הקטן בב"א דהיא תאסר בו בשני איסורין בב"א ותהי' חייבת גם משום שם אשת אב על הקטן גוררת נמי איסור שם זה על יעקב להתחייב עליו משום אשת אב דכפי מה שפרשתי דבכולל לא איכפת לן אם אף בלא איסור השני היתה אסורה רק כיון דמשום זה השם מאיסור השני חייבת ג"כ וחייל עלה להתחייב על החתיכה החדשה משום שם איסור השני גריר לחייבם משום שם זה גם בחתיכה האסורה כמש"ל ולגבי דידי' אף דלא חשיב איסור מוסיף בכה"ג כמ"ש כפי סברת מרן הגרע"א זצ"ל משום דלא נתוסף שום איסור מחמת איסור השני בדבר המותר דבלא"ה הא הדברים החדשים אסורים עלה משום איסור הראשון עכ"ז הא הוי לגבי דידי' איסור מוסיף מטעם אחר דהא אף בלא הבן קטן לסבא איתוסיף עלה איסור לגבי אחי הזקן משום אשת אח מפני נשואי יצחק נתוסף גם לגבי יעקב משום אשת אב דבמוסיף אמרינן מגו אף אי הוי משני שמות, וא"כ אין שום סתירה מפה"מ להרמב"ם הנ"ל לסברת מרן הגרע"א בדו"ח וגבי איסור מוסיף דכל הצורך לבן קטן הוא משום לתא דידה דישתכח גם לגבה שבע חטאות משום איסור כולל דבעינן משם אחד וכל זה מוכרחים לבוא לר' יוסי כמ"ש התוס' ביבמות הנ"ל דר"י מודה באיסור כולל אך בעי דיהא הכולל משם אחד משא"כ במוסיף חשיב אף דהוי משני שמות, וא"כ לרבנן דפליגי על ר"י לשיטת התוס' הנ"ל ס"ל דאף בכולל סגי אי הוי משני שמות וא"כ הכא בכריתות דרוצה לאמר לר' יוסי דהא ר"י מוסיף על הת"ק ומסתמא ברישא מודה וכמ"ש התוס' לפי שיטתם הכא בכריתות דר' יוסי לא ס"ל כלל כולל מפרשים כל המשנה באיסור מוסיף בכדי שיהי' הרישא ג"כ מתוקמא כר' יוסי, כן נאמר לפי שיטת התוס' ביבמות דס"ל דר' יוסי מודה בכולל ורק בכולל משני שמות לא אמרינן על כרחך נפרש המשנה דיהי' הרישא כר"י ויהי' מספר חטאות שוה באיש ובאשה ולפי"ז מוכרח לאוקמי שיהא בן קטן לסבא דבלא"ה לא תחייבה היא משום איסור אשת אב דהא לגבה הוי איסור כולל משני שמות אבל לרבנן לפי הנ"ל ס"ל דגם בכולל לא בעינן משם אחד לא צריכי לאוקמי שיהי' בן קטן לסבא דהא בלא זה הוי כולל מגו דאסורה באחי הזקן משום אשת אח אסורה בו משום אשת אב, והרמב"ם בהל' סנהדרין פסק כרבנן דנידן בחמורה ועולה יפה דברי הרמב"ם בהל' שגגות לפי הלכה כרבנן דבכולל אמרינן מגו אף בשני שמות מפרש שמונה חטאות דשייך בין באיש ואשה שהן שווים ומנה אחות אשה דהא כלתו גם היא חייבת אף דהוי כולל משני שמות, וגם מפרש אשת אב אף בלית בן קטן לסבא דלגבי דידי' הוי מוסיף משני שמות ולגבי דידה הוי כולל משני שמות, וסרה קושית התוי"ט דבפה"מ מפרש לר' יוסי ובהל' שגגות כתב לפי הלכה כרבנן ולכך חשיב שמונה חטאות ודו"ק.

טו) איברא כשנתבונן דכל הפירוש הוא בשביל שיהא איסור אשת אב ג"כ חייל עלה דידה א"כ למה להרמב"ם בפה"מ לפרש וז"ל אילו לא נשאה יצחק היתה אסורה לקטן הזה לכשיגיע לכלל מצות משום אשת אחי אביו בלבד וכשייבם אותה יצחק לכשיגדל ויבא לכלל מצות יהי' איסור אשת אחי אביו ואשת אביו באים כאחת עכ"ל וכיון דמצרכינן רק לפרש שיוכל היות דהיא תחייבה בו משום שם איסור אשת אב ג"כ הא לא בעינן שיגיע לכלל מצות ורק. כשיגיע לט' שנים ויום אחד דהוי ביאתו ביאה תאסרה בו ותחייבה על ביאתו כמבואר במשנה נדה מ"ה ע"א דעל ביאת קטן מבן ט' שנים ויום אחד מומתין ע"י והוא פטור, וע"כ הא דמדייק הרמב"ם לכשיגיע לכלל מצות הוא משום דיהי' הוא אסור בה ומגו דאסור עליה איתוסף איסור לגבי אחרים לכך מוכרח לאמר לכשיגיע לכלל מצות אז איתוסף לאסור הבן עליה ומגו דאיתוסף עליה איסור לגבי הבן לכשיגיע לכלל מצות אתוסף מהשתא איסורא לגבי יעקב, וא"כ כיון דכל הפירוש הוא משום דיהי' איסור מוסיף לגבי דידי' הדרה הסתירה לסברת מרן הגרע"א בדו"ח וגם ישאר קושית התוי"ט דלאיסור מוסיף למ"ל לכל זה דבלא"ה הוי מוסיף מגו דאיתסרא לגבי אחי הזקן איתוסף איסורה לגבי יעקב כמ"ש הרמב"ם בהל' שגגות.

טז] אבל כד דייקינן אשכחנא פתרא, דצ"ע מדוע הרמב"ם בפה"מ סנהדרין פ' הנשרפין פי' הפלוגתא כיצד חמותו ונעשית אשת אב נידן בחמורה בסקילה ור' יוסי ס"ל נידן בזיקה ראשונה ואין הלכה כר"י עיי"ש והא בכה"ג דנעשית אח"כ אשת אב הוי איסור מוסיף מגו דאתסרה לגבי אחיו משום אשת אב אסורה בו ור"י נמי מודה באיסור מוסיף, וע"כ מיירי דלית לי' אחין כמ"ש התוס' בסנהדרין פ"א ע"א ד"ה נידן עיי"ש וא"כ אי לית לי' אחין מאי טעמא דת"ק, ומצאתי בתוס' חדשים על משניות העתיק מה שכתב התוס' הנ"ל וסיים שהרמב"ם לא כ"כ וצ"ע ובוודאי כוונתו לזה דהא הוי מוסיף ואמאי חולק ר"י דהא באיסור מוסיף מודה, ומשום זה נראה דמוכרחים לאמר דהרמב"ם מפרש דבכולל כ"ע ס"ל דבעינן משם אחד ואף לרבנן לא אמרינן מיגו אי הוי משני שמות, ובמוסיף פליגי דרבנן ס"ל דשאני איסור מוסיף דאף דלא הוי משם אחד חשיב איסור מוסיף ור' יוסי ס"ל דגם באיסור מוסיף בעינן דוקא שיהי' משם אחד ואי לא הוי משם אחד לא חשיב איסור מוסיף ומיושב היטב מה שמפרש הרמב"ם בפה"מ בסנהדרין מי שנתחייב בשתי מיתות ב"ד נידן בחמורה כגון חמותו ונעשית אשת אב וס"ל לר"י נידן בזיקה ראשונה וע"כ מיירי דלית לי' אחין והוי איסור מוסיף משני שמות מגו דאיתסרא עלי' משום קדושי אב שאר קרובות עליה אסורה בחתנה משום אשת אב ונידן בחמורה דרבנן ס"ל דבאיסור מוסיף אמרינן מגו אף משני שמות ור' יוסי ס"ל דאף במוסיף לא אמרינן מגו אי הוי משני שמות לכך ס"ל דנידן בזיקה ראשונה משום חמותו, דלא חשיב איסור מוסיף כהאי דהוי משני שמות, לפי"ז לא אפשר לאוקמי כמ"ש הברייתא כגון א"א ונעשית חמותו דזה הוי כולל משני שמות וגם לרבנן לא חשיב כולל כהאי וגם לדידהו הי' הדין דנידן בזיקה ראשונה.

יז] והשתא דאתינן להכי עולה שפיר פירוש המשנה בכריתות דחשיב שש חטאות אף דהוי שבע אי גרסי אחות אשה משום דמונה מספר חטאות שיהי' שוה בשניהם באיש ואשה הוי שש דלגבי דידה דל כלתו דהוי לגבה כולל משני שמות כמש"ל דלא אמרינן מגו אף לרבנן, ורק לגבי דידי' הוי מוסיף ואף דהוי משני שמות חשיב איסור מוסיף לרבנן ור' יוסי אומר אם עבר הזקן כו' חייב משום אשת אב ואם לית ברא קטן לסבא לא מצי גם לגבי דידי' למשכחת דיהי' מוסיף דמפני דאיתסרה לאחי הזקן משום אשת אח לא אמרינן מגו דניתוסף עי"ז איסור אשת אב דהא הוי משני שמות ולר"י גם באיסור מוסיף בעינן דוקא משם אחד, וע"כ מוקמינן דאיכא ברא לסבא וא"כ הוי מוסיף משם אחד, ואולם השתא ישאר סברת הדו"ח דבמוסיף בעינן שיתוסף איסור על החתיכה עצמה דבר שלא הי' בא ע"י איסור הראשון, והכא גם מצד איסור הראשון היינו אשת אחי אביו הא הקטן אסור בה, ואך באמת הכא נשתוו אסור כולל ומוסיף בזה, דהא ע"י נשואי יצחק הוי איסור מוסיף עליה לגבי אחי הזקן משום אשת אח מה שהי' מותרת להם אילו לא נשאה יצחק ורק החסרון בזה דהא השם אשת אב אינו מחייב א"כ ע"ז שפיר מהני מה דאית ברא לסבא דהא הבן קטן שיש לסבא אם לכשיגדיל ויבא לכלל מצות יבא עליה יתחייב עלי' גם משום אשת אב דעליו באו כולם בב"א א"כ יש עתה ע"י נשואי יצחק איסור מוסיף משום איסור השני מה שלא בא ע"י איסור הראשון דהיינו אחי הזקן נאסרו בה רק ע"י נשואי יצחק, וגם שם אשת אב ניתוסף עלי' ע"י הבן קטן שיש לסבא דיהי' נתחיב גם על שם אשת אב משום דבאו עליו בב"א, ובכה"ג גם ר' יוסי מודה דמשום איסור מוסיף דבשביל נשואי הזקן יתוסף עליו איסור לדברים המותרים משום איסור הראשון וגם יתחייב עלי' משום שם אשת אב, ולגבי דידה הוי כולל משם אחד דכולל הבן קטן ותחייבה בו גם משום שם אשת אב גריר שם זה להתחייב גם על יעקב משום שם אשת אב דכולל בכה"ג הוי טוב וחשוב כמש"ל דכל הקפדת הכולל אם השם מחייב על החתיכות אחרות, ולפי"ז מדוייק שפיר פה"מ להרמב"ם בכריתות דמפרש לכשיגיע לכלל מצות דזה בעינן שיהי' מוסיף אף לר"י וגם השם אשת חב יתחייב עלי' ויהי' השתא מוסיף עם מה שנתוסף איסור ע"י נשואי אלו של הזקן לאחי הזקן. אבל הרמב"ם בהל' שגגות כתב לפי הלכה דקיי"ל כרבנן דס"ל דבמוסיף לא בעינן שיהא דוקא משם אחד, א"כ לא צריך לאוקמי שיש ברא לסבא דהא לרבנן גם בלא זה סגי מה שניתוסף עלי' איסור משום נשואי הזקן לאחי הזקן משום אשת אח, והרמב"ם חשיב מספר החטאות שיכול למצוא לגבי דידי' בלבד, אף דלגבי דידה יחסר ממנין החטאות דהא כלתו ואשת אב אי לית ברא לסבא הוי לגבי דידה איסור כולל משני שמות דאף לרבנן לא אמרינן מגו עכ"ז חשיב למנות מה שיוכל ע"י ביאה אחת להתחייב ויפרש דלגבי דידי' יוכל לחייב בשמונה חטאות.

יח] ולפי האמור מתורץ תמיהת השעה"מ פי"ז מהל' א"ב על הלח"מ שכתב בפ"ב ליישב מה שלא השיג הראב"ד על הרמב"ם מה שכתב הבא על אמו חייב ב' שאינו אלא לקוברו בין ר"ג כמו שהשיג הראב"ד במ"ש הרמב"ם הבא על בתו מנשואתו חייב ב' והשיג הראב"ד דאלו הב' אינם אלא לקוברו בר"ג, ותירץ דהראב"ד סובר שאם נשא אשה ואח"כ בא על בתה אינו חייב אלא משום אשה ובתה לבד, וא"כ לא משכחת דיהי' חייב ב' אלא כשאנס אשה וילדה בת ונאסרה משום בתו ואח"כ נשא האנוסה ונאסרה משום בתו ומשום בת אשתו, והשתא ודאי אינו חייב ב' חטאות משום דאאחע"א דהא האיסור אינו בב"א, והקשה השעה"מ שהרי איסור כולל הוא כשנשא האנוסה מגו דאיתסר בשאר קרובות נאסר בבתו משום בת אשתו דקימ"ל כרבנן דר"י ואע"ג דאינן משם אחד עכ"ל, ולפמ"ש הא מוכרח דהרמב"ם ס"ל דגם רבנן מודין דבאיסור כולל בעינן דוקא משם אחד ורק באיסור מוסיף פליגי על ר"י דלדידהו חשיב איסור מוסיף אף דהוי משני שמות, ור"י במוסיף נמי בעינן שיהי' דוקא משם אחד, ואתי שפיר הראב"ד לפמ"ש הלח"מ דכיון דלא משכחת דיהי' חייב ב' רק אם אנס וילדה ואח"כ נשא את האנוסה, א"כ לא באו בב"א ותו אאחע"א דהא הוי כולל משני שמות דכ"ע מודו והוי רק לקוברו בין ר"ג, אבל באמו דבאו בב"א חייב שתים.

יט] ומכל המבואר בזה נמצא ביאור לדברי המהרי"ט בחידושיו לקדושין ע"ח בהא דאמר ר"א כהן הבא על אחותו זונה משוי לה חללה לא משוי לה חזר ובא עליה עשאה חללה, וכתב המהרי"ט וז"ל וא"ת והא אמרינן לעיל דאין איסור אלמנה חל על איסור אחות ה"נ היכי חייל איסור זונה למשוי לה חללה בתר הכי ומשם הרא"ש אמרו דמיירי כשהביא ב' שערות אחר שנעשה חללה משמע דרוצה לפרש דבא עליה כשהוא קטן בן ט' שנה דעשאה זונה בביאתו ולאו בת עונשין היא עכ"ל, ושתי תמיהות בדבריו חדא מאי קושיא היכי חייל איסור זונה למשוי לה חללה כמו דלא חייל אלמנה על אחות, דהא לא דמי דהתם קאי לחייב הכ"ג מלקות שתים עליה על איסור אחות ואלמנה, שפיר אמרינן דאאחע"א ולא לקי על לאו דאלמנה לכ"ג, אבל הכא הא בביאתו הראשונה שבא על אחותו שהיא מחייבי כריתות משוי לה לזונה כמו דמרבינן לכל ח"כ דנעשית זונה עיין ברש"י יבמות ס"ח ע"ב ובתוס' שם ובהרמב"ם ובשו"ע להלכה, וא"כ כיון דנעשתה זונה אח"כ שבא עלי' אחי' הכהן עוד הפעם אף דלא לקי משום זונה דאאחע"א עכ"ז מי גרע אם בא עלי' כהן קטן דלא בר עונשין עכ"ז הוי חללה כמ"ש בשו"ע אה"ע סימן ז' סי"ב איזה חללה כו' והוא שיהיו הכהן מבן ט' שנים ויום אחד ולמעלה והנבעלת מבת ג' שנים ויום א' ומעלה עיי"ש ומקור הדין ממשנה נדה מ"ה, חזינן דלא תלי במה שחייב על ביאה זו רק אם ביאה כזו בגדול הוי זונה או חללה בקטן ג"כ משוי לה לזונה וחללה, וא"כ מדוע נימא דבביאתו השני' משום דלא לקי לא יעשנה חללה, ועוד אינו מובן דבהתירוץ משם הרא"ש מתחיל שבא עלי' כשהוא קטן, ומסיים ולאו בת עונשין היא

אולם לפמש"ל דשאני הא דלא חייל משום אאחע"א דמיקרי דהאיסור אינו בעולם על מה לחול דלא מיקרי מוסיף או כולל אם מוסיף או כולל אנשים שיש עליהם איסור מקודם משום איסור הראשון משא"כ אם יש קטן אף דעכשיו לאו בר עונשין עכ"ז מיקרי איסור מוסיף מהשתא על הגדול מגו דנתוסף איסור לגבי הקטן לכשיגיע לכלל מצות משום דהאיסור ישנו בעולם על מה לחול רק קטנותו מעכבת כמ"ש הרמ"ע מפאנו וכדמוכח מפה"מ להרמב"ם בכריתות דאם יש ברא קטן לסבא מיקרי מוסיף מהשתא אף דס"ל להרמב"ם דבמוסיף וכולל בעינן שיהי' האנשים מצויין בעולם והקטן הא לא יתחייב עכ"ז כיון דאין ד"א מעכב רק קטנותו חשבינן כמו שיש האיסור על מה לחול, ותמוה לי דברי המנחת חינוך במצוה ק"צ גבי ערות אמך דאם נולד בן מאנוסתו ולאחר שהגדיל הבן נשאה אביו דאינו חייב שתים רק כשיש בנים לאב מאשה אחרת הוי אשת אביו איסור מוסיף ואם אין לו שנים וקרובים אאחע"א ואם אח"כ נולד לו בנים הדר הוי לי' מוסיף וחייב שתים ודוקא שבא עלי' לאחר שנעשה הבן הנולד אח"כ ט' שנים ויום אחד דקודם לכן אין איסור ביאה עכ"ל, ודבריו תמוהין דזה מהני רק לחייב אותה שתים דמשוי לגבי דידה לאיסור כולל מגו דהיא תאסרה בהקטן הנולד שהוא בן ט' שנים ויום א' משום אשת אב אסורה בבנה נמי משום אשת אב, אבל לגבי בנה לא מהני מידי שיהי' הוא חייב שתים עליה במה שיהי' הקטן הנולד בן ט' שנים ויום א' דהא לגבי דידי' הוי היא חתיכה דאיסורה והוי איסור מוסיף מה שיתוסף עליה איסור שאנשים אחרים אסורים בה, והבן הנולד כל זמן שלא הגיע לכלל מצות לא אסור בה. אבל באמת לא צריכי כולי האי אף שיהא בן ט' שנים ויום א' דאשתמיטתי' תשו' הרמ"ע מפאנו ופה"מ להרמב"ם כמש"ל דמפורש דאף דעוד לא הגיע לט' שנים עכ"ז חשבינן מוסיף מהשתא כשנולד כיון שיתוסף איסור לכשיגיע לכלל מצות וז"ל הרמ"ע מפאנו אף שאין חיוב בהן עד שיגדלו איסורא מיהא איכא שאין בו חיוב עכשיו ועתיד להיות לאח"ז והדברים פשוטים עכ"ל ועיי"ש שבין בכולל ובמוסיף כן ואף אם הנולד בן יום אחד יתחדש האיסור כולל או מוסיף], ולפי"ז עולה יפה דברי המהרי"ט דשפיר הקשה אמאי בביאה שני' משוי לה חללה הא איסור זונה ליכא גבי אחי' משום דאאחע"א וא"כ הוי כמו שהאיסור אינו בעולם כמש"ל וא"כ לא בעל זונה דתתחללה, וניחא התירוץ משם הרא"ש דבא עלי' כשהוא קטן וא"כ ליכא מה שימנע מלחול איסור זונה רק הקטנות וזה הוי כישנו בעולם האיסור ושני האיסורים ראוים לחול עליו לכשיגדל ע"כ משוי לה לחללה כמו כל כהן קטן שבא על זונה אף דלאו בר עונשין עכ"ז משוי לה חללה, ואך אם היא גדולה ויש עליה איסור אחות אאחע"א ולא חייל עלי' איסור זונה על איסור אחות ולא הוי לגבי אחיה זונה, וא"כ אף דאחי' הוא כהן קטן ואינו בר עונשין ולא יעכב איסור אחותו את איסור זונה מלחול עכ"ז הוא לא עושה איסור דהשתא לא מחייב, ולגבי דידה אאחע"א ולא הוית זונה לגבי אחי' ע"כ אינה מחוללת בביאתו, ואף דכל היכי דהוא מוזהר היא מוזהרת הוא רק אם הוא גדול ומוזהר, אבל הכא דהוא קטן ע"כ כל הזהרה משום לתא דידה וכיון דהיא גדולה ואאחע"א ליכא עליה איסור זונה לגבי ביאה דידי' ע"כ מסיים המהרי"ט ולאו בת עונשין היא, דבעינן שגם היא תהי' קטנה וראוי לחול עליהם שני איסורין בב"א לכשיגדלו ומיקרי עתה שישנו האסורים בעולם כיון דרק הקטנות מעכב ועומד לחול לכשיגדלו הויא זונה בביאה ראשונה ובביאה שני' חללה כמו כל כהן קטן שבא על הקטנה מאיסורי כהונה וראיתי במקנה קדושין הכא דכתב להוכיח דע"כ היא גדולה דאם היא קטנה בלאו אחותו הא איכא איסורא דכ"ג לא ישא את הקטנה כדאיתא ביבמות ס"א ולא חייל איסור אלמנה על איסור קטנה עיי"ש ודבריו צ"ע דאף אי נימא דאין איסור חל על איסור עשה כמבואר בתוס' שבועות כ"ג עיי"ש עכ"ז לא שייך הכא דליכא שום איסור דכל האיסור אם בועל אחר קדושין ואם בעל שלא לשם קדושין ואישות ליכא איסורא כלל משום קטנה לכ"ג כמבואר ברמב"ם הל' א"ב עי"ט הל"ד ובמ"מ שם ובמל"מ פי"ז הלי"ג שם, והכא בכ"ג שבא על אחותו הוי שלא לשם קדושין ואין איסור קטנה כלל ותמוה מאד,

כ] ועתה נשוב למ"ש עוד גיסי הגאון שיחי' באותו תשובה לאמר דלא חל איסור טריפה על החלב לפמ"ש הכו"פ סימן כ"ד לחזק קושית הט"ז דיאסר החלב בעיקור סימנים אף לדעת הבה"ג שבחיים כשר אלא דאין שחיטה מועלת מצד איסור אבמ"ה כמו אבר היוצא לפמ"ש הרשב"א דאבר היוצא הוי רק איסור אבמ"ה מ"מ אסרינן משום דלית תקנתא בשחיטה, ומזה הוכיח גיסי נ"י שבטריפה דלית תקנתא בשחיטה להתירה אסור החלב משום אבמ"ה ותו לא קשה דיחול איסור טריפה על הבשר במגו דחל על החלב דהא החלב יאסר משום אבמ"ה כיון דלית תקנתא בשחיטה דאחר שחיטה תאסר משום טריפה עכ"ד, לדעתי יש לחלק דלא דמי זה לזה, דהנה נחקור מאי ס"ד דגמ' דחלב בהמה יהי' אסור מאיזה טעם והרבה אחרונים מפרשים משום דאסור מצד צירן ורוטבן של אבמ"ה עיין בכו"פ סימן ס"ב, ובאמת למ"ד לאו לאיברים עומדת ולהתוס' דכש"כ לאו לחתיכות בשר עומדת אין שום איסור אבמ"ה ובשמ"ה על הבהמה ואיך תאסר מצד צירן ורוטבן וע"כ מוכרחים לאמר דהאיסור הוא משום אינו זבוחה דרביע על הבהמה ואיסור החלב הוא מצד צירן ורוטבן של איסור אינו זבוחה, ולכן למסקנא דהתורה התירה החלב קאמר הגמ' בחולין שם דלהכי שרי התורה בחלב דעלמא משום דאית לי' תקנתא לאיסורא בשחיטה אבל כל דלית תקנתא לאיסור אז לא התירה התורה, והשתא אתי שפיר חלב טריפה דיש התיר לאיסור שא"ז דכשישחוט שחוט הטריפה פקע האיסור א"ז כמבואר, ולכך לא נוכל לאסור חלב טריפה מצד צירן ורוטבן שא"ז דהא אית לאיסור שא"ז תקנתא בשחיטה, וע"כ מה דאסור חלב טריפה הוא מצד צירן ורוטבן של איסור טריפה, אבל בעיקור סימנים הא ליתא תקנתא לאיסור שא"ז בשחיטה דכשישחוט הוי נבילה ולא פקע האיסור שא"ז כמבואר בתו"ס שבועות כ"ד ובמשנה דחולין וכן בהרשב"א בחידושיו לחולין ובתשו' הריב"ש סימן שצ"ח ועיין פרמ"ג בפתיחה להל' שחיטה דבנבילה הוי איסור עשה שאינו זביחה וכן בחלב אבר היוצא כמהו דלית תקנתא לאיסור שא"ז, ועפי"ז מיושב מה שתמה גיסי הגאון שיחי' על הכו"פ שהקשה על הט"ז לפמ"ש באבהיו"צ האיסור מצד אבמ"ה דלית תקנתא כו' ועיקור כמהו ותמה גיסי שי' דהא בעקור יש תקנתא לאיסור אבמ"ה בשחיטה דפקע איסור אבמ"ה ואסור משום נבילה עכ"ד ולהנ"ל ניחא דאיסור החלב דהוי מצד צירן ורוטבן של א"ז ובעיקור אף לאחר שחיטה הוי נבילה ולא פקע איסור שא"ז, ומצאתי אח"כ בנו"ב תנינא יו"ד סימן ל"ו דמפרש דהס"ד לאסור חלב הוא משום א"ז עיי"ש ולא הביא שום הוכחה לזה ולענ"ד יש הוכחה ממ"ד לאו לאיברים עומדת, ואף דאיסור שא"ז הוי רק עשה אסור ג"כ צירן ורוטבן כמבואר ברמב"ן והובא בר"ן כתובות פ' אעפ"י דלכך בשר אדם ש"ל דמותר משום דאי לא הכי יהא חלב אדם אסור מטעם צירן ורוטבן ע"כ עיי"ש וא"כ מוכח דס"ל דגם באיסור עשה אסור צירן ורוטבן דבשר אדם אי נימא דאסור לא הוי רק איסור עשה ואף לדעת הרמב"ם בהל' מ"א פ"ב הל"ג דבשר אדם אסור בעשה מזאת החיה עכ"ז הא החלב מותר, ופירש המ"מ דכל היוצא מן הטמא טמא אינו אלא לטמאין בלאו, אבל באדם דהוי רק איסור עשה לא, והובא בש"ך יו"ד סימן ע"ט סק"ד, לא ע"ז הטעם סמך המ"מ כמבואר בדבריו שם ועיין ברדב"ז ח"ה סימן שני אלפים ק"א דמפרש כהמ"מ ומסיק דמטעם זה התיר התורה הכא באיסור עשה כדי שהולד יהי' ניזן עיי"ש וע"כ דבשאר איסור עשה אסור צירן ורוטבן, ובחלב אדם דמותר משום דמפורש ההיתר כמ"ש הבריתא בכתובות שם ועוד דאסור עשה שא"ז לא דמי לכל איסור עשה דליכא בה שום איסור אחר מלבד העשה, משא"כ בעשה שא"ז אם יאכל בלא שחיטה יהי' איסור אבמ"ה או נבילה וטריפה א"כ חמור עשה שא"ז ואסור צירן ורוטבן ואין ללמוד מחלב אדם.

תוכן העניינים

דבר אליהו (קלאצקין)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה