דבר אליהו (קלאצקין)· רבי אליהו קלצ'קין
ספר דבר אליהו · סימן סט
בסי' תרצ"ד שחייב כל אדם ליתן לפחות ב' מתנות לשני עניים וכתב המ"א "שכתב במאור דלא יתן להם קודם פורים דלמא אכלי להו קודם פורים", והנה הבעל המאור מיירי לענין כפרים שמקדימין ליום הכניסה שגובין בו ביום ומחלקין בו ביום מפני שעיניהם של עניים נשואות במקרא מגילה, דמ"ש הרי"ף בהא דחכ"א בזה"ז הואיל ומסתכלין בה כו' "כלומר הואיל שעיניהם של עניים נשואות למקרא מגילה כדי שיחלק להם מעות פורים אין קורין אותה אלא בזמנה", היינו "דבזה"ז שישראל מיוסרין בדקדוקי עניות אי יהבינן להו מתנות בי"א ובי"ב ובי"ג אזלי ואכלי להו ביומא ההוא ושמחת פורים אינה נוהגת אלא בזמנה ובטלה לה שמחה כו', (ודגם כדיהבי להו בי"ג הגם שביום התענית לא יאכלו, חיישי' דאכלי להו בליל פורים, ושמחת פורים דוקא ביום), וכיון שהמתנות לאביונים הוי ביום קריאת המגילה וכתק"ח, מש"ה אילו אכלי להו עניים ביום הפורים הוי כמצותה, משא"כ כשאין נתינת המתנות לאביונים ביום קריאת המגילה, י"ל דאפי' אכלי להו עניים בפורים לא יצא י"ח, ומשום דהוי חובת היום ולא יי"ח במה שנותן מקודם, וכדמוכח מדקאמר דמגילה בשבת לא קרינן כו' רב יוסף אמר מפני שעיניהן של עניים נשואות במקרא מגילה, ובפרש"י "לקבל מתנות האביונים וא"א בשבת" ואס"ד שיכולין ליתן להם מקודם הי' אפשר לתקן שיתנו להם מע"ש בזמן שמכינים לסעודת שבת, דממילא רחוק לחשוש שיאכלו העניים המתנות בע"ש ולילי שבת וע' פסחים ד' ק"ה ובגיטין ד' ל"ח פרש"י ד"ה בע"ש וע' סי' תרפ"ח סעי' ו' דכשמקדימין לקרות המגילה בע"ש אין עושין סעודת פורים עד יום א' בשבת ומ"מ מתנות לאביונים דוקא ביום קריאת המגילה וע"ש במ"א, הרי שאין זה תלוי בסעודה ומצות שמחת פורים], ובלא"ה לא מסתבר לומר שעקרו זמן קריאת מגילה בשביל חשש בעלמא שמא ימהרו העניים לאכול, ועכצ"ל דמצות מתנות לאביונים דוקא ביום קריאת המגילה ולכאו' יקשה לפ"ז מה שהביא המ"א טעם המאור דדלמא אכלי להו קודם פורים דהא בלא"ה לדידן שאין קורין אלא בי"ד ובט"ו א"א להקדים ליתן קודם פורים ואולי י"ל דכיון דמשכחת שקורא בי"א כגון שמפרש בים ויוצא בשיירא ואינו מוצא מגילה להוליך עמו דקיי"ל סתרפ"ח ס"ז שקוראה בקדימה, קאמר שגם כה"ג לא יתן אז המתנות לעניים ודכדאיכא עניים בהדיה בהשיירא יתן להם בפורים ודוקא כשלא יוכל לקיים המצוה בזמנה יתן בקדימה, וכמ"כ אין להוכיח ממ"ש המ"א סק"ב דבמקום דנהגי לתת דמי מחצית השקל לחזן לא נפקי בזה ידי מתנות לאביונים אא"כ מחלקים מהם לעניים, דהגם שנותנין קודם פורים יי"ח נתינה, די"ל דקאי המ"א לפמ"ש שבמדינתנו נותנין בשחרית קודם קריאת המגילה, ובלא"ה הא כבר כתב השע"ת שנפל ט"ס ושצ"ל זה בס"ק שלאחריו לענין מעות פורים וכמפורש בשו"ת מ"ב, וקמ"ל דגם כשגבו בפורים לא יי"ח בנתינה לש"צ.
והנה גם כשמפרש להדיא שלא יזכה המקבל בהמתנה עד יום הפורים, יש מקום לחקור בזה כיון שהמקבל זוכה אז מעצמו והנתינה היתה קודם זמן המצוה, ובפרט לפמ"ש התוס' בב"מ ד' ו' בהא דתקפו כהן אין מוציאין מידו שאינו יכול לתובעו רק טובת הנאה שיש לו בו, ועמ"ש בזה בספרי אה"ר סי' מ"ב, והכא שהוא מחויב ליתן ב' מתנות לשני אביונים רק שבידו ליתן להעניים שירצה, יש לו רק ט"ה דהחזקת טובה בעלמא, ולא ט"ה דממון, משום דא"כ לא יהא כדי מתנה, שינוכה מזה הדמים שקבל מהעני המקבל, וכדליכא אלא ט"ה דהחזקת טובה אינו ממון כמו שביארתי באה"ר שם, וממילא הא אין הנותן יכול לחזור ולהוציא ממנו, וא"כ כשהגיע זמן חיוב לא יהיב ליה מידי, וכן משמע קצת מהא דא"ר יוסף דמש"ה מגילה בשבת לא קרינן, הגם דאפשר שיתנו המתנות מע"ש באופן שיזכו בהמתנות למחר, ועמ"ש הגרע"א ת' קנ"ט להוכיח ממ"ש התה"ד גבי הא דאין פודין בשבת, דבנתינת ממון לכהן בע"ש שיחול הפדיון בשבת ליכא משום איסור שבות, (ועפ"ז יש לחקור גם לענין פדה"ב כיון דתו לא יוכל למחר לחזור ולהוציא ממנו וליתן לכהן אחר), אך מזה יש לדחות די"ל דכיון שעיניהם של עניים נשואות במקרא מגילה, חיישי' שכשלא יהי' ביום קריאת המגילה לא יתעוררו כ"כ ליתן, וע"י הזכירה בקריאת המגילה באין לידי מעשה קיום המצוה, ולא מוכח מזה לומר דכה"ג לא יי"ח. וע' באה"ט סי' תרצ"ה סק"ז דמי ששלח לחבירו שבמדה"י ב' מנות או ב' מתנות לשני אביונים קודם פורים יוצא י"ח כיון שהגיעו ליד המקבל בפורים שהוא שעת החיוב ע"ש, אך י"ל דשאני התם שלא נגמרה הנתינה עד שעה שיבא ליד המקבל, דהא אם לא יחפוץ המקבל לזכות בהמתנה תחזור ליד המשלח [דדוקא גבי שילוח מנות כ' הרמ"א שאם שולח מנות לרעהו והוא אינו רוצה לקבלם או מוחל לו יצא, משא"כ גבי מתנות לאביונים] וגם יד השליח כיד משלחו ונתינתו כנתינתו, משא"כ כשכבר הוא ביד המקבל קודם הפורים שהמקבל זוכה אז מעצמו ולא ע"י נתינה.
וכן כשנותן ליד גבאי צדקה מעות פורים קודם פורים, תיכף שנותן ליד גבאי כבר יצא מרשותו דיד גבאי כיד עניים דמי וכבר הוי מעות צדקה שלא יוחזר להנותן וכיון שכבר יצא מר מרשותו קודם פורים אפשר דמגבת פורים הוא דהוה וכמ"ש בב"מ ד' ע"ח, ושצריך ליתן בפורים דוקא לקיים מצות מתנות לאביונים (ולא יתכן שיתנה בפירוש שלא יצא מרשותו עד שיגיע בפורים ליד המקבלים) ובל"ז יש לחוש דלמא הגבאי מחלק במעותיו לכל העניים וממילא לא יגיע לכאו"א כדי שיעור נתינה וע' תוס' גיטין ד' כ' (וגם משלוח מנות שיעור נתינה הוא דל"צ וצריך שיהא דבר חשוב ויותר מש"פ), אך מצד זה הי' אפשר לפרש שיעשה הגבאי החלוקה באופן שיצאו הנותנים חובת המצוה, וגם סתמא כמפרש דמי שרוצה בקיום המצוה ובלא"ה אפשר שהמצוה הוא שיהא דרך חיבה וריעות דקרי לה בשם מתנה ולא בשם צדקה, ועמ"ש התוס' בשבת ד' י' דדוקא במתנה שנותן לו ע"י אהבה שאין המקבל מתבייש צריך להודיעו אבל הנותן צדקה שהמקבל מתבייש מתן בסתר יכפה אף, והכא י"ל דהוי כעין מתנה, ושאין המקבל מתבייש כ"כ כיון שהנותן מחויב ליתן ואפי' עני שבישראל מחויב בזה, רק שיכול לבחור באיזה עני שירצה, וא"כ עדיף שיתן בעצמו או ע"י שלוחו ולא ע"י גבאי שהוא בתורת צדקה (ושאין הנותן מברר למי יתנו יותר) והנה בתשו' משאת בנימין שהביא המ"א לא מיירי ממצות מתנות לאביונים אלא ממגבת פורים וע' ע"ז ד' י"ז, ורק מלשון המ"א נשמע דמקיים מצות מתנות לאביונים גם כשנותן ע"י גבאי.
והנה בלשון השו"ע שחייב לשלוח לחבירו ב' מנות כו' משמע דדוקא ע"י שליח כלישנא דקרא, והא דאפי' ע"י קטן וכה"ג הוי כמ"ש במעילה ד' כ"א דאיתעבד שליחותיה, וכ"כ הר"ן בהא דהוו מחלפי סעודתייהו להדדי שהיו שולחין כל אחד סעודתם זל"ז, ועמ"ש הט"ז ס"ק ה' בהא דפרש"י זה אוכל עם זה בפורים של שנה זו ובשניה סועד חבירו עמו", שהקשה הב"י דא"כ לא היו מקיימים משלוח מנות וא"ת שהיו שולחין מנות א"כ מאי קמ"ל, ולכאו' י"ל דקמ"ל דלאו דוקא ע"י שליחות, וי"ל ג"כ עפמ"ש התוס' בקדושין ד' ל"ו דמאן דאכיל מחבריה בהית לאיסתכולי ביה וע' ברכות ד' ו' וביצה ד' ל"ב, דמש"ה עדיף שיהא דרך משלוח שהוא דרך כבוד ושיאכל המנות שלא בפני הנותן, ודמש"ה כדמחלפי סעודתייהו להדדי גם כשסועד עמו על שלחנו אין מתבייש לפי שכנגד זה יסעוד בעה"ב עמו ועמ"ש בנדרים ד' ל"ד ובפירש"י דאי אזמני' עלה קנה חלקו כמה שהוא יכול לאכול הימנה (ועמ"ש בספרי אה"ר סי' מ' ובאמ"ש סי' ל"א, ובההיא דפסחים ד' כ"ט י"ל דמ"מ משכחת שלא יהא החמץ שלו בשעת אכילה קודם שמגיע למעיו לפי שהאוכל החמץ אינו רוצה לזכות מקודם וגם העכו"ם בעל החמץ עינו צרה ואינו מסלק א"ע מחמצו, וע' ב"ק ד' קי"א תד"ה הגוזל, דדוקא משום דמזונותיו עליו לא חשיב שינוי רשות במה שמאכיל לבניו הסמוכין על שלחנו, ועמ"ש למעלה סי' ל"ג בענין ערובי תבשילין) וממילא י"ל דפרש"י לטעמי' שמקיים המצוה כה"ג ודקמ"ל דהגם דהוי שלא ע"י שליחות, משא"כ לפמ"ש הר"ן שם "דאי אזמניה עלה תתסר ליה דההוא שעתא נמי ככרו הוה", דממילא אא"ל שיצא חובת משלוח מנות במה שסועד עמו כיון דבשעה שסועד נמי של בעה"ב הוא ולא הוי כעין משלוח מנות, והגם די"ל דהכא הוי אומדנא דמוכח שבעל הסעודה מזכה ונותן לו חלקו מיד כדי שיקיים מצות משלוח מנות, הא כמו"כ התם כשאומר ככרי עליך איכא אומדנא שכונתו שיזכה מיד בחלקו כדי שלא יהא בכלל האיסור, והגם דהכא אפשר שא"ל בפירוש שיזכה מיד, לא הו"ל לעשות כן כיון שכדרך הסועדין לא יי"ח, ועכ"פ הו"ל להש"ס לפרש דהכי הוה עובדא כדי שלא ליתן מקום לטעות, ומש"ה הר"ן לטעמי' פירש שהיו שולחין כל אחד סעודתם זל"ז.