דבר אליהו (קלאצקין)· רבי אליהו קלצ'קין
ספר דבר אליהו · סימן סג
מ"ש מע"כ להסתפק אי מקיים מצות הדלקת נ"ח במנורה עלעקטרית המיוחדת לכך שניכר שמדליקה למצות נ"ח ושלא יאמר הרואה דלצרכו הוא דנקיט לה. ודכיון שאור עלעקטרי זך וצלול יותר משמן זית אפשר דאדרבה יש עדיפות בזה, הנני להשיבו דפשיטא דעיקר מצות נ"ח הוי בשמן זית לפי שהנס נעשה בפך שמן זית של מנורה, ועמ"ש הר"ן "דכיון שע"י נס שנעשה במנורה תקנוה עשאוה כמנורה שאין משתמשין בה כלל", וכ"כ הד"מ "שמצוה מן המובחר בשמן זית שבו הי' הנס" ע"ש, ועמ"ש הר"ן בעששית שהיתה דולקת כו''' דכן מצינו בנר מערבי כו' מכבה ומטיבה ומדליקה בתחלה", והגם דלא דמי לשמן המנורה דדוקא היוצא מן הכתוש, ראשון ורביעי ושביעי, ולא שמן זתים כבושים ושלוקין, וגם ליכא האידנא שמן טהור והנס הי' שידליקו בטהרה, וכן אין מדליקה כל הלילה כהדלקת מנורה, וכן לענין מ"ש הר"ן גבי עששית לא הוי ממש כמנורה דבעי הטבה ודשון אחר שכבר נעשה דשן, מ"מ כל מה דאפשר שיהא דוגמת הנס עבדי' באופן שלא יצטרך לטרוח הרבה וכמ"ש ד' כ"א "דאי מיטרחא לי' טובא אתי לאימנועי ממצוה", ולכאו' מוכח להיפוך מהא דאמר אביי מריש הוה מהדר מר אמשחא דשומשמי אמר האי משך נהוריה טפי כיון דשמע לה להא דריב"ל מהדר אמישחא דזיתא אמר האי צליל נהורי' טפי", וליכא למימר דהיינו משום דרבה הי' עני (ע' סוף מוע"ק) ולא הי' ידו משגת ליתן במנורה שמן זית כפי השיעור הצריך וע' ד' כ"ו "מה יעשו אנשי בבל שאין להם אלא שמן שומשמין" ודהיינו עדיפות דשמן שומשמין שאינו ממהר לכלות כשמן זית", וכדפרש"י, דז"א, דהא בתר דשמע להא דריב"ל מהדר אמישחא דזיתא, ובודאי הי' נותן כשיעור המצוה, וא"כ למה קאמר דוקא משום דצליל נהורי' טפי, תיפוק לי' שהנס הי' בשמן זית (ומה שאינו ממהר לכלות ע"פ טבע אינו ענין למה שע"פ נס לא כלתה להדליק) וא"כ מוכח לכאו' דכיון דא"א שיהא ממש דוגמת השמן של מנורה, אין עדיפות בשמן זית אלא מצד דצליל נהוריה, וא"כ יקשה מזה על מ"ש הד"מ. אך יש ליישב דלעולם יש לעשות כל מה דאפשר שיהא דוגמת השמן של מנורה, והא דמריש הוה מהדר אמשחא דשומשמי, היינו משום דכמו"כ לענין עובי הפתילה יש לדקדק ולהדר שיהא כשל מנורה, וע' מנחות ד' פ"ט תד"ה ושיעור, ועמ"ש המ"א סי' תרע"ב סק"ג, ועמ"ש הרא"מ על הסמ"ג ד"ה א"נ לשיעורא וז"ל אבל במנורה נתנו שיעור לשמן משום דפתילות המנורה לא היו יכולות להיות רק כשיעור פיות הנרות כו' ע"ש, וא"כ כשידליקו בשמן זית ושיהא עובי הפתילה כשל מנורה, ואיכות השמן גרוע משל מנורה שהי' מובחר ביותר, לא יהא נפיש נהורי' כ"כ כמו שהי' במנורה, משא"כ במשחא דשומשמי, ועמ"ש בתוד"ה מריש, ובמהרש"א פי' כונת התוס' דמ"ש דנפיש נהורי' היינו מ"ש דצליל נהורי' והיינו הך, ולולי דבריו הקדושים הי' מקום לפרש כונת התוס' דאדרבה משחא דשומשמא נפיש נהורי' טפי ודהיינו בכלל מ"ש דמשיך נהורי' טפי. ושמן זית צליל נהורי' טפי, וגם לפרש"י דמ"ש משיך נהורי' היינו שאינו ממהר לכלות כשמן זית, י"ל דהיינו כשמן זית שאינו מובחר ודמשוך נהורי' כהשמן זית המובחר של מנורה, ודיש עדיפות במשחא דשומשמי לענין דדמי טפי להדלקת המנורה, ודוקא משום דמשחא דזיתא צליל נהורי' טפי. ויש בשמן זית עדיפות לעומת החסרון דלא משיך נהורי', הדר יש עדיפות בשמן זית שבו הי' הנס, ומיושב מ"ש הד"מ דמש"ה מצוה מן המובחר בשמן זית ולא הזכיר הא דצליל נהורי' טפי, דלפמ"ש מ"ש "האי צליל" כו', היינו רק לומר שנגד החסרון יש בזה עדיפות בדמיון המנורה ודממילא עדיפא שבו הי' הנס ולענין המנורה אין מדקדקין וע' סי' תרע"ג ס"ג. משום דאדרבה אסור לעשות תבנית מנורה ע' ע"ז ד' מ"ג]
ועמ"ש בשע"ת בדין מי שהי' עסוק בהדלקת נרות של שעוה ובתוך כך הביאו לו שמן זית, ועמ"ש התוס' ביומא ד' ס"ד ד"ה ואם "דבשעיר הפנימי אפי' אם הי' שני מובחר ממנו מצוה בראשון", והובא זה בח"צ, וע' תמורה ד' כ"ג תוד"ה דרבי, ועפמ"ש דעיקר מצות נ"ח הוי בשמן זית ורק מצד שלא הי' לו שמן זית עסק בהדלקת נרות של שעוה יש לו למשוך ידו מהם ולהדליק בשמן זית, ועדיף מההיא דיומא שם דמשמע לישנא שגם הראשון לא הי' כחוש ומאיס להקריב לגבוה, רק שהשני מובחר ממנו, (וע' ד' ל"ד "מובחר שבעדרו") ואין גריעות בעצם בהראשון אלא מצד מה שהשני מובחר ממנו, ומ"ש במנחות ד' ס"ד (שהובא ג"כ שם) כחושה ואח"כ שמינה פטור ולא עוד אלא שא"ל הבא שמינה לכתחילה ושחוט" היינו דוקא כחושה דאיכא משום הקריבהו נא לפחתך כדפרש"י. משא"כ כשאינה כחושה ורק שהשניה מובחרת ושמינה ממנה.
וע' שבת ד' כ"ו "שאין מדליקין בנפט לבן בחול ואצ"ל בשבת" וברמב"ם פ"ה משבת "דולא בנפט לכן אפי' בחול מפני שהוא עף ויבא לידי סכנה", ובב"י סי' רס"ד דמש"ה לא הביא זה הטור לפי שאינו ענין לשבת, אע"פ שכתבוהו הרי"ף וכרא"ש והרמב"ם, ואולי י"ל בדעת הרמב"ם עפמ"ש הרא"ש פ' ע"פ אות כ"ה דטיבול שני שהוא של מצוה הזהירו חכמים שלא יהא בו חשש סכנה, ובספרי אבן הראשה סי' י"ד כתבתי לבאר זה ועמ"ש בספרי אמ"ש סכ"ט, ומצד שהוא בהול למצותו יש חשש טפי שלא יזדהר כראוי, וכן מצד שהתורה דרכי' דרכי נועם יש ליזהר ביותר לכתחילה בדבר מצוה שלא יצמח עי"ז היזק, הגם דשומר מצוה לא ידע רע, וע' סוכה ד' ל"ב וה"נ י"ל דהגם דבהדלקה שאינה של מצוה לא חיישי' כ"כ ושומר פתאים וגו', בכ"ז במקום שהדלקה מצוה וכגון הדלקת נר חנוכה, אין מדליקין בנפט לבן אפי' בחול, ועפ"ז מיושב מה שלא הביא זה הרמב"ם פי"א מרוצח בדין שמירה מסכנה (ופ"ו ממלכים) וא"כ בהדלקת מאור הגאז שנצרך זהירות ושמירה יתירה, בלא"ה אין להדליק לצורך נ"ח
ועכ"פ אור עלעקטרי משונה מכל השמנים ונרות שדולק ע"י פתילה ושמן וחלב וכה"ג שיעור קצוב, ובאור עלעקטרי אין שום פתילה ולא שום דבר גוש שיהא קצת דוגמת שמן, ומאיר בלא זמן קצוב עד שיגלגלו ויסובבו כפתור המוכינה, וגם אין שייך לשון הברכה להדליק על מה שמסובב ומניע הבית יד של המוכינה ופשיטא דגרע לענין זה גם מנרות של שעוה, ורק כשאינו מוצא אפי' נרות של שעוה ולא שום דבר שמן כמו חמאה וכה"ג, י"ל דהגם דקיי"ל בסוכה ד' ל"א "לא מצא אתרוג לא יביא לא רימון כו' דאתי למסרך" שאני הכא דלא הוי מה"ת, ודהוי משום פרסומי ניסא, ודכשניכר שהוא לשם מצות נ"ח איכא בזה זכר להנס, כתבתי הנלע"ד בעז"ה יום ב' כ"ד כסלו שנת תרס"ג פה מאריאמפאל.