דבר אליהו (קלאצקין)· רבי אליהו קלצ'קין
ספר דבר אליהו · סימן סא
בחו"מ סי' קע"ה סל"ו מכר כל נכסיו לאחד אין בעל המצר של שדה אחת מסלק את הלוקח מאותה השדה שהרי הוא ואחרת קנה כאחד ואפי' אם המצרן ג"כ רוצה לקנות כל נכסיו בכ"מ שהן אינו יכול לסלקו", ובסמ"ע ס"ק ס"ד "שכתב בהג"א דלפרש"י אם יצאו מצרנים כולם וערערו מסלקים ללוקח ואם המוכר מתרצה אע"פ דלא יבאו כל המצרנים כ"א מצרן אחד מהם נמי מסלקי' לי' הואיל שהוא בעבור המוכר והרי הוא נתרצה", ובפ"ת סקי"א הביא בשם החמדת שלמה דה"ה בנמלך המוכר וא"ל לא בעינא לי' ומכר לאחר אם המוכר מרוצה אח"כ להמצרן יכול לסלק ללוקח כדמוכח ממ"ש הסמ"ע דהגם שלקח בהיתר שלא הי' בו דין דב"מ אפ"ה כיון דהוא משום טובת המוכר אם המוכר מרוצה אח"כ ליתן להמצרן זוכה המצרן יע"ש, והנה כבר הביאו מ"ש בתשו' הרשב"א "דאפי' נתרצה המוכר לאחר מכאן בכך והני טבי ותקלי והני שרו והני צרי וחתימי שאין בהן משום דדב"מ ולא חלקו בין מתרצה המוכר בכך בין שאינו מתרצה דבתר התחלה אזלי' ובמה שאפשר להקפיד בהן המוכרין", שמבואר מזה דלא כהסמ"ע.
ולענ"ד יש להוכיח מדלא כתב כן הסמ"ע אלא במכר כל נכסיו ולא בכל הני דלית בהו דינא דב"מ משום טובת המוכר, דעכצ"ל דהתם אפי' נתרצה המוכר אח"כ, ומשום דהוי טובת המוכר שיהא מוחלט ללוקח מיד ואם ידע הלוקח שיהא הדבר תלוי בריצוי המוכר, ימנע לקנות לפי שיחשוב בדעתו שאין תועלת בקנייתו, לפי שיודע שקרוב הדבר שאחר שיראה המצרן דקפצי זביני על השדה, ימלא המצרן כפי רצון המוכר, וממילא יתרצה אח"כ המוכר שתהא השדה להמצרן שהשדה צריכה לו ביותר. ולאיזה תועלת יטרח עצמו הלוקח ולגרום תערומת מצד המצרן. כיון דסוף סוף ישאר ביד המצרן (ולא יבקש מהמוכר שישבע שלא יחזור להתרצות להמצרן, דהא פרשי אינשי אף משבועת אמת כמ"ש ר"פ כל הנשבעין, ובלא"ה אין דרך מכירה בכך), ולזאת בכ"מ דהוי הפסד להמוכר או שהמכירה נחוצה כגון לצורך כרגא ומזוני וכה"ג, השדה מכורה לחלוטין להלוקח, כדי שלא ימנעו עצמן הלוקחין לקנות, ושאני מכר כל נכסיו לאחד, שלא יפסיד המוכר ממה שאין המכירה חלוטה מיד. משום שהלוקחין לא ימנעו עצמן לקנות, משום דסמכא דעתייהו שלא יחזור בו המוכר להתרצות להמצרן שיקנה רק שדה אחת, ושהמצרן לא יקנה יתר השדות שאינן על המיצר שלו ואינו צריך להם, וביותר י"ל דכיון שאם יצאו מצרנים כולם וערערו מסלקין ללוקח, ממילא הא נחית הלוקח ע"ד כן שאין המכירה לחלוטין, ומש"ה גם מצרן אחד יכול לסלקו בריצוי המוכר כיון דבלא"ה אין המכירה מוחלטת, ודממילא חזינן שאינו נמנע לקנות הגם שיודע דאפשר שהמצרנים יסלקוהו, וה"נ לא ימנע מלקנות בשביל שתלוי בריצוי המוכר, ומש"ה כתב כן בהג"א דוקא לפום דמשמע מפרש"י שאם יצאו מצרני כולם כו', ואין זה פותר למ"ש בתשו' הרשב"א. כיון דשאני מכר כל נכסיו כו' (משא"כ כשזוקף במלוה שהלוקח נוח לו יותר וכה"ג), ובלא"ה שאני התם שהפסד זכות מצרנות הוי רק מצד יתר המכירות ושקצב דמי כאו"א בפ"ע, דלא משמע דהוי ע"פ שומא לפי ערך דמי כולם ביחד וע' הג"א סי' כ"ב דכשלא רצה המצרן מתחלה, מחל זכותו, ומ"ש אח"כ "דלא גרע מהני צרירי" כו'" לכאו' עכצ"ל שהוצרך לומר הך טעמא כשלא א"ל סכום הדמים, דאפשר שהי' ירא שמא ירבה המוכר בדמים, ולפמ"ש בשו"ע דדוקא כשנמלך המוכר למכור לו באותם דמים כו', עכצ"ל דכיון דלא גרע מהני צרירי וכו', והמצרן יודע שבודאי לא ימתין וימכור לאחר ממילא ליכא טענת השטאה], ועכ"פ י"ל שאין חולק על הרשב"א דבתר התחלה אזלי' ודכיון שלקח בהיתר, המכירה קיימת, והנלע"ד בעז"ה כתבתי שנת תר"ן פה ברעזי.