דבר אליהו (קלאצקין)· רבי אליהו קלצ'קין
ספר דבר אליהו · סימן ס
להרב וכו' מו"ה ירחמיאל מנחם שטיצבערג נ"י אבד"ק סאסנאוויץ (פלך שעדליץ).
מה שנסתפק כת"ר בביאור מ"ש בחו"מ סי' קנ"ד סי"ח שאין חזקה מועלת נגד עכו"ם והבא מכחו, אי היינו דוקא בענין פתיחת חלונות, משום שאין ביד העכו"ם לכופו בדד"מ לסתום חלונותיו, משא"כ כשהחזיק הישראל בהכנסת זבל וכה"ג שהי' ביד העכו"ם למחות ולכופו, בודאי משמע לישנא שאין חזקה מועלת נגד עכו"ם גם היכא שהי' בידו למחות ומשום די"ל שלא חש למחות כיון שיודע שתמיד בעת הצורך יוכל למחות שבדיניהם אין חזקה מועלת, וכן מפורש בתשו' מיימוני ס' משפטים תשו' ע' דמידי דהוה הני דבי ריש גלותא דלא מחזקי בן ולא מחזקינן בהו לפי שעשירים הם ויש להם קרקעות הרבה ועוד שכל שעה שירצו יטלו בזרוע את שלהן כ"ש הכא דלא חשש עכו"ם למחות דבדיניהם לא הוי חזקה הרי דס"ל שמספיק הטעם מה דבדיניהם לא הוי חזקה, ודלא אמרי' דשאני דבי ר"ג שהי' להם קרקעות הרבה, וביותר לפמ"ש הרשב"ם "שמניחין לדור בבתיהם ושותקין ושמחים כדי להשביח קרקע שלהם כו' (ע' ב"ק ד' כ"א), ולא שייך זה בנדון התשו' מיימוני לענין חזקת חלונות, ובלא"ה שאני עכו"ם דפעי, וע' ערכין ד' ו' חולין ד' קל"ג, ומקפיד על פחות מש"פ, וממ"ש הת' מיימוני בלשון כ"ש הכא דלא חשש כו', מוכח דס"ל דהעיקר הוי מה שלא חשש למחות, (ודממ"ש דלא מחזקי' בהו משמע דהיינו גם במה שאינו משביח וזימנין דאדרבה הוי קלקול וכגון עשה מקום לזבלו וע' ב"ב ד' י"ח), ועמ"ש הרמ"ה ז"ל "דלא מחזיקי' בהו משום דעבידי אינהו למשבק אינשי למידר בבתיהן דרך נדיבות", ולפ"ז לא מוכח כלל, משא"כ להתשו' מיימוני, וכן מבואר בלשון הרמב"ם פי"ג מטוען ה"ב דמ"ש "וכן המחזיק בנכסיהן אין אכילתן ראיה" קאי גם עמ"ש מקודם "וכן ראשי גלות של אותו זמן והגזלן והעכו"ם", ולכאו' משמע להיפוך ממ"ש סי' קמ"ט סי"ג הך דינא גבי גזלן והשמיט הך דבי ר"ג לפי שאינו נוהג בזמנינו (ע' סמ"ע סקי"ח) ולא הזכיר דה"ה עכו"ם, ודעכצ"ל דס"ל להמחבר דהמחזיק בנכסי עכו"ם הוי חזקה. אך ז"א, די"ל דמש"ה לא כתב דה"ה מחזיק בנכסי עכו"ם, משום שזה תלוי בדיני העכו"ם שאם הדד"מ של אותו הזמן והמקום הוא שהמחזיק זוכה בטענת חזקה, ממילא מהני חזקת המחזיק, שבודאי הי' חושש העכו"ם למחות כשיודע שאח"כ לא יוכל למחות, ודוקא משום שבדיניהם ודד"מ אין טענת חזקה כה"ג, אין העכו"ם חושש למחות, ובפרט דאפשר שקבל איזה סך מועט בעד מה שמשתמש בקרקע שלו, והוא יודע שבכל עת שירצה יוכל למחות בידו ואפי' לדעת המחבר דלא קאי הלוקח במקום העכו"ם למעליותא היינו דוקא לענין להגביה ביתו בענין שסותם החלון של ראובן דכיון שבדיניהם אינו יכול למחות אין רשות ללוקח לסתום, משא"כ מה שהי' ביד העכו"ם ג"כ למחות (וי"ל ג"כ דמש"ה לא כתב דה"ה עכו"ם, דלענין פתיחת חלונות אין לו זכות).
וע' נה"מ סי' ס"ו סקל"ד ממ"ש ס"ס שס"ט ובסמ"ע סי' מ"א סקי"ד, ושאני היכא שהי' להעכו"ם זכות שעבוד בדד"מ משא"כ מה שיש לו רשות ע"פ דד"מ להאפיל חלון חבירו, דהוי רק משום שאין הקפדה ע"ז בדיניהם, ובפרט לפמ"ש הרמ"א שיש לו כח העכו"ם אפי' להאפיל כו', והנה מצינו בבכורות ד' י"א שהלוקח טבלים ממורחין מן העכו"ם מעשרן והן שלו משום דא"ל קאתינא מכח גברא דלא מצית אשתעית דינא בהדיה", אך כבר הקשו מהא דקאמר לקמן ד' מ"ז דכהן שמת והניח בן חלל ומת האב בתוך שלשים יום שהבן חייב לפדות א"ע ולא מצי קאמר "אתינא מכח גברא" כו', וביארתי במק"א ליישב דשאני התם שגם האב הי' חייב בפדיון והפרשה רק שהי' נוטל אח"כ הפדיון לעצמו, משא"כ הלוקח טבלים כו' שהעכו"ם פטור ממעשר, וה"נ י"ל שאין העכו"ם רשאי לסתום ולהאפיל אורות חלונו (וע' ב"ק ד' קי"ג) רק שאין יכול למחות בידו, ודוקא במקום דאיכא דד"מ דאזלי' בתרה, רשאי העכו"ם לסותמו וממילא גם הלוקח הבא מכחו יכול לסותמו ולדעת הרמ"א עכצ"ל דס"ל דבכל אופן יש לו כח המוכר וכתבתי הנלע"ד בעז"ה יום ה' כ"א למטמוני"ם אעת"ר לפ"ק פה לובלין.