דבר אליהו (קלאצקין)· רבי אליהו קלצ'קין
ספר דבר אליהו · סימן נ
סי' תרכ"ט סעי' ז' בהג"ה "דאפי' להניחו (להסולם) על הסכך להחזיקו אסור וה"ה בכל כלי המקבל טומאה כגון ספסל וכסא שמקבלין טומאת מדרס", ובמ"א סקי"א וז"ל ובמהרי"ל כ' דחיישי' שמא נטמאו במדרס משמע שאם ידעי' בודאי שלא נטמאו כגון שהם חדשים שרי וצ"ע דעכ"פ מקבלין טומאה עכ"ל, ועמ"ש הק"נ פ"א עמ"ש הרא"ש אות כ"ו, ולכאו' יש להעיר ממ"ש הפנ"י בשבת ד' נ"ב ד"ה א"ר יצחק, דר' יהודה דאמר מעשה לתקן לאו מעשה הוא, היינו דוקא לענין לטהר מטומאה ראשונה משא"כ לענין קבלת טומאה מכאן ולהבא הוי שינוי, ע"ש לפרש"י, וכחילוק הפנ"י משמע ממ"ש במנחות ד' ס"ט "פיל שבלע כפיפה מצרית והקיאה כו' אילמא למבטל טומאתה תנינא כל הכלים כו' ואין עולין מטומאתן אלא בשינוי מעשה", ופרש"י ד"ה "למיבטל טומאתה, שהיתה טמאה קודם לכן, ובד"ה ואין עולין מטומאתן, "אם נטמאו", ולכאו' למאי פרש"י כן, דהא כמו"כ שייך זה היכא שלא נטמאו קודם לכן, לענין קבלת טומאה מיכן ולהבא שאין עולין מלקבל טומאה אלא בשינוי מעשה, וע' שבת ד' נ"ח קדושין ד' נ"ט סוכה ד' י"ג וע' ברמב"ם פ"א ה"ז שכתב אבל כפיפה שנטמאת ובלעה כו' הרי היא בטומאתה", ולא כתב בלשון שהיא כמו שהיתה קודם שנבלעה, דהיינו גם לענין קבלת טומאה מיכן ולהבא, ועכצ"ל דדוקא לענין "למבטל טומאתה" דמבואר הלשון דהיינו כדפרש"י שכבר היתה טמאה קודם לכן, פשיטא להש"ס דכיון שהקיאה שלימה לא חשיב שינוי מעשה גמור לטהר, משא"כ לענין קבלת טומאה מיכן ולהבא דלענין זה א"צ שינוי מעשה גמור כ"כ, אפשר דלצד הספק דהוה עכול, חשיב זה שינוי מעשה קצת, והא דלא קאמר הש"ס דמיבעי לי' לענין קבלת טומאה מיכן ולהבא. י"ל דעדיפא מתרץ דשייך האיבעיא גם כדבלעה הוצין כו' ע"ש. והשתא י"ל לפמ"ש סוכה ד' י"ג תד"ה עם, דאע"ג דאמר בית שסיככו בזרעים טיהרו יש לחלק בין בית לסוכה כו' א"נ בעינן דלא מקבלי טומאה בשעת סיכוך משום תעשה ולא מן העשוי א"נ התם כשעשה בהן שינוי מעשה" כו'. דלפום התירוץ דבעי' דלא מקב"ט בשעת סיכוך. לא שייך זה היכא שמניח על הסכך להחזיקו שמסכך בהיתר וליכא משום תולמ"ה. וממילא אין הקפדה מה שמקבל טומאה מקודם, כיון דאח"כ מבטל לה להסכך של הסוכה ואינו מקבל טומאה אח"כ. ועצם הסכוך הי' בהיתר, וא"כ י"ל דמש"ה כתב המהרי"ל דחיישי' שמא כבר נטמאו במדרס. דממילא בעי שינוי מעשה גמור, ודגם לפמ"ש התוס' בתירוצם השני מטעם תולמ"ה דמוכח מדבריהם דלפ"ז ס"ל דלאח"כ לא מקבלי טומאה, היינו דוקא לענין קבלת טומאה מיכן ולהבא ולהך תירוצא קאתי ליישב גם אי נימא דלא דמי לההיא דב"ב ד' י"ט, משום דשאני רקיק בחלון שבידו ליטלו בקל מהחלון משא"כ הכא שצריך מעשה לסותרו, ודלענין מה שכבר נטמא י"ל טפי דלא חשיב זה שינוי מעשה, והנה בל"ז לא הוי כמסכך בזה, וע' ר"ן בהא דאין מעמידין משום גזירה כה ועדיין צריך ביאור דהא לא שייך לחשוש שמא כבר נטמאו, דהא יש חזקת טהרה, ובפרט אי נימא דהוי רק ספיקא מדרבנן, הגם די"ל דלענין קיום מצוה צריך שיהא בבירור ורק היכא דאיכא חזקת טהרה לכמה ענינים, אוקי גברא בחזקת טהרה גם לענין עבודה וכה"ג, משא"כ השתא בזה"ז דליכא נפקותא לשום ענין. אי נטמא במדרס או לא, והנפקותא הוי רק לענין הסכך, דממילא כל הספק הוי רק לענין קיום המצוה, שצריך שיהא בבירור, וכעין מ"ש לבאר בההיא דקדושין ד' ס"ו, שייך זה רק אי החשש שפסול מה"ת, משא"כ אי הוי רק מדרבנן, דגם לפמ"ש התוס' ד' ג' ד"ה דאמר, לא קאמרי דבכ"מ שפסולה מדרבנן לא קיים אפי' דאו'], וע' ק"נ אות ש' ד"ה ואפי' הן משופין. להקשות על המ"א, דתיפוק דמכלי קאתי ותחלתה היתה ראויה לקב"ט, וי"ל ג"כ דשאני להעמיד הסכך דקיל טפי. והנה גם למ"ש הק"נ דמהרי"ל קאי רק גבי שברי כלים, אכתי צ"ל דחיישי' שמא נטמאו ודממילא ל"מ אפי' כשיעשה איזה שינוי גרוע מלבד עצם הסכוך וע' ד' י"ט היכא דמספקא לן אי עשאה לשכיבה ומקב"ט, וסי' תרכ"ט ס"ז דדוקא כשרוב בני העיר כו' ובמ"א סק"ז, ובביאורי הגר"א זצ"ל הניח בצ"ע דברי מהרי"ל שסותר למ"ש מהרי"ל בעצמו תשו' פ"ג, ואולי י"ל דהגם שפוסק דאין לחוש על מה שמעמידה בדבר המקב"ט, מ"מ שאני היכא שיש לחוש שכבר נטמאה, ומש"ה דייק וכתב דחיישי' שמא נטמאו במדרס, וצ"ע.