אור ברסלב
דבר אליהו (קלאצקין) ספר דבר אליהו › סימן מ

דבר אליהו (קלאצקין)· רבי אליהו קלצ'קין

ספר דבר אליהו · סימן מ

סימן לט

אב בחכמה ורך בשנים הרה"ג בקי עצום בחדרי תורה מו"ה דוד סג"ל ציממעטבוים ני' בגראסיואררין (מדינת אונגארן).

מה שהקשה במכתבו עמ"ש המל"מ פ"ו מחו"מ להקשות עמ"ש הריב"ש להוכיח דמ"ש בירושלמי שהאוכל מצה בעה"פ כבא על ארוסתו בבית חמיו, לאו דוקא מצה שמורה שהתקין ללילה הראשון לצאת בה אלא דה"ה לכל המצות שהתקין לכל ימות הפסח, מדקאמר בירוש' "רבי לא הוי אכיל לא חמץ ולא מצה לא מצה מן הדא דר' לוי ולא חמץ מן הדא דריב"ב" ונראה שם שהי' מתענה שהרי אמרו שם טעם אחר משום דהוה בכור, ותמה המל"מ דגם להריב"ש יקשה דהא הי' יכול לאכול מצה עשירה, וכתב כבודו דלפמ"ש בירוש' פ"ב ה"ד בהא דקאמר ריב"ל אותו כזית שאדם יוצא בו י"ת בפסח צריך שלא יהא בו משקין ר' ירמי' אמור למצוה איתאמרת רבי אמר למצוה איתאמרת כו', ממילא אליבא דרבי לטעמיה לא הי' אפשר לאכול בע"פ מצה עשירה, הנני להשיבו דהפלוגתא בירושלמי למי הוי דוקא כשיש גם תערובת מים בהדי משקין, ולהא דמייתי בירוש' מחלות תודה, ובודאי לית מאן דפליג דכשנלושה בשמן בלא שום תערובת מים לא יי"ח מצה אפי' בדיעבד ומלבד זה, הך רבי דמזכיר בתר ר' ירמי' אינו ר"י הנשיא אך בל"ז מוקשה דהא אפי' אילו הי' אסור לאכול מצה עשירה בע"פ הי' יכול לאכול דגים וירקות וכה"ג, ויקשה למה היה מתענה.

וכדי ליישב זה נלע"ד דיש לפרש הא דקאמר "ולא חמץ מן הדא דר"י בן בתירה שאין הכונה משום, דכתי' לא תשחט על חמץ דם זבחי, דאטו נימא דלבן בתירא שהי' מכשיר פסק ששחטו שחרית, הוי חיוב השבתה וביעור חמץ מצפרא, ועמ"ש התוס' ד' ק"ח ד"ה נימא "דריב"ב לא מכשיר אלא בדיעבד אבל לכתחילה אסור משום ל"ת על חמץ לא תשחט הפסח ועדיין חמץ קיים עד ו' שעות ולא אשכחן תנא דפליג" כו' ע"ש, ועכצ"ל דדוקא לרבנן דריב"ב אמרי שבזמן שחיטה הזהיר על השבתה, משא"כ לריב"ב דכיון דליכא למימר דזמן השבתה מצפרא, דהא כתיב אך ביום הראשון תשביתו "אך חלק" עכצ"ל דמ"ש ל"ת על חמץ היינו כל חד וחד כי שחיט וכמ"ש ד' ה' תד"ה זמן, ומ"ש בירושלמי ולא חמץ מן הדא דריב"ב", הכונה כמ"ש הש"ס להס"ד גבי רב ששת דיתיב בתעניתא כל. מעלי יומא דפסחא כו' דילמא מימשך ואתי לאמנועי מלמעבד פיסחא וס"ל כו' מכשיר הי' בן בתירא בפסח ששחטו שחרית' כו' ומה שהוצרך הירוש' לומר "לא מצה מן הדא דר' לוי", היינו משום דס"ל דבאכילת מצה הראוי' למצת מצוה, ליכא חשש דאתי לאימנועי מלמעבד פסחא, כעין הא דקאמר ד' י"א "הוא עצמו מחזר עליו לשורפו", ופרש"י "אין לך זכרון לאיסור גדול מזה", ועמ"ש התוס' מו"ק ד' י"ט דהואיל ואוכל מצה א"צ אות וה"נ אין לך זכרון גדול לצורך עשיית הפסח מאכילת מצה דהוי מכשירין דפסח (וע' ד' צ' וד' ק"כ, ולהרמב"ם כורכו ביחד עם הפסח) והגם דאדרבה אסור לאכול פסח מבעו"י, אכתי באכילת המצה הוא זוכר מה שיאכל בערב המצה יחד עם הפסח, ול"ש לחשוש שאדרבה עי"ז ישכח לשחוט הפסח, והשתא א"ש הוכחת הריב"ש שאסור לאכול בעה"פ כל מצה שיוצא בה י"ח מצה בדיעבד, דאלת"ה יכול לאכול מצה כזאת דכיון שיוצא בה י"ח מצה ליכא חשש שעי"ז ישכח וימנע מלמיעבד פסחא, ושאני מצה עשירה שאינו יוצא בה י"ח מצה דהוי כאכילת דגים וירקות וכה"ג שאין באכילתם ענין זכרון לענין עשיית הפסח וחייש דלמא מימשך ואתי לאמנועי מלמעבד פסחא וכן י"ל עפמ"ש התוס' ד' צ"ט ד"ה סמוך, דבאותה סעודה נזהר ואינו אוכל כל שבעו כדי שיאכל מצה לתאבון, וא"כ י"ל דגם כשאוכל ביום שאוכל כל שובעו, אכתי נזהר מצד זה מאכילה גסה ביותר, ובל"ז לא שייך באכילת מצת מצוה לחם עוני (וע' שבת ד' ע"ט) שירבה לאכול ממנה אכילה גסה וסעודה גדולה דניחוש דאתי למימשך ואתי לאמנועי כו' (וע' שבת ד' ט') ודוקא באכילת מצה עשירה ודגים וירקות וכה"ג דברים הערבין לחיך יש לחוש דאתי למימשך וירבה בסעודה [ועמ"ש באמ"ש סי' נ', ופשיטא דלריב"ב גם כשנאפה קודם חצות, וגם עמש"ש דפשיטא שי"ח מצות בערב תאכלו מצות] ועש"ק י"א ניסן שנת תער"ג. אליהו קלאצקין אב"ד דפ"ק לובלין.

תוכן העניינים

דבר אליהו (קלאצקין)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה