אור ברסלב
דבר אליהו (קלאצקין) ספר דבר אליהו › סימן לט

דבר אליהו (קלאצקין)· רבי אליהו קלצ'קין

ספר דבר אליהו · סימן לט

סימן לח

כבוד הרב הג' המפורסם מו"ה מנחם הכהן ריזיקאוו נ"י בעמ"ח ס' תפארת מנחם, החוב"ק ברוקלין (סמוך לנויארק).

מה שהקשה כ"ת במכתבו בהא דפריך הש"ס (בכתובות ד' ל"ד ובב"ק) על הא דתני דגנב שור הנסקל וטבחו משלם תשלומי ד' וה' דברי ר"מ דהא שוה"נ לאו דידיה הוא דקטבח", דהא לשיטת ר"ת .דשוה"נ אין אסור בהנאה מחיים שפיר הוי דידי' כבר הרגיש בזה מר חותני הגאון זצ"ל בספרו ברית יעקב חא"ח סי' ז', וכתב לתרץ דכיון שהבעלים מתיאשין ממנו דיעשו דיני' בב"ד, לאו דמרה קטבח, ולכאו' עדיין יקשה לפמ"ש התוס' בסנהדרין ד' פ' דמש"ה משלם תשלומי דו"ה, הגם דכל שאינו במכירה אינו בטביחה, שישנו במכירה לרכוב עליו עד בית הסקילה כו' או אם היו ב"ד מתעצלין בסקילתו ע"ש, [ועמ"ש בספרי אמ"ש סי' מ"ו די"ל דגם לר"מ דוקא דומיא דשחוטי חוץ שלא נאסרה אלא בשחיטה, וא"כ אא"ל דשאני הכא דמיירי בנוגח וכמ"ש "והזיק בבית שומר" דהא לפ"ז עכצ"ל דנוגח ג"כ מותר בהנאה מחיים] והגם שכתבו התו' בחולין ד' ד' ד"ה מותר, דכיון דלכתחילה אסור למכור לאו בר דמים הוא, אכתי מוכח מדישנו במכירה, שאין הבעלים מתיאשין לגמרי, והא דשוה"נ שהוזמו עדיו כל המחזיק בו זכה בו", היינו שזוכה בדמי השור, אחר ניכוי מה ששוה דמים מועטין ליהנות בו עד שעת סקילה, כעין מ"ש התוס' (כריתות ד' כ"ד ד"ה דא"ל) לשיטת רבי' אפרים דצ"ל הכונה שזכה במה ששוה השור בחייו יותר מאחר מיתה, והכא עדיף טפי, שזכה בהשור בשלימות וינכה רק דמים מועטין.

וכדי ליישב הא דפריך שוה"נ לאו דידי' הוא דקטבחא, יתכן לפרש לענ"ד דכעין הא דפריך "טובח לעכו"ם כיון דשחט ביה פורתא איתסר לי' אידך כי קא טבח לאו דמרי' קא טבח", ה"נ פריך דשוה"נ כיון דשחט ביה פורתא כבר יצא מרשות בעלים, לא מיבעי לפמ"ש דניקב הושט הוי נבילה מחיים רק שאינו מטמא [ע' ש"כ סל"ב סק"ד ומ"ש למעלה סי' ל"א], אלא אפי' אי הוי רק טריפה, אכתי מתחלת שחיטה כבר עומד השור למות בעוד רגעים מועטים, וממילא כבר מתיאשין הבעלים מדמיו והנאתו, וכעין הא דקאמר בב"ק ד' ס"ו דכיון דמטא עידן איסורא ודאי מייאש", דכיון דל"מ היאוש אחר שכבר הגיע זמן איסורו, וכדל"מ ביטול אחר זמן איסורו, עכצ"ל הכונה שמיאש עצמו ברגע הקודם מצד שיודע שתיכף יגיע זמן איסורו וה"נ יודע שתיכף ימות ויאסר בהנאה, וכן לפ"מ שביארתי במק"א [נתבאר סי' כ"ז] שיש לבעלים זכות קיום המצוה, לא שייך זה היכא שכבר התחיל לשחטו, וא"כ כדשחט פורתא כבר יצא מרשות בעלים, ואידך כי קא טבח לאו דמרי' קא טבח. ועפ"ז יתכן ליישב קושיית ההפלאה, אמאי לא מתרץ הש"ס גבי טובח לע"א, כהא דמתרץ גבי שוה"נ כגון שמסרו לשומר, ודהגם שכבר נאסר מתחלת שחיטה הוי גורם לממון שהי' יכול השומר להחזירו לבעליו ולומר הש"ל, כיון דלא חשיב שינוי לקנותה בכך. (ועמ"ש הבית יעקב די"ל דטביחה האוסרת הויא שינוי, ועפ"ז צ"ל דבשוה"נ אין מעשה השחיטה אוסרת רק שבא אז איסור הגמ"ד שאוסרתה לכשתשחט, וצ"ע) דלפמ"ש י"ל דגבי טובח לע"א דהוי איסור הנאה ועפרא בעלמא וכמאן דליתא דמי, לא מהני מה שגורם לממון לומר דמצד זה הוי דידיה, ולא מצינו דמטעם שגורם לממון הוי שלו אלא בקדשים שחייב באחריותן דס"ל לר"ש דקרינא בי' וגונב מבית האיש משום דשם בעלים עליו ולכתחלה שוחט לשם בעלים, והא דמתרץ "כגון שמסרו לשומר והזיק בבית שומר" כו', היינו משום דשוה"נ לא מתסר בהנאה אלא לאחר מיתה, והגם שניקב הושט במיעוט קמא, שרי בהנאה כ"ז שהשור עדיין חי ולא עבדי' כעין בשר, אלא דפריך דכיון שאסור בהנאה לאחר מיתה, ממילא מכי שחט פורתא כבר נתיאשו בעלים ולאו דמרי' קא טבח, וכיון דהאי שעתא שרי בהנאה, שפיר מתרץ דמהני הא דהוי גורם לממון, שהשומר יכול לפטור עצמו כשמחזירו לבעלים, כ"ז שהוא קיים, דממילא דידי' הוא דקטבח, משא"כ גבי טובח לע"א דכבר הוי אסור בהנאה ועפרא בעלמא.

והנה עפמ"ש מתישב גם אי נימא דלשיטת ר"ת אפי' אחר שחיטה כ"ז שמפרכסת היא כחיה ולא מתסרא בהנאה, וגם אי נימא דשחיטת שוה"נ מהני רק לטהרה מטומאת נבלה, וכדקאמר (ב"ק ד' מ"א) "איני יודע שנבלה היא" כו' ודאא"ל דסקילתו זו היא שחיטתו, כמו עריפת ע"ע, לענין להתירה מאיסור נבלה, אכתי כ"ז שמפרכסת היא כחיה, ודוקא מצד שכבר מתיאשין בעלים, לאו דמרי' קא טבח, ועפ"ז מתישב ביותר מ"ש לעיל, די"ל דבשוה"נ אין מעשה השחיטה אוסרת, והמיתה היא שאוסרת, משא"כ טובח לע"א, וכן יתישב ביותר מה שכתבתי באמ"ש סי' מ"ו, דבסקילת שוה"נ מיגו דאתי איסור נבלה וחייל אאיסור חלב חייל נמי איסור שוה"נ על החלב, כעין מ"ש בחולין ד' ק"ג תוד"ה באיסור, משא"כ כששחט השוה"נ, לא שייך לומר מיגו דאתי איסור נבלה וחייל על איסור חלב, גם אי נימא לדייק מלשון הש"ס דדוקא לענין לטהרה כו', ודומיא דמליקה דהגם שמצותה בכך וזהו שחיטתו לא נפקע ענין נבלה לגמרי, ודמש"ה קאמר בחולין ד' פ"ה דמודה ר"ש שמטהרתה כו' ולא קאמר רבותא טפי ומשום דהוי ששא"ר, אכתי י"ל כן גם אליבא דר"ש, משום דאיסור נבלה הוי משעת נקיבת הושט קודם חלות איסור שוה"נ. וכתבתי הנלע"ד בעז"ה שילהי תשרי דשנת תרס"ח, אליהו קלאצקין החופ"ק מאריאמפאל.

תוכן העניינים

דבר אליהו (קלאצקין)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה