אור ברסלב
דבר אליהו (קלאצקין) ספר דבר אליהו › סימן לח

דבר אליהו (קלאצקין)· רבי אליהו קלצ'קין

ספר דבר אליהו · סימן לח

סימן לז

ע"ד השאלה שכמה אנשים נתנו כו"ה להשו"ב דעירם למכור את חמצם, והשו"ב לא כתב בשטר מכירה להא"י שהוא מוכר בתורת שליחות רק שמוכר החמץ שלו, וכ' כת"ר להתיר החמץ אחר הפסח, הגם שנתודע הטעות בתוך הפסח, מצד שהקנה להא"י בכסף וכמה קנינים, והביא מ"ש בבאר יצחק והובא בפ"ת חו"מ סי' ק"ץ סק"ו להוכיח ממ"ש בתשו' הרשב"א סי' אלף רכ"ו, דכשמוכר שדהו מפני רעתה קנה בכסף או בחליפין בלא שטר, גם במקום שדרכן לכתוב שטר, ודלא כמהרי"ט ונה"מ, וה"נ כיון שמוכר החמץ מפני ההכרח, סמכא דעתי' של הא"י הקונה, שהמוכר לא יחזור בו

לענ"ד אין דברי הרשב"א סותרין למ"ש המהרי"ט דכ"ש שמקפיד הלוקח שהכסף אזל מכליו ואפי' חספא לא יהבו ליה, וע"ש שכתב וז"ל לא די שנכשל בה אלא שעדיין אינה מוחזקת בידו והכסף אזל מכליו כו' ע"ש, ואינו סותר למ"ש הרשב"א וז"ל דכל שנתרצו באותה חלוקה וקדם האחד והחזיק בפני חבירו באותו חלק גם השני קנה החלק השני כו' בדמי שדהו שנתן כו ושמא אף זה במקום שכותבין את השטר וא"נ כאן הו"ל כמוכר שדהו מפני רעתה לפי שכל אחד מהם רוצה בתוספת החילוף שהם מטלטלין ובמטלטלין כיון שזכה זה נתחייב זה בחליפיו עכ"ל, דהתם אין השדה רעה אלא אצל המוכר ואצל הלוקח היא אדרבה שדה טובה ביותר, דהא גם הוא נחשב כמוכר שדהו מפני רעתה, וכאו"א לוקח דבר טוב ומשובח ונותן במחירו דבר הגרוע אצלו, ומש"ה סמכא דעתייהו לפי שבודאי לא יחזור בו המוכר, וגם הלוקח רוצה בהקנייה ביותר, וכן לא שייך לומר "שהכסף אזל מכליו" דהא המוכר לא קיבל את מעותיו רק שהחזיק בקרקע דמי שדהו, ואם יחזור בו המוכר, לא יהא מוחזק כלל בדמי שדהו, משא"כ בנדון המהרי"ט שכבר מוחזק המוכר בדמים ושגם אצל הלוקח אין השדה מצטיינת בטובה, ובלא"ה הא קאתי עלה הרשב"א מטעם שתוספת החילוף הם מטלטלין כו' [וגם נהי דמ"ש "שדות בכסף יקנו", היינו לאחר שישיב הי"ת את שבותם, מיירי גם בעת שנתנה ביד הכשדים, וקאמר דל"ש אלא במקום כו'], וע' כתובות ד' צ"ג תד"ה עד, דמש"ה עד שלא החזיק בה יכול לחזור בו אפי' נתן מעות, כגון דלא קנו בכספא שכותבין את השטר, הרי דהגם שיצאו עליו עסיקין ודא"ל חייתא דקטרי סברית וקבילת", ובודאי לא יחזור בו המוכר מ"מ ל"ק עד שיכתוב את השטר ובנ"ד המוכר אינו מוכרח אלא למכור החמץ ולא הבתים והמקומות שמוכר אותן רק כדי שעי"ז יקנה החמץ בקנין אג"ק וקנין חצר, ואפשר שיזכה בהחמץ ע"י קנינים אחרים, (ול"ל דכיון שכל המכירה הוא לצאת יד"ש, לא יחפוץ למיקם בלטותא, דל"ש זה כאן)

אלא שיש להקל מצד יתר הקנינים, ומה שהיו סבורין קוה"פ שנמכר כדין, ובהלשון כל חמירא כו', מוכלל כל מה דקמי שמיא גליא דהויא שלו והנה מלשון הירושלמי (פ"ב ה"ב) "הפקיר חמצו בי"ג לאחה"פ מהו, נשמע דדוקא הפקיר משא"כ כשלא הפקיר רק שבטל את חמצו שעדיין עבר על תק"ח, וגם מוכח ממה שלא ביער שלא הי' הבטול בלב שלם, ועמ"ש התוס' ד' ו' ד"ה ודעתי' עילויה, דלפרש"י קשה מאי פריך כי משכחת ליה נבטליה, דהא פירש ודעתי' עילוי' שחס עלי' לבטלה" וכבר תמהו דהא גם להתוס' עכצ"ל דנהי שחס עלי' לשורפה אינו חס עלי' לבטלה, וליישב זה צ"ל שהקשו דוקא לפרש"י דמפרש דביטול לא הוי מטעם הפקר אלא בכלל הלשון תשביתו, השבתה בלב (ע' ד' ד' תד"ה מדאורייתא) דממילא לשיטת פרש"י ל"מ ביטול כל שמגלה דעתו שחס עלי' לשורפה ושאינו משבית החמץ בלב, ומחשבתו ניכרת מתוך מעשיו, (והנה לפמ"ש הרע"ב החשש שמא ימלך בו ומחשבה מוציאה מידי מחשבה, צ"ל שא"א לתקן שיבטל ברנע הקרוב לזמן האיסור, שלא יוכל אח"כ לחזור בו, דכשהגיע זמן איסורו אין בידו לחזור ולזכות, משום דא"א לצמצם הרגע האחרון, ובפרט שאדם טועה שעה ויותר) והיינו היכא שהוא מזיד לעבור על תק"ח דממילא אתרע גם ענין הבטול בלב, וע' ב"מ די ל' ד"ה אפקרה דאנן כהדי דמפקר להו בלבו שלא יעשה איסור שביתת כלים, וא"כ גם להסוברין דביטול מטעם הפקר י"ל דדוקא במי שאינו עבריין אמרי' דאנן סהדי כו'. משא"כ כשרואין שהוא עבריין ואינו חושש למה שיעשה איסור, והגם שבמה שעבר על תק"ח לא נתברר שנחשד לעבור על איסור תורה (וע' בכורות ד' ל), אכתי כיון דאתרע חזקת כשרות שלו, חי'שי' דלא מפקר בלבו וחס על ממונו (ולעיל סי' א' ביארתי די"ל דדוקא מצד שמוכח שהוא מצוין בכשרות אמרי' אנן סהדי כו' עמש"ש], משא"כ בנ"ד שקודם הפסח היו בעלי החמץ אנוסין שלא נתודע להם אז הטעות, וגם בתוה"פ נתודע להם רק שצריך שאלת חכם, וע' גיטין ד' מ"א תד"ה כופין, ומכ"ש שאחד הקיל להם (וע' פסחים ד' נ"ב) ואדם בהול על הפסד ממונו, ופשיטא שיש להן דין אנוסין ולא אתרע הביטול שלהם, ובלא"ה דוקא היכא שבשעת הביטול כבר איתרע חזקת כשרותו, משא"כ היכא דלא אתרע אלא לאחר זמן וע' חולין ד' ד' חמצן של עוברי עבירה אחה"פ מותר מיד מפני שהן מחליפין ומפרש"י ד"ה של ע"ע "שאין מבערין חב"פ מפני הפסידה", מבואר דמפרש דלא מיירי כשהוא חשוד לקנות או להחמיץ עיסתו בפסח, וחשוד רק בשוא"ת שלא לבער מפני הפסד ממונו, ועמ"ש התוס' בפסחים ד' כ"ט דהא דקאמר סברוה הא מני ר"י הוא דאמר חמץ אחה"פ דאורייתא וקתני מפני שהן מחליפין" כו', היינו כהס"ד לרב אחא בר יעקב דיליף ר"י שאור דאכילה משאור דראייה, והשתא יקשה דא"כ הא ודאי ביטל את חמצו כיון שאינו חשוד למשבק היתרא וכל מה דאפשר לעשות בהיתר הוא עושה, והדר הוי חמץ של הפקר שעעה"פ ועכצ"ל כמ"ש דכל שהוא עבריין ואינו מבטל בלב שלם והוא מבטל רק מצד שאין לו הפסד מזה, אין בביטול שלו ממש.

והנה יש לצרף דעת המקילין היכא דאיכא תרתי לטיבותא שבטלו ושהי' אנוס, היכא דליכא למיחש להערמה (ובב"ק ד' צ"ח דקתני חמץ ועעה"פ בהדי בהמה ונעבדה בה עבירה כו', משמע דקאי אליבא דר"י דאסור אחה"פ מה"ת, ורק בדין גורם לממון מיירי גם אליבא דר"ש, וא"כ לא מוכח מזה אליבא דר"ש דקנסו בכל גונא) ועכ"פ בצירוף יתר הקנינים שהקנה השליח להא"י (ועמ"ש התוס' בבכורות ד' י"ח דאפי בלא קנין כו', ומ"ש למעלה סי' ל"ג) יש להקל אחה"פ כתבתי הנלע"ד בעז"ה שנת תרמ"ה, אליהו קלאצקין החופ"ק ברעזי.

תוכן העניינים

דבר אליהו (קלאצקין)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה