אור ברסלב
דבר אליהו (קלאצקין) ספר דבר אליהו › סימן לד

דבר אליהו (קלאצקין)· רבי אליהו קלצ'קין

ספר דבר אליהו · סימן לד

סימן לג

כבוד הרב ה"ג ומצוין ביראת ד' מו"ה ישראל נתן טייץ (ז"ל) אבד"ק לידוואנאווא פלך סובאלק

מה שדרש ממני כת"ר במכתבו ע"ד מ"ש בקובץ על הרמב"ם פ"ה מחו"מ וז"ל ובשבת פ' כירה בסוגיא דאלפס משמע מדברי הר"ן דלא מיקרי כ"ר כ"א הוא על האש ממש דהיינו בדוד שהאש מהלך תחתיו אבל קדירה העומדת אצל האש לא מקרי כ"ר וא"כ לפ"ז לא יפה עושין במה שנותנין קדירה גדולה אצל האש ומגעילין בתוכה עכ"ל

הנה כבר הרגיש בזה בשירי קרבן על הירוש' פ' כירה והקשה דלפי' הר"ן "קדרות העומדות אצל האש כעין שאנחנו מבשלין רוב הקדרות לא יהא להן דין כ"ר וזה דבר שלא שמענו מעולם" ולענ"ד י"ל דמ"ש הר"ן בהא דמוליאר הגרוף שותין ממנו בשבת, שמותר לתת מים בתוכו בשבת ולשתות כו' דמוליאר אע"פ שהגחלים סמוכין לקבולו הגדול אפ"ה לא מקרי כ"ר כיון שאין אותו קבול גדול עומד על הגחלים" כו', היינו משום דלענין חום ורתיחת דופני הכלי לבשל המים שיתנו בתוכו אחר גריפת הגחלים, צריך שיהיו דופני הכלי רותחין ביותר ע"י מה שהקבול העליון עומד על הגחלים, ודופני הכלי הולכין ומתגברין במדריגת חומם (ודופני הכלי נתכין כשירתחו ביותר), משא"כ לענין הגעלה שתלוי במדריגת חום ורתיחת המים ולא במדריגת רתיחת דופני הקדירה (והמים כשבאין לנקודת הרתיחה אין מעלת חומם מתוסף יותר והחום נודף ע"י אדים), והר"ן בעצמו כתב בהא דמלח אינו כתבלין כו') וכלי ראשון היינו לאחר שהעבירוה מע"ג האור דאי ע"ג האור אפי' בשרא דתורא בשלה ביה", וכ"כ פ' כל שעה בד"ה עץ פרור, וכיון דבשרא דתורא בשלה בקדירה העומדת אצל האש, חזינן דאדרבא עדיפא מכלי ראשון, ועמ"ש הר"ן פ' כירה בד"ה ודאמרי' אבל נותן הוא לתוך הקערה, דלבני מערבא לית להו בישול אלא כשהאור מהלך תחתיו, (ולפ"מ שהביא לשון הירושלמי "איזהו חלוט ברור" כו', לכאו' לא מוכח לענין בישול) ובודאי אא"ל דמ"ש הר"ן בהא דמוליאר הגרוף, קאי לשיטת בני מערבא ודלא כהש"ס דילן, ועכצ"ל כמ"ש דשאני לענין שיבשל המים שיתנו בתוכו אחר גריפת הגחלים והירוש' ג"כ לא קאמר אלא לענין עירוי מן הקלוח, ובירושלמי "ר' יצחק רובא עאל מיסחי עם ר' א"ל מהו מיתן צלוחיתא גוא עגלתא א"ל הבא גו נטלא היא נעשית ככלי שני", ועמ"ש הט"ז יו"ד סי' צ"ב סק"ל להוכיח שאם שואב מכלי ראשון והוציא רותחין יש לו דין כ"ר מדקאמר נכנסתי אחר ר' לבית המרחץ, ובקשתי להניח לו פך של שמן באמבטי וא"ל טול בכלי שני ותן" כו', ובימי חרפי אמרתי להעיר לענ"ד מלשון הירושלמי "היא נעשית ככ"ש", דמשמע שלא היתה כ"ש מקודם, ומשמע דהיינו מ"ש בלשון הבבלי "טול בכ"ש", ולפמ"ש הר"ן י"ל דלא מוכח מהירושלמי, כיון דבני מערבא פליגי בזה (ונתעוררתי ממחו' הגאבד"ק האמליע ע"ד השמטת הפוסקים הא דמוליאר כו' וע' פרש"י פסחים ד' מ"ב ובטוש"ע סי' תנ"ה ס"ג, ואין מפורש שיעור עובי הנחשת. ודכל שיש איזה עובי יש לחוש לכתחילה, וה"נ י"ל שתלוי בשיעור העובי, וע' ש"כ יו"ד סי' ס"ח סקל"ג ונדה ד' י"ג פרש"י ד"ה של נחושת).

ובלשון הרמב"ם פ"ח ממעה"ק מריקה בחמין כו' והשפוד והאסכלה מגעילן במים חמים ע"ג האש" דמשמע דמריקה בחמין א"צ שיהא בחמין שע"ג האש, ובזבחים ד' צ"ז קאמר דמריקה בחמין "מידי דהוה אגיעולי עכו"ם", ובלשון הרמב"ם פי"ז ממ"א כיצד מגעילן כו' ומרתיחה יפה יפה, ובטוי"ד סי' קכ"א דיש אומרין שאם נשתמש בכלי בעודו ע"ג האש צריך שתהי' ההגעלה ג"כ כן, ועכצ"ל דשאני הכא דהיתרא בלע וכדמסיק רב אשי סוף ע"א, וכדקיי"ל לענין חמץ, ולכאו' יקשה הילפותא מגיעולי עכו"ם, כיון דשאני היכא דהיתירא בלע, וכבר עמדו בזה המפרשים, וגם צריך ביאור טעם החילוק בין היכא דהיתירא בלע., שאם אין בכח הגעלה כזאת להפליט הבלוע, אין תועלת בהגעלה כזאת גם היכא דהתירא בלע.

ויש ליישב עפמ"ש הב"י או"ח סי' תנ"ב בשם הכלבו שלא תנוח היורה הגדולה שמגעילין בה מרתיחה בעוד שהכלי בתוכה שלא יחזרו ויבלעו ממה שפלטו, וכ"ז במי שמגעיל אחר זמן איסורו כו' המגעילה מו' שעות ולמעלה צריך להזהר כו' לפי שאיסורו במשהו" יע"ש, ודגם כדהוי במשהו מהני מה שלא ינוחו המים מרתיחתן, וגם מלשון הרמ"א שכתב "שאם לא הגעיל קודם זמן איסורו יכול להגעיל עד הפסח שאז חמץ במשהו ואינו מועיל הגעלה שחוזר ובולע", מבואר דלולי מה שחוזר ובולע הי' נפלט לגמרי ע"י הגעלה בלא שום שיור משהו, ודוקא משום דס"ל כהחוששין דגם כשלא תנוח היורה מרתיחתה תחזור ותבלע, וכן מצד קושי הזהירות שלא תנוח מרתיחתה, חיישי' שתחזור ותבלע מה שפלטה ודכיון שע"י הגעלה נפלט האיסור לגמרי אין כאן ענין ביטול איסור לכתחילה במה שממעיט ופוחת האיסור, שהוא אינו מכוין שיחזור ויבלע רק שמאיליו חוזר ובולע, משא"כ כשמגעיל בכ"ר שנח מרתיחתו דאפשר שאין פולט לגמרי, ושנשאר משהו איסור בלוע, הגם שאין מתכוין לזה וע' ט"ז סי' תנ"ב סק"ה, אכתי כיון שיודע שבודאי ישאר מהאיסור הקדום ובידו להפליט האיסור בשלימות כשיהיו החמין ע"ג האש, י"ל דאיכא בהגעלה כזאת ענין ביטול איסור לכתחילה, ולא שייך זה אלא היכא דאיסורא בלע ולא היכא דהיתרא בלע. שכבר נתבטל קודם שחל האיסור, (וע' מ"א סי' תרכ"ו ובענין עירוב חטים מבוקעים קודם הפסח ומ"ש בספרי אמרי שפר סי' ט"ז), וכן הא דקאמר דהיכא דאיסורא בלע השפודין מלבנן באור ולא מהני הגעלה, י"ל ג"כ דהיינו דכיון שנבלעו על ידי האור אין ההגעלה פועלת להפליט הבלוע בשלימות ונשאר משהו בלוע, דתו הוי ענין ביטול איסור לכתחילה היכא שכבר הי' עלי' שם איסור מקודם וא"כ מיושב הא דקאמר טעמא דרבנן דמריקה בחמין, משום "מידי דהוה אגיעולי עכו"ם", שצריך הגעלה בחמין להפליט הבלוע בדופני הכלי, ומה דבגיעולי עכו"ם צריך שיהא בחמין שע"ג האש הוי רק מטעם ענין ביטול והפחתת איסור לכתחילה, וכדי שלא יחזרו ויבלעו הפליטה, או דעכ"פ יפלוט בלא שיור משהו, ודגם אי נימא שהתורה הקפידה ע"ז (ודלא הוי כביטול איסור לכתחלה דעלמא להסוברין דהוי רק מדרבנן) אכתי כיון שגם בחמין שאינן ע"ג האש מפליט הבלוע, וענין ביטול איסור לכתחילה לא שייך היכא דהיתרא בלע (וכשיש רק חשש ספק, בלא"ה אתחזק היתרא, וגם כדאיסורא בלע, לענין החשש שיחזרו ויבלעו, שייך זה) שפיר יליף מג"ע לענין שצריך להפליט הבלוע, ודלא סגי מריקה בצונן למרוק ולהעביר הדבוק בעין, ועכ"פ גם היכא דאיסורא בלע שחוששין לדעת הסוברין שצריך להגעיל כדרך תשמישו בתוך כ"ר העומד אצל האש, אין הבדל בין שהאש מהלך תחתיו בין העומד אצל האש, ודוקא במה שתלוי רק במדריגת רתיחת דופני הכלי, שייך לחלק בזה וכמבואר כתבתי הנלע"ד בעז"ה יום א' ו' ניסן שנת תרס"ב. אליהו קלאצקין החופ"ק מאריאמפאל

תוכן העניינים

דבר אליהו (קלאצקין)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה