אור ברסלב
דבר אליהו (קלאצקין) ספר דבר אליהו › סימן ל

דבר אליהו (קלאצקין)· רבי אליהו קלצ'קין

ספר דבר אליהו · סימן ל

סימן כט

ב"ה ועש"ק פ' וארא שנח תרע"ג לפ"ק להרב החו"ב וכו' מו"ה יוסף אהרן שור נ"י החוכ"ק גראבאוויטץ (פלך לובלין)

קבלתי מכתב כבודו, והנה אפילו אם לא היו מתבררים הדברים ע"פ גב"ע שעשה כבודו במעמד אנשי העיר, לא היה ממש בדברי השו"ב המכחיש כמו שהביא מע"כ מ"ש השיבת ציון דהכחשת שוחט לאו כלום היא כנגד דברי הרב, וכבר כתב הכו"פ סי' י"ח דכשאין הטבח מראה סכינו לחכם לא מסתעיא מילתא להטבח שיעמיד הסכין יפה, וכדקאמר בכתובות ד' ס' בהא דאפי' ביעתא בכותחא לא לישרי איניש במקום רביה", וכן מוכח מהא דרבינא אמר היכא דלא נמצאת סכינו יפה ממסמס ליה בפרתא דאפילו לעכו"ם נמי לא מזדבן", ובלשון פרש"י והיכא דנמצאת סכינו יפה מכרזין עליה דטריפה היא משום קנסא ולעכו"ם מיהא שבקינן ליה לזבוני", ומשמע דהא דכשלא נמצא יפה ממסמס כו', לאו מטעם קנסא (וכבר נענש בהא דמעברינן לי' כו') אלא מדינא משום דהוי כמו שניבל בידים שעי"ז שלא הראה סכיני לחכם לא הי' סכינו יפה, והיתר סחורה בנבילות וטריפות הוי דוקא כשנזדמנו לו, ומחמת הפשיעה בתחלה בא האונס לבסוף, וגם להרי"ף שלא הביא הך דרבינא י"ל דהיינו משום שלא היתה כוונתו לנבל ועד"ז בכל עניני שו"ב כשמתריז נגד הרב דמתא עלול שיצאו טריפות מתח"י בשגגה גם כשאין חשוד לזה ומשום דלא מסתעיא מילתא.

והנה ממ"ש ההוא טבחא דלא סר סכינו קמי' דרבא בר חיננא שמתי' ועברי' ואכריז אבשרי' דטריפה היא אקלעו מר זוטרא ורב אשי לגביה א"ל ליעיינו רבה במלתיה דתלו ביה טפלי בדקה רב אשי לסכיניה ונמצאת יפה ואכשריה", מוכת ג"כ שיש בזה חשש איסור ומש"ה נמלך בגדולי הדור ולא הכשיר אותו בעצמו הגם שהשתדל למצוא לו זכות, ולהסוברין דהוי רק מפני כבודו של חכם ודמהני מחילה, (ע' ש"כ ס"ק כ"ח) צ"ל שהטבח עמד במרדו שלא להראות לו סכינו, והראה רק לרב אשי שהי' גדול הדור, או משום שבעיני הטבח הי' נחשב רב"ח לשונא ודורש רעתו, ולא הבין שעשה הכל לשם שמים, (וגם אפשר דממילא לא הי' דעת הטבח מיושבת עליו להעמיד הסכין יפה במעמד רב"ח), וכ"ז שלא בדק סכינו לא הי' יכול להכשירו כיון שאבד חזקת כשרותו, ואין החכם יכול למחול אלא מקודם, משא"כ כשמקודם הקפיד ע"ז, שכבר עבר הטבח על תקנת תכמים, תו ל"מ מחילת החכם השתא אלא לכשיתברר שנמצא סכינו יפה ובלשון הש"ס "שלא נמצאת סכינו יפה", וכדדייק הריטב"א דה"ה היכא שנאבד הסכין ובלשון הרמ"א "ואם נמצא פגום כו', ולכאו' י"ל דבמימרא דרבא "דמעברינן לי' ומכרזי' אבשרי' דטריפה", רבא לטעמי' מי' (ד' י') דמתיב לסיועי לרב הונא דאפי' שיבר בה עצמות כל היום פסולה, ודבחזקת איסור עומדת, כשלא נתברר שלא הי' הסכין פגום, משא"כ לפום דקיי"ל בר"ח להכשיר כששיבר בה עצם ממילא דוקא אם נמצא פגום". [ובענין מה שעשה השו"ב סימן שהכבש טריפה, כיון שלא עשה הסימן רק אחר בדיקת פנים מצד שמצא סרכא וכיון שאח"כ קלף הסרכא ולא בצבצה הרי נתברר שלא היתה טריפה, ובפרט שהשו"ב אינו בעל הכבש רק שיש לו דין נאמנות, רק שעשה השו"ב שלא כהוגן שהכשיר בלא שאלת חכם].

וע"ד הבהמה שאמר הא"י המוכר שמפני שהרועים הכו אותה במקל היא צולעת, והקצב קנה הבהמה בזול בחזקת טריפה ויש עדים שהי' ניכר מבחוץ ששף מדוכתא והשוחט הכשיר בלא בדיקה, בודאי הזיד השוחט להכשיר שלא כדת, דמ"ש הש"כ סי' נ"ח סק"ח "דכשצולעת ולא נודע שנפלה אמרי' שגרונא הוא דנקטה וא"צ בדיקה לא שייך בנ"ד (הגם די"ל שהמוכר אמר כן להשביח מקחו שמצד שבא ע"י הכאה תתרפא במשך הזמן) שהדברים מוכיחין, וגם לא מיירי הש"כ אלא לענין חשש רסוק אברים וכן לענין החשש שמא נפסק חוט השדרה, ולא במקום שיש חשש דשף מדוכתא, דכל מה דאפשר לברר בקל מבררינן וע' ש"מ ב"ק ד' נ'

והנה כבר כתבו להקשות ממ"ש בזבחים ד' ע"ד "ר"ל אמר כגון דאיערב בנפולה, נפולה נמי ליבדקה, קסבר עמדה צריכה מעל"ע הלכה צריכה בדיקה כו' כר"ל לא אמרי קסברי וכו' הלכה א"צ בדיקה", דהא לפ"ז משכחת היכא שכל הבהמות היו צולעות ואי אפשר להבחין ולהכיר את הנפולה שנתערבה בניהם, ולענ"ד י"ל עפמ"ש הש"כ סי' ק"י בדיני ס"ס ס"ק ל"ה להקשות דהאיכא ס"ס וכספק דרוסה שנתערבה באחרים, וכתב ליישב וז"ל דנהי דא"צ בדיקה מ"מ אם רואה ריעותא באברים הפנימים פשיטא דאפי' ס"ס לא מהני, והלכך בקדשים דפרש"י שם דהיכא דאתחזק ספק טריפה אין מכניסין אותה לעזרה לשוחטה משום הקריבהו נא לפחתך הלכך חיישי' נמי שמא ימצא ריעותא עכ"ל, ולכאו' י"ל דדוקא לפום מה דמוקי דקסבר הלכה צריכה בדיקה, ודהגם שהלכה כדרכה ואין בה שום ריעותא, אכתי כל שלא נבדקה יש בה חשש רסוק אברים, וממילא אתחזק בה ספק טריפות ושייך מ"ש הקריבהו נא לפחתך וגו', משא"כ לפום דקיי"ל דהלכה א"צ בדיקה, הגם דההליכה אינה מבררת שלא נתרסקו איברי' ומוכח מזה שבמעשה הנפילה לא יצתה מחזקת כשרות, וממילא גם כשצולעת אין הצליעה מברר למפרע שנעשה בה מעשה המטריף, וממילא נהי שיצטרך לבודקה אחר שחיטה, הגם דהוי ספק בגופו וספק בתערובת, משום דכל דאפשר לברורי מבררינן אכתי לא שייך לומר סברת הקריבהו נא לפחתך וגו', כיון דלא אתחזק בה ספק טריפות, ועפ"ז י"ל דהא דקאמר "נפולה נמי ליבדקה", היינו דגם כשצולעת ונתערבה בין הצולעות שצריכות בדיקה אחר שחיטה אכתי מכניסין אותן לעזרה לשוחטן ולא שייך לומר דהקריבהו נא לפחתך, דלמ"ד הלכה א"צ בדיקה לא הוחזקה לטריפה ע"י הנפילה, וממילא כדאיכא ספק בגופו וספק בתערובות, ענין צורך הבדיקה הוי רק מטעם דכל דאפשר לברורי מבררינן, וממילא מיושב מה שהקשה הגרע"א לשיטת האו"ה דדוקא כשהלכה הילוך יפה כמו שהיתה הולכת קודם שנפלה, גם כשהצטיינה בכח הילוכה מכל הבהמות, דא"כ משכחת שאין ההליכה מבררת, די"ל דאכתי ליכא כה"ג משום הקריבהו נא לפחתך, [ובבכורות ד' מ' "נשבר עצם כו' רגלו אע"פ שאינו ניכר כו' מחמת עצמו אבל ניכר מחמת מלאכה", ובפרש"י שהשבר ניכר מחמת שצולע "והילוך הרגל זו היא מלאכתו", ולא ניחא לפרש"י לפרש דמחמת מלאכה ממש שעי"ז הניבים נתקין (ע' פמ"ג סנ"ה סק"ו), דבתר השתא אזלי', ודדוקא כשצולע בסיבת השבר.]

ועמ"ש השאג"א (סי' ס"ד) בהא דקאמר (חולין ד' נ"א) במימרא דר"נ דבית הרחם אין בו משום ריסוקי אברים כו' ת"ש ושויין שאם נולד הוא ומומו עמו שזה מן המוכן כו' הב"ע שהפריס ע"ג קרקע", דהגם דאכתי בעי בדיקה מותר לשוחטו ביו"ט משום דלא הויא ריעותא גמורה ודשאני מ"ש (ביצה ד' ל"ד) בההיא "דדרסה או שטרפה בכותל או שרצצתה בהמה" כו, דכיון שצריכה בדיקה לאח"ש איכא חשש איסור מלאכה ביו"ט שלא לצורך דשמא תטרף דהתם הויא ריעותא גמורה מה"ת, וע' ט"ז יו"ד סט"ו סק"ב ומ"א או"ח ס' תצ"ח סק"י ובט"ז סק"ח, ולכאו' מדבעי ר' ירמי' מהו לשחטה ביו"ט בההיא דדרסה או שטרפה כו' ולא בעי לה בדין בהמה הנפולה כשצריכה בדיקה אח"ש, שמוקדם במשנה לההיא דדרסה כו', משמע דההיא דדרסה כו' הויא ריעותא גדולה יותר (ובפרט דעוף חיותו מועט) אפי' מבהמה הנפולה ממש, ומלשון התוספתא נפלה מן הגג ונתרסקו אבריה או רצצתה תברתה" כו', ליכא למשמע, דהא קאמר "ונתרסקו אבריה" ובימי חרפי אמרתי לבאר דמ"ש "הב"ע שהפריס עג"ק", היינו שהלכה אח"כ דממילא א"צ בדיקה לאחר שחיטה, ושהוצרך לומר שהפריס תיכף עג"ק, כי היכא דלא נימא דאיתקצאי תיכף ברגע הלידה קודם שהלכה, לפום צד האיבעיא שיש מוקצה לחצי שבת (ביצה ד' כ"ו וע' חולין ד' ט"ו תד"ה כגון) ודמש"ה קאמר שהפריס תיכף עג"ק ולאח"כ הלך, אך ז"א, דכל שהלכה אח"כ הרי נתברר למפרע שגם ברגע הלידה לא איתקצאי, והי' רק לפי שעה חסרון ידיעה שעמד להתברר ועמ"ש התוס' בחולין דכיון שרגילות הוא כו', ומכ"ש כאן, וא"כ עכצ"ל דלא ניחא ל להש"ס לתרץ דמיירי שהלכה דממה שסתם ותני שוחטין אותו ביו"ט משמע דהיינו בכל גונא, ולזה אוקי כשהפריס עג"ק שזה דבר הרגיל תמיד ולא הוצרך לפרש, וא"כ מוכח ששוחטין אותו ביו"ט גם כשלא הלך ובלא"ה כיון דאיבעיית ר' ירמי' מהו לשחטה ביו"ט, היינו היכא דחזינא שאינה הולכת, דאל"כ הא אפשר להבחין ולברר כדי שיצא מחשש ריעותא (ולהנקה"כ בשם רבי' ירוחם דעמדה ושהתה מעל"ע א"צ בדיקה, צ"ל שאפי' לעמוד אינה יכולה), וא"כ איכא ג"כ ריעותא מה שאינה יכולה לילך, משא"כ עגל שנולד ביו"ט דליכא ריעותא מה שאינו הולך תיכף אחר הלידה שעדיין תש כחו וקצת י"ל דמש"ה בעי ר' ירמי' דוקא עמ"ש דרסה כו', משום שבעוף שדרכו לפרוח ולא להלוך קשה לברר אם יכול להלך, וצ"ע. כתבתי הנלע"ד אליהו קלאצקין אב"ד דפ"ק לובלין

תוכן העניינים

דבר אליהו (קלאצקין)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה